| נשלח ב-8/10/2013 12:15 |
 |
| |
סדרן של כתובים - לדוד מזמור
שמא ישאל השואל מה עניין חקירת סדרי הפסוקים לעצכח. תשובתי שצורך גדול הוא, שהרי האדם בן ימינו כשיקרא בתנ"ך נראה לו שיש שם אוסף מגובב ובלתי מסודר של אמירות, שחוזרים על עצמם מדי פעם בוריאציות שונות. ובעבודתי אני מראה שיש חוט מקשר בין הפסוקים, ושכל פסוק היה צריך לבוא במקומו דווקא, כי רק משם יצא החיבור בין הפסוקים השונים לכדי אמירה ברורה, המתחלקת לכמה ניצוצות, מתחלקת לכמה אמירות שלכל אחת חשיבות לעצמה וכולם ביחד משלימות נושא. כך עשיתי בספים שונים, וכאן אני מראה דוגמא מתהלים – בהשראת קריאת המזמור בימים נוראים. תהלים כ"ד: לה' הארץ ומלואה וכו'. והואיל וגדולתו של ה' כה גדולה, א"כ "מי יעלה בהר ה'" והתשובה "נקי כפים" וכו' – הוא ישא ברכה מאת ה'. וחוזר אדלעיל, שמכיוון שיעלה בהר ה', משם יזכה לברכה מאת ה'. וזה לגדולים, אבל המון העם כיצד יזכו לדבקות בה'? וע"ז באה התשובה: "זה דור דורשיו" – המון העם הדורש את ה' – "שאו שערים ראשיכם... ויבוא מלך הכבוד" דהיינו הכינו עצמכם להשראת השכינה וכבדו את מלך הכבוד בהכינכם שערים לכבודו, ובכך תזכו גם אתם להשראת השכינה ולכן אמר "עזוז וגבור" "ה' צבקות" כי זה ניכר גם להמון העם, אבל לייחס כל ברכה "ישא ברכה" לה' – "מאת ה'" – זה רק לנקי כפים ובר לבב. ואמר "ויבוא מלך הכבוד" ורק אח"כ פירש "מי זה מלך הכבוד", כי המון העם אינם מכירים במלך הכבוד, אבל הם יכולים להכין עצמם לקראתו, והוא יגיע, וכאשר יגיע אז ידעו שה' הוא מלךף הכבוד, ולו הרי ציפו. (מתיישב בזה: א. מה הקשר בין "לה' הארץ ומלואה" ל"מי יעלה". ב. מה עניין ישא ברכה למזמור זה. ג. כיצד עבר המשורר ל"זה דור דורשיו", ומיהם דור דורשיו. ד. למי אמר "שאו שערים". ה. מדוע "שאו שערים ראשיכם" ולא כתפיכם, שהוא אבר הנשיאה. (כי הדבקות בה' תלויה בהכנת המוח והלב ולא בהכנת הכתף) ו. מה משמעות שאו שערים ומה שייכותו למזמור).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2013 19:57 |
|
| |
בשבת חשבתי שאפשר לפרש "זה דור דורשיו", היינו שדוד דורו היה דור מבקשי ה', ולכן כתב להם מזמור זה לזרזם להתקרב לה' ולזכות להשראת השכינה, ולכן אמר להם מי יעלה וכו' כמו שפירשתי למעלה, ואמר "זה דור דורשיו" "זה" כמורה באצבע, אתם דור דורשיו, שאו שערים ראשיכם וכדפירשתי לעיל, שע"י זה תזכו להשראת השכינה בבחינת "מי יעלה", "ישא ברכה" הכל כדלעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2013 15:09 |
|
| |
ירוחם
ואם ידעו את פירוש כל מלות התפילה - האם זה יפסיק להיות להג? וכי מישה ו יעצור לחשוב על כל מילה ומילה שהוא אומר בתפילה? [וגם קצת קשה לי להבין איך מחיתוך/זמירה הגעת לכח. הרי כח זה דבר שכולל הרבה אפשרויות ולא דווקא חיתוך, ולמה שהוא ייקא ע"ש החיתוך? וכיצד זה קשור לשירת הים שם מדובר על כח מסוג אחר לגמרי?]
