ברצוני להעלות נושא שספק אם היתה לו התץייחסות אי פעם בפורום זה. ישנן שתי דרכים להביא הכנסות לבית הכנסת: האחת היא מכירה של עליות לתורה, של ברכות ושל הטבות שונות שכולן בעלות אופי "כיבודי". המכירה נעשית בד"כ בעת נתינת ההטבה או מעט לפניה. וישנה דרך אחרת שהיא, תשלום מס חבר שנתי בסכום קבוע ובנוסף או לחלופין, מכירת מקום ישיבה.
לטעמי יש "פגם" בדרך הראשונה בה רק עשירי הקהילה זוכים לעליות ולכיבודים "נחשבים, כי להם אין בעיה לשלם ככל אשר יושת, ואילו מי שאינם נמנים עם העשירים צריכים להסתפק בעליות או בכיבודים "פשוטים" שלא נהוג למוכרם במחירים גבוהים.
והלא "כולם שווים לפני המקום", אז למה האפליה הזו?
מעניין אותי מה מקורו ומה מידת עתיקותו של מנהג המכירות והאם קמו עליו עוררין אי פעם? והאם המנהג השני שציינתי הינו עתיק כמו קודמו, או שהוא וארסיה מודרנית ליצירת מקור הכנסה לביה"כנ?
נשלח ב-11/10/2013 05:31
ירוחם
אכן צדקת. רציתי להסביר את דברי, אך כאשר ניסיתי לתקן והדבקתי את ההסבר, נמחקה הודעתי הראשונה ואילו התיקון לא הופיע.
כתבתי בהודעת התיקון, שאף שבמשנה מצאנו שהיה סדר בעליה לתורה מפני דרכי שלום, שהיה לפי סדר חשיבות היחוס של העולה-כהן ראשון, לוי שני, ואחריו הישראל, לא מצאנו שם במשנה (גיטין דף נט עמוד א) אם היה סדר קדימה בין העולים עצמם באותו יחוס או אם היה סדר חשיבות בין העולים שעלו אחרי הלוי, הרי שבגמרא (גיטין דף ס עמוד א ) מצאנו את השאלה: "אחריהן (אחרי הכהן והלוי. רש"י) מי קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, א"ל: אחריהן קוראין ת"ח הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם.
גם כתבתי, שכבר בזמן המשנה היתה חלוקת חשיבות בין העליות. ראה משנה מגילה דף כד עמוד א:
"המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, והוא עובר לפני התיבה, והוא נושא את כפיו....", ובגמרא. מאי טעמא? רב פפא אמר: משום כבוד, וברש"י: "משום כבוד - להעביר לפני התיבה, הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו, תיקנו לו זו לכבוד", ואם בזמן התלמוד היתה העליה למפטיר עליה "שאינה מכובדת", הרי שעם הזמן הפך המפטיר להיות העליה "הכי מכובדת ומכבדת", גם סדר היחוס השתנה. אם בתלמוד מצאנו: את סדר החשיבות של "ת"ח הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, הרי שעם הזמן מצאנו סדר חשיבות שונה: "ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים".
