האם היקום סופי הוא או אינסופי?

לפני כשנה עסקתי בנושא המוזר הזה וכתבתי עליו ספר, אך לא הצלחתי לממן את הוצאתו לאור ולכן הפכתי אותו לסדרה שפרסמתי אותה ב- News1 וגם באתר הניווט בתנ"ך של אראל סגל; ראיתי שהוא חבר בפורום הזה.

ובכן ציינתי כי המציאות שלנו עשויה להשתנות מעצם הידיעה אודות ממדי היקום, ובמילים פשוטות: מי שיודע לענות נכונה על שאלת ממדי היקום- אם סופי הוא או לא – יראה לפניו מציאות אחרת אשר כלליה שונים וגם כליה שונים. הדבר דומה לכלי שקוראים לו בימינו טלפון. תאר לך אתה שם בלאקברי ליד חתול ברחוב... הוא ילקק אותו, אבל אם החתול יגיע לרמת האבחנה לכלי שלפניו- הוא יקח אותו ויתקשר בו.

חוסר אבחנת המציאות, אני טוען במשל, מותירה בידינו סמארטפון שאנו מלקקים אותו... זו רמת ידיעתינו הנוכחית למציאות. וכן המציאות שלנו עשויה להשתנות מעצם הידיעה אודות ממדי היקום; על זאת כותבת התורה מהמילה הראשונה ועד האחרונה. נשמע, שוב, סופר מוזר... אבל מספיק לקרוא את פתיח הסדרה או לחילופין את הפרק הנועל- כארבע עמודים, בשביל להבין את מה שאני אומר.

הסדרה היא בת 43 פרקים ואני מסביר על פניהם את הנקודה הספציפית הזאת: מה ההבדל, לדידינו, בין יקום סופי לאינסופי. השאלה הזאת היא שאלה מדעית ולוגית גרידא וכזו, אפשר לענות עליה ולקבל או להפריך את תשובתינו עליה, וכפי שציינתי אין את הצורך בלקרוא את 43 פרקי הסדרה; די לקרוא את פתיח הסדרה או לחילופין את הפרק הנועל- כארבע עמודים, בשביל להבין את מה שאני אומר. הינה הקישור לפניכם ולעיונכם:

 1.  הזמנה לסדרת "התורה נגד המדע" 

 2.  בשולי "התורה נגד המדע"

בחר באחד מהקישורים. כארבעה עמודים יש לקרוא- לא יותר...

ולעניין השני שהעלאת: אכן פעם חשבו שאטום הוא דבר שאינו ניתן לחלוקה אבל מהר מאוד הבינו כי האטום מורכב מחלקיקים עוד יותר קטנים: אלקטרונים פרוטונים נייטרונים- כאשר החלקיקים האלה מהווים רק 1/1000 מהנפח של האטום והם מפוזרים בתוך החלל העצום שלו ע"פ חוקי הטבע, אבל והלכה למעשה זה שקר וכזב מה שאמרתי לך בשורה האחרונה ושאלוקים יסלח לי כי מיקום החלקיקים שבתוך החלל העצום של האטום נקבע אך ורק ע"פ יחסי הגומלין של יתר כל העצמים במרחב, החל מחלקיקי האטום שממש דבוק בזנבו וכלה בעצמים שקצת יותר גדולים ורחוקים ממנו, כמו השמש והירח ושביל החלב וצבירי הגלקסיות וצבירי העל... עד שמגיעים ליקום עצמו שהוא כיחידה גם משפיע על האטום הקטן שלנו ומקיים איתו יחסי גומלין מלאים וכשרים, והשאלה שנטפלתי בה על הרב מיכי שלנו ואני יכול גם לטפול אותה עליך- אם כי אני נרתע מלעשות זאת – היא: "מדוע אתה משלים עם הקביעה שמקור כל המופעים באטום שקובעים את מיקום החלקיקים בתוכו- הוא באטומים אחרים, בעוד באטום הגדול (היקום) שגם לו יש חלקיקים הניזנים בקיומם מייחסי גומלין- אתה קובע שהוא יכול לשכון בדד במרחב?"

