| נשלח ב-14/11/2013 13:20 |
 |
| |
האם אפשר בלי גמרא?
בימינו שאת ההלכה אפשר ללמוד מספרי הלכה כגון השולחן ערוך, ומחשבה אפשר ללמוד מספרים יותר עדכניים כמו מו"נ וחובות הלבבות, האם האפשר להיות עובד ה' שלם בלי ללמוד גמרא? או, בניסוח אחר: האם לגמרא יש ערך מוסף שלא ניתן לקבל מספרות ההלכה והמחשבה?
_________________
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי
ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2018 00:48 |
|
| |
תודה לכולם
לדרום חוקר על ניתוח מרהיב של האופן שבו יש ללמוד את הרמב"ם. ואוסיף על דבריו כי כל אלו שמנסים לבאר את הרמב"ם אליבא דהמסורת של רש"י ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עלולים להחמיץ מאד את גישתו. הרמב"ם הוא דרך שונה בהבנה, עם ערכים אחרים והנחות אחרות לגבי התנהלותן של סוגיות (למשל, אין הוא סבור שצריך לדחוק במסורות כדי להעמידן באופן הדחוק שלפעמים מגיעים אליו במשא ומתן, וכפי שכבר כתב אחד מחוקרי הרמב"ם בדור הקודם).
לפיינשמקער היקר
תודה על סבלנותך. אכן אם אני מאיר פנים לחברנו נ. ר. קל וחומר שעלי להיזהר בכך כלפי כל אחד אחר.
אודה כי יש לי חיבה יתרה לסייע לכל מי שרוצה ליטול חלק, ואם אני מקפיד הרי זה על כך שיהיו בינינו אהבה ואחוה ושפה נקיה.
ואם לא הקפדתי מספיק לכתוב אליך בדרך כבוד, סלח נא.
סמיתי
ברוך השב!
שאלת את השאלה שאני רוצה לדון בה ביותר, ודומה שפותח האשכול התכוון אליה.
כיצד נקבעת הלכה.
ויש כאן כמה מרכיבים בכל שאלה הלכתית עד היום הזה ובמיוחד בדור הזה.
ראשית, צריך להכיר את התורה ולהבין מה עומד מאחורי המצוות שלה. וזה בדומה לדרכו של הרמב"ם במורה נבוכים. התורה באה ליצור חברה תקינה ולחנך אדם ישר, חכם, טוב ומקדש את עצמו.
כל המצוות מתבארות על הרקע ההיסטורי והתרבותי ומובילות למטרה הזו.
כיצד יש לתרגם אותן בכל דור ודור? חז"ל עסקו בכך, אם גם אולי מתוך איזו תמימות ולא שמו לב כי הם לפעמים מפרשים מחדש שלא לפי הכוונה המקורית. אולם כנראה רבנו הרמב"ם כן היה מודע לזה.
במשך הדורות עלו שאלות חדשות. במשך הדורות הופיעו ויכוחים רבים. במשך הדורות הלכות וקביעות שהיה בהן תועלת בדור מסויים חדלו להביא תועלת. הן נשמרו מחמת כך שהן היו במסורת.
האם אפשר לתקן את המצב? אני סבור שכן, ואחד התנאים לזה הוא מודעות. מודעות למה שכתבתי כאן. מהי תורה. מה מטרתה. איך המצוות עוברות מדור לדור. איך מטפלים במחלוקות. איך מיישמים כללים ופרטים ואיך מיישמים מחדש פרטים וכללים שאולי היו יפים בשעתם (ואולי גם אז לא) לזמננו זה.
האין זו הזמנה לביקורת ולשינוי שאולי חורג מן האורתודוכסיה? ביקורת, בוודאי. שינוי, אם צריך אז כן. אורתודוכסיה, מה מגדיר אותה ומה מונע בתוך האורתודוכסיה לבצע שינויים מתוך הבנה היסטורית של מה שבין הישן לחדש?
הגישה האינטואיטיבית והתמימה היא פורמליסטית וקפואה. אבל אם יהיו די והותר גדולי תורה שיבינו שלא זו הדרך, יש לנו התחדשות אורתודוכסית ולא שינוי שיכול להיות מושלך לעבר המחנה הקונסרביטיבי.
