| נשלח ב-19/9/2013 21:39 |
 |
| |
מה אתה רחום אף הוא רחום
אחת התופעות הידועות בדתות, ביניהם גם בדת משה וישראל, היא האנשת האל ויחוס תכונות אנושיות אליו. אנתרופומורפיזם בלע"ז. ההאנשה, כתובה בתורה, שנויה בנביאים וכתובים, ומשולשת בחז"ל. כך זה נראה כשזה כתוב בשפה עיתונאית. אני רק מצטט. (עיתון "בקהילה" גליון ערב חג הסוכות). "הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ אף הוסיף תובנה לסיפור זה. ראינו כי הגביר פתח את ליבו כתוצאה מדברי תותה שקיבל מכל הלב, כך גם להבדיל בורא עולם, כשמודים לו ומכירים בטובתו, מוסיף ומשפיע שפע טובה וברכה". אמור מעתה, מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 15:23 |
|
| |
| 932woland כתב: |  | דברי רבי גמליאל רבינוביץ מעידים על תפיסתו הפשטנית. מקסמן מכוון לדברי המורה נבוכים חלק ג' פרק נג בסופו. http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_53.htm על האל איננו יכולים לדעת דבר, אבל על נוהג העולם, והמידות המצויות בהנהגה הזו, נתן לנו להתבונן. על פי מידות אלו אנחנו מכנים את האל, ועל פיהן אנחנו צריכים לנהוג במובן האנושי שלהן. כמובן, רוב הבריות אינן יכולות להגיע אל הכרות נכונות, ועבורן מספרים סיפורים מספורים שונים, שהם מדומיינים כולם. בעל הכרה נכונה יודע היטב כי האלהים אינו גביר, ואינו מוסיף שפע כאשר מודים לו. כל הדברים האלו הם צרכי האדם המוגבלים בהשגתם, שאין להם אלא עולמם האנושי ולא אמונת האלהים. [הרמבם מכיר כי המושג 'אלהים' הוא שיתוף שם למושל ושופט]. עודד |
|
הידעת?
את המחזות המיוחסים לוויליאם שייקספיר לא כתב וויליאם שייקספיר, אלא בן דוד שלו, שאף הוא נקרא וויליאם שייקספיר וחי באנגליה במאה ה16.
זה לא אלוהים מואנש, חלילה. רק 'העולם' מתנהג* בדיוק כפי שהיה ילד בגן מצפה מעולם המנוהל בידי דמות אנושית הגונה. כפי שכתב הספר הכי מעמיק וחכם בעולם, של ההוגה הדתי הכי ראאאאאאאאאאאאאאאאאאציונאאאאאאאאאאאאאאלי, מו"נ
*עם קצת רצון טוב, וניפוי נתונים סותרים. בכפוף לתקנון המסתורי המצוי במשרדי החברה. החברה אינה מתחייבת לכלום. הזול מביניהם. לא כולל קפריזות פתאומיות. לא כולל שואה. לא כולל מסעי צלב. טל"ח.
אתם יודעים, החשיבה קצת התפתחה מאז פלפולי ההבל של הכלאם והמותכלמין... זה שזו פסגת ההשגים האינטלקטואלים של היהדות לא מעיד אלא על עוניה האינטלקטואלי.
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 23/09/2013 15:26:18
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 23/09/2013 15:29:00
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 12:29 |
|
| |
מה הוא שלם אף אתה שלם .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 12:26 |
|
| |
ירוחם אתה ירא שמים אמיתי
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 12:22 |
|
| |
מה הוא נוקם אף אתה- מה הוא זוכר עוון על שילשים-אף אתה כך
מה הוא בקדוישיו לא מאמין- אף אני לא מאמין בקדוישיו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 10:59 |
|
| |
מה שאני ממשיך לטעון זה שאני לא רואה סיבה מהותית למה כל כך קל יותר לטעון למטאפורה לגבי הגשמה יותר מאשר לגבי האנשה,
אני לא בטוח (כלומר - אני בטוח שלא.) שלאנשים ולעיתונים שעושים את ההבדל יש סיבה טובה למה הם חושבים שיש הבדל.