ולהערתך הבונה האחרונה. אינני יודע (בכנות) מה משמעות המרחב אבל אני משתמש מאחורי הקלעים במונח השובב הזה, ובכל אופן המצדדים בגישת היקום הסופי אינם יכולים יותר לטעון כי הוא יכול לשכון בדד במרחב; זאת אם יקחו לתשומת ליבם את המינוחים והמונחים הטמונים בשאלה שנטפלתי בה לרב מיכי.  אגב הרב מיכי גם טען נחרצות לגבי קביעת גודל היקום בגמרא, כי מדובר באגדות ולכן הוא לא חושב שיש לפרשן כפשוטן, כאשר מתוך הדברים משתמע, לדידו, שמדובר במשלים ולא בקביעות עובדתיות, ואם אטפול גם את הנושא הזה על הרב מיכי- מוקירי הרב יכריזו עלי מלחמת עולם וכנראה אתה תעמוד בראשם?

אני מציע לסיכום ידידי היקר שבאמת נזהר בלשונינו ונכיר בעובדה כי גם לשון נקיה יכולה להיות מסגרת לתועבה וזילזול; הראתי לך לעיל כי הדבר אפשרי.    

למעשה מסכת עירובין עוסקת באחד מ-39 אבות המלאכה שהוא איסור הוצאת חפצים או משאות מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך בשבת, וכן איסור טילטול חפצים בתוך רשות הרבים למרחק של יותר מארבע אמות, כשני מטרים. וכאמור זהו אחד מ- ל"ט אבות מלאכה אשר חז"ל גדרו לו גדר, וגזרו איסור גם על העברת חפצים מרשות היחיד לרשות היחיד (המותר מדאורייתא). על הגדר הזה "הוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד" חיברו האמוראים- חכמי התלמוד (הגמרא) לפני 1500 שנה את מסכת עירובין, כאשר מקור המסכת הזו הוא במשנה שחיברו התנאים לפניהם בחמש מאות שנה. 

אם-כן הנושא של מימדי היקום רחוק שנות אור מהנושא המקורי של המסכת, אולם ובמהלך אחד הדיונים הגמרא הביאה מפי אחד האמוראים ציטוט אחד הקשור בנושאה המקורי, ואגב הציטוט הזה הביאה עוד ציטוט מפי אותו האמוראי שעוסק הפעם במימדי היקום... התכונה הזו לקפוץ, אפרופו של נושא לנושא אחר, מראה יותר מכל על הגמישות המחשבתית של אותם האמוראים, ולא פעם עמדתי פעור פה מול היכולות העל-אנושיות של האינטלקטואלים האלה– חכמי הגמרא והמשנה אשר רמת הדיון האנושי שהגיעו אליה- אינה אנושית, לפחות לא בימינו. 

אביא להלן איפוא את נוסח הגמרא המלא אודות מימדי היקום ביחס למימדי הקב"ה, ואיעזר בפירוש של מהדורת שוטנשטין הנשען בנושא הזה על רש"י, ולפני כן הקדמה קטנה בעטי. 

הגמרא להלן עוסקת בהקבלה בין גדלים- מה שמגדירים כ"פרופורציות". חז"ל אומרים למשל כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, ואם כן כל המידע על היקום כולל תיאורו הפיזיקלי גרידא נמצא בפועל בתורה. הוא כתוב אומנם באותיות עבריות אבל המידע הזה מייצג פיזית את היקום, ועל-כן מעלים חכמי הגמרא את השאלה המסקרנת: אם הייתי לוקח עט ונייר ומשרטט ממש את המידע הפיזיקלי שהתורה מתארת אותו- דהיינו מצייר פיזית את היקום, לאיזה גודל "פיזיקלי" ישתרעו הניירות שלי? או אם תרצה- מהו היחס בין הגודל הפיזיקלי של השירטוט שלי שציירתי אותו על נייר לבין הגודל האמיתי של היקום המקביל? 

