הרב שרלו, על הפער בין ההלכה לעולם ערכים עכשווי - חתונה

[איתי,

על העיקר כבר ענה ארתח במקומי (ראה כמה הגדלת לעשות, שהצלחת לגרום לי להסכים עם ארתח, וחמור מזה, הצלחת לגרום לו להסכים איתי!! ).
אני אענה על הפחות עיקרי - 
א. פירוש הרמב"ם מכובד וראוי אבל גם עליו יש חולקים. למשל, התלמוד עצמו בסיפור הידוע בב"מ נט, שם משתמשים ב"לא בשמים היא" באופן שונה לחלוטין. שם, השימוש בעיקרון "א-להי" הוא כנגד א-להים עצמו שמנסה להתערב בהכרעות החכמים. ר' יהושע משתמש ב"דברי א-להים" כדי להבהיר - בסיפור זה לא-להים ובמציאות התלמודית זה כנראה לתלמידיו ולנו... - שא-להים אינו שותף בהכרעות ההלכתיות, לא בעיקרון ולא במעשה.

ב. "אחרי רבים להטות" הוא דוגמא "מכשילה", כיוון שהעיקרון הנלמד מן הפסוק - שיש להכריע ע"פ הרוב - נלמד ממנו באמצעים מדרשיים מתוחכמים ה"מעוותים" את פשטו באופן מובהק. לכן, כאשר ר' יהושע משתמש בפסוק זה - באותו סיפור - הוא לא רק מסביר לא-להים שאין בו צורך יותר בין כותלי בית המדרש ובדיון ההלכתי, אלא עושה זאת (ברוב "חוצפתו"!) באמצעות שיבוש/עיוות/דרשנות מתוחכמת של דברי א-להים עצמו בתורה...

ג. באופן לא לגמרי אלגנטי, התעלמת מ"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", שברור שאי אפשר להסבירו באופן אחר זולת - דיין יכול (וחייב!) לפסוק לי מה שהוא רואה לפניו, קרי: מה שעיניו מסוגלות לראות במציאות הנתונה, קרי: מה ששכלו האנושי הספציפי מסוגל להבין, קרי: מה שלדעתו (האישית) היא ההלכה הנכונה במקרה נתון, וכו'.]

אדם לא צריך 'היתר' כדי להכניס את דעתו, שכן הוא אנוס להבין כל דבר על פי דעתו. הוא לא יכול לקרוא 'בלי דעת', אולי אדם הלוקה בפיגור יכול לקרוא 'בלי דעת' אם ילמדו אותו לקרוא. כל דבר זקוק לפרשנות ולהבנה שאותם מספק האדם. ולכן התורה ניתנה לבני האדם לפרש אותה ולפסוק במקרה של ספק.

אמשלום,
זאת בדיוק נקודת המחלוקת. כמו שכבר הסברתי לעיל אין כוונת התורה במאמרים אלו לתת חופש לדיין להכניס עקרונות פרטיים לשיקול ההלכתי.
הראינו שהרמב"ם מסביר ש"לא בשמים היא" הכוונה שאין נביא רשאי לחדש מצוות.
ו"אחרי רבים להטות" הכוונה היא שכאשר משתמשים בעקרונות האלוהיים יכולה ליפול מחלוקת בהכרעה במציאות בה קיימת סתירה בין העקרונות, במקרה זה נפסקת ההלכה על פי רוב החכמים.

בשום מקום אין היתר לפוסק להכניס עקרונות משלו, או את דעתו האישית בפסיקת ההלכה.

[איתי,

האם ב"עקרונות אלוהיים" וב"מערכת שיקולים אלוהית" אתה מתכוון ל- "לא בשמים היא", "אחרי רבים להטות" ו"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"?
אם כן, אני לא חושבת שיש בינך ובין לארוצים מחלוקת כלשהי זולת על סמנטיקה...]

לא רוצים,
ההדגשות לא שלי אלא של אתר דעת (ממנו העתקתי את הטקסט). אתה מוזמן לפנות אליהם בהשגותיך.

למה כל העסק עוזר לנו?
שאלת למה יש מחלוקות, התשובה כתובה במפורש בדברי הרמב"ם.
רפתה שקידת התלמידים - לא קיבלו את כל העקרונות שנמסרו במלואם.
ונחלשה סברתם - לא יכולים לעשות היקשים שכליים כמו פנחס ויהושע.

איך פוסק מכריע הלכה?
כבר ענינו על השאלה הזאת:
"פוסק ההלכה משתמש בעקרונות האלוהיים ובמערכת השיקולים האלוהית על מנת לגזור הלכה במציאות משתנה."

