שמואל לוין שלח לי ובקש ממני להעלות לפורום:
הקלטה של "חזונים אויף פרובה" מהקונצרט במונטיראול:
(מקוה שתהנו)
http://www.youtube.com/watch?v=dCN-c5QLwKk&feature=c4-overview&list=UUqnogb5K2gXJRGMKzFn9GiA
והנה משהו מעניין לחשוב עליו:
שלום סקונדא חי ופעל התקופה שאפשר לאפיין כ"תור הזהב של החזנות". העלם היהודי התברך באותם ימים בגדולי החזנות שבכל הזמנים. מלבד זאת, כמעט כל בית-כנסת שכיבד את עצמו העסיק חזן, לפחות במשרה חלקית אם לא במשרה מלאה. חזנות היתה פופולארית ואנשים באו לבתי-הכנסת על-מנת לשמוע את החזנים ואת היצירות שהם משמיעים.
למרות זאת, סקונדא קם ומלחין יצירה הלועגת קצת לחזנים, ומתארת מצב בו דוקא הזמר המשמיע מוסיקה קלה – הוא הנבחר להיות החזן. מזכיר לנו במקצת את ימינו אנו, לא כן?
מה לדעתכם זה אומר על מקומו של החזן כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת?
מה לדעתכם הלקח שיש להפיק מכך?
חורף בריא לכולם.