ויש להאריך ובמיוחד להדגים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2018 16:19 |
|
| |
אני מבקש לשאול את השאלה בצורה מעט שונה, האם מהגמרא ניתן לפסוק הלכה בימינו או שכמוה כמקרא - חלק תורה שניתן ללומדו ולדרשו אבל אף אחד לא מחפש שם ברצינות הלכה למעשה (לכל היותר מסבירים איך ההלכה המקובלת בידינו נמצאת שם) האם מי שיודע משנה וגמרא ישר והפוך יוכל לפסוק הלכה בימינו או שידמה לקראי של תושב"ע? מאידך מי שלא למד גמרא מימיו אלא רק את הפוסקים המאוחרים יותר האם יחסר לו משהו בבואו לפסוק הלכה חוץ מפלפולים שבהם ידחק את מסקנותיו - שלרוב מבוססות על הפוסקים בדורות האחרונים - בדברי הגמרא?
למעשה בימינו רוב לומדי הגמרא מפלפלים בה, מקשים ומתרצים אבל לא מעלים בדעתם לפסוק הלכה למעשה, לעומת זאת עיון בתשובות הלכתיות ובסיכומים של בתי-דין מעלה בעיקר סברות של שכל ישר (לפחות לדעת מעלי הסברות) וציטוטי אחרונים ולפעמים ראשונים, הגמרא מובאת שם בדרך כלל כאילוסטרציה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2018 16:08 |
|
| |
מיימוני וכי קמא קמא בטיל? מעביר ראשון ראשון הנך? רק להגרי"נ שמורה הזכות להתעטר באכסניה זו באפיתטים אלוקיים. בשביל לא להזכיר ראשונים יש להגיע קודם למשבצת "בעל תשובה", והמחק של מנהל המשנה יוכיח את האמור. אדרבא, אפילו אלעזר בן דורדיא קנה עולמו ונתווסף לו "רבי". ועאכו"כ ... אגב, בהזדמנות זו אביע את מחאתי הדלה כנגד המחק של מנהל המשנה. מלבד אפיתטים אלוקיים, לכאורה אמורה להיות לו גם הזכות החריגה להתבטא כאשר איוותה נפשו ובעיקר, להוציא מדעת מיימוני. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2018 16:04 |
|
| |
מאחר והזכרנו את עיונו של הרמב"ם בתלמוד, נאמר מילים אחדות אודות הדרך הראויה לבאר את הלכותיו. כתב הרמב"ם באיגרת לתלמידו ר' יוסף בן יהודה (עמ' קלו, מהדו' מהר"י קאפח): "אלו היתה מטרתנו לפרש את החבור על ידי התלמוד לא היינו כותבים את החבור". לשון זה משמעו ברור, ספר משנ"ת להרמב"ם עומד בפני עצמו, והוא אינו זקוק לעוד ספר שיבארו. אולם דא עקא, כל לומד שזכה לבא בשערי העיון התלמודי, יודע שיש הרבה הלכות שללא הקדמות וכללים, לא יובנו כלל, והראיה לכך, שהרי הרמב"ם בפירוש המשנה ראה צורך לפרשם, ובמשנ"ת הם הובאו ללא פירוש. בנוסף, יש הרבה מילים בספר משנ"ת, שאינן מובנות לציבור הרחב, שהרמב"ם בפירוש המשנה פרשם, ובמשנ"ת הם הובאו ללא פירוש. בנוסף, יש הרבה הלכות הכוללות בתוכם לשון שקול שניתן לפרשו בשני אופנים, וצריך למצוא שיטה שבעזרתה ניתן להכריע כאחד הפירושים. בנוסף, יש הלכות הנראות כסותרות זו את זו, ורק בעזרת כלל הלכתי ניתן ליישבן זו עם זו. וזו היא מלאכתם של מפרשי הרמב"ם לדורותיהם, איש איש לפי חכמתו, ממה שחננו ה'. נמצאנו למדים, מה שהיה ברור ופשוט לרמב"ם, אינו ברור ופשוט להמון הלומדים. אולם דברי הרמב"ם באיגרתו ברור מיללו, את משנ"ת יש ללמוד על פי הנאמר בו, ולא על פי סוגיות התלמוד. כיצד יתיישבו הדברים? על כורחנו, יש דרך ביניים, שהיא הראויה לביאור הלכותיו של הרמב"ם. מצד אחד, כל המבאר את הלכותיו, צריך שיהיה