זה שבשירה יש שינויים אני יודע, אבל ראשית אני מניח שגם זה צריך הסבר, ושנית, ככל שאפשר להסביר כתובים כמשפטם ללא שינויים מקריים, כן עדיף. בפרט אם אתה מאמין שהספר נכתב ברוח הקודש ואם כן הוא לא "סתם" שירה הנכתבת לפי מה שנקרא "מצב הרוח של המשורר" (כמובן שכן לפי מצב הרוח הקודש של המשורר...)
ואם כבר מדברים על שירת הים, אז הנה ביאור קצר על סדר שירת הים עד "נטית ימינך":
חלק זה של השירה מורכב משלושה חלקים
א. גדולת ה'. על פרעה. ב. גבורת ה' על חיל פרעה. ג. שביית חיל פרעה ביד צבא ה'.
כל חלק מורכב משלושה (כמו בשלושה חלקי תפילת י"ח):
1. גדולת ה' בדבר (על יכולתו ו"אישיותו" בשונה מג'). 2. מעשהו. 3. שבח לה' (על מרשימיותם של מעשיו בשונה מא')
א1. אשירה לה' כי גאה גאה
א2. סוס ורוכבו רמה בים (רכיבה על סוס מציינת גדולה)
א3. פסוק ב'. "זה קלי" "אלוקי אבי" כי זו סוף גדולתו, כי "אלוקות" היא תכלית הכח. בשונה מ"מי כמוכה באלים" שם מדובר על תכלית הכח שלו מול אלים אחרים, ושכוחם "שבוי" בידו
ב1. ה' איש מלחמה ה' שמו.
ב2. פס' ד-ה. (פרעה מכין מרכבות וחיל - ונופל בידי "חיל" הים)
ב3. פס' ו-ז. (נאדרי בכח, תרעץ אויב - ענייני גבורה, וכן "תהרוס", "יאכלמו")
ג1. פס' ח'. (זו ההכנה לשביית פרעה וחילו).
ג2. פס' ט-י. (ארדוף אשיג אחלק שלל - פרעה מתכנן לשלול שלל - והופך לשלל הים בעצמו)
ג3. פס' יא-יב. (ראה מ"ש א3.)
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 18/10/2013 15:11:00
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2013 12:57 |
|
| |
מיימוני
תודה על ההענות מצדך ועל ההתייחסות הרחבה לנושא.
הערותי:
א. עדיין צריך למצוא את הקשר בין לה' הארץ ומלואה לבין מי יעלה. אני מניח שבפשיטות זה אומר שהקוד האתי המחייב בעלייה להר ה' הוא מחמיר יותר מהמקובל במקום אחר שהיר גדולתו של ה' היא על כל הארץ ועל ימים יסדה וכו'. אמנם אני מניח שמעורבת פה גם אמונה מטפיזית כלשהיא לגבי הקשר בין גדולת ה' לבין אותו קוד אתי של נקי כפים וכו'. וצריך לבאר ולדקדק איזו אמונה בדיוק. עדיין לא מצאתי את ההסבר המדוייק.
ב. הפסוק ישא ברכה איננו משתלב (מה הקשר בין "מי יעלה" או "שאו שערים" לבין "ישא ברכה"?). לפיכך אני מניח שהכוונה היא שברגע שאתה עולה להר ה' ("מי יעלה"), אתה שואב משם שפע וברכה (לאו דווקא גשמית) "מאת ה'" ("ישא ברכה") וזו בעצם תכלית העלייה. ועדיין צריך להסביר מפני מה כללו זאת כאן ומפני מה השינוי בין "מי יעלה" ל"ישא ברכה"? ואני אומר, שזה מפני ש"מי יעלה" בא לעורר את האדם תחילה לכך שצריך לעלות, ולראות שאכן עולים. ולאחר מכן "ישא ברכה" לעורר קנאת סופרים, ובעקבות זה מה שפירשתי - "זה דור דורשיו" - להמון העם הדורשים את ה' ורוצים גם כן לשאת ברכה מאת ה' - להם אומר שאו שערים ראשיכם וכו', היינו הכינו "שערים" הכינו דרך למלך הכבוד להיכנס ולבוא ולשכון בתוככם (ובמובן זה אפשר לקשר את זה לשערי המשכן או המקדש, בבחינת ושכנתי בתוכם - בתוך כאו"א) ובזה תזכו גם אתם. ובזה נתאחד כל המזמור כולו להיות קטע אחד נמשך. ודו"ק.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 18/10/2013 12:58:32
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2013 12:30 |
|
| |
הרב מימוני.
