| נשלח ב-3/9/2013 18:36 |
 |
| |
עוקד ונעקד והמזבח-לכבוד ראש השנה
אחד הסיפור המעניינים ומעוררי ההשראה במיתולוגיה העברית הוא עקדת יצחק, מעשים והגיונות רבים נעשו בהשראת סיפור זה, מאלפים רבים של יהודים שמתו במשך דורות עקב יהדותם, דרך רבי יהודה עבאס, ששכתב את סיפור בפזמון כשהתנצר בנו ועד כל יהודי בתקופות אלו, שרואה את עבודת בוראו האינטימית בראי סיפור זה. אגדות חז"ל הרבו להחיות את סיפור העקדה כסיבה מיסטית לקיומו של עם ישראל, ובימים הקדושים לעם, מרבים העם להביא את הסיפור בוריאציות שונות בתפילתם, כשכמובן, כל אחד מהמתפללים מוצא את מקומו ליד הסכין, כשהוא מקיים את רצון הבורא לקחת, להעלות ולבסוף גם לא לשלוח יד. ההבנה המוכרת של תהליך ההעקדה הוא כמובן תפיסה ריאלית של אברהם שאין אפשרות להמרות את פי הבורא ("אם תמנעני, סוף רוחי ונשמתי אליו יאסוף", מתוך סליחת 'אם אפס רובע הקן'), עד שכבש את רחמיו והתאכזר אל בנו. כה חפץ אברהם לשחוט את בנו, עד שהאריך המלאך בדבריו ופירט: "אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש בו מעומה!". אולם בתפילה חז"לית הנאמרת בתעניות ציבור (תענית טו.), כתוב: "מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם...". לאיזו תשובה היה זקוק אברהם שאנו מקווים להענות בכיוצא בה? וכי לא כבש רחמיו וביטל אהבת בנו? כשם שאברהם עמד בכמה נסיונות בדרך לעקדה, יצחק בנו עמד בנסיונות משלו. בכולם הוא עמד בשקט מפתיע, עד שהתורה ובעקבותיה גם אנו לא מזכירים ולוא אחד מהם. אולם בנסיון אחד כבר התקשה יצחק לעמוד, והוא מבואר היטב בתורה: "ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעולה. ויאמר אברהם, אלוהים יראה-לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם, יחדיו." חכמים הסבירו את נסיון זה כך: "בא לא סמאל (השטן) אצל אברהם אבינו ... וכיון שלא הועיל ממנו כלום - בא לו אצל יצחק. אמר לו:ברא דעליבתא (בן העלובה) הולך הוא לשחטך. אמר לו: על מנת כן. אמר לו: אם כן, כל אותן הפרגזיות (מתנות, בגדי חמודות) שעשת עמך, לישמעאל שנוא הבית, ירושה, ואתה אינך מכניס בלבך? כד לא תעול מלא, תעול פלגא (כאשר לא תכנס מלה, תכנס מחציתה). הדא הוא דכתיב: 'ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי', למה אביו, אבי, שתי פעמים? כדי שיתמלא עליו רחמים 'ויאמר הנה האש והעצים וגו'." (ב"ר נו,ד). כגודל וגובה נסיונו של אברהם, שמתאמץ לכבוש את רחמיו מבנו יחידו אשר אהב, נסיונו של יצחק מתרכז בעיקר בפרגיות... מסירת הנפש שנראת אצל אברהם קשה ומאומצת אצל יצחק פשוטה וקלה, אבל הויתור על הפרגיות מוצא דוקא אצל יצחק נקודת תורפה מאתגרת, הוא לא מצליח לעמוד בנסיון הרגשי עד שנעזר בעידודו של אביו אברהם: "אלוהים יראה לו השה לעולה בני", צווי האל נעלה ונשגב הוא, הלוואי וירצה בך בני! מספרים שפעם אמרו לרבי ישראל מסלאנט שכה הפכפכן הוא האדם, עד שיכול הוא להיות יום אחד מלאך וביום שלאחריו גלח. ענה רבי ישראל, יכול אדם לשתף את שניהם במעשה אחד. כשאנו מבקשים בכל בוקר: "ואל תביאנו לידי נסיון" אנו מתכננים מפגש דרמטי עם יצר הרע בלובי של בית המדרש, אנחנו מתקרבים לפתח בית הלימודים חדורי מוטיבציה והוא מגיע מלא ברעיונות משלו. אך לא פעם הוא מקדים אותנו ומגיע אלינו למיטה, כשאנו עייפים ובלתי מחושבים בדרכינו. כשעמדו אבותינו מול נסיון הם לא קפצו למרומי הקדושה, הם טיהרו את יסודות הנפש הקטנוניים ביותר והביאום לד'. לפעמים דבר ד' יכול