יש אנשים שנוהגים לצום בכל מחיר גם אם הרופא אומר להם שהם חייבים לאכול משום חשש פיקוח נפש .
ואני לא מצליח להבין מניין לאנשים הזכות לפגוע בעצמם כביכול בשביל הצום .
האין זה נכנס בגדר מצוה הבאה בעבירה ?
הרי אותו אחד שציוה לנו לצום אוסר במקרים מסויימים על הצום ?
האין זה בגדר את אשר התרת אסרתי ?
אף כי יש להבין במעט שזה פוגע מאוד ברגש הפנימי וזוהי הרגשה נוראה ביום הקדוש הזה לאכול אך למעשה יש להעדיף את העיקר ולאכול על פי ציווי הרופא .
דבר נוסף שיש לשים לב אליו האם ניתן לסמוך על דברי רופא בלבד או רק עם זה נאמר על פי הסכמה של רב ששמע את המקרה ?
שהרי זה נושא מאוד ארוך האם ניתן לסמוך על רופאים בעניינים הלכתיים חמורים כל כך ?
נשלח ב-18/9/2013 08:36
אם האדמו''ר התקשר אליו אז כנראה הוא מכיר טוב את התיק הרפואי שלו ועל פיו הורה לו לאכול .
נשלח ב-17/9/2013 20:56
גם אני, וזה לא סותר את הבעייתיות שמוכיח הסיפור!
נשלח ב-17/9/2013 15:21
אני רואה בזה גדלות שאדמו''ר של המוני חסידים זוכר להתקשר אליו בערב החג .
נשלח ב-17/9/2013 14:34
אגב, יש לי ש"ב שהוא ל"ע מסוכן מאוד כעת, ובערב היום הקדש התקשר אליו האדמו"ר שלו וציווה עליו לאכול, וכשמעו את דברי הרבי געה בבכייה. ושאלתי את עצמי: מדובר באדמו"ר על המוני חסידים, מניין לאדמו"ר שהאיש צריך לאכול, אולי במקרה הספציפי אין תועלת בזה? ולמה שאדמו"ר יאמר זאת, ולא רופא מוסמך או רב שמכיר את המקרה היטב? - לא צריך להיות אלוהים כדי לאפשר לאכול, צריך להיות חולה כדי להיות חייב לאכול!
נשלח ב-17/9/2013 14:28
לא אמנע מהביא בעניין הרפואות דבר גדול מקונטריס 'אור יקר' לרבינו ירמיה כהן [סי' יא]:
"אמר [סח] "שחס ושלום לילך לרופאים ומדמה אותם לרוצחים ממש וכל ההולך אליהם רק מקרב את מיתתו" [והאריך מאוד בדיבורים האלו ובהרבה הזדמנויות דיבר בזה]. א"כ צריך להבין למה כשחלה בשחפת נסע ללמברג ושהה שם תקופה והלך אצל הרופאים וטיפלו בו, וכן כשחלתה אשתו [יט] שלח מאסטרה העגלה שלו עם אנשים לברסלב כדי להביא את אשתו כדי שתקבל רפואות אצל הדוקטור, כי היה לה חולי כבד שמתה בו ובאה אשתו לשם ולא הוטב בעיניה הדוקטור ואמרה שטוב להתרפא בזסלב שיש שם דוקטורים גדולים והוכרח רבינו לנסוע עמה לשם, ולמה הסכים לשלוח אותה לרופאים, אמנם יכולנו לומר גבי שאלה זו שבאמת סבר שמקרבים המוות, אבל כשאדם חולה אזי מחמת מצוקתו חסרון הדעת פועל בו ולכן לא מנע את אשתו ואף הוא הלך ללמברג להתרפא ובזה ג"כ יובן למה בסוף ימיו אמר אפילו אני אצוה אתכם להביא רופא אל תשמעו בקולי, כי יש לומר שחשש שמצוקת החולי תגרום לו לבקש רופא, אמנם תלמידו מסברא דנפשיה אמר תירוץ אחר שהנסיעה שלו ללמברג אע"פ שעסק שם ברפואות והלך אצל רופאים תכלית אחרת היתה בכל זה וסוד גדול בדבר שאין אנו יודעים ענינו ולא הלך בשביל הרפואה כלל וכעין נסיעתו לנאוריטש ועוד מקומות [תקס"ז] שאין שום אדם יודע מה עשה בנסיעה זו כי בנסיעה זו לא קיבל שום ממון כלל, [מכלל זה נבין ששאר נסיעותיו היו לאסוף ממון] אלא שדבריו תמוהים כי מה יאמר על מה שאמר שוב בסוף ימיו "אפילו אני אבקש רופא אל תשמעו לי" אם יש סוד בדבר למה אמר שלא ישמעו לו, ואם אין סוד בדבר למה יבקש, שמא תאמר לשון גוזמא קאמר אפילו אני אבקש, אע"פ שאינו באפשר שיבקש הוא, הרי מצינו שבימיו האחרונים בא אצלו רופא וטיפל בו וכתב ר' נתן שודאי הרופא קירב מיתתו, עכ"פ שמעינן שהביאו רופא וקיבלו. אבל בכל הקושי הזה יכולנו להתישב אך מה נאמר על מש"כ [שפ] אמר "שהיה לו בספר הא' ב' שחיבר באות ר' על רפואה כתב שם כל הרפואות לכל המחלות, ולא היה מחלה בעולם שלא כתב שם את רפואתה אך לבסוף לא רצה להעתיקו ושרפו". א"כ נמצא שידע רפואת כל מחלה בעולם א"כ למה לא נתרפה הוא ואשתו וביתו ובנו האהוב כ"כ באותן הרפואות הידועות אצלו, שמא תאמר לא ניתנה לו רשות לעשות בהם שימוש הרי שסבר שגם לילך לרופאים אין רשות ובכל זאת הלך."
