| נשלח ב-27/9/2013 16:55 |
 |
| |
האדם - במרכז .
חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם .
זאת אומרת שכל העולם והבריאה נברא כפשוטו - בשבילי .
מצד שני מוזהר האדם לראות את כל העולם חציו זכאי וחציו חייב והוא זה שיכול להכריע את כל העולם לזכות או חלילה להיפך .
בדבר זה אומרים לאדם שהאחריות של כל העולם מונח על כתפו .
מה שנראה שיש לקשר בין הדברים שרק אם תשכיל להבין ולהפנים את גודל האחריות המונחת על כתפיך אתה רשאי וצריך לומר בשבילי נברא העולם .
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 07:18 |
|
| |
ולכן בראש השנה מבקשים כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ .
כי ברגע שזה ייבטל ממילא ייבטלו כל הגזירות הקשות שנגזרו .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2013 16:34 |
|
| |
המערכת הממשלתית נבראה לצורך תפקודו היעיל של ראש הממשלה .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2013 01:32 |
|
| |
בכל אופן לא יעלה על דעתנו לומר שהמדינה נבראה בשביל ראש הממשלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 23:20 |
|
| |
ראש הממשלה הוא עומד במרכז קבלת ההחלטות .
נכון שאיננו במרכז המדינה מצד עצמו אך מצד איוש תפקידו כן .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 22:41 |
|
| |
לדעתי מרכזיות לחוד, ואחריות לחוד.
אחריותו של האדם איננה נובעת ממרכזיותו. ומרכזיותו איננה נובעת מאחריותו.אפשר להראות זאת על ידי דוגמאות. יש אחריות גדולה ללא מרכזיות, ומרכזיות גדולה ללא אחריות.
אחריות גדולה ללא מרכזיות: נהוג לחשוב שהתפקיד האחראי ביותר במדינת ישראל הוא תפקיד ראש הממשלה. זה אדם שתפקידו לקבל החלטות על חיים ומוות ממש, וכן החלטות כספיות שמשפיעות על חייהם של מיליונים. אבל ראש הממשלה איננו מרכז המדינה. לא כל שכן המדינה איננה קיימת עבורו.
מרכזיות גדולה ללא אחריות: כאשר נולד תינוק, הוא הופך למרכז העולם עבור הוריו. אבל על התינוק עצמו לא מוטלת שום אחריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2013 15:16 |
|
| |
שני הדברים הולכים כצמד יחדיו .
כיון שעל האדם לפרסם כבוד מלכותו עליו להאמין ביכולותיו ובמרכזיותו בבריאה כי הוא בעצם הנותן גדולה ופרסום לבורא .
ועל כן חשוב שיאמר בשבילי נברא העולם בשביל שאוכל למלאות את תפקידי בנתינת מלכות וכבוד .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 23:12 |
|
| |
| אייזין כתב: |  | חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם .
זאת אומרת שכל העולם והבריאה נברא כפשוטו - בשבילי .
מצד שני מוזהר האדם לראות את כל העולם חציו זכאי וחציו חייב והוא זה שיכול להכריע את כל העולם לזכות או חלילה להיפך .
בדבר זה אומרים לאדם שהאחריות של כל העולם מונח על כתפו .
מה שנראה שיש לקשר בין הדברים שרק אם תשכיל להבין ולהפנים את גודל האחריות המונחת על כתפיך אתה רשאי וצריך לומר בשבילי נברא העולם . |
|
אייזן,טעית כאן הן בכותרת האשכול והן במסקנות שלך
1. אין כאן מצד אחד ומצד שני אלא שני המאמרים אומרים את אותו דבר.
שני המאמרים קובעים שהאדם הוא בעל ערך רב.
א.המאמר הראשון קובע שהעולם נברא בשביל כל יחיד ויחיד -זה מוכיח שהאדם בעל ערך.
ב. המאמר השני אחריות העולם מונחת על כתפו-סימן שהוא בעל ערך.
2. אבל מה הקשר להיותו מרכז?האם זה שהוא בעל ערך אומר שהוא במרכז?
ברור שאלוהים במרכז והאדם הוא לא במרכז.האדם הוא אמנם בעל ערך אבל רק כחייל בצבא אלוהים .כי אין מלך ללא עם. האדם הוא רק סטטיסט בעל ערך עבור אלוהים,כדי שלאלוהים יהיה על מי למשול.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 22:59 |
|
| |
כתב המהרש''א שהסיבה למה הקב''ה ברא את האדם על אף האפשרות הסבירה שיחטא שאם לא כן לא תיווכח מלכותו בבחינת אין מלך בלא עם .