להקפיץ אותנו ישירות לרקיע כל שהוא, אבל את נפשינו הוא לא יקדם אפילו בסנטימטר אחד... את אחת הדוגמאות הנפוצות של סיטואציה כזו מציג הרב חיים שמואלביץ בשיחותיו, כשבאו בני יעקב לקבור את אביהם ומצאו את עצמם עומדים מול ערעורו של עשיו, עוד הם מדברים על עסקי הנחלה מבחין חושים בן דן בסבו מוטל בבזיון! הוא לא ממתין לדיונים ומכה את עשיו. דודיו לא כבדו את האב פחות ממנו, הם פשוט היו עסוקים... כשיש 'הפרדה' בין חיי הרוח לחיי הגשם עובר הרבה זמן עד שמנצלים את הרוח. אם המחשבה הראשונית היא הרוח לפעמים אפשר להסתדר גם בלי הגשם... נסיון של אבותינו משקף שיתוף פעולה מלא של האדם עם רצון האל. כולנו יכולים למצוא פינה בחיינו המקשרת אותנו ישירות לאברהם – כשאברהם התעלה על עצמו, הוא עבר גם דרך הנסיון הזה... בהצלחה
תוקן על ידי אחרחוק ב- 03/09/2013 18:54:04
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2013 15:21 |
|
| |
עודד,
אתה צודק בכל דבריך וכבר כתבתי את זה קודם. יש רק בעיה אחת, אם אחרי שהמוסר הופך לערך אוטונומי הוא דוחה ערכים אחרים? אני חושב שמייסודה של הדת היהודית היא מבטאת כל מיני ערכים, אבל בעיקרה היא מנווטת מתי להשתמש בכל אחד. חבל להסתכל על חיים שלימים ולמצוא רק ערך אחד.
ירוחם,
נראה לך שהתכוונתי לענות על שאלתך? אולי. בכל מקרה זה רעיון יפה...
לינקולן,
לענ"ד אין סתירה, בסיפור סדום אלוהים רק דיווח לאברהם במשיח לפי תומו על מעשיו, ואברהם הבין שעליו להתפלל עליהם. אבל בסיפור העקידה האל ציווה את אברהם כדת מה לעשות.. בשני המקרים אברהם לא חלק על האל!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 22:15 |
|
| |
"האל הדגיש שאברהם ירא אלוהים, ולא ירא מוסר"
זה סותר את הויכוח של אברהם עם אלוהים במעמד סדום
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 21:55 |
|
| |
אחי
אלוקים אומר לאברהם-עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה! מה שמפליא באמירה הזו,השתיקה של אברהם, היה צריך להגיד.
סליחה ריבונו של עולם- עתה ידעתי? רק עכשיו אתה יודע? ומה היה עד עכשיו? מה עם עשרת הנסיונות הקשים שעברתי?
כל חיי היו מקודשים ליראת האלוקים- ואתה אומר לי עתה ידעתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 21:44 |
|
| |
אחרחוק, אני מתעלם מכל עניין, כולל דברי אלהים, מתוך כוונה להעמיד את המוסר על רגליו הוא, במישור אוטונומי משלו. לא דברי אלהים נחשבים כאן, אלא השיקול והשיפוט המוסרי שמפעיל אדם פרטי מסוים בעצמו עם עצמו. אין עליך לפעול על מנת לרצות מישהו או לזכות בהערכתו, שקול המוציא בכלל את המעשה מן המישור המוסרי. יראת אלהים אינה שיקול מוסרי. לאוטונומיה הזו יש גם משמעות אמונית עמוקה. חסדו של אלהים בבריאת האדם במה שנתן לו כושר מוסרי וחירות הרצון לממש אותו, מתוך אוטונומיה מלאה, ואפילו כנגד האלהים עצמו. זה הדבר המשמעותי ביותר במהות האדם ובאמונת האדם.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 21:38 |
|
| |
אחררחוק,מה בעצם הנקודה שלך שבגללה פתחת את האשכול?עד עכשו זה לא ברור.
ובאשר לר' חיים שמואלביץ'-איפה ראית שחיי אדם בתקופה ההיא לא היו יקרים כל כך? אם חיי אדם לא היו יקרים אז נסיון העקדה אינו נסיון. אלא שר' חיים (כמו ה"חכמים" שכתבו את הדברים )התפעלו מרציחתו האכזרית של מישהו רק בגלל שאינו שייך לקבוצה הדתית שלהם. והתרוץ שלך שזה לא קשור לרציחה- הוא לא מתקבל על הדעת שהרי העיקר בסיפור הוא הרצח.
