| נשלח ב-7/10/2013 14:27 |
 |
| |
אם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם
ידועים דברי הגמרא ונפסק בשולחן ערוך ,רב[חזן ,כה"ג]שמת אם בנו ראוי הוא קודם לכל אדם,
הרהג יוסף זצל היה רב ראשי ודיין בעברו ומנהיג תנועת שס עד יום מותו ,
עד כמה מי שהיה כפוף לפסקי אביו והוראותיו בכל תחומי שס מחייבים להמשיך במסגרת ,,בנו קודם לכל דבר,,
האם רב עם כותרת ראש תנועה היא שררה שיש בו ירושה המחייבים ציות ליורש,?
התשובה לכך ברורה לי לחלוטין אך מעניין איך הדיון יתפתח,
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 20:34 |
|
| |
עודד
סוף סוף מודה ועוזב ירוחם ,
לא השתמשתי כאן עם המושג רועה וצאן ,
לעצם דבריך כמדומני שהגזמת ,צאן ביהדות הוא מסימני טהרה ותמימות עם השם ,
צאן קדשים ,
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 20:22 |
|
| |
עודד
הרעיון יפה, אם כי יחזקאל הנביא כבר המשיל את המנהיגים לרועים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 19:35 |
|
| |
ביליצר, אתה הופך את הסדר. מרב בית כנסת בקשת ללמוד על העיר, וכעת מן העיר על בית הכנסת. אכן קהילה צריכה רב שידאג לצרכי הדת שלה. לשם כך היא ממנה אחד והוא עובד אצלה ושליח שלה. עיר צריכה ראש עיר שידאג לצרכי העיר. היא ממנה אחד, והוא עובד את אנשי העיר ושליח שלה. שניהם, ראש העיר ורב הקהילה, אינם אמורים לקבוע עבורי מה ללמוד ומה לקרא ומה לחשוב. בעיקר עליהם לזכור היטב שהם עובדי הציבור ומשרתיו ולא אדוני הציבור ושולטיו. וכשסיימו את תפקידם, - כאן אני חוזר לנושא, - יפנו מקומם לאחרים. ואל יעשו תפקידם קרדום לחפור בו. הדימוי של עדר ורועה הוא אחד הנבזים ביותר שהומצאו. בטבע מצאה כל חיה אמצעי לדאוג לקיומה. כאשר האדם ביית את הבהמות לחיות משק הבית והפך רועה, דאג שתהינה מטומטמות ותלויות רק בו. אין הן יודעות דבר מלבד מההה מווו. אכן, הרועה דואג היטב להבמותיו, מוליך אותן למרעה, שומר עליהן מחיות טרף. בשכר זה הוא חולב אותן, ולבסוף מוביל אותן לשחיטה. אכן, רועה נאמן.
אני איני כבשה ואיני עז ואיני פרה. אני אדם עצמאי ואין לי רועה. די לי במורה שאני בוחר לעצמי. והבן היטב את הניגוד הגדול בין רועה למורה. עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 18:52 |
|
| |
לכבודו יש פאטיש לרועים וצאן?
כפי שהינך מבין שעיר דורש ראש עיר כך מבין איש דתי שצריך רב קהילה שיאחד ויתקן וירומם וידאג לכל צרכי הדת ושלום קהילתו מן הכלל אל הפרט עם כל האספקטים הכרוכים בו ,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2013 13:36 |
|
| |
כותב ביליצר: 'הנני תולה את פרשנותך בענייני רב מחוסר הכירות בתופעה, אולי תתבונן ברב בית כנסת שהינך מכבד ותבין את הצורך גם למשהו יותר גדול כמו עיר'. כאדם העוסק הרבה בהיסטוריה, אני סובר שיש לי הכרות מסוימת עם הענין, לא רק אצלנו אלא גם אצל אחרים. העיר איננה בית כנסת ואזרחי העיר אינם קהילת בית הכנסת. אבל מה שקשה לך לקבל הוא שאינני כבשה אחת מעדר צאנו של הרועה. והרב אינו רועה, מרן או אדמור. קשה לך להפנים שינוי חברתי עמוק ומבוסס, אשר במסגרתו הרעיון של נושא השיחה הזו הוא פסול מעיקרו, והפסיקה בענינו מגונה בחריפות ופסולה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 16:10 |
|
| |
נזכרתי במשנה איך הגיב עקיבא בן מהלל, לרעיון של בנו, שיזכה אותו בזכות אבות
משנה מסכת עדויות פרק ה
אמר לו אבא פקוד עלי לחבירך, אמר לו איני מפקיד, אמר לו שמא עילה מצאת בי? אמר ליה לאו
,מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך:
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 14:12 |
|
| |
עודד
הנני תולה את פרשנותך בענייני רב מחוסר הכירות בתופעה ,
אולי תתבונן ברב בית כנסת שהינך מכבד ותבין את הצורך גם למשהו יותר גדול כמו עיר,
לגבי הרב יצחק יוסף להזכירך היו בחירות לא ירושה,
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2013 13:30 |
|
| |
כתב ביליצר: 'ציבור חייב מורה דרך אשר יבוא ויצא לפניהם'. מה אתה מבין במושג 'ציבור'? האם זה עדר שצריך רועה להוביל אותו, או קהילת אנשים משכילה הצריכה גם מורים גם שליחים. המושג 'רועה ועדרו' אמנם מאד ציורי ומרגש ומקובל ביותר, כל עוד מתעלמים מן המקום אשר בו מסיים העדר את מסעו, בהדרכתו המסורה של הרועה. וחזרה לנושא השיחה. אדם המשרת במשרה מסוימת אינו בעל חזקה עליה. בניו ודאי שלא, וראוי מאד שלא יבואו במקומו או יתמנו למשרות אחרות משום השפעת אביהם. זה פתח ודאי לשחיתות. הרואה יתבונן היטב במציאות אצלנו ויבין. עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2013 01:43 |