התשובה על השאלה המסקרנת הזו אמורה להיות מובנת מאליה: 1/1, זה היחס שאמור להיות בין "הגודל הפיזיקלי" של המידע הנמצא בתורה לבין מימדי היקום הפיזיקלים בפועל. אולם האמוראים חקרו ומצאו תוצאה מספרית אחרת, ובעצם הם ראו כי בשאלה המסקרנת הזו עסקו כל דורות העם היהודי כאשר בכל הדורות מצאו, כמו האמוראים, תוצאה מספרית אחרת שאינה 1/1, אולם היה מי שציין מימד אחד בלבד מהתוצאה הזו, היה מי שהגה בשני מימדים, השלישי חשף אומנם את תלת מימדיה אולם הוא לא נקב בה ממש ודאג לשמור את התוצאה המספרית בכספת הסודית של העם היהודי- מה ששגור בפינו "חכמת הנסתר" שרק מתי מעט ייחשפו אליה, ולהערכתי חששו היה שלא תעמוד התוצאה הזאת למכירה פומבית בשוק לכל מאן דבעי ובזול, במחיר מבצע... כי הרי ובסופו של דבר מדובר בנתון מספרי- אם תרצה גשמי, והנחשף אליו יכול ליפול בטעות אנושית שכיחה ולחשוב שהנתון המספרי חושף את מימדי התורה והיקום ולא את היחס ביניהם – דבר שימעיט את הערכים האלה בעיני הבריות ובתרתי משמע, מה עוד ומהנתון הזה נגזר עוד נתון ייחסי הנוגע הפעם במימדיו של הקב"ה. 

ובעצם גם המימד הרביעי שנחשף על פני הדורות וע"י האדם הרביעי במספר- ועדיין אינו מציג לראווה את הנתון המספרי הזה והיה צורך בלאסוף את ארבעת המימדים למקום אחד ולחבר ביניהם בשביל להגיע לנתון המספרי המדויק, ולמעשה מי שעשה את העבודה "השחורה" ועיבד את הנתונים של ארבעת הממדים הם האמוראים חכמי הגמרא, ובזאת הם הציגו והלכה למעשה לעיני כל את הנתון המספרי המדויק אשר חושף את הפרופורציה או את היחס בין מימדי היקום, התורה, והקב"ה – כפי שנראה מיד. הם כה דבקו בהצגת האמת הצרופה שהכריעה את כף המאזניים לטובתה כאשר נשקלה עם החשש המפורש של ארבעת האחרים...    

להלן נוסח הגמרא (הוא המודגש) ולידו הפירוש של מהדורת שוטנשטין הנשען בנושא הזה על רש"י.

אמר רב חִסדא: דָריש – דרש מרי בר מר: מאי דכתיב – מה פרוש הכתוב (תהלים קיט, צו): "לכל תִכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד" – לכל תכלית (סוף) דבר, ראיתי גבול, כלומר יכולתי לראות את אותו סוף; אבל מצוותך, כלומר התורה, רחבה מאד, ואיני יכול לראות את סופה. דבר זה – גודלה העצום של התורה, אֲמָרו דוד ולא פירשו – לא אמר מה שיעור גודלה, אֲמָרו איוב ולא פירשו, אֲמָרו יחזקאל ולא פירשו, עד שבא זכריה בן עִדו ופירשו – הוא גילה לנו את שיעורה, כפי שתפרש הגמרא להלן. 

הגמרא מביאה את המקראות: 

אֲמָרו דוד – את עניין גודל התורה, ולא פירשו, דכתיב (תהלים קיט, צו): "לכל תִכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד", הרי לא הגדיר דוד את שיעור התורה. אֲמָרו איוב ולא פירשו, דכתיב (איוב יא, ט): "ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים" – מדתה של התורה ארוכה יותר מהארץ ורחבה יותר מהים; הרי שגם איוב הפליג בגודל התורה אך לא פירש את שיעורה. אמרו יחזקאל ולא פירשו, דכתיב (יחזקאל ב, י): "ויפרש אותה לפני (יחזקאל ראה בנבואתו יד האוחזת מגילה של התורה שבעל פה ופורשת אותה לפניו), והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי" – כלומר הכתב של המגילה נמצא גם על פניה וגם מאחוריה, וכתובים היו עליה קינות, רינה, ודברי בכי. לפי רש"י היה כתוב במגילה על שכר ועונש, ועל קורות העולם. לציין כי מידות המגילה (התורה) לא ניתנו, כך שגם פסוק זה של יחזקאל אינו מפרש את שיעור גודל התורה.