ומהו המצב המסוים שאליו התכוונת?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 20:08 |
|
| |
עודד,
א)לא ענית על השאלה: אם חטא אברהם, מדוע בירכו האל באמרו: "כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה". (האמת שהתשובה כתובה בתוך דבריך, האל הדגיש שאברהם ירא אלוהים, ולא ירא מוסר. לדעתי במישור העקרוני אנחנו בסוף מחפשים דת (כמובן במידה ואנחנו בכלל מחפשים דת) שהכי קרובה לערכי המוסר שלנו, ובמידה והיא נראת לנו אנחנו מקבלים אותה עם החורים...)
מישהו פה (אולי אתה) העיר בנושא הגמרא המדרשית על חושים בן דן. מבחינתי הסיפור הוא לא הנושא ודבריו של רח"ש לא באו להצדיק רצח, הסיפור הוא דוגמה מוסרית למצבים מסויימים, רובם לא קשורים לרציחה וכדו'. המדרש מביא דוגמה כזו כי באמת בימיהם חיי אדם לא היו יקרים כ"כ, וזה לא סוד.
תוקן על ידי אחרחוק ב- 08/09/2013 20:09:27
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 14:00 |
|
| |
המוסר עומד בפני עצמו. קדושה מוסרית היא רצון מוסרי טהור מכל אפשרות של שיקול זר. המוסר אינו מכיר קדושה חיצונית לו. אבל ה'קדושה' מכירה מעשי תועבה רבים ודורשת את קיומם ובצועם המלא, כולל הרבה דם. ה'קדושה' הזו דורשת צייתנות, רצוי גם טרוף, ואוסרת מחשבה ובקורת. כותב אחרחוק: 'וכתבתי מתוך הרגילות שכל מי שכותב על העקדה [ולא רק] מנסה להוציא את אנשי התנ"ך חכמים ויודעי העתיד'. בכך הוא מוכיח היטב את חוסר היושר האינטלקטואלי של הכותבים, אשר במקום לומר דברים פשוטים כהוויתם, יעקמו אותם היטב כדי להצדיק את מי שצדיקותו נתונה להם מראש, וזה מעשה פסול מיסודו של עוולה והטית שיפוט מוסרי. אברהם חטא חטא גדול בפרשת העקדה. חטא הוא עניין אנושי, כך גם הדרישה לנפץ אלילים ולהכיר במציאות האנושית על פגמיה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 10:50 |
|
| |
תודה בשביל זה זה צריך להיות ספרן, להביא ראיה מספר אחר על פסוק מספר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2013 05:30 |
|
| |
רמב"ן, במדבר כ"ז, י"ב: ד"ה עלה אל הר העברים: שם ההר הזה "הר נבו" כאשר פירש בסדר האזינו (דברים ל"ב מ"ט) ובזאת הברכה (שם ל"ד א'), אבל יקראו אותו "הר העברים" מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען כאשר אמר כאן (בהאזינו ובזאת הברכה) "אשר על פני ירחו", ושם עברו את הירדן כמו שנאמר (יהושע ד' י"ט) והעם עלו מן הירדן ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 23:50 |
|
| |
נכנסתי מיד- אני בפרויקט השו"ת- המחשב כותב כי אין רמב"ן על הפסוק הזה? - מ"ט-
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 23:39 |
|
| |
ר' רמב"ן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 23:31 |
|
| |
ספרן
גמח"ט גם לך, האמת שאני מכיר את המפרשים ואת המדרשים מימים ימימה, כנראה לא התנסחתי נכון.
אתמול זה הפריע לי, משום מה, וכל המובאות והמקורות שציינת, נראו לי תירוצים- תירוצים דחוקים מאד, ולא תשובה.
יש להניח- או שאני צריך לחזור בתשובה מאתמול, או שהתחלתי לחזור בתשובה-לא מאתמול.
ושאלה לי אליך- היום בקריאת התורה- לא הבתי מה פרוש המילה הר העברים-הר נבו? אני מנסה לגשש, אבל אולי יש לך תשובה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 22:39 |
|
| |
ירוחם, גמח"ט, ראה בכמה מהמפרשים שדנו בשינוי ובהכוה"ק ע"פ דברי המדרש. בספרי מאספי האמרות שמפי גדו"י ביקשו להסיק מכך שצווי לשחוט צריך שיבוא דווקא מפי הקב"ה בעצמו, משא"כ להיפך, והדברים עתיקים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2013 22:11 |
|
| |
אתמול בקריאת התורה נתתי את דעתי- כי את הציווי לעלות את יצחק על המזבח- נתן אלוקים בעצמו.
את ציווי הביטול נתן מלאך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2013 17:36 |
|
| |
היי תודה צדיק, לפעמים אני מתגעגע לכסח שהיית בינינו.
שנה טובה וחיים טובים לך ולכל משפחתך לדורי דרות אמן ואמן...
|
|
|
|
|