ויש לציין לי לציין לערוך השולחן אורח חיים הלכות תפילה סימן קלו סעיף א-ב:
"...ומבואר מזה דבעצם העליות אין יתרון מזה לזה ועכשיו מחזיקין שלישי וששי להעליות היותר גדולים והאשכנזים מחזיקים לשלישי ורב הקהלה עולה רק שלישי אם אינו כהן או לוי והספרדים מחזיקים ששי לחשיבות יותר שכן הוא ע"פ הזוהר והדבר מובן שא"א לנו לנהוג כדין הגמ' שאין לנו פרנסים בעוה"ר ואין לנו ת"ח ששואלים דבר הלכה בכל מקום ואומרה וכ"ש כשמוכרין העליות מי שקונה עולה ומ"מ אם אחד קונה כל העליות ומכבד לאחרים יראה שיהיה לפי הכבוד ושלא יהיה בזיון התורה ומכבדים גם העשירים בהעליות מפני שנותנים הכנסות לבהכ"נ, ומצוה גדולה לבטל מה שמוחזק בפי ההמון, שעלייה זו פחותה מאד וכדומה, ומי שיכול לנהוג בעצמו לעלות לתורה, בהעלייה שמחזיקים אותה לפחיתות, הוה מצוה רבה, דבעוה"ר הרבה מחלוקת בא מזה ד' ירחם, ובאמת אין לך שטות גדול מזה שהכל תורה אחת וברכה אחת ואין זה אלא מעשה שטן כדאיתא במדרש [ילקוט שמעוני, יואל רמז תקל"ה] שאינו מתגרה אלא בישראל [עמג"א שכתב שמעמידי הקהלה קודמין לכל כשאין שם ת"ח מופלג והאחרון גדול הצבור עולה ושבמקום שנהגו שהפרנס עולה אינו רשאי למחול לאחר ע"ש וכל זה לא שייך אצלינו כמובן ודו"ק]".
האם ייתכן שהאשמה אינה בהמון החושב שעלייה זו פחותה מאד וכדומה, אלא באלה החושבים שלקבל "עליה חשובה פחות" תפגע בכבודם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/10/2013 05:32:46
נשלח ב-10/10/2013 20:54
שלום שמניךטובים- מאוד אשמח לפנות אליך בשמך האישי.
ישנם דברים ידידי הקשורים בעבודת השם יתברך ויש לנו שיקול דעת בניהולם, למשל איך לחנך את ילדינו, למי לתת צדקה ובאיזו צורה... מאידך ובכל הקשור בהגדרת ביה"כ ניהולו ויעודו- אין ולא יכול להיות לאף אדם שיקול דעת בפרוייקט הזה כי ביהכ"ס הוא מקומו של השם יתברך והמקום הזה חייב להתנהל ע"פ מידותיו של הקב"ה לפחות הידועות לנו כמו מידת השוויון, כולנו שווים בפניו, אין עשיר ועני, אין יפה ומכוער, אין גבוה ונמוך... זה לא אולם תיאטרון שהמרבה במחיר יכול לקבל מקום ישיבה משובח יותר, וזה לא מועדון חברים סגור שרק מי שיכול לשלם ייכנס אליו, זה מקומו של הקב"ה ואנחנו המוזמנים אליו- אפילו אם אנחנו בעצמינו בונים אותו. בתור מוזמן אינך יכול לחלק מקומות ישיבה ולבטח אינך יכול למכור אותם. אני לא יכול לבוא אליך הביתה ולהחליט איפוא אשב ועל יד מי; בביתך אתה תחליט איפה למקם אותי.
שיקול הדעת בביתו של הקב"ה הוא אם להשתתף בבניית הבית והחזקתו או לא להשתתף, וזו, ההשתתפות בבניית ביתו של הקב"ה היא המצווה האינטימית ביותר שהאדם עושה בינו לבין הקב"ה, אבל עצם קיום המצווה הזאת אינו נותן לי את הזכות בלקבוע מה ייעשה בבית הזה ואיך יתנהל. אתה יודע מה – אפילו ברמה האישית אם תעזור לי ותתן לי הלוואה בשביל קניית דירה או תחתום לי ערבות למשכנתא- עדיין זה לא נותן לך את הזכות בלקבוע מי ייכנס אלי הביתה ואיפוא יישב, ולבטח אינך יכול לבוא אלי ולסלק מוזמן ממקום מושבו בסלון שלי בתואנה שאתה שילמת על הבית או שחתמת לי ערבות...