ולגופו של ענין אין לי יותר מדאי מה לומר,
משום שאכן מדובר בתירוץ שהוא לא תלוי בעצמו אלא רק מוכרח אם אתה רוצה גם להסביר את השלימות וגם לחייב את הנבראים (שזה אנחנו).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 10:30 |
|
| |
הכול אפשרי. השאלה היא במה אנו עסוקים. הצבתי שאלה.(האנשה). אמרת שיש שאלה נוספת. (הגשמה). עניתי שהשאלה הנוספת קלה יותר ונוח יותר לקבל את ההסבר המטפורי. אז מה אתה בעצם ממשיך לטעון? שאפשר לומר שהכול מטפורה? על ההאנשה זה פחות מתקבל על הדעת. הן בגלל התוכן (קשה יותר להבין מה המשל ומה הנמשל) הן בגלל השיח הנרחב המצביע על האנשה כפשוטה. אכן, המורה סבור שכל התורה כולה (כולל המורה?) היא מטפורה. וכי אם מישהו משתמש באותו תירוץ לשתי שאלות עלינו לאמץ אוטומטית את התירוץ? ("כי הם אמורות להתחבר לבד"?) אפשר לדחות את התירוץ. אפשר להסכים עמו לגבי בעיה אחת ולא להסכים לגבי הבעיה השנייה. לא? כפי שהבהרתי, לא בטוח שאני (או מישהו) מבין אותו ואיני מתכתב אתו. אז מה בעצם אתה ממשיך לטעון, והאם יש לך מה לומר לגופו של דבר?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 00:25 |
|
| |
אבל אם משתמשים באותו טיעון (או תירוץ) מטאפורי לשתי הבעיות הם אמורים להתחבר לבד, לא?
זה שאפשר לעשות את ההבדל בין הגשמה להאנשה לא אומר שצריך לעשות אותו,
כי באותה מידה אפשר לא לקבל את הטיעון בכלל,
(כפי שאתה אכן עושה)
אבל אני לא רואה סיבה מהותית למה אי אפשר להשתמש בו גם לגבי האנשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2013 00:05 |
|
| |
דבר נפרד לא יתחבר באמצעות ציטוט מהמורה. יש הבדל בין הגשמה להאנשה. לא ראי זה כראי זה. ונכון שאפשר לומר הצד השווה באיזה עניין, למרות ההבדל. זכותו של המורה לומר את מה שהוא אומר. לא שאני (או מישהו אחר) באמת יודע מה דעתו ולא שאני (או מישהו אחר) יודע ליישבה עם הכתוב בתורה ובחז"ל ובוודאי לא עם האמונה היהודית הרווחת (אליה הוא כמובן לא מחויב). האשכול לא מתכתב עם הרמב"ם, אלא עם כל האחרים. בעצם, כמעט כולם.
(ראה האשכול שבעל לינקק אליו. אילו זכרתיו, אולי לא הייתי פותח אשכול אלא מגיב שם).
נ.ב. אני בסך הכול באתי לומר כי עם ההגשמה עוד איכשהו אפשר לחיות בשלום ולהתייחס אליה כמשל. אם אתה מתעקש להדביק, אזי גם עליה תלונתי...
תוקן על ידי ייתכן ב- 23/09/2013 00:05:56
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 22:47 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | לאמר,
על הגשמה סביר יותר לומר כי מדובר בשפה ולא במהות. לא בטוח שריבוי המקראות המגשימים מאפשר זאת, אך בכל זאת.
ההאנשה, הרי מדברת על דרכי האל. אז מה בדיוק המשל והנמשל.
|
|
הן הן שוללי ההגשמה והן הן שוללי ההאנשה,
הרמב"ם למשל (איך לא)
מדבר על דרכי האל ועל יחסיו עם הברואים בדיוק כפי שהוא מדבר על דמיון גופו.