וא''כ האדם נברא בשביל לפרסם כבוד מלכותו בעולם ולומר שיש מנהיג לבירה כפי שאמר אברהם אבינו .
אז הוא במרכז העולם הרוחני לגדל ולקדש שמו יתברך בעולם .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 20:18 |
|
| |
הדברים הנכוחים שכתב הרב זאב יעבץ על שיטת הרמב"ם, אליהם התייחס הראי"ה קוק במאמרו, נמצאים בספרו תולדות ישראל, חלק יב, החל מעמוד 33:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36987&st=&pgnum=35&hilite=
- דבריו עמוקים וראויים לעיון.
הנה פסקא מדבריו:
שני חכמים גדולים אנשי שם אשר
ספריהם אינם נופלים גם בדעת רחבה בפלספה היונית מספר המורה, הלא הם
רב סעדיה גאון ורבנו בחיי הספרדי - ר ב סעדיה מחליט . ״כי הכל לא נברא כי
אם בעבור האדם״ יען כי ״אף על פי שגופו קטן נפשו רחבה מן השמים
והארץ, כי מדעו כולל כל אשר בם ומה שיש למעלה מהם אשר בו היא
עמידתם״ . ואחרי הגאון הנאדר מלא החכם החסיד רבנו בחיי הספרדי על
ד ב ר הכוכבים והמזלות לאמר : ״והבונה בכל דבר ממנו כעת תועלת ותקנה
למדברים [לאמר: לבני האדם]". ומדוע? יען כי ״האדם הוא העולם הקטן
ו ה ו א הסבה הקרובה להוית העולם הגדול״, כאשר הורו רבותינו התנאים ל ב נ י
עמם שאדם א ח ד שקול כ נ ג ד כ ל מעשה בראשית״. ותורתם זאת קבלו מיד
התורה והנביאים אשר הורו לנו להוקיר את האדם מכל יצורי מעלה ומטה
בהיות הוא. לבדו היציר האחד אשר יצר אותו א-להים בצלמו. על כן המעט ממנו
כ י לא נעלו עליו השמים וצבא השמים, כ י . א ם גדולי האדם נבחרו הרבה
מאד מכל גבהי מרומים אלה ועל כל אשר בם ככתוב בתורה: ״הן לה׳ אלהיך
השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, ר ק ב א ב ו ת י ך ח ש ק ה' , לאהבה
אותם ויבחר בזרעם אחריהם״, ותקטן ע ו ד זאת ותשם התורה את כל צ ב א
המרום כנכסים נטושים לכל החפץ להחזיק בם, ואת בחירי ה א ד ם לחבל נחלת
אלהים ולמבחר סגולתו. וגם בדבר זה היתה דעת תורת ישראל הפוכה
מדעת חכמת יון, כי תחת אשר לכל חכמי הנכר נחשב צבא השמים לצורי
עולמים חשבו אותם נביאי ישראל וחכמיהם לבני חלוף ככל היצורים אשר בארץ
מתחת, וחיי רוח אנשי סגולת האדם הם המה לא יתמו לעד.
תוקן על ידי מם80 ב- 29/09/2013 20:25:19
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 19:39 |
|
| |
הרמבם חולק על האדם כמרכז
ג. תכלית הבריאה - רצון ה׳
רמב״ם. מורה נבוכים(ה״ג, מתוך פ׳ י״ג)
...אמנם לפי דעתנו ודרכנו בחדוש העולם אחר ההעדר יש תושבים שזאת השאלה
מחרבת - רצוני לומר: בקשת התכלית לכל זח המציאות. וכן יחשבו שתכלית חמציאות
כולו - מציאות מין האדם לבד, לעבד את את הא־לוה, ושכל מה שנעשח אמנם נעשה
בגללו, עד שהגלגלים אינם סובבים רק לתועלותיו ולהמציא צרכיו. וקצת פשוטי ספרי
הנביאים יעזרו זאת המהשבה הרבה: (ישעיה מ״ה, י״ח) ״לשבת יצרה״, (ירמיה ל׳׳ג, כ״ד.)
"אם לא בריתי יומם ולילה - תוקות שמים וארץ לא שמתי", (ישעיה מ׳, כ״ב)"וימתחם
כאוהל לשבת״. ואם הגלגלים היו בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי חיים והצמחים.