הבעיה הגדולה היא שאנשים מוצאים מפיהם דברים שלא יודעים את פירושם- מלהגים.
אפשר אולי להבין שלא מבינים את שיר של יום, אומרים זאת רק פעם בשבוע, אבל עוזי וזימרת קה אומרים כל יום ויותר.
רצוני היה להראות כי בשירה יש חופש למשורר להוסיף אותיות -שיריות- כמו בעוזי וזימרת שה יודים הם שיריים,
עוזי= עוז וזימרת= זמר- חיתוך - כח.
אני מחכה לפרושך לשיר של יום ב'. גם אחרים מוזמנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 22:26 |
|
| |
ירוחם יקירי
ברצון אעתר לבקשתך, בל"נ, אבל לא היום.
אליקים הזמין אותי לעיין באשכול ולקח לי כמה ימים עד שמצאתי את השעה הפנויה כדי לכתוב, וגם זאת במהירות וכהצעה בלבד.
בינתים אני עונה לאתגר שלך לעיל.
הביטוי המתמיה "עוזי וזמרת י-ה" מופיע במספר מקומות, כפי שמלמד פרוייקט השו"ת היקר שלנו.
שמות טו ב בשירת הים.
ישעיהו יב ב
תהלים קיח ד
מי שמקבל את סדר כתיבת המקרא לפי המסור בידנו, כלומר שספר שמות נכתב בידי משה רבנו, תהלים לאחר מכן בידי דוד וזקנים שמהם אסף, וישעיהו היה לאחריהם, שני האחרונים נטלו את הביטוי המוכר כבר משירת הים.
ברור שזו לשון שבח ובטחון בהשם. אבל איך המילים מתפרשות בדיוק?
עשיתי קיצור דרך והסתכלתי בפירוש המומלץ תמיד של הרטום הקלאסי.
יש מפרשים: עוזי = כוחי. זה שאני מזמר לו הוא השם והוא היה לי לישועה.
פירוש אחר: "זמרה" הוא לשון כמו הערבי, לשון עוז וכוח.
האות י' של "עוזי" יכולה להיות כינוי בעלות או גם לשון ספרותית כמו "נאדרי בכוח". ואז "זמרת" היא "זמירת" כלומר כריתת האויבים.
הפירוש אז יהיה: כחו של ה' לטובת ישראל וכריתתו את האויב היו לי לישועה.
איך אפשר לומר את הפסוק הזה מתוך הבנה מלאה איני יודע. אבל מסתבר שעדיין אפשר לקרוא אותו או לשיר אותו בשמחה כאשר יודעים שהכוונה הכללית היא להודות לה' על חסדיו ועל גבורתו למעננו.
כפי שאמר רב נחמן לגבי קריאת המגילה שיוצאים בה למרות שלא מבינים הכל, וכי הם ידעו מה הם "אחשדרפנים"? אנו דווקא יודעים זאת לפי השוואה לפרסית (פקידי מלך ותימה שרב נחמן לא שיער זאת מעצמו, ואולי התכוון לדרגה המדוייקת). אבל לפי דרכנו למדנו שאפשר להשתמש במשפט גם אם מבינים את המשמעות הכללית שלו ולא את המשמעות הפרטית של כל מילה ומילה.