מו"נ א - נד
וזאת היא משמעות הרחמים - נאמר עליו יתעלה רחום, כמה שנאמר: כרחם אב על בנים (תהלים ק"ג). כן אמר: וחמלתי עליהם כאשר יחמֹל איש על בנו (מלאכי ג'). לא שהוא יתעלה נפעל ורך אלא כדוגמת המעשׂה הזה הבא מן האב כלפי הילד כתוצאה מרוך, חמלה והיפעלות גרידא, בא מלפניו יתעלה כלפי מקורביו לא מתוך היפעלות ולא מתוך השתנות; וכמו שאנו, כאשר אנו נותנים דבר למי שאין לנו החובה לתיתו לו - ייקרא זה בלשוננו חנינה כמה שאמר: חנונו אותם (שופטים כ"א); אשר חנן אלהים (בראשית ל"ג); כי חנני אלהים (שם, שם). כדוגמת זה יש הרבה. הוא יתעלה מביא לידי מציאות, ומנהיג, את מי שאין לו חובה כלפיו להביאו לידי מציאות ולהנהיגו. לכן הוא נקרא חנון.
(שוב אינני מביא זאת כתירוץ כפי שאתה קורא לזה,
אלא להדביק את מה שאתה מנסה להפריד)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 19:41 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | והעיקר שטענת שאני בורח...
מה אתה בורח אף הוא בורח.
|
|
ובשפת ארצינו ,כונתי היתה שברחת מהנקודה שהעליתי,
לגבי דברי הרמבם שאין לנו ידיעה ברצונו ומניעיו ,לקרוא לזה בריחה ?לא יותר גרוע מכל היפוטזה פילוסופית או תיאוריה,
ואחרים עוד יוסיפו שמי שלא מסתפק בדברי הרמבם אלו,פשוט עלה ברצונו לברוח ולהבריח מעצמו כמה סנטימנטים קדומים,
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 19:28 |
|
| |
וכדברי רב חיים מוולוזין מה הוא בורא אף אתה בורא
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 19:22 |
|
| |
לאמר,
על הגשמה סביר יותר לומר כי מדובר בשפה ולא במהות. לא בטוח שריבוי המקראות המגשימים מאפשר זאת, אך בכל זאת.
ההאנשה, הרי מדברת על דרכי האל. אז מה בדיוק המשל והנמשל.
מלבד זאת בולטת בהרבה ההשלכה מתכונותינו וממה שנתפס בעינינו, כתכונות ראויות, או מוכרחות (כמו הצורך הנפשי ב"הכרה") על ההנהגה האלוהית.
כנאמר, בראשית ברא האדם את האלוהים. בצלמו ובדמותו ברא אותו.
תוקן על ידי ייתכן ב- 22/09/2013 19:25:40
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 19:00 |
|
| |
בכל בריחה יש מקום עצירה ,השאלה איפה עוצרים , ולתת מינימום כבוד והגיון למען הצד שעדיין קיים בשיירי אמונתך שיש שם נמצא,
בכל הנוגע לאשכולך אתה אמור להתחיל גבוה ולא נמוך בכדי להמריא את רצון חקירתך
תוקן על ידי ביליצר ב- 22/09/2013 19:12:43
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 18:58 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | | יש הבדל בין הגשמה להאנשה. ואני בטוח שיש "תירוצים" להכול. לרגע לא חשבתי אחרת. מה לזה יש תירוצים וגו'. בפרפרזה על אמרתו של יענקל מילר (רוצים לשמע סיפור או לשאול שאלות. איר ווילט הערן א מעשה אדער פרעגן קשיות) אשאל אותך, אם אתה רוצה לחשוב על הדברים בעצמם או לומר "תירוצים". |
|
לא התכוונתי לפטור אותך בהנחה שיש תירוצים כוונתי היתה רק לדמות את מה שאתה קורא הגשמה אל מה שאתה קורא האנשה. למה אתה טוען שיש הבדל?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2013 17:45 |
|
| |
והעיקר שטענת שאני בורח...
מה אתה בורח אף הוא בורח.
|
|
|
|
|
