טב למיתב טן דו - בימינו ?

ריש לקיש סובר שטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו .

ופירש רש''י בקדושין מ''א ע''א שמשל הוא שהנשים אומרות שעדיף להם לשבת עם בעל כל דהו - העיקר לא להישאר לבד .

בעצם לפי דבריו האשה לא מעניין אותה כלל איך נראה האיש שלצידה כי עיקר מטרתה לא להישאר בודדה עד כדי כך שמשום כך אינה בכלל האיסור של לא לקדש טרם ראיית בעלה .

אך לדעתי המצב היום שונה והוא הפוך כמעט לגמרי שהנשים של היום הרבה יותר משקיעות באיך נראה הבעל שלהם לעתיד מאשר הגבר .

ברור שכולם היום מתעסקים ביופי חיצוני אך את הדגש ניתן למצוא בעיקר במין הנשי ולכן צריך לברר מה היתה כוונתו של ריש לקיש ואיך זה שייך לזמנינו ?

אייזין

תודה על הציטוט מהרמב''ם .

אבל גם הוא כותב שתיקנו להפסיק עם הנוהג של הפקרות וחייבו לקדש .

ולכן יש לברר ולדון מה התוקף של יחסי האישות ללא קדושין .

ירוחם

<הדיון צריך להיות אם הם צריכים גט, הרי לפי התורה והנוהג עד סוף בית שני- הנישואים לא היו לפי ההלכה המקובלת היום, בהחלט אפשר לקרוא להם זוג נשוי ולא לפי ההלכה, המדינה מגדירה אותם כידועים בציבור> 

באותו הזמן גם היה מצב משפטי של פילגש, ולדעתך, במה התבטא ההבדל  בינה ובין אשה?

ייתכן שלפני מ"ת היה ההבדל בין פילגש ואשה, לא ב"אישות", אלא בזכויותיה ובמעמדה, שהיו בין אשה לשפחה. (ראה רמב"ן בראשית כה ו).

אפשר לדון מה היה דינם של "ידועים בציבור"של ימנו לפני שנקבעה ההלכה, אך מה יש לדון במצבם לפי מצב ההלכה של היום? 

דינם של ידועים בציבור במשפט האזרחי הוא דין של "שותפות" ו"התחייבות", ולא של נישואין ובעלות.

הילד הוא יהודי בין אם הוריו נשואים כהלכה, ובין אם אינם נשואים, הוא יהודי אף אם האם הרתה מגבר זר כשהיתה נשואה לאחר, או שהאב  אינו יהודי, והילד לא נימול.
 
מה בדיוק שאלת?
_____________
 
אייזין
 
יחסי אישות אינם יוצרים נישואין, אלא שיחסי אישות הם דרך חוקית ליצירת נישואין, ורק אם הם נעשו בצורה שההלכה דורשת כדי שיהיו דרך ליצירת נישואין.
 
<יש את הרמב"ם>
 
הלכות אישות פרק א:
 
א  קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא והיא לישא אותה--מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאישה.  כיון שניתנה תורה, נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה--יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאישה:  שנאמר "כי ייקח איש, אישה; ובא אליה".
 
ב  וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם.  ובאחד משלושה דברים האישה נקנית--בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה.  וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום; ואישה שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת.
  
ג  וכיון שנקנית האישה ונעשית מקודשת--אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה, הרי היא אשת איש; והבא עליה חוץ מבעלה, חייב מיתת בית דין, ואם רצה לגרש, צריכה גט.

ד קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק--אם רצה הוא והיא--נותן לה שכרה, ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה.  משניתנה התורה, נאסרה הקדשה--שנאמר "לא תהיה קדשה, מבנות ישראל", לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין, לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה.

__________
 
מטפחת
 
<ועל יסוד החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות החשיבו את הזוג כנשואים, למה לא בימינו?>
 
על יסוד החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות החשיבו את הבעילה,כבעילה לשם נישואין, ולא את בני הזוג כנשואים, 
 
למה לא בימינו? 

כי בימינו מקובל  לבעול גם שלא לשם נישואין, אולי כתוצאה מהשימוש באייפונים ללא תעודת כשרות.  

בעל, החזקה שאדם לא עושה בעילותיו בעילות זנות היא בעייתית מעיקרא. גם אם הן הופכות למפרע לבעילות זנות הרי הוא אנוס, שכן בשעה שעשה אותן הן היו כשרות. לכן לענ"ד זו חזקה חלשה מאד גם מעיקרא, ובודאי האידנא.
אני חושד שהכוונה כאן אינה מבוססת על העבירה שבבעילות זנות אלא על הכוונה לנישואין לא מותנים. אדם לא רוצה לחיות עם אישה בחיי זוגיות שתלויים ועומדים בתנאי, ולכן התנאי בטל עם הנישואין. ויש לפלפל בזה.