| נשלח ב-17/9/2013 09:16 |
 |
| |
רווק - אינו בגדר אדם .
איתא בגמרא במסכת יבמות (דף סג.) "אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם'".
שרק ביחד נקראים אדם ולא קודם הנשואין .
עד כדי כך שהערוך לנר במקום שואל שלפי''ז רווק שמת לא יטמא באוהל שהרי נאמר ''אדם'' כי ימות באהל והגמרא אומרת שרווק אינו בגדר אדם והניח שאלה זאת בצריך עיון .
מדבריו נראה שכוונת הגמרא כפשטות הדברים שרווק אינו בגדר אדם כלל .
ויש את הפתגם הידוע שאומרים שעד החתונה האדם הוא פלג גופא ואולי המקור לכך זה דברי גמרא אלו .
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 07:16 |
|
| |
ויאמר לאדם - איכה .
שאמר כן לשלימות מהות מושג האדם - איכה ?
שכל זמן שאיננו נשוי עדיין לא הגיע לדרגת מעלת האדם השלם .
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2013 09:44 |
|
| |
היא גופא השאלה האם הוא נקרא אדם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2013 01:19 |
|
| |
ראה-זה מצאתי אשר עשה א-להים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2013 00:35 |
|
| |
אלמן כבר היה בגדר אדם אז אף על פי שכרגע כבר אינו נשוי הוא לא פחות מכזית אדם שמטמא .
מה שאין כן מי שלא התחתן מעולם לא בא כלל לגדר אדם .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2013 17:44 |
|
| |
לפי ההוא-אמינא, האם מי שנפטר אלמן/אלמנה לא מטמא באוהל ?
האם כשנפטר בן-זוגו מפסיק לטמא, או שהולך ע"פ שעת הפטירה האם אז היה אדם ? 
תוקן על ידי פינגווינאי ב- 25/09/2013 17:48:26
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 09:12 |
|
| |
תוספות בפסחים מביא לגבי רבי יהודה בן בתירא שגר בנציבין ומצודתו פרוסה בירושלים מדוע לא עלה לירושלים ?
ושמא לא היה לו קרקע .
רואים שמי שאין לו קרקע לא היה מחוייב לעלות .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2013 14:37 |
|
| |
והרב עודד בהחלט צודק ששני אלו מועילים לשלמות האדם ,
צריך רק לפענח ,,אבל אין אומות העולם קרויים אדם,,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2013 14:11 |
|
| |
לכהנים היו קרקעות כדי לדור בהם ,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2013 12:04 |
|
| |
בדבריו האחרונים, מ80 קולע למטרה, אבל הייתי משתמש במושג 'שלמות' של הרמבם [מו'נ, חלק ג פרק נד].
יוצא כי כל כוונת הדברים הייתה לדבר על מה שנחוץ לאדם כדי להגיע לשלמותו. הביטוי 'אינו אדם' אינו מוצלח, והכותבים כאן נדבקו בפשט הדברים עד לידי גיחוך גמור. וכי לא אדם היה הכהן הגדול שקרקע לא היתה לו? 'אדם' הוא מושג של מהות אותו היצור ההולך על שנים ואין לו נוצות וכנפיים. מהות אינה יוצאת או נכנסת על ידי דברים חיצוניים. כד של מים כך הוא בין אם מלא בין אם ריק.
עניין הקרקע לגור בה ולהתפרנס ממנה משקף מחשבה עתיקה מאד, אשר לא היתה אפשרית בפועל עוד בימים קדומים. זו תפיסה של אוטרקיה. ארקה - להיות מספיק. אוטו - לעצמו. אוטרקי הוא מי שמספיק לעצמו ולכן אינו תלוי בדבר מבחוץ. קיומו מובטח. קיום אוטרקי אין בו מסחר, גם לא של חליפין, וכל אחד מייצר הכל בעצמו לעצמו.בכל התקופות ההיסטוריות אין אדם חברה ומדינה שהם אוטרקיים.היות אדם בעל קרקע אינה ראיה ליכולתו להתפרנס ממנה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2013 13:58 |
|
| |
הישיבה בסוכה .
