ממבט חילוני

בשידוכים יש אהבה, זוהיא אהבה מינורית, קוראים לזה חיבה או נעימות או מציאת חן, ובעבר דיברו חכמינו על כך שמספיק שלא תהיה דחיה, בזמנינו מקובל לדבר על נעימות ונעימות בכל המובנים... *אחרי שיש את הבסיס של הנעימות/חיבה אז בודאי שאחרי הנישואים ועם השנים האהבה תלך ותגדל יותר ויותר, וכמה שמשקיעים יותר אוהבים יותר. *חלק חשוב בשידוך זה הבירורים לעומק. *במגזר הכללי מגזימים עם העיקרון של ההתאהבות החזקה שלא מעידה על התאמה. *במגזר הכללי אין בירורים כמעט. *אם יש בירור מעמיק אז אין צורך יותר ממפגשים ספורים כדי להרגיש ברור שזה זה, כי כדי להרגיש ברור שזה זה אז מספיק פגישה אחת או שתיים, כי האדם חש אם חשקה נפשו או לא. *הפגישות עוזרות לנו להבין מי הוא הצד השני ולבדוק אם יש התאמה והן חשובות. *כמובן שחיים ביחד ולמשך שנים רבות לא בהכרח יוצרת הכרות מעמיקה, וברגע שהאדם התאהב כבר לא איכפת לו לפעמים שאהובתו היא חולת נפש או לא מתאימה לו, ולא איכפת לה לפעמים שהיא מגלה שאהובה המקסים הוא עבריין /לשעבר או סתם קמצן ושכולם יקפצו,, ובמיוחד אם היא "זכתה" בזכות שהיא התאהבה בו עמוקות אז ברור לה שהם מתאימים ! ואפילו ככה זה בסרטים !! *בשיטת השידוכים הכל שקול יותר, יש הפסקות בין הפגישות, ההורים המנוסים בוחנים ומציעים רק הצעה שמתאימה ואו אז הם מציעים אותה. *וכמובן שמחפשים הצעה מה שיותר מתאימה כדי להגדיל את הסיכוי להצלחה. *ועוד אוולת ישנה בציבור הכללי שרבים מהם מחפשים את "האחד והמיוחד" או את "הנשמה התאומה", בעוד שבשיטת השידוכים מדברים על התאמה, וגם התאמה של 70% ו 80% זה בסדר גמור, וזה מצוין. *בציבור הדתי והחרדי יש הדרכה לפני הנישואין, ומדריכים את כל אחד ואחת מבני הזוג שהצלחת הנישואין תלויה בך, ויש רבים שמקבלים הדרכה פרטנית מקצועית ומתוך בחינה של שני בני הזוג