וזה הדעת כשיחקר, כמו שצריך למשכילים שיחקרו הדעות, יתבאר מה שבו מן הטעות,
והוא: שיאמר למי שיאמין זה, שהכל מפני התכלית, כלומר מציאות האדם: האם הבורא
יכול שימציאהו מבלתי אלו ההצעות כולם, או אי אפשר שימציא אלא אחריהם? ואם יאמר
שאפשר ושהא־לוה יכול להמציא אדם מבלתי שמים, על דרך משל, יש לשאל: אם כן
מה תועלתו באלה הדברים כולם, אחר שאינם התכלית, אבל הם מפני דבר שאפשר
המצאו מבלתי אלה כולם? ואפילו אם היה הכל מפני האדם ותכלית האדם - לעבד
הא־לוה, כמו שנאמר, השאלה קיימת, - והיא: מה התכלית בהיותו עובד, והוא יתברך
לא יוסיף שלמות אם יעבדוהו כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה, ולא ישיגהו חסרון
אם לא יהיה זולתו נמצא כלל? ואם יאמר: אין זה לשלמותו, אבל לשלמותנו, כי הוא
הטוב לנו והוא שלמותנו, - תתחייב השאלה בעצמה: ומה תכלית מציאותנו בזה
השלמות? אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אל: "כן רצה הא־לוה״.
או: ״כן גזרה חכמתו״, וזהו האמת. וכן תמצא חכמי ישראל סדרו בתפלותיהם באמרם:
"אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך: מה תעשה? ואם יצדק
מה יתן לך?״ הנה בארנו שאין שם תכלית אלא רצון לבד. ואחר שהענין כן, ועם אמונת
התדוש, אי אפשר מבלתי שנאמר שיכול היה להמצא בהלוף זה הנמצא, סבותיו ומסובביו,
- תתחיב ההרחקה להמצא כל מה שנמצא זולת האדם ללא תכלית כלל, אחר שהתכלית
האחד המכוון, והוא האדם, אפשר המצאו מבלתי אלח כולם.
ג. לפי דעתנו ומי. מאחר שהיתר, כאן פעולה מטזנת. יש לחפש את הכוונה שבה. כן רצה.
כלומר, שהרצון הא־להי הוא רצון טהור, בלתי תכליתי. ועם אמונת החידוש ומי. בהאמינם•
שא־להים חידש הכל יש מאץ ודאי שלא יתכן לומר, שהיה צריך לסיוע לבריאת האדם לגלגלים,
למכבים ולעולמות הרחוקים מלם. תתהייב ההרחקה. אנו מגיעים בהכרח להרחקת הרעיון.
121
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 19:06 |
|
| |
אכן. יש למאמר שני שמות. (מופיע כולו בויקיטקסט)
תוקן על ידי ספרן ב- 29/09/2013 19:10:42
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 18:27 |
|
| |
ספרן אולי מתכוון לדברים הבאים שכתב הראי"ה קוק במאמר לאחדותו של הרמב"ם:
"
הרי אנחנו צריכים להחזיק טובה לרבינו על אשר גילה את דעתו, שהיות כל ההויה כולה בכללותה רק לצורך האדם אין זה יסוד התורה עומדת עליו. כי הלא כל הכופרים שנתרבו בעולם, ביחוד מאז שנתרחבו הגבולים הקוסמיים על פי שיטתו של קופרניקוס והבאים אחריו, לא יסדו את כפירתם כי אם נגד זה היסוד, שחשבו שכל עיקר האמונה מושרש הוא רק על היות האדם מרכז היש כולו. ובעת שהציור היה שהארץ עומדת באמצע והגלגלים סובבים עליה, היה ציור זה נח להתקבל, אבל עכשיו שהציור נתרחב עד כדי התפיסה שכל הכדור הארצי כולו לא נחשב כ"א כמו גרגיר קטן בתהום אין סופי, באו מזה לכפירה מוחלטת. ועל כן צריכים אנו להתפאר בהשקפתו של רבינו שהציל את מעמד האמונה בכללותו במה שהורה שגם אם נאמר שהתכלית של כל ההויה הוא כולל יותר ממין האדם, בכל זאת יש מקום לתורה ואמונה. וכן הוא דרכו של רבינו תמיד, לבנות את יסודות האמונה על בסיסים הזקים מה שאי אפשר לפחות מהם, וכמו שהחליט לבאר את מציאות השם יתברך, דוקא על יסוד הקדמות, מפני