שמניךטובים- זה כל כך פשוט ומופשט שרק עיוור לא ייראה את הדברים האלה, אבל כל כך התעוורנו על פני הדורות עד כדי כך שמיימוני רצה לדון בגיל הילדה המדויק שהקימה את המבוגרת באמצע התפילה ממקומה בשביל לקבוע אם יכלה לעשות זאת או לא. אם תרצה לדעת מהו הסממן המובהק לעיוורוננו ולהתרחקותנו מהגדרת ביתו של השם יתברך- הרי לך הדיון הענייני שניהל מיימוני בהודעתו האחרונה בקטגורית הזכויות הממוניות של היהודים והיהודיות למיניהם בביה"כ.
נשלח ב-10/10/2013 18:44
שלום לך אלברט וברוך הבא לפורום מפנמה הרחוקה. אכן, מה שצורם גם לי וציינתי זאת בהודעת הפתיחה של האשכול, ש"הכל שווים לפני המקום" וכך להרגשתי אמור (לכאורה) להתנהל ביכ"נ שהוא מקום משכן השכינה, מלכתחילה. מיימוני הדגיש וציין את המציאות האנושית, שבהרבה מן המקרים אינה תואמת את האידיאל הנכסף, ואי אפשר להתעלם ממציאות אנושית של משחקי הכח והשאיפה לכבוד, כי ככה הם בני האדם. אני חושב שמנהלי ביכ"נ צריכים לתקן תקנות בתיאום עם רב ביהכ"נ ורבני הקהילות כדי ליצור איזשהו איזון בין המשיכה "לטובתם" של בעלי הכח, ובין הצורך והחובה ל"עשיית צדק" בבית ה'.
נשלח ב-10/10/2013 15:51
תודה על ברכתך מיימוני וברוך הנמצא. אני מבין שאתה אחד ממייסדי הפורום. יש לי הערה על התייחסותך להודעתי שעניינה הוא הגדרת "בית הכנסת" שלדעתי היא מקום לעבודת השם יתברך כאשר כל המשתתפים בעבודה הזו שווים הם לפניו וגם לפנינו, שווים הם בעיניו וגם בעינינו. אנו צריכים להטמיע את המידה הזו של הקב"ה לפחות בבית שלו. היהדות, לענ"ד סטתה על פני הדורות מההגדרה הזו, והילדה בת העשר שהקימה אישה מבוגרת ממקום הסבתא היא סממן להתרחקותינו מההגדרה הזו. אגב, שמי אלברט.
נשלח ב-10/10/2013 11:24
נישט אנא בשבעה קרואים עסקינן,
נשלח ב-10/10/2013 11:08
תוקן על ידי נישטאיך ב- 10/10/2013 11:22:29
נשלח ב-10/10/2013 10:45
הרב מימוני
אולי תוכל בטובך מתי ואיפה תקנו את סדר העליות בתורה,נדמה לי שזה עניין של כמה מאות שנה בלבד, הראשון כהן ושני לוי, לאחר מכן הערכים נקבעו קהילה וקהילה כחפצה- יותר נכון כחפץ הגבאי או הפרנס,
נשלח ב-10/10/2013 08:45
תודה לנישטאיך (שהוסיף ושלח מקורות באיש) ולכולם.
אפשר לעקוב אחרי שינויים בהלכות ובמנהגים של עליה לתורה. קשה לקרוא לכך "התפתחות" כי יש כאן בוודאי מערכת שינויים שיש להם הסבר היסטורי, אבל כמדומה שניתן להעלות את הטיעון הבא. יש הלכות שבהן חכמים התערבו ועיצבו את המנהגים כדי שיבטאו בצורה המיטבית את ערכי החינוך של התורה. ויש שחכמים נאלצו להתעלם ולהניח למנהג על מכונו כי התערבות כנראה לא היתה מועילה.
מה הם הערכים שיכולים לבוא לידי ביטוי בהעלאה לתורה?
א. כבוד התורה. הכל רצים אחריה לזכות לקרוא בה.