וכאן ראוי לצטט את הפילוסוף היהודי-גרמני-בריטי ויטגנשטיין שהעמיד על מה שכתבתי כאן, שיש להבדיל בין משמעות של פסקה ומשפט מכאן לבין של מילה מכאן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 21:48 |
|
| |
הרב מימוני לבקשתך שבפורום יהיה פרשנות המקרא. אתה מוזמן לבאר או לפרש
תהלים פרק מח
(א) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח:
(ב) גָּדוֹל יְקֹוָק וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ:
(ג) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב:
(ד) אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב:
(ה) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:
(ו) הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ:
(ז) רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
(ח) בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ:
(ט) כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה:
(י) דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ:
(יא) כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ:
(יב) יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ:
(יג) סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ:
(יד) שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן:
(טו) כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 21:38 |
|
| |
הערה שלאחר זמן.
אם אני מניח שהמזמור נכתב בשתי תקופות, יתכן שהמילה "יעקב" אף היא תוספת מאוחרת. פסוק ו התפרש תחילה כמתייחס לחסידים בלבד, אך לאחר ההוספה, והתאמת המזמור לטכס חנוכת המקדש בכלל עם הכנסת ארון השם, נוצר צורך להוסיף את המילה כדי להבהיר שאין המדובר רק בחסידים אלא בכלל עם ישראל. הבחירה במילה "יעקב" היא מעניינת, וכדאי היה לבדוק את ההתייחסויות לדמותו של יעקב במקרא שלא בחמישה חומשי תורה. (למשל, הייחוס של כל השותפים לעבודת המקדש, כלומר כל השבטים שנכללים בממלכת דוד ושלמה, לייחוס של יעקב, סותר את התיאוריות לגבי התרכבות עם ישראל משבטים שהגיעו ממקומות שונים ולכל אחד היסטוריה משלו... אין בדברים אלו הוכחה לסתור. דרכם של המינימליסטים היא למחוק כל איזכור שלא כשיטתם ומי יכול להוכיח מה מאוחר ומה מוקדם? ובכל זאת, הדברים מצטרפים יחד).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2013 21:34 |
|
| |
אליקים העלה שאלה הראויה להישאל. וסבורני שראוי בכלל שבפורום שלנו יהיו אשכולות בנושא פרשנות המקרא.
ראשית יש כמובן לראות את הטקסט. מפרוייקט השו"ת. אז הנה, בבקשה.
תהלים פרק כד
(א) לְדָוִד מִזְמוֹר לַידֹוָד הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
(ב) כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:
(ג) מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְדֹוָד וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:
(ד) נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:
(ה) יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְדֹוָד וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:
(ו) זֶה דּוֹר דרשו דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:
(ז) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
(ח) מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְדֹוָד עִזּוּז וְגִבּוֹר יְדֹוָד גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
(ט) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
(י) מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְדֹוָד צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
המזמור מתחלק לפי תוכנו לכמה ענינים, וכפי שהעירו הכותבים לפני, יש לברר מה הקשר ביניהם, וכיצד הם מהוים רצף.
סבורני שהתשובה לא קשה יותר מדי.
א-ב מספר את שבחי ה' כבורא.
זו ההקדמה לשאר, לדעתי.
ג-ד-ה. מי זוכה להתקרב לה'? רשימת דרישות והבטחה לברכה.
החלק הזה נראה עיקרי, או אחד משני העיקריים. והוא עוסק ביחיד המעולה שמבקש להתקרב לה'. אלא אם כן נאמר שהיחיד מסמל את העם. (האם יש סימול כזה בתהלים?).
הביטוי "הר ה' " טעון הבהרה. האם זו מטאפורה או הר ממש שהמשורר רואה בעיני רוחו? (או בעיניו ממש?).
אם נאמר שהדברים כפשוטם, אזי זה אומר שמזמור זה כבר מכיר את בית המקדש, או לפחות רואה לנגד עיניו את היום שבו יהיה בית המקדש בהר ה'.
עד כאן ניתן היה לראות את המזמור כיחידה אחת ולכאורה לסיים כאן. אם כי בדרך כלל יש לאחר הברכה ליחיד גם פניה לכלל או לפחות לכלל החסידים כמו היחיד המעולה הכותב על עצמו, כפי שנמצא זאת במזמורים אחרים.
ואולי זה בדיוק מה שקורה בפסוק ו?