ביאורו משתמע מפשט המילים של ההלכה, ללא אונס וללא דוחק; ואין ראוי ללומד להחליט בדעתו, שיבאר את הרמב"ם על פי פירוש רש"י לסוגיה, בדרך משל, אלא על הלומד לקרוא את ההלכה ולבארה על פי הנאמר בה. אולם מצד שני, המבאר את ההלכה, צריך שידע את דרך התלמוד, שלא יהיה פירושו מנותק מהסוגיה לגמרי, ואם נתבארו בתלמוד כללים הלכתיים שבעזרתם נתבארה ההלכה בתלמוד, גם הרמב"ם צעד בנתיב זה, ויש לבארו על פי הכללים שנזכרו בתלמוד, ולדקדק ולעיין בדבריו, איזה כללים קיבל מהסוגיה להלכה, אלא אם לשונו מוכיח שיש בדבריו כללים אחרים שלא נזכרו בסוגיית התלמוד. מאחר שכך הם פני הדברים, כל המחדש ביאור לדברי הרמב"ם שלא נזכר בדברי המפרשים שקדמוהו, או המכריע כאחד המפרשים שקדמוהו, עליו למשכן עצמו, ולעיין בתלמוד עיון אחר עיון, עד שיזכה לצעוד בדרך הבנתו של הרמב"ם בתלמוד, ורק באופן זה ביאורו ראוי להיאמר ברמב"ם, שהרי הוא משתמע מלשון ההלכה, וגם הדרך שבה הגיע הרמב"ם לפירוש זה גלויה וברורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2018 15:53 |
|
| |
ולאחר שקראתי את רובו של האשכול מחדש, כאילו מעולם לא ראיתיו (גיל? מרחק היסטורי?) ולאחר שדילגתי על המאמר המצוטט כי ארוך הוא, שמתי לב שיש שאלה אחת שלא נשאלה כל העת. ואולי כולם הבינו למה הכוונה חוץ ממני.
מה היא ה"גמרא" שבלעדיה אפשר או אי אפשר להסתדר?
ומה בכלל צריך ללמוד ולמה? כדי לדעת הלכה, אם נניח שצריך לדעת הלכה.
קצת מזה נזכר בדברי לעיל. אבל אכתוב זאת שוב.
הבה נניח שיש תורה, כלומר מערכת מפורטת מאד של מעשים מחוייבים ואיסורים, שאת כולם צריך לדעת ולהכיר. ולמעשה, יתכן שמהרגע שאדם קם בבוקר עד הרגע שהוא הולך לישון יש מערכת של ציוויים, החובה והאיסור, שממתינים לו.
ונניח שאפשר היה לכתוב ספר שמכיל את כולם, והיה אפשר לגשת מיידית לכל סעיף בספר כדי לברר, או שהיה אפשר ללמדו בעל פה.
המשנה שערך רבי יהודה הנשיא והגמרא שערכו האמוראים נועדו לסלול את הדרך כדי לענות על השאלות שאין לנו ספר שיענה עליהן.
המשנה מכילה אוסף של פרטים וכללים לגבי חלק מהציוויים האלו. אמנם לא תמיד אפשר לדעת איך לתרגם דין פרטי או אפילו כלל לגבי אירוע פרטי בחיי שלי, בחיי כל אחד.
ועל זה אמרו שאסור לתלמיד להורות מתוך משנתו.
(וכבר כתב מיכי יקירנו שעזבנו לנפשנו על זאת)
נא להכיר: גמרא. או תלמוד. התלמוד הבבלי הוא אוסף של עיונים, לעתים בירור של "פשט" של אירוע, דין או כלל, ולעתים יישום של הכללים מן המשנה לגבי אירועים חדשים, בין שצצו והופיעו, בין שהם אפשרויות תיאורטיות.
הבעיה היא שכמו המשנה עצמה, גם כאן יש אוסף של שיטות ודיונים ובמילה אחת: מחלוקות.
מעתה, מי שרוצה לדעת מה ה' תובע ממנו, האסור והחובה והמותר, איך יסתדר אם התורה שבכתב אינה מספקת, ואם המשנה אינה חד משמעית ואינה עונה על כל השאלות, וגם התלמוד לא?
איך יהיו לנו רבנים שידעו לענות על שאלות כאלו?
התשובות, ויש כמה, לעתים מתוך מתודולוגיות שונות של הכרעה במחלוקות או בפרשנויות, התשובות הללו נתונות לנו בתוך מסורת שמתחילה לכל הפחות עם המשנה ונמשכת עד היום, עד המשנה ברורה ועד ספרי אחרוני האחרונים.