ב. כבוד חכמים. כאשר החכמים הם שזוכים לעלות לתורה, זה מכבד אותם והופך אותם לחשובים בעיני העם. גם כדי לשמוע בקולם. גם כדי שיהפכו לדגם מייצג. גם כדי שישאפו להיות כמותם. (כפי שכותב הרמב"ם בדוגמא לחינוך כי בגיל מסויים אומרים לילד שיהיה חכם ויכבדוהו).
שני שינויים היסטוריים:
ג. העלאת חשובי הקהל, בעלי הממון והעמדה. יתכן שיש כאן את סעיף א' אבל בוודאי שיש כאן התחשבות פוליטית במי שכפופים לו.
ועוד יותר מאוחר, בתקופתנו.
ד. בשלב מסויים יש איזו התחשבות בקהל כאשר יש מעין דמוקרטיזציה. מגיע לכולם לעלות. כל אחד רוצה להיות בין העולים. אולי זה מתחיל משמחת תורה, שבה כולם עולים.
איך זה מתבטא בהלכות הפרטיות?
בימי חז"ל העליות מוענקות לתלמידי חכמים ונושאי משרות תורניות.
יש לשים לב כי בימי רב ושמואל עדיין התלמיד חכם קודם לעלות ראשון לכהן וללוי. אבל זה נדחה מפני המנהג לכבד קודם כל את הכהן והלוי כבר בשלב מוקדם.
בימי הבינים, כאשר הקהל תלוי בבעלי העוצמה, ממילא יש התחשבות במעמדם גם בהעלאות לתורה.
כשלב נוסף אני משער נמכרו עליות כדי לשכנע את בעלי הממון לתרום לבית הכנסת. זה אולי מעניק להם יתרון, אבל בלי זה איך יבנו את בית הכנסת, איך יתחזקו אותו וממה יממנו אותו?
היום, כאשר הדמוקרטיזציה במובן של "זכויות שוות לכל" חדרה גם לעולמנו, אנו מצפים להתחשבות באופן שהציג פותח האשכול. לתת הזדמנות שוה לעליה לכל.
וזה דבר טוב.
ב"שערי אפרים" יש רשימה ארוכה של "חיובים". הם "חיובים" במובן שנהגו לתת להם עליות ולכן המנהג הופך אותם ל"חיובים".
יש כאן אם כן מספר טוענים לעליה שיש לחלק ביניהם.
1. תלמידי חכמים. מן המסורת ומן הסברה.
2. בעלי העמדה והעוצמה הקהילתית ממנהג הדורות.
3. מכירות למען בית הכנסת.
4. אלו שנהוג להעלותם ולא נזכרו עד כאן אבל מובאים בשערי אפרים בין השאר: בר מצוה, חתן, בעל יארצייט, החייב בברכת הגומל ועוד.
לפוסקים לא נשאר אלא לעשות סדר ביניהם.
מי שירצה לתקן תקנה בבית הכנסת שלו, ודאי שיכול לעשות זאת. מי שישתדל בדמוקרטיזציה, והדבר יתאים לקהילה, יבורך.
כפי שראוי למשוך את החשובים לבית הכנסת כך ראוי להבהיר על ידי חלוקה דמוקרטית של העליות שהכל שוים בפני השם.
בפועל, האם זה אפשרי?
תלוי מן הסתם בקהילה.
***
אשאדות (ברוך הבא לפורום, אם גם אני מברך באיחור) העלה את שאלת המקומות לישיבה, שהיא חמורה עוד יותר.
במנינים רבים אין מספיק מקומות. ובמיוחד לא בעזרת נשים לימים הנוראים.
יש זכויות ממוניות או כמו ממוניות על מקומות, ויש שו"תים בנושא, כולל על ירושות.
גם כאן מן הראוי היה לאפשר לכל מצטרף לזכות למקום. אבל אם בית הכנסת זקוק למימון, על המצטרף לקנות את מקומו. אם אין לו, מן הראוי שקופת צדקה של המקום תסייע לו בסתר. כך ייראה.