אפסח כאן על קטע קצר שאינו נוגע ישירות בעניינינו ואחזור לגמרא ששבה לנושא העיקרי:

עד שבא זכריה בן עִדו ופירשו, דכתיב (זכריה ח, ב): "ויאמר אלי מה אתה ראה ואֹמר אני רואה מגִלה עפה – כפולה, כלומר מקופלת באמצעה, ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה" – באמות של הקב"ה. ("אמה" היא מידה ששימשה את התנאים והאמוראים במשנה ובגמרא, והיא אורך הזרוע האנושית מהפרק עד קצה האצבע האמצעית- שגם לה קוראים אמה. אמת אדם למשל שמשתמשים בה בגמרא היא כ-50 ס"מ, ולא היא שנזכרה בפסוק לעיל המדברת על אמת הקב"ה, כביכול). זכריה ראה בנבואתו מגילה שהתורה כתובה בה, ואף הגדיר את ממדיה של אותה המגילה, וע"פ הגמרא, המגילה שראה זכריה היא אותה המגילה שיחזקאל ראה בנבואתו שהוזכרה לעיל. 

הגמרא מחשבת את מדות מגילת התורה שראה זכריה: 

וכי פשטת לה – וכאשר תפשוט את המגילה, כלומר כאשר תפתח את קיפולה, הויה לה עשרין בעשרין – הרי היא עשרים אמות על עשרים אמות, שמקודם היתה מקופלת לחצאין. וכתיב בפסוק ביחזקאל שנזכר לעיל: "[ו]היא כתובה פנים ואחור" – שהמגילה היתה כתובה משני צידי הקלף. וכפי שהוזכר לעיל, הגמרא מניחה כי מגילת התורה שראה זכריה היא אותה המגילה הכתובה "פנים ואחור" אשר ראה יחזקאל. וכי קלפת לה – וכאשר תקלף את המגילה, לעשות את פניה וגבה לשתי יריעות ותחברן יחד זו לצד זו שיהיה כל הכתב בצד אחד, כמה הויה לה? – או אז כמה יהיה גודלה? 

הגמרא משיבה: ארבעין בעשרין – ארבעים אמה על עשרים אמה שהן שמונה מאות אמות מרובעות. וכתיב (ישעיה מ, יב): "מי מדד בשעלו (באגרופו) מים ושמים בַזֶרֶת תִכֵּן (מדד) וגו'..." – הפסוק מתאר את גדלות הקב"ה ואת ממדיו לעומת הבריאה, ונאמר בפסוק של ישעיה כי השמים נכנסים בזֶרתו של הקב"ה. 

זֶרת היא רוחב יד פתוחה, מקצה האצבע הקטנה הנקראת "זֶרת" עד קצה הבוהן, והיא שווה לחצי אמה. נמצא כי שטח זֶרת מרובעת הוא רבע שטח אמה מרובעת. 

ובכן למדנו מהפסוק של ישעיה לעיל כי מידת השמים (היקום) היא זֶרֶת מרובעת של הקב"ה שהיא רבע אמה מרובעת שלו, ולפי זה, נמצא כל העולם כולו: אחד משלושת אלפים ומאתים בתורה. – מגילת התורה שראה זכריה- גודלה הוא שמונה מאות אמות מרובעות באמותיו של הקב"ה, בעוד מידת השמים (כלומר כל היקום) היא זֶרֶת מרובעת בזֶרתו של הקב"ה; נמצא שהתורה גדולה פי 3200 מהיקום, שהרי ישנם 3200 רבעי אמות מרובעות בתוך שמונה מאות אמות מרובעות.

וכפי שהזכרתי, היחס בין "הגודל הפיזיקלי" של המידע הנמצא בתורה לבין מימדי היקום הפיזיקלים בפועל היה אמור להיות 1/1, כי הרי כל המידע על היקום כולל תיאורו הפיזיקלי גרידא נמצא בפועל בתורה, ברם מצאנו לעיל כי היחס הוא 1/3200, כלומר "המידע הפיזיקלי" הנמצא בתורה גדול פי 3200 מהיקום, כאשר הגודל הפיזיקלי של התורה עצמה הוא 800 אמות מרובעות באמותיו של הקב"ה. 

לסיכום, נחזור לשאלה המסקרנת שהעסיקה את האמוראים ואת "היהדות החושבת" שבכל הדורות: אילו לקחתי דף מנייר וציירתי עליו את "המידע" שבתורה, היינו את "התרשים הפיזיקלי" שהוכן בתורה על היקום במלואו, לאיזה גודל "פיזיקלי" ישתרעו הניירות שלי? או אם תרצה- מהו היחס בין הגודל הפיזיקלי של השירטוט שציירתי על נייר לבין הגודל האמיתי של היקום המקביל? 

