| נשלח ב-12/9/2013 18:53 |
 |
| |
נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה
רמבם שביתת עשור פרק א הלכה ז
נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקודש אין ממחין בידן שלא יבואו לעשות בזדון,שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו והנח להן שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ,וכן כל הדומה לזה,
השאלות ,האם מי שרואה אדם שהולך לעשות עברה והינו שוגג האם אין זה מחלק מצוות התוכחה להוכיח לפני המעשה?
האם לדעת הרמבם יש נפק,מ בין מצוות עשה למצוות לא תעשה ?
האם נ ש י ם הינו מיקרי או שיש כאן אלמנט של נשים דעתן קלות ומוטב שיהיו שוגגין ?
מצינו בגמרא ג דברים שיאמר אדם לבני ביתו בערב שבת עם חשכה ערבתם עישרתם הדליקו את הנר ,האם שוב עניין נשים בעניין?
אחזור על הגדרותיי בנשים דעתן קלות מול בינה יתרה ניתנה לאישה ,
בינה יתירה לאשה אינו תוספת שכל שניתן לה אל עודף רגישות שמושרש בה שעולה בכל נידון לכדי טיעון,
כל גבר יודע שבויכוח עם אשה היא מעלה טיעונים מזכרונה גם מלפני עשור שכבר מזמן שכחת ובזה הגבר לא מתחרה איתה ,
מאותו שורש נובע גם עניין הבינה יתרה ניתנה לאשה,
לעניין נשים דעתן קלות אפשר לחקור האם הוא עניין גיאוגרפי או מציאות קיימת,
בעבר נשים לא התחנכו בסמינרים ,ובקושי קרוא וכתוב,
יש כמובן סיבות אחרות לקלות דעת ,אחת מהם הוא שוב הרגש ,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 12:42 |
|
| |
על הכלל הידוע לפטור נשים ממצוות עשה היא שהזמן גרמא,
הרמבם הגדיר מצוות אלו לפי הפרטים הקבלה והדרוש ,כלומר אין כלל זה הסיבה שפוטר נשים אלא מדובר במכלול וסימן בעלמא במה נשים פטורות,
בסוכה הביא הרמבם את הספרי דכל האזרח ישבו בסוכות למעט נשים ,
לשיטת הרמבם הרי יש טעם למצוות ,למה באמת נשים פטורות מסוכה בזמן שדוקא מפסוק זה יש כמה רבויים ,
כי בסוכות הושבתי הרי נשים היו בכלל ,ולמאן דאמר ענני הכבוד הרי גם היו באותו הנס ,
עניין השיעבוד לבעלה להוליך ולהביא ולהכין צרכי הסוכה תיתכן עילה לדבר למפרשים אלה אם לא היה ענין של תשבו כעין תדורו כפי שהביא הרמא לגבי שינה מה דירה הוא ואישתו כך הסוכה,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2013 13:42 |
|
| |
נשים אינן מחויבות ללמוד את התורה שבעל-פה מלבד ידיעת מצוות השייכות להן. לפיכך, אפשר שבשוגג רגילות לעבור על איסור שאיננו מפורש בכתוב, ואז אין ממחין בידן כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. דרך העולם היתה שנשים לא היו שומעות לדברי חכמים ואנשים היו שומעים לדברי חכמים. אולם אין הדבר תלוי בצד זכרות ונקבות, ואם נשים שומעות או אפילו ספק שומעות, ממחין בידן, ואם אנשים אינם מקבלים ודאי, אין ממחים בידם (חיד"א בשם מהרימ"ט).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2013 13:00 |
|
| |
ראוי לחקור איך לעקור מן העולם את ההתיחסות הבזויה הזו אל הנשים, ואת הדעות הסטראוטיפיות המטופשות עליהן, כפי שעולות מדבריו של בעל השיחה. לא חסרים גברים יודעי קרוא וכתוב שהם עמי ארצות או חסרי דעת בכלל ואווילים גמורים, וכאלו שדעתם קלה כדעת יתוש והם מושכים עדר מאמינים אחריהם. מה שכתבו על הנשים בדורות קודמים רחוק מדברי חכמה, והם בטלים וחסרי תוקף. באשר למציאות החיים היום לא מעניינת אותי כהוא זה דעת הרמב'ם ואחרים כמותו על הנשים. הם בטלים ומבוטלים בדיוק כפי שבטלה דעתם על שמים וארץ. מי ששולח את בתו לסמינריון למנוע ממנה השכלה דואג ברשעותו לפיגורה. נשים מסיימות אוניברסיטאות, מהן פרופסוריות מלומדות ורבות יכולת מרוב הרבנים בארץ. מהן חוקרות בענפי מדע מתקדם, רופאות מצטיינות, או עוסקות בכלכלה, בעסקים, במשפט, בעניני מדינה ובצבא. כל אותם חכמי הדורות ההם לא העלו כלל בדמיונם אפשרות של מציאות כזו, ודאי לא מציאותן של נשים העולות עליהם בסגולותיהן, בחכמתן וביכולתן. היחידי שחרג מן המחשבה הפסולה הזו היה דוקא אפלטון, בספר השביעי של המדינה: 'יפה בתכלית היופי ... יצרת את המושלים. - וגם את המושלות, שהרי אל נא תדמה בנפשך שבאיזה דבר מדברי נתכוונתי יותר לגברים מאשר לנשים. ... - הצדק אתך ... אם אמנם תהינה נוטלות חלק שווה כמו הגברים, בכל ענין וענין'. [כתבי אפלטון, תרג. ליבס, הוצ. שוקן, כרך ב' ע' 459]. עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2013 00:20 |