הסיפור על הנכדה שביקשה את מקום הסבתא מעורר שאלה. שאלה שקיימת תמיד. אם אדם אורח מגיע ותופס מקום של קבוע, האם יש למנוע ממנו או לוותר לו בפעם הזאת?
זו שאלה שמתפרשת מעבר למה שנידון עד כה, אבל היא חשובה. מצד חינוך, במיוחד אם זו ילדה וזו מבוגרת, ראוי שהילדה תוותר לפחות על חלק מהזמן של השימוש במושב. מצד שני, צריך להכיר את הרקע. גם ילדה רוצה להתפלל (בת כמה היא?) ויתכן שמאד חשוב לה לשבת במקום של סבתא (האם היא חיה?). כמובן, מצד חינוך הילדה חייבת לפנות בדרך ארץ ליושבת. וראוי היה שהיושבת תברר מקודם אם המקום פנוי. יש גם לה חיוב לכבד את זכויות הממון של אחרים.
*** אם בית הכנסת אינו מתנהל בצורה המיטבית לפי ערכיהם של חלק מהציבור, במיוחד מגיעים חדשים, תמיד אפשר לפתוח עוד מנין...
אכן ישנן שני דרכים להביא הכנסות לבית הכנסת ולפתוח בכלל ביה"כ:
1.תשלום דמי חבר קבוע שנתי או חודשי.
2.ו/או נדבות של אנשים נדיבי לב.
אין ולא יכולה להיות דרך אחרת, כי כל אופציה נוספת להכנסות יכולה לפגוע ביסודות הרעיון של הקמת ביה"כ. ולמעשה המדובר ביסוד אחד ויחיד הוא הקמת מקום לעבודת השם יתברך כאשר כל המשתתפים בעבודה הזו שווים הם בפניו. מתוך היסוד הזה יש לעדכן את שתי הנקודות שצויינו לעיל כדלקמן:
1.תשלום דמי חבר קבוע שנתי או חודשי למי שיכול לעמוד בתשלום הזה. כלומר גם מי שלא יכול לעמוד בתשלום הזה או בחלקו- זכויותיו כחבר לא ייפגעו.
2.הנדבות של האנשים הנדיבים חייבות להיות בעילום שם- אחרת היסוד היחיד שעומד בפנינו ייפגע פגיעה בלתי הפיכה.
נשאלת השאלה: ומה אם לא ניתן לקיים את שני הדרכים או את אחד מהם? האם משמעות הדבר שלא נקים ביה"כ בשום דרך אחרת? התשובה לענ"ד ברורה: אכן במקרה של חוסר אונים כאשר לא ניתן להשיג אחד משני הדרכים- ביה"כ לא תקום וכל אחד יתפלל בביתו; זו האופציה היחידה שנותרה.
לצערי הרב, שום ביה"כ בעולם על פני הדורות לא קמה על היסוד היחיד הזה שצויין לעיל, ואילו רק לשם ההמחשה היו מעמידים את היסוד הזה מול עיניהם, אזי ההתפתחות האבולוציונית של רעיון הקמת ביה"כ היה מקבל פן אחר לגמרי ואולי גם פני היהדות היו משתנים בעקבותיו.
אני גדלתי במקום שכל הקשור בתורה הקדושה מפתיחת ההיכל והבאת ספר התורה ועד לעליות התורה וסגירת ההיכל – שמורים רק לאנשי הסלתה ושמנה של הקהילה הנקראים גם כפרנסי הישוב. נולדתי בחלב שדווקא לא מכרו את מקומות הישיבה בביה"כ אבל ביה"כ היה מסומן באופן ברור לשני לאזורים: מקומות השמורים לסלתה ושמנה, ואזור חופשי ליתר העם. היום במקום מושבי בפנמה נשארתי עם אותה הקהילה והמוטציה של אופצית מקומות הישיבה תוקנה כך שמוכרים היום גם את מקומות הישיבה של הנשים ובסכום של אלפי דולרים שאני כהרבה אחרים לא יכולים לעמוד בו או אז נותרה לנו האופציה לוותר על התפילה באולם המרכזי ולהתפלל בחדר צדדי עם מניין קומפקטי.