מגינה מכל מצוקה .
ומעשה הניענוע
שומר מכל אירוע .
ארבעת המינים
מסמל אחדות לכל המעוניינים .
בואו ונעשה מעשה מרכבה
ולא נוותר גם על הערבה .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2013 13:49 |
|
| |
ביתו של אדם / אורי צבי גרינברג
רק מי ששב אל הכפר לעת ערב; אל עציו הטובים בכל-עת,
אל חלקת שדהו שהיא המשך-פורה לבשרו,
ואל בארו המקרה-לו מימיו בנצנוץ
רק מי ששב בערוב יום אל הכפר ולא אל הכרך,
הולך כשב למחוז חפץ ולא כהלך-גולה למלונו;
הולך בשביל הנאמן הרך-לצעידה.. כי הוא טוב:
מטל, משמש, מנשמת שחקים, מצעידת צפרים בו..
בורד-דמדומים באזניו, בלב דופק כצפור אל חלון;
קרב אל גדר זרדים, פותח דלתה לבקתה לבנה,
שכמעט אפשר לחבקה.. כהמשך גוף היא ממנו..
שגג לה מקש והרבה מנשיות בה וקן צפרים
ואפלולית לילה מבורכת בחלון הקטן;
בא ופותח פיו ואומר שלום בה לאשה וולדות
ויושב לאכול סעודת-ערב והדממה שם: כאחרי כנורות
וחלילים שנדמו..
ולן שם לינת לילה, אשר מטיב הרבה עצים
וצוף השדות בה.. והיער הסמוך והנהר --
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2013 13:06 |
|
| |
אייזן?אבי אבות הדרושים בסגנון זה הוא החתם סופר בכבודו ובעצמו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2013 13:03 |
|
| |
וכבר כתב החת''ס שרוב הפלפולים הבל .
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2013 12:45 |
|
| |
ובדרך דרוש נחבר כמה מימרות ,
כל שאין לו קרקע .. ויקח עפר מן האדמה לכן לשונו אדם ,וכשאין לו קרקע ואינו מחובר לו וכתלוש הוא חסר בגדר אדם ,
כי האדם עץ השדה ,זה חיבורו,השמים שמים לה ו ה א ר ץ נתן לבני אדם,
ולא בכדי גם בדיני עירובין אין שיתופי חצרות עם גוי כמאמר הגמרא דאין דירה לעכו"ם
תוקן על ידי ביליצר ב- 18/09/2013 12:47:11
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2013 12:28 |
|
| |
כל שאין לו קרקע. פירש מהרש"א: שאין לו קרקע מיוחדת לדירה ולפרנסתו. על כן חז"ל אמרו על הקונה תבואה מן השוק לצרכיו (מנחות קג:): והיו חייך תלואים לך מנגד, זה הלוקח תבואה משנה לשנה. פירש רש"י: שאין לו קרקע לזרוע והיינו חיין תלואים שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה. כתב תורה תמימה (דברים כח, הערה נא): יסוד מחייתו של אדם הוא הקרקע, וכל שאין לו קרקע אינו אדם, כי לכל דבר יש חשש אבידה גניבה וגזילה, לבד מן הקרקע, ולכן זה שאין לו קרקע אף אם עשיר הוא בכ"ז אין חייו בטוחים, אחרי כי תלוי הוא בכספו וכספו עצמו אינו דבר בטוח וקיים.
לפיכך, הגמרא איננה מתכוונת שכל אדם שאין לו אשה או שאין לו קרקע איננו אדם ממש, אלא שאיננו אדם המיושב בדעתו, כי האדם באמת אדם כהיותו בר-דעת.
|
|
|
|
|