התשובה אמורה היתה להיות: 1/1, אולם היהדות החושבת שבכל הדורות ושבראשה עמדו האמוראים- מצאו תוצאה שונה מזו (1/3200) כאשר כל דור חשף מימד אחד מהתוצאה הזאת, עד שבאו האמרואים וחשפו את התוצאה היחסית במלואה. 

לציין כי דברי ארבעת הנביאים הוזכרו בסדר עולה כאשר כל אחד מהם חשף מימד אחד מארבעת מימדי התוצאה, והמדובר במימד פיזיקלי גרידא- פשוטו כמשמעו. 

דוד המלך הזכיר רק מימד אחד מן התורה – הרוחב: "רחבה מצותך מאד". 

איוב הזכיר שני ממדים מן התורה; אורך ורוחב: "אֲרֻכָּה מארץ מִדָּה ורחבה מִנִּי ים". 

יחזקאל הזכיר גודל נוסף שהמגילה היתה כתובה מפנים ומאחור כאשר הכתב שמאחורי המגילה מוסתר מהקורא: "ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור". 

ואחרון זכריה אשר חשף, מעבר לשני המימדים של יחזקאל (פנים ואחור), עוד שניים נוספים; מגילת זכריה היתה מקופלת לשניים: "ויאמר אלי מה אתה ראה ואֹמר אני רואה מגִלה עָפָה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה"– כלומר מגילה כפולה שמקופלת באמצעה. 

לזכור ולשנן.. את דרך האמוראים שדבקו באמת הצרופה אשר הכריעה את כף המאזניים לטובתה כאשר נשקלה עם חשש ארבעת האחרים.

תוקן על ידי ashabot ב- 05/11/2013 22:02:32

ושיהיה ברור, לא באתי להציג את הנגישות הדתית לעניין מתוך האפיקורסיות; זאת כי נקלעתי לדבר מעצם האמונה, והציטוט שהבאתי מתוך הגמרא הוא לא כציטוטי האפיקורסים התלושים מהגדרתם המקורית שמטרתם להכעיס... פשוט נקלעתי להגדרת האמוראים למימדי היקום (הגדרה עניינית, לא אגדית, הנתמכת בחישובים מספריים קשים) כאשר למדתי את מסכת עירובין על פני שנתיים וחצי, שלוש שעות ביום, 365 יום, ועדיין אני מייחל ליום שהתור של המסכת הזו יגיע שוב בשביל להשלים את יתר הסוגיות שלא הצלחתי לרדת מספיק לעומקם.

אבקש להבהיר עוד דבר. לא באתי לשים דברים בפיך ולא בפה של אף אחד. כלומר אינני שואף להשתעשע איתך בדיון מדעי/דתי ולרוץ לספר לחבר'ה על הדיון שהצלחתי לקיים עם רב ומדען. אתה כרב יהודי מאמין ביקום הסופי והמוגדר שהקב"ה בראו, והאמוראים באו לחזק את ההגדרה הזו ולתת לה משענת, אשר על כן אני דוחה כליל את שאלתך/הנחתך "אם שאלה כזו היא בכלל עניין של רבנים".

ולהבהרה האחרונה. "סופיות היקום" היא לא השקפה מדעית, היא תפיסה מדעית סגורה ומסוגרת, וגם "המאמינים" ביקום האינסופי ומתחקים אחר נקודת היווצרותו- חוזרים בזאת אל התפיסה המקורית, כי חוט שיש לו התחלה- יש לו גם סוף. 

הפעם תורי להשתמש במונח השובב "במטוטא"... ולהסב את תשומת ליבך כי הטיעון האפריורי, המדעי גם הדתי, הוא מביה"ס שלך, ואני בא להתרעם על זאת ולבקשך בכל לשון של בקשה: אנא חזור לתצפית האמפירית, במטוטא ממך... היקום הוא אינסופי; לא היתה לו התחלה וגם לא יהיה לו סוף. ובשלב קצת יותר מתקדם בדיון, אם וכאשר יתקיים, אטען כי התורה הקדושה היא זו שמפנה את שימת ליבנו לנקודה המדעית הזו; מבראשית ועד כל-ישראל.  