|
| |
כוונתי שרבים יודעים ללמד, אולם רק מעטים יודעים להוכיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2013 00:04 |
|
| |
כונתך להבדל בין לימוד סתם ,להוכחה על מעשה שהיה ,
הוכחה הוא אף בליישר דרך את האדם ואין חיוב להזכיר עוון ספציפי,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2013 23:58 |
|
| |
יש הבדל בין ללמד לבין להוכיח. כנראה רבנן לא אמרו מה שיעור תוספת יום הכיפורים מדאורייתא. לפי התוספות (ראש השנה ט.) שמא דסגי בתוספת משהו. וכתבו התוספות (ביצה ל.) דהא ודאי לא היו אוכלים ממש עד חשכה, אלא שמאחר שלא הוברר שיעור התוספת, לכך יש להיזהר ולהפסיק מבעוד יום.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2013 23:58 |
|
| |
ברור שיש חיוב ללמד מצות עשה דאורייתא בשאר ימות השנה לעמי הארץ כשמסופק הוא
אם יקבלו ,תמיד שונה הדין בודאי, וכשם שצוה לומר דבר הנשמע וכו,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2013 23:15 |
|
| |
ברור שיש חיוב ללמד מצות עשה דאורייתא בשאר ימות השנה לעמי הארץ כשמסופק הוא
אם יקבלו ,תמיד שונה הדין בודאי, וכשם שצוה לומר דבר הנשמע וכו,
תוקן על ידי ביליצר ב- 14/09/2013 23:57:31
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2013 22:06 |
|
| |
כתב רבינו ירוחם בשם הרא"ש:
ת"ח שיודע שאם ימחה על דבר א' שלא יקבלו אותו ממנו לא יזהיר דהנח להם ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן בתוספת י"ה והני נשי דאכלי ושתו וכו' אבל אם מסופק יזהירם להוציא נפשו.
מאחר שחובת התוכחה הינה ראשית-כל על גדולי הדור, ובגמרא נאמר שלא מיחו בנשים מספקין ומרקדין, ולפי רש"י היו רגילות בהיתר, ולפי הרמב"ם ההיתר פשט ברבים, משמע שלא הוכיחו אותן בין בשעת מעשה ובין שלא בשעת מעשה.
תוקן על ידי מם80 ב- 14/09/2013 22:19:43
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2013 20:17 |
|
| |
יוצא מפורש משו'ע הרב דכן הדין בלט מלאכות ,
ממשמעות הרמבם אין שלילת ההוכחה בשאר ימות השנה אלא בשעה שהן אוכלות ושותות,
וברוך שכיונתי לחילוק בין מצוות עשה ללא תעשה בחיובי תוכחה בדעת הרמבם,עיין גינת ורדים
תוקן על ידי ביליצר ב- 14/09/2013 20:33:21
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 15:23 |
|
| |
הרב המגיד פירש שמדובר בכל דבר שאינו מפורש בכתוב ונהגו בו היתר ומסור לכל, והגינת ורדים הסביר שהרמב"ם מחמיר להצריך שיהיה דבר שפשט ברוב בני אדם.
שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן תרח, ד:
בכל דבר איסור שאינו מפורש בתורה אלא שחכמים למדוהו ממדרש הפסוקים או שהוא קבלה בידם הלכה למשה מסיני או שהן בעצמן אסרו דבר ואדם אחד עובר על דבריהם בשגגה שאינו יודע האיסור ואף אם יודיע לו האיסור לא יקבל ממנו אינו צריך למחות בידו דמוטב שיהיה שוגג ולא יהיה מזיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 14:51 |
|
| |
הפכת את אכילת נשים כשחשכה למנהג,,
כל הלט מלאכות אינן מפורשות,
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 14:35 |
|
| |
דבר שאיננו מפורש בכתוב ופרצו בו רבים, קשה מאד למחות כי בד"כ הרבים נוטים להאמין יותר במנהג מאשר במה שאיננו מפורש בכתוב, ועל-כן אין ממחין בידן כדי שלא יבואו לעשות בזדון; אולם בדבר המפורש בכתוב מוחין בידן.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/09/2013 14:39:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 13:12 |
|
| |
ברור נשות כל בית ,למה ישתנה דין השוטר בין הסתום למפורש?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 12:48 |
|
| |
ביליצר,
הרמב"ם איננו מדבר על נשי ביתו אלא על נשות כל בית, כלומר איסור שאיננו מפורש בכתוב שמנהג היתרו פשט בשוגג ברבים.
כך גם משתמע מפירוש התורה תמימה.
על דבר שאיסורו מפורש בתורה, עיין הלכות דעות פרק ו, שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרח סעיף ה.
גמר חתימה טובה
תוקן על ידי מם80 ב- 13/09/2013 12:52:52
|
|
|
|
|