(ו) זֶה דּוֹר דרשו דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה: מי הם "דור דורשיו"? כל עם ישראל? החסידים כמו המחבר? ומיהו "יעקב"? לדעתי "יעקב" הוא תמורה (=מונח חליפי) ל"דור דורשיו" ול"מבקשי פניך" ולפי זה הכוונה היא לכללות העם, כל בני יעקב. מכאן ואילך, לפי הקריאה הפשוטה ביותר, המשך המזמור פונה לכיוון חדש. וזו כנראה השאלה שפותח האשכול מכוון אליה. הקריאה "שאו שערים" מתאימה להיקרא בטכס כלשהו בבית המקדש הקיים ועומד. גם אז הדברים מתמיהים. וכי "מלך הכבוד בא"? בדוחק היה מקום לומר שמדובר בטכס הכנסת ארון השם לבית הבנוי. המסתבר לי לפי מה שכתבתי עד כה הוא כך: המזמור נכתב בשתי תקופות. בתקופה הראשונה המחבר, אולי דוד עצמו, כותב על התנאים הנדרשים לאדם כדי שיהיה ראוי להתקרב לה' - כלומר בהר ה'. יתכן שההר הוא סמל ויתכן שהוא מציאות. אולם דווקא הכפילות הזו מאפשרת להמשיך את המזמור בכיוון חדש. בשלב הבא, אותו משורר - או ההולך בדרכו - נוטל את הקטע הקיים (פסוקים א - חוץ מהפתיחה "לדוד מזמור" - עד פסוק ה או ו' (כולל)) ועליו הוא מוסיף את השאר. הרקע ההיסטורי ליצירת ההמשך למזמור הוא בנית בית המקדש והכנסת ארון השם, בין בפועל בימי שלמה כמסופר בספר מלכים, בין בעיני רוחו ותקוותו של דוד, הקונה את המקום המיועד למקדש ועושה את כל ההכנות, כמסופר בדברי הימים במיוחד. לפי זה, לפנינו מזמור שנכתב בשתי תקופות ולכן אכן יש מעבר בין שני חלקיו, אולם גם לאחר ההדבקה עדיין סבורני שלפנינו יצירה אחת של תפילה, כפי שיכול להעיד כל מי ששופך את ליבו דרך התהלים עם הבנת הפסוקים וקריאתם מתוך המית ליבו והביוגרפיה האישית שלו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 22:18 |
|
| |
גם אני, לצערי אומר את אותו דבר: כבר שאלתי ודקדקתי, יותר מזה אני לא יודע להסביר.
אני מכיר את המפרשים על הפסוק עזי וזמרת, ואין לי הכרעה מה ההסבר הטוב ביותר, לא הצגתי את עצמי כפרשן חדש, בודאי לא בענייני דקדוק.
עיין בספר "פני ספר תהלים" של פיבל מלצר בנו של ר' איסר זלמן על המזמור, שם כתב: "ויש לציין כי מפרשים רבים ביותר מבין החדשים, רארו הבדל רב כל כך בין חלקי הפרק הללו, עד אשר גזרו, כי לפנינו שני מזמורים שונים. ויש מחמירים עוד יותר ואומרים: שלושה קטעי מזמורים שונים..." עי"ש באריכות. מסתבר שאני לא הראשון ששואל את השאלות האלה, אלא כי רבים שאלו זאת ואני מבטיח לחפש עוד ואם אמצא אכתוב מה שאמצא.
איך שלא יהיה, אני לא רואה פסול בפרשנות שלי, ובעיני מה שכתבתי הוא לגמרי פשט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 21:06 |
|
| |
נדמה לי כי הסברתי את הקשר, אם לא הבנת \כנראה כבר לא אצליח בהבנת השירה בעיקר זו שבמקרא, הדבר צריך עיון ולימוד, אם לא עיינת במפרשים- אדרבא תסביר לנו את פרוש הפסוק הזה, מילה במילה.
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: אתה הרי אומר זאת לפחות פעם ביום
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 20:14 |
|
| |
לא הסברת מה הקשר בין ישא ברכה למזמור (שנושאו לשיטתך - מי ראוי לבוא במקדש.)