פנייתי  הראשונה  אליך באשכול הזה נותרה יתומה ונחלה כישלון מוחלט, אבל אינני יכול לפסוח על נתון מסוים שנקלעתי אליו ובמקרה או לא קשור הוא בך. אני עוסק בשאלת מימדי היקום האם הוא סופי או לא, ולמיותר לציין כי התפיסה היהודית והמדעית נפגשות בנושא הזה תחת קורת התפיסה הסופית, כאשר המדע מחפש ללא לאות את נקודת ההתחלה שנוצר בה היקום, והדת היהודית מצביעה למעשה על הנקודה הזו- היא הנקודה שהקב"ה יצר בה את העולם. 

תאורית המפץ השולטת היום בעולם המדע קבעה כי היקום התפשט מנקודה סינגולרית בודדת, בעוד היהדות פשוט האמינה/קבעה כי העולם הוא סופי ואף ציינה את מימדיו ביחס למימדי הקב"ה ונקבה בערך מספרי של ממש. ניתן לראות את הערך הזה בגמרא מסכת עירובין דף כא' עמוד ראשון. ובכל אופן, עצם קביעת התחלת היקום מצביעה כהיא זו על סופיותו כי חוט שיש לו התחלה- יש לו גם סוף, והשאלה היא האם ההנחה אודות סופיות היקום היא נכונה. 

ובכן אני הקטן הוכחתי על גב סדרת מאמרים שלא אלאה אותך בהם את אי-היתכנות ההנחה של סופיות היקום, נשען על מודל האטום "הבודד" שהבדידות שלו במרחב סותרת את חוקי המשחק/ הטבע. וכידוע לך מופעים סופיים, ד"ר מיכאל, הם מופעים מחזוריים שיכולים להתקיים רק בתוך מתחם סופי בעל עצמים מוגדרים- כמו היקום הסופי שאתה כרב וכמדען מניח את קיומו, ולמעשה גם בתוך מרחב האטום מתקיימים מופעים שקובעים את התנהגות החלקיקים ומיקומם בתוכו, ואנו יודעים בוודאות שמקור המופעים שבמתחם האטום הוא באטומים אחרים הנמצאים לידו, ולכן השאלה המתבקשת שאתה, שוב, כרב וכמדען, מתכחש לקיומה היא: מה ההבדל בין מרחב זעיר של אטום אחד לבין מרחב בן 14 מליארד שנות אור של אטום אחר? מדוע אתה משלים עם הקביעה שמקור כל המופעים באטום הזעיר אשר קובעים את מיקום החלקיקים בתוכו- הוא באטומים אחרים בהכרח, בעוד באטום הגדול שלך אתה קובע שהוא יכול לשכון בודד במרחב? אתה ד"ר מיכאל רב ודיין בישראל ובנוסף דוקטור למדעי הפיזיקה, ולא במקרה אתה נדרש כרב וכמדען לשאלה המוגדרת הזו.

תוקן על ידי ashabot ב- 01/11/2013 17:56:26

ד"ר מילשטיין לכבוד הוא לי לקרוא את תגובתך תחת המאמר שלי, אבל אני חושש שאתה מפספס נקודה חשובה בעניין המסתכמת בסתירה עצמית שבעקבותיה מתחילות להתגלגל כל יתר הסתירות. כשאתה אומר "יש אין סופי" כוונתך ליקום שהתחיל מנקודה מסויימת, כמו הנקודה הסינגולרית בתאורית המפץ או הנקודה שממנה ברא הקב"ה את העולם... בכל אופן הנקודה היא שחוט שיש לו התחלה- יש לו גם סוף, ואם כן היקום שאתה מדבר עליו הוא סופי בהחלט, והשאלה היא האם ההנחה אודות סופיות היקום היא נכונה. אני הוכחתי במאמר שלעיל את אי-היתכנות ההנחה הזו ונשענתי בזאת על מודל האטום "הבודד" שהבדידות שלו סותרת את חוקי המשחק/ הטבע. מופעים סופיים ד"ר מילשטיין הם מופעים מחזוריים שיכולים להתקיים רק בתוך מתחם סופי בעל עצמים מוגדרים- כמו היקום הסופי שאתה מניח את קיומו, ולמעשה גם בתוך מרחב האטום מתקיימים מופעים שקובעים את התנהגות החלקיקים ומיקומם בתוכו, אולם אנו יודעים בוודאות שמקור המופעים שבתוך האטום הוא באטומים אחרים הנמצאים לידו, ולכן השאלה המתבקשת שאתה מתכחש לה היא: מה ההבדל בין מרחב זעיר של אטום אחד לבין מרחב בן 14 מליארד שנות אור של אטום אחר? מדוע אתה משלים עם הקביעה שמקור כל המופעים באטום הזעיר אשר קובעים את מיקום החלקיקים בתוכו- הוא באטומים אחרים בהכרח, אך באטום הגדול שלך אתה קובע שהוא יכול לשכון בודד במרחב? המיתולוגיה ד"ר מילשטיין נולדה מהקביעה התמוהה זו שלך ושל כל משפחת האדם לדורותיו.