|
| |
איני יודע אם אתה מכיר רבני עיר אוטנטיים שחיים על משכורת שהציבור דורש ושמח שיינתן ,
ציבור חייב מורה דרך אשר יבוא ויצא לפניהם ,
לא הבנתי מה כונתך במשפט התמימות נגד זה שהוא עצם מעצמותו,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2013 21:23 |
|
| |
ביליצר, נעלם ממני המוסר שאתה מוצא בהתנהגות זו. מה מוסרי בקבוצת אצולה בעלת הון רב החיה על חשבון הציבור ומנצלת אותו לקידום האינטרסים שלה. נפוטיזם הוא מושחת במה שהוא מקדם אינטרסים כלכליים ושלטוניים [השנים תמיד קשורים אחד בשני]. אם תתבונן בעינים פקוחות תמצא עדות מאלפת לדבר במעשה שארע כאן בזמן האחרון. הביטוי 'שיהיה בילדיו עצם מעצמותו' מעיד על חינוך לתמימות המשרתת את בעלי האינטרסים, תמימות עיוורת ומזיקה מאד.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2013 18:41 |
|
| |
בכל מדינה דמוקרטית שיש בו מלך היא עוברת בירושה אוטומטית לקרובים ,
הדין שבנו קודם לכל דבר הוא אם ראוי לכך ולדעת כמה פוסקים אמור גם להיות מרוצה לרוב,
דבר מוסרי בהחלט למי שמשקיע את מרצו במקום כרב שההמשך יהיה בו או בילדיו עצם מעצמותו,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 22:02 |
|
| |
כלל כזה הוא פסול מעיקרו. אין שום הצדקה להפלות בין הבריות בגלל זכות אבות. זה מעשה עוולה.
כל שררה משחיתה את בעליה. העברת שררה במשפחה משחיתה את בעליה. ואלו משחיתים את הצבור.
ראש תנועה, רב, אלו יש עמם שררה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 15:09 |
|
| |
גם מעניין לראות כיצד מביאים את דברי החת"ם סופר במקורות השונים, ואת השינויים שבין דעתו בסימן יב וסימן יג. ראה מהר"ם שיק שו"ת יו"ד סימן רכח: "ושם סימן יג חזר קצת מדבריו...".
ראה "רבנות וקהילה במשנת מרן החת"ם סופר", (יעקב וייס, ירושלים תשמז, עמודים קנ-קנח) פרק י"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 14:50 |
|
| |
נורא מעניין ההבדל בין הפרשנות של הלינק למשנה ברורה,
עיין משנה ברורה סימן נג פג,
ויש חולקין עיין מגן אברהם כנסת הגדולה ושות חתם סופר חא"ח סימן יג
הרי שהבין שדעת המגן אברהם להכריע שגם רבנות עוברת וכדבריו שמהלל הנשיא,,,
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 14:36 |
|
| |
הכרעת החתם סופר החתם סופר, שפעל רבות להחזיר את עטרת הרבנות ליושנה, הרחיב את היריעה בסוגיא זו, ומצאנו במקום אחד (יו"ד סימן יב) שפסק שאין הרבנות עוברת בירושה. כ"ראיה ברורה" לכך הביא החת"ס מדברי המדרש בפרשתנו: "וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות… יפקד ה' מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי – אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז), "נוצר תאנה יאכל פריה". בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים, והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו. "קח לך את יהושע בן נון", לקיים מה שנאמר "נוצר תאנה יאכל פריה" ע"כ. מדברי חז"ל אלו הסיק החת"ס שאין הרבנות עוברת בירושה. שהרי אין לומר שבני משה לא היו ראויים לרבנות, שא"כ בודאי לא היה משה מבקש את הרבנות עבורם, אלא שיהושע היה ראוי יותר משום שהיה משמש את משה בכל כוחו, ולכן נבחר יהושע על-פני בניו של משה. והרי לנו שאין דין ירושה ברבנות. מאידך בתשובה אחרת (סימן יג) כתב החת"ס ש"אמנם היום חזרתי ועיינתי בזה לקיים דברי הרמ"א סימן רמה דודאי נשיא התורה בזמן חז"ל היה כעין מינוי קדושה לבד לא שירות וזה איננו בירושה, אך עכשיו הוא כמשועבד לקהל לעשות צרכיהם בשכר ולא גרע מש"ץ ואטו מפני שהוא ג"כ שר התורה מגרע גרע, הרי קמן דמהלל ואילך אע"פ שהיה נשיא תורה מ"מ כיון דפתיך בהו ג"כ זכר למלכות ב"ד ירשו בניהם ה"נ דכוותיה", עיי"ש. ולמרות שהנידון של התורה הוא ירושת ברבנות המדינה כולה, נראה עכ"פ שחזר בו החת"ס מתשובתו הנ"ל, וכן נראה מתשובה נוספת (חו"מ סימן כא). ואכן, כך העיד הכתב סופר (יו"ד סימן קכג) על אביו שבסוף ימיו חזר בו, והנהיג ברחבי מדינת הונגריה שינהגו ירושה ברבנות, עיי"ש.
האם זהו פירושו של "ירושה ברבנות?!
תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/10/2013 14:42:53
 |
|
|
|
|
|
