היה פעם אברך שלא היה משוחח עם אשתו. פעם הלך לאחד מגדולי הדור לשאול אותו שאלה בהלכה. משנכנס לחדרו, מצא שהרב עסוק בתלמוד תורה ואיננו משגיח בו. חשש להפריע לרב בתלמודו והמתין. לפנות בוקר, הרים הרב את ראשו ושאל את האברך: איך הרגשת בזמן שהמתנת לי? החמיץ האברך את פניו. אמר לו הרב: ככה מרגישה אשתך.
נשלח ב-20/11/2013 18:24
ח''ו להכות .
אבל הבעל הטורים כתב שחוה הכתה את אדם הראשון .
האשה אשר נתתה עמדי נתנה לי מן העץ - כפשוטו - שהכיתני במקל עד שאוכל .
נשלח ב-20/11/2013 14:51
אתה צודק צריכים להרביץ לאשה ואם היא מפריסה נידה, אסור חלילה לעזור לה שתמות בעלפונה והבעל לא יעבור חלילה על דברי ראשונים מוטב ימותו כמה נשים ולא יעבור אברך על איסורי ראשונים
נשלח ב-20/11/2013 14:33
ראיתי באמת פעם שאלה בהלכה .
מה הדין באשה שנהיית נידה בכל פעם שבעלה מכה אותה האם היא קובעת ווסת למכות ?
אך הדברים באמת לא פשוטים ובפרט לפי הראשונים שסוברים שזה מדאורייתא וגם במקרה שהאשה חולה יש להחמיר אז צריך להיות מאוד זהירים בדבר .
נשלח ב-20/11/2013 12:45
דברי אייזן הזכירו לי מקרה שפורסם.
אברך התקשר לרב שלו. ופיו שאלה- אשתי שוכבת מעולפת, האם מותר לי להחיותה ולטפל בה? - למה לא שאל הרב מה הבעיה? - היא בנידתה- ודברים של חיבה נאסרו. - ממה היא התעלפה ?שואל הרב. - הכיתי והרבצתי לה, השיב. -ואז הנגיעה היתה מותרת עליך, הרי היא נידה? הקשה הרב. - תבין הרב- איסור נגיע באשה נידה, היא רק מתוך חיבה ורעות! מכות ,לא בכלל חיבה!