תוקן על ידי ק_איתי ב- 26/11/2013 01:02:13

ק_איתי
אני ממליץ לך לקרוא גם את ההקדמה של הרמב"ם אתה מדגיש את המשפטים הלא נכונים. המשפט הראשון פשוט אומר שהמחלוקות לא נפלו בגלל טעות, שכחה או חוסר ידע.
חסרות לך הדגשות כאן:
"שכל שני אנשים בהיותם שווים בשכל ובעיון, ובידיעת העקרים שיוציאו מהם הסברות, לא תיפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים, ואם נפלה תהיה מעוטא. כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. "
וכאן:
"

לא רוצים,
כבר הצעתי לעיל לכמה ממשתתפי הדיון לפתוח הקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם וללמוד קצת.

הדברים כתובים שם בצורה מפורשת:
"אבל מי שיחשוב שהדינים שנחלקים בהם כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת כדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קיבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע, ויביא ראיה על זה מה שנאמר משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות - זה הדבר מגונה מאוד, והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים, ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות, וכל זה שווא ובטל. 

ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת, הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד. שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה הוא אמת, ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות העניינים, שיוציאו אותן בעיון. 

אבל אתה אל יכנס בלבך ספק, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל, באומרם מכבדין את הבית ואחר כן נוטלים לידים, או נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני. אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים, הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב,ב), שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים. 

ק_איתי
ברשותך רק שאלה קטנטנה - אם יש אמת נצחית, והיא אחת ויחידה ואפשר להגיע אליה - אז איך יש כל כך הרבה מחלוקות הלכתיות?
וזה עוד לפני שהתחלתי עם בעיות פרשניות של כל מיני סיפורים חזלי"ם כמו תנורו של עכנאי.

אני נהנה מהביטחון בו נאמרים הדברים....

וואו....

דה וינצי,
אני מאמין שקיימת אפשרות להיות אובייקטיבי "טהור".
ולזה כיוונתי כשכתבתי לעיל:
"התורה היא המייצגת את רצונותיו האמיתיים של האדם ואת תפיסותיו האידאולוגיות באמת.
והאדם נברא כאשר רצונותיו מכוונים באמת לתורה ולרעיונותיה."

כאשר האדם מגיע לאובייקטיביות הזאת הוא מגיע גם לרצון האלוהים.
והדרך היחידה לדעת אם אתה באמת אובייקטיבי היא לבחון את עצמך אל מול האמת האובייקטיבית, התורה.

לארוצים,
אתה מתעקש לטעון שאני מסכים איתך, אבל אין שום קשר בין מה שאתה כותב למה שאני כותב...

אתה כתבת:
"כל מה שטענתי היה שפוסקי הלכה פוסקים את ההלכה תוך שימוש בשיקול דעתם ובאופן שבו הם תופסים את העולם והמציאות."
ואני לא מוצא בשום מקום בדברי הסכמה לטענות אלו.
לצערי בגלל שאתה חוזר שוב ושוב על אותה טעות, אני שוב נאלץ להגיד לך שאתה טועה.

פוסק ההלכה משתמש בעקרונות האלוהיים ובמערכת השיקולים האלוהית על מנת לגזור הלכה במציאות משתנה.

עכשיו אכתוב את זה יותר במפורש כדי שלא נחזור על אותה טעות:
אני לא מסכים לטענה שפוסקי ההלכה משתמשים בתפיסת העולם והמציאות שלהם בשביל לפסוק הלכה.
תפיסת העולם והמציאות היא סובייקטיבית ומוטה, נתונה להשפעות חיצוניות וליצרי האדם.
לעומת זאת התורה ועקרונותיה אינם כך.

לגבי שאלת ההמשך שלך,
כשל יסודי מאוד בהכנסת עקרון כזה למערכת העקרונות:
בהכנסת עקרון משתנה לתוך מערכת עקרונות אבסולוטית אתה סותר את המוחלטות של מערכת העקרונות.
אתה בעצם חוטא ב"פוסט מודרניזם". אתה טוען שלא קיימת אמת מוחלטת שעל פיה יכולים עקרונות לפעול אלא רק אמת יחסית המשתנה בהתאם לתפיסות העולם המשתנות (מה שאתה קורא לו "מוסר אנושי").

עוד כשל בטענה הזאת,
עקרון כמו זה איננו מוגדר היטב, כיוון שאיש מעולם לא יכול להוכיח מהו אותו "מוסר אנושי".
עקרון כזה מעקר מתוכן את המשמעות של תורה מחייבת, כיוון שלא ניתן לקבוע מערכת חוקים ובהם חוק: "תעשה מה שהמצפון שלך אומר".

לגבי הרב קוק, לא מעוניין לעסוק באפולוגטיקה,
הבאתי לעיל מאמר של הרב יעקב אריאל שמסביר את דברי הרב קוק בפסקה הזאת.