לפני תקופה שמעתי מחברת משפחה הסיפור הבא: ראש השנה, והיא יושבת על כיסא בעזרת הנשים- כיסא לא לה שמצאה פנוי. באמצע התפילה פונה אליה ילדה קטנה בת כעשר ומבקשת ממנה לפנות לה את הכיסא כי הוא שייך לסבתא שלה והיא, הילדה בת העשר, רוצה לשבת בכיסא של סבתא. וכן היה. זו בקיצור משמעות המוטציה של ההתעלמות מהיסוד היחיד להקמת ביה"כ: הקמת מקום לעבודת השם יתברך כאשר כל המשתתפים בעבודה הזו שווים הם בפניו, גם בעינינו וגם בעיניו. רק לחשוב איפוא היינו היום ואיפה היו בתי הכנסת שלנו אילו דבקנו בקנאה ביסוד הזה ואפילו במחיר המופקע שבתקופות מסוימות נותרנו ללא בית כנסת.
נשלח ב-7/10/2013 12:16
נישט
והכסף יענה את הכל, בצל חכמה צל כסף
שאפילו ע"ה גדול ועשיר מכבדה. ומה שע"ה גדול ועשיר יכול לעשות בשביל הבית הכנסת והקהל. עשרה תלמידי חכמים לא יכולים לעשות
דע- כל ת"ח רוצה להיות עשיר, ולא כל ע"ה עשיר רוצה להיות ת"ח
נשלח ב-7/10/2013 11:39
במה מתכבדת התורה כשמעלים ע"ה נכבד לפני ת"ח?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/10/2013 11:43:32
נשלח ב-7/10/2013 10:03
נישטאיך כתב:
מיימוני
<יצויין שלא רק הממון מביא לזכות לקבלת עליות בכלל ועליות "מבוקשות" עוד יותר. כבר חז"ל קבעו סדר עליות. (חיפשתי בפרוייקט השו"ת אבל לא מצאתי, אבל יש סדר כזה, והוא מבוסס על מעמד חברתי של תלמידי חכמים, ואם מישהו ימצא ויביא נראה זאת)>
ראה את סדר העדיפויות ברמ"א שולחן ערוך אורח חיים סימן רפב סעיף ג
הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים:אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור.הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו (יד) כולם נשים או קטנים ודין עבד כנעני כדין אשה,... ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/10/2013 06:26:36
וראית רבים רבים נוהגים כך. כפי שכתוב- אדם ובהמה תושיע ה'
נשלח ב-7/10/2013 06:08
מיימוני
<יצויין שלא רק הממון מביא לזכות לקבלת עליות בכלל ועליות "מבוקשות" עוד יותר. כבר חז"ל קבעו סדר עליות. (חיפשתי בפרוייקט השו"ת אבל לא מצאתי, אבל יש סדר כזה, והוא מבוסס על מעמד חברתי של תלמידי חכמים, ואם מישהו ימצא ויביא נראה זאת)>
ראה את סדר העדיפויות ברמ"א שולחן ערוך אורח חיים סימן רפב סעיף ג
הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים:אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור.הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו (יד) כולם נשים או קטנים ודין עבד כנעני כדין אשה,... ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/10/2013 06:26:36
נשלח ב-6/10/2013 16:44
אם כבר ונשלמה פרים שפתינו, מדוע שלא נשלם קרבן עשיר?
נשלח ב-6/10/2013 16:01
שמניך
התורה באמת מאפשרת גם לעני, אבל לפי הבנת הכתוב היא מעדיפה קרבן של עשיר,
שאלה לעיון ומחשבה- בתפילת שחרית בבוקר אנחנו אומרים את כל סוגי הקרבנות, חוץ מקרבן עני. למה לא אומרים גם את קרבן העני?