אם המזמור מדבר על מי שראוי לבוא במקדש - איך הוא עבר ל"זה דור דורשיו" מה הקשר לדרישת ה'? ומה הקשר ל"שאו שערים" שזה בכלל קבלת פני שכינה לשיטתך.
מעבר מיחיד לרבים מקובל בתורה ובפרט בשירה - את זה גם אני יודע אלא שלדעתי צריך למצוא הסבר לכל שינוי, גם אם זה יצריך אותנו להיכנס בעבקושי השאלה של "למה התכוון המשורר"
לא הבנתי מה אתה רוצה מהפסוק עזי וזמרת
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 12:56 |
|
| |
אליקים
הישא ברכה מתיחס לאדם כזה- שהו נקי כפיים ועושה רצונו של ה'.
המזמור מדבר על מי שראוי לבא במקדש.
מעבר מיחיד לרבים מנוכח לנסתר מקובל גם בתורה, ובעיקר מקובל בשירה.
למשורר יש חרות לשונית בשירה מה שאין כן בפרוזה.
מדובר על מי שראוי כאמור, ולא על הנכנס בפועל.
לתרגיל בהבנת השירה- פרש את הפסוק- עוזי וזמרת יה ותהי לי לישועה ,
א. תנסה לבד ובחן את עצמך אם תצליח להבין את הפשט שלך.
לאחר מכן עיין בראב"ע. או אפילו ברשי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 12:44 |
|
| |
הבעיה היא בפסוק "ישא ברכה" - איך הוא נכנס, ומדוע הוא מפסיק בין הפסוק "נקי כפים" לפסוק "זה דור דורשיו". זה דורש ממני לפרש שמדובר על שני חלקים שונים במזמור. וממילא זה מדבר רק על ה"נקי כפים". מה גם שלשיטתך הוא עובר מיחיד לרבים ללא הסבר, גם לא הסברת איך הוא עבר למקום המקדש, מה גם שהוא לא תיאר אותו בשום צורה, והקישור שלו אצלך ל"לה' הארץ ומלואה" לא לגמרי ברור. לפי דבריך גם לא ברור מדוע הוא עבר מלשון נסתר (מי יעלה, ישא ברכה, וכו') ללשון נוכח (שאו שערים). מפירושך יוצא גם ש"שאו שערים" הוא בעצם "מי יעלה", וא"כ למה חזר על עצמו בדרך שונה, ובעצם כיצד שני הדברים מתקשרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 15:06 |
|
| |
תהלים פרק כד (א) לְדָוִד מִזְמוֹר לַיקֹוָק הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
(ב) כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:
דוד -מדבר, מתאר, ומציג חלק מגודלו של ה'
(ג) מִי יַעֲלֶה בְהַר יְקֹוָק וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:
עכשיו הוא עובר לתאר את מקום המקדש אשר שוכן בהר המוריה.
ושואל למי יש את הזכות והיכולת לבא למקום המקדש
(ד) נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:
ועונה ומסביר בשם ה' רק נקי כפיים- ובר לבב, גם ליבו נקי מחמנדנות , ולא נשא את רצונו של ה'-נפשי-רצוני. לשוא,
כלומר הוא לא דיבר בשם ה' והוא לא כיזב וקבע מצוות שה' לא ציוה, ולא נשבע. רמאים מסוימים המדברים בשמו, נאלצים להשבע, על השקרים שהם מוציאים מפיהם,
(ה) יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְקֹוָק וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:
כפשוטו
(ו) זֶה דּוֹר דרשו דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:
הדור הזה שחיים אנשים כאלה, הם דור דורשי ה'
לאור זה הם נכונים לקבלת פני השכינה
(ז) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
(ח) מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְקֹוָק עִזּוּז וְגִבּוֹר יְקֹוָק גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
(ט) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
(י) מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְקֹוָק צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
התאור הראשון של מלך הכבוד, שבתחילה הוא נלחם בשביל עמו,כמו כל מלך.
התאור השני לבסוף מגעים להתגלותו הסופית שהוא מלך העולם על כל צבאותיו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 13:35 |
|
| |
אם כן, האם תוכל להסביר לי את המזמור "כפשוטו"?
|
|
|
|
|