שעל פי יסוד החידוש הוא דבר יותר פשוט להוכיח את ההכרח של המחדש ברוך הוא, ועל כן הראה שגם לפי שיטת הקדמות גם כן יסוד היסודות של מציאות השם יתברך איתן הוא. וכמו כן עשה בדבר התכלית ; שלפי אותה ההשקפה שהאדם לבדו הוא תכלית כל היש הלא פשוט הוא שיש מקום לתורה ואמונה, אבל לפי אותה השיטה המרחיבה ומרחיקה את התכלית הכללית יותר מגבול האדם, הרי יש מקום לטועים לטעות. בשביל כך החליט רבינו להוכיח שאנו יכולים להסכים שהתכלית הכללית היא מתרחבת על כל ההויה כולה, ומכל מקום התורה והאמונה הן בטהרתן עומדות על יסוד בל ימוט. ובכלל אין להחליט בשאלה כללית מופשטת כזאת שהיא נתנה להקבע בתור שיטה של אמונה בישראל, ע"פ צד אחד. והרי אפילו הקבלה המסתורית על פי יסוד הזוהר והארי ז"ל גם כן אמרה (עץ חיים היכל א"ק שער א' ענף ב' דרוש עגולים ויושר) שיש שתי סברות, אם הגלגלים הם יותר נעלים בתוכן ההויה מכדור הארץ, או להיפך, שהכדור הארצי הוא יותר נעלה וחשוב, והם הרי אינם יכולים להיות חשודים בנטיה יונית לעומת חכמת ישראל. אלא שבאמת כל הדברים הללו על דבר התכלית הכללית של ההויה המה דברים שיוכלו להאמר רק לסבר את האוזן כדי לבאר על ידם את הזיקה המוסרית העליונה של האדם ודבקותו אל בוראו יתברך שלפעמים הציור התכליתי המקושר עם יצירת האדם ותוכן חייו הוא גורם לרומם אותו, ולפעמים יש שהחשבון של ההתבטלות והאפסיות של האדם לגבי היצור כולו, שהוא מעשה ד' הנורא, גורם להלביש אותו גדולה וענות צדק, ואלו ואלו דברי אלקים חיים".
לענ"ד השאלה איננה האם המלאכים נעלים מבחינה שכלית מהאדם או שמא האדם גדול מהמלאכים, או האם שמים גדולים מהארץ או שמא הארץ גדולה מהשמים, אלא מה הייחודיות של דרך ההתבוננות של ישראל בעולם.
על כך כתב ש. ל. גורדון, בהקשר למזמור של דוד שצוטט למעלה, את הדברים הבאים:
"גם המשורר היוני, סופוקלס, הכיר את גדלות האדם: רבות הן הנשגבות בחיי הטבע, אך הנשגב בכל הוא האדם. אבל לא כן המשורר העברי: הכרת גודל ערכו של האדם בתוך הבריאה אינה מביאה אותו לידי הערצת האדם בתור יצור מופלא, מלא הוד ועוז; אלא היא ממלאה את נפשו התפעלות על מדת טובו, חסדו ואהבתו של אלהי עולם ליצור כפיו, האדם. רפיון האדם ואפסותו בעצם מהותו מצד אחד, וכבודו וערכו הגדול בעולם מצד שני - שני ההפכים האלה הם הם הממלאים את נפש המשורר רגשי התפעלות לגודל ענוותו וטובו של היוצר, שהואיל לחונן את האדם בחלק משלטונו הוא בעולמו."
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 17:58 |
|
| |
ר' דברי הרב קוק זצ"ל ב'מאמר מיוחד' ('מאמרי הראי"ה' עמ' 210-211) המברר דעות הרמב"ם והאר"י בדבר מרכזיות האדם בבריאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 17:24 |
|
| |
דרך הרבה בני אדם להתגאות ולומר אני עשיתי ככה וככה. ואילו הקב"ה בורא שמים וארץ, לא אמר א-להים ברא בראשית, אלא אמר בראשית ברא א-להים, לשון ענוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2013 16:18 |
|
| |
ואני לתומי חשבתי כי התורה ניתנה רק לאחר 2000 שנה ויותר, מה עשה האדם עם הציווי הזה בינתיים.
מה עושים מיליארדי האנשים בעולם שלא למדו את רבנו בחיי, הם לא נחשבים?. מי סופר אותם?
לא הבנתי איך הפסוק הראשון מעיד על ענוה?
|
|
|
|
|
