הצצה לגיל ההתבגרות

רוב המתבגרים שמחים לגדול, כי ההתבגרות כרוכה בהשגת עצמאות, חווית בוגר, הפנטזיה 'אף אחד לא יגיד לי יותר מה לעשות' היא מרכזית.  ם עניין המצוות לרוב הוא כבר נכנס ומשתלב משחר הילדות. החרדה שבולטת היא החיוב לצום, אך גם זה לאחר ההתנסות די מצליחים.
עם זאת, עלולות להתעורר חששות לצד הגדילה, אבל לרוב הם זמניים וחולפים.
להערכתי, ילד שחרד לגדול בצורה לא מסתגלת, השורש הוא הרבה קודם, וגיל ההתבגרות - שמזמין אתגרים רבים ושונים מבחינת לימודים, חברה, עתיד-סמינרים, ומצוות- מהווה טריגר להתפרצות החרדה היותר שורשית (למשל, חרדת נפרדות/פרידה; חרדת נטישה וכו').
לכן כאשר החששות אינן חולפות או פוגעות בתפקוד הרגשי או התפקודי של הנער/ה יש לפנות להתייעצות עם איש מקצוע,
בברכה, 

_________________

נדמה שגיל ההתבגרות הולך ומקדים, פיזית וגם ריגשית, נכון?
יצא לי לדבר עם בת של חברתי, שסיפרה לי בסוד שהיא ממש לא מחכה לבת מצווה כי אין לה כח להיות גדולה, להיות חייבת בקיום מצוות, ובכלל - להיות חייבת. פעם תצמה העלה על כך פוסט חשוב, אבל שוב - איך גורמים לילד לרצות באמת לגדול, להסכים לגדול?