זו למעשה כמות שאדם סביר לעולם לא יספיק לסיים בחייו.
אז מה עושים? איך לומדים? לומדים למרות הכל. בוחרים במה להתרכז. במה להתמחות. מכירים מחלוקות ומנסים להבין ומסתמכים על כללי עזר, שגם לגביהם יש מחלוקות.
לא רק שלשם כך צריך ללמוד את החיבור המורכב והמפורט והמסובך שנקרא "גמרא", אלא שצריך גם להכיר את דברי המפרשים עליו, והם רבים ומתרבים.
אמנם - לא כל הסוגיות והפירושים בגמרא נבראו שוים וחשובים באותה מידה.
למשל, אחת השיטות בה הלכו תלמידי חכמים ורבנים במשך הדורות היתה לקבוע את לימודם בטור ובשולחן ערוך מפני שהם מביאים את עיקרי השיטות בסוגיות. ומן הטור ופירוש הבית יוסף היו חוזרים לסוגיות הש"ס שביסוד הדברים.
האם אפשר לדעת בוודאות שמיצו כל מה שצריך? לא. אבל זה קרוב מאד לכך. וכפי שכתבתי, כך נהגו. זו דרך יעילה להגיע לידע מעשי.
אז לפנינו דרך שעוקפת את הספר שנקרא "גמרא" אבל מסתמכת עליו וחוזרת אליו לפי הצורך והיכולת לעיין.
האם הדרך הזו מספיקה? ובכן... תלוי לפי מי.
**** סיכום והתחלה חדשה
ניסיתי להסביר את הרקע לשאלה, כלומר הצורך במערכת הכרעות בשאלות מעשיות, מדוע וכיצד נולד החיבור שנקרא "גמרא", מדוע הוא הכרחי, לפחות בחלקו, ומדוע לעולם הוא לא יספיק, ומדוע, אם אי אפשר ללמוד הכל, אפשר להגיע אליו בדרכים שונות.
בהחלט לא באתי לומר שהדרך שתיארתי, שמקובלת בישיבות ומכינות לרבנות, היא היחידה או הנכונה. כן אני מקוה שהראיתי במה אנו זקוקים לגמרא, לחיבור הזה, ובמה אנו בוחרים מתוכו במה לעיין. או נעזרים במי שבחרו עבורנו.
אולם, וזה מחייב דיון נוסף ומפורט, עם דוגמאות, בשעה שאנו לומדים את הפרשנים ומעיינים בדבריהם, אנו למעשה עושים את מעשי האמוראים לפנינו, כלומר מפרשים ומיישמים את העקרונות שאנו משתדלים לחשוף.
והגמרא הזו, במובן של גישה לימודית ושיטות עיון, בלעדיה בוודאי שאי אפשר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2018 15:39 |
|
| |
פיינשמעקר
האם מזכירים מעשים הראשונים?
נ. רובין
יפה ענית!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2018 14:14 |
|
| |
'בהתחשב ביצירותיך הספרותיות שהתבדרו ברחבי המרשתת, נראה שהנך גם ממשיכו של רבי אלעזר בן דורדיא. קודם שנתכנה בתואר רבי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2018 23:04 |
|
| |
א. קיום ההלכה ללא ידיעת מקורותיה וסיבותיה מהגמרא אין בזה חיות וכמעט כמעשה קוף .
ב. כשצץ מקרה שלא מופיע בדיוק בהלכה, על ידי ידיעת הטעם ניתן לדעת כיצד לנהוג באותו מקרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2013 15:55 |
|
| |
א. יש להזכיר כי יש הסוברים שהר"מ "חלם" שספאו יחליף את הגמ' גקודקס הלכתי מחייב. ב. להבנת נור - לכמה אנשים מיועדת הדרך של העיקר פרדס, האם לא לבודדי בודדים? ג. גם אם כעקרון לא האם משהסתבך החומר ההלכתי והסתעף האם לא חוזר היעוד לבודדים? ד. אם הרמב"ם בהלכותיו טייח למען ההמון – היכן הגבול? האם זה נאותלעשות כן? יש הבדל בין חומר הלכתי לעיוני. גם בעיוני איני בטוח שנאות לפרש דבריו שהם אינם נכונים, מסתבר שיותר מכך דבריו מתפרשים כבנויים על הנחות שונות (ולאו שאחד נהם שקר) כדבריו בסיבה השביעית בפתיחה למו"נ ה. הציטוט מהאגרת לתלמידו מקוטע ואין עולה משם כי הבעיה העיקרית של מר זכריה היא היעדר ידיעת פרדס.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2013 11:35 |
|
| |
מיימוני
ראה בהקדמת רח"ק לאור ה'
הקדמה עמ' ו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2013 09:50 |
|
| |
חלוקת איקונים ירוקים:
מבקש טוב - על העלאת הנושא.