ההודעה: ברצוני להבהיר משהו: לא קמתי יום בהיר אחד והחלטתי להמציא תאוריה מעניינת שלפיה כל החלקיקים עומדים דום במסדר צבאי ונפקד ממנה מימד הזמן, אלא קמתי יום בהיר אחד והבחנתי כי במציאות שלנו שום חלקיק לא נע ולא משתנה ומימד הזמן פשוט איננו. ואז נזכרתי באפקט האנימציה שעזר לי להבין את המציאות שפשוט נקלעתי אליה. כלומר אין המדובר בתאוריה ולא בשיטה רעיונית, המדובר במציאות.

המום פשוט המום ממה שראו עיני הלכתי לספר לחבר'ה... אבל החבר'ה ליגלגו והטיחו בי הלוך ושוב: אבל יש זמן מה זה אין זמן! איך אין תנועה ושינוי- יש תנועה ויש שינוי; אותנו, הטיחו בי, לא הצלחת לשכנע. כאן עלה בדעתי רעיון מדהים: למה לי בכלל לשכנע אותם והרי המדובר גם במציאות שלהם, ובמקום להכנס לוויכוחים- אמקם אותם במציאות ושיתמודדו בעצמם עם דילמת יש זמן אין זמן, כי בנוסף הם אנשי מקצוע וזה זבשם.

ובכן היו היה אמיר אחד, איש אכזר המוכר בכינוי טבח הפיזיקאים, וזה הסיפור שלו- סיפור אמיתי מהמציאות. האמיר הזה היה חובב טבע וראה בעצמו כשומר הסף של הטבע וחוקיו, וכל מי שהתכחש או סתר אחד מחוקי הטבע- אחת דינו להמית, מה עוד והוא ראה כי לאחרונה רבו הדעות סביב המודל הפיזיקלי של הטבע כאשר רוב המודלים סתרו ביודעין ובמזיד, השם ישמור, את חוקי הטבע הברורים והמכובדים!

ואכן כל המודלים שניפנפו בהם הפיזיקאים בימי האמיר האכזר התבססו על המודל המוכר של אטום בודד המייצג לכאורה את מודל היקום- דבר הסותר בעליל את חוקי הטבע כי אטום בודד אינו יכול להתקיים לבדו במרחב ולעולם הוא זקוק לעוד אטום שיהיה נוכח לידו ויצדיק פיזיקלית את עובדת קיומו ומיקומו במרחב.

וכך היתה שיטתו של האמיר האכזר. הוא הזמין את כל הפיזיקאים שהיו בדורו, הכניסם אחד אחד לאולם בו היתה מונחת גליוטינה, וביקשם להציג את המודל הפיזיקלי שלהם למציאות, כאשר הראש שלהם מונח ומזומן מתחת לסכין החדה של הגליוטינה. תשובה המתבססת על מודל האטום הבודד נענתה מיידית ע"י האמיר.

וכך חברים הלכו ונתמעטו הפיזיקאים שבעידן האמיר ונותרו מהם רק שני פיזיקאים מוסמכים שהוזמנו אל האמיר מחר, ואני מדבר על ידידי הטובים- Nahum Shahaf, ו-Yuval Chaikin.

לא נותר לי אלא לאחל לכם הצלחה מכל הלב- ושתחיו ולא תמותו ולו שלא ייכחד דור הפיזיקאים בימינו. 