כנראה כשהבן אדם חולה הוא שוכח מדברי רבתינו, ופעמים אף מדברי עצמו..
נשלח ב-17/9/2013 14:23
<פעם היו הולכים לרב או לבית הכנסת היום הולכים לרופאים>
יש כאן סיבה ומסובב.
פעם היו הולכים לרב כי לא היו רופאים.
היום הולכים לרופאים כי אין רבנים.
נשלח ב-17/9/2013 14:16
אייזין כתב:
מי שמאמין בחז''ל אינו נצרך לרופא .
פעם היו הולכים לרב או לבית הכנסת היום הולכים לרופאים .
טוב שברופאים לגיהנם .
ומה שצדיקים עצמם הולכים זהו ענין של אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים .
שילכו לצדיקים אחרים
נשלח ב-17/9/2013 13:33
מי שמאמין בחז''ל אינו נצרך לרופא .
פעם היו הולכים לרב או לבית הכנסת היום הולכים לרופאים .
טוב שברופאים לגיהנם .
ומה שצדיקים עצמם הולכים זהו ענין של אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים .
נשלח ב-17/9/2013 13:28
יש הבדל בין האכלת חולה ביום הכפורים לבין ניתוח. מבחינה בריאותית ניתוח מסוכן, לפיכך אם רופא אומר שחולה זקוק לניתוח, יש בחירה בין שני מצבים מסוכנים
. להבדיל, אם רופא אומר שיש סכנה אם חולה לא יאכל ביום הכיפורים, הבחירה היא בין פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש לבין שמירה על בריאותו, לפיכך לכל הדעות שומעים לרופא ומאכילים את החולה.
תוקן על ידי מם80 ב- 17/09/2013 13:30:38
נשלח ב-17/9/2013 12:03
ואני מכיר הרבה צדיקים שמתו.
איך זה שבבתי חולים מאושפזים רבנים חולים?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 17/09/2013 12:09:59
נשלח ב-17/9/2013 11:35
אייזין כתב:
אני מכיר באופן אישי מקרים שהרופא אמר לנתח והרב אמר שלא והכל היה תקין .
צדיק גוזר והקב''ה מקיים .
כמובן שבדרך כלל הרב נותן את דעתו לדעות הרופאים אך לפני כל ניתוח הולכים לבקש ברכה מהרב .
ואני מכיר רופאה אונקולוגית שסיפרה לי על כמה פציינטים שלה שנפטרו לאחר שהרב אמר להם להימנע מטיפולים שהיו עשויים לעזור להם (שמו של הרב מצוי בידי אולם מטעמים מובנים אני מעדיף שלא לפרסמו).
נשלח ב-17/9/2013 08:54
אני מכיר באופן אישי מקרים שהרופא אמר לנתח והרב אמר שלא והכל היה תקין .
צדיק גוזר והקב''ה מקיים .
כמובן שבדרך כלל הרב נותן את דעתו לדעות הרופאים אך לפני כל ניתוח הולכים לבקש ברכה מהרב .
ספק נפשות להקל.
לא נדרש פיקוח נפש בודאות כדי להאכיל חולה ביום הכפורים, אלא אפילו אם יש ספק פקוח נפש אם יצום, חובה להאכילו. לפיכך, רופא אחד אומר צריך ורופא אחד אומר אינו צריך, מאכילים אותו (אורח חיים תריח, ב). אם החולה אומר אינו צריך, והרופא מסופק, מאכילין אותו (אורח חיים תריח, ה).
תוקן על ידי מם80 ב- 17/09/2013 03:21:47
נשלח ב-17/9/2013 00:45
על זה הויכוח מי מוסמך לומר שזה פיקוח נפש ממש .
שהרי הרופא אינו מוסמך לקבוע בהחלטיות כי אם להפוך זאת לספק .