בתור אקדמאי המלמד פיזיקה לדורות הבאים, ההודעה להלן והסיפא שלה מופנות אליך. מתוך הדיון המתנהל כאן (נא תשומת ליבך לסיפא): https://www.facebook.com/ashabot1/posts/608878822481953 

שבוע טוב יובל, אני חייב להגיד לך שהפסקת השבת נפלה לי מהשמים... כלומר ואילולא ההפסקה הייתי נכנס לוויכוח עקר שנמשכתי אליו, באונס ולא מרצון, אודות היידע הכללי בפיזיקה ובתחום הזה אתה עולה עלי, ולכן וויכוח כזה נידון מראש לכישלון. אין לי מה להוסיף ליידע שלך בפיזיקה כי היידע שבידי הוא בסיסי ביותר. 

חוקי הפיזיקה ברורים ביותר. ארבעת כוחות היסוד, חוקי התנועה של ניוטון, תורת היחסות של איינשטיין, המכניקה והכימיה הקוונטית, האלקטרודינמיקה, פיזיקת החלקיקים,... האדם עשה עבודה כבירה ונאמנה בכל הקשור לפענוח חוקי הטבע ולפתיחת ציר המחר... ולמיותר לציין כי החוקים האלה שרירים הם וקיימים בכל וויכוח אשר יסודות הטבע והמציאות מככבים בו. ובכן וע"פ החוקים הברורים והשרירים האלה היגעתי אני הקטן למסקנה ברורה כשלג: שום גוף או עצם או חלקיק בטבע לא יכול לנוע או להשתנות. האצבע שלך יובל לא יכולה לזוז לא למעלה ולא למטה ולא לשום כיוון, וגם כדור הארץ שלנו לא יכול לנוע לא סביב עצמו ולא סביב השמש... 

המסקנה הזאת שהיגעתי אליה ובעצמה היא מופשטת הנגזרת מתוך המודל של היקום האינסופי שהוא תולדה טבעית ומחייבת של תפיסת המציאות, זאת כי האדם לדורותיו לקח את מודל האטום המוכר ויישם עליו את תפיסת היקום הסופי והמוחלט, למרות וע"פ חוקי הפיזיקה הברורים של הטבע- אטום אחד אינו יכול להתקיים לבדו במרחב ולעולם הוא זקוק לעוד אטום שיהיה נוכח לידו ויסביר פיזיקלית את עובדת קיומו מהותו ומיקומו במרחב. אלה הם חוקי הטבע הקיימים מהיום ומאתמול ולמחר, או במילים אחרות העולם האינסופי היה אינסופי וגם יהיה אינסופי, אבל האדם התכחש ליסוד המחשבתי הברור הזה וקבע כי היקום לא היה מעודו או שהיה חלקית, וע"ס זאת חקר ופיתח את שתי הנחות היסוד הללו ובנה עליהן את מודל היקום והמציאות. כך נולדה האמונה הדתית והמדעית. 

אם כן היקום האינסופי הוא לאו דווקא "תפיסה" גם לא מודל, הוא המציאות בכבודה ובעצמה ואין בילתה. אתה היטחת בי יובל כי אני מניח מראש "מודל" מסוים ומנסה לבנות עליו תרגיל מחשבתי... ולמעשה אתה הוא העסוק מעל לראש לאורך כל ההסטוריה בתרגיל מחשבתי תמוה ותלוש מהמציאות, וכוונתי כמובן לאדם התמוה לדורותיו שסתר ביודעין את עצמו והחליף את הנחות היסוד של מחקריו באחרות הסותרות אותן. 

וכן אני הקטן באתי היום לעשות סדר בדברים ולשים קץ למשחק המחשבתי הבינאנושי התלוש מהמציאות, התמוה והמבזה. מקווה יובל שתהיה בין הפיזיקאים הראשונים לסמוך את ידך על המסקנה הנשענת על חוקי הטבע ונגזרת מהם: במודל של הטבע, שום חלקיק ביקום האינסופי יכול להשתנות ו/או לנוע משום מקום ולשום מקום. בתור פיזיקאי, יובל, אתה צריך להסביר לדורות הבאים את משמעות המסקנה הזאת ואת הנגזר ממנה.

תוקן על ידי ashabot ב- 21/10/2013 18:57:55