ספרן - על המאמר המרתק שמעורר מחשבה באמת מה סבר הרמב"ם
מיכי - על האבחנות החשובות שאי אפשר להסתפק בספר הלכה חתוך וגמור, כי תמיד יש שאלות חדשות.
ירובעל - על התובנות מה נותן התלמוד.
***
יש כאן שתי שאלות.
א. מה סבר הרמב"ם.
זו שאלה גדולה. מפני שכפי שהראה מיכי, וכפי שמוכיחה המציאות, יש תמיד שאלות חדשות. האם סבר הרמב"ם שספרו מסודר כל כך טוב עד שהוא מכיל הנחיות לקביעת הלכות חדשות? האם סבר שלא יהיה צורך בהלכות חדשות, אולי מפני שהעולם היה סטטי בזמנו, וכל הטכנולוגיות למשל שמעוררות שאלות לא עלו על דעתו? (ראו את משל ספינת הברזל שבעיניו הוא דבר שלא יהיה ואפשרי רק בחלום).
נכון שגם כך יש שאלות. למשל, מה עושים כאשר נחלקים הפוסקים ונחלקות הקהילות. אבל דווקא לכך סיפק הרמב"ם תשובה.
ולגבי שאלות חדשות, יתכן שהוא סמך על בית הדין העתידי שיפתור אותן. ולפי זה ספרו מיועד לשני קהלי יעד: קהל היעד של כל אדם שצריך לדעת הלכה למעשה, וקהל היעד של החכמים שיסתייעו בספר כדי לדעת מה לענות למי שלא מסתדר לבד וגם הנחיות (מטא כללים) עבור בתי הדינים והחכמים שיצטרכו להתמודד עם שאלות חדשות.
ב. האם באמת אפשר בלי תלמוד? בלי הדיון התלמודי?
יש כאן לדעתי להפריד בין שני ענינים שמתמזגים כרגיל יחד.
העיון התלמודי במובן של הבנת המקורות, הבנת הסברות, וקביעת מי יכשר שיש לקבוע הלכה כמוהו (ע"פ רש"י בחגיגה בדרשת ראב"ע על מה עושים כשיש מחלוקת).
העיון התלמודי בחינת לימוד המקורות והפרשנויות וחשבונם ופלפולם.
אנו מקיימים את המטרה הראשונה, שהיא העיקר, דרך השניה. אבל האם זה הכרחי?
האם למשל הכרחי לעיין באחרונים, או בראשונים, או אפילו בגמרא, כדי להכריע?
בשעתו כתב מייסד הפורום שלנו, ווטו (אולי בשם רבו?) כי צריך לצפות ליום שבו יתקיים "נתתי תורתי בליבם" (אני מצטט מהזכרון. כלומר, שאדם ידע מעצמו את הראוי.
זו שאיפה רחוקה והיא גם עוקרת לכאורה את הצורך במתן תורה. אבל האם לא ניתן לשאוף לכך שנבין את מטרות התורה ונדע איך להתנהג על פי עקרונות פשוטים שמשתקפים מבעד למקורות בלי צורך לעיון רב מאד?
ג. כפי שהעיר ירובעל, לימוד התלמוד כפי שהוא נעשה - וכפי שאפשר לשפרו עוד - הוא תירגול מופלא ביכולות אינטלקטואליות וגם, אם שמים לב, בעבודת המידות כמו התמדה, ענווה ועוד.
ד. כמו כל מערכת משפטית, הלכות אינן נוצרות יש מאין אלא תלויות במקורות. אי אפשר שלא להתייחס למקורות קדומים שנחשבים לסמכות מחייבת. לכן, אם אין מאמצים למשל את שיטת הגר"א (ואחרים), כדי לפסוק הלכה יש להתייחס לא רק למשניות ולגמרא, אלא גם לראשונים, לאחרונים ולפוסקים.
אשר על כן, סבורני שהתשובה לשאלתו של מבקש טוב היא כזו:
1. ניתן לבנות דגם של פסיקת הלכה שאינו זקוק לכל ספרות המקורות, אלא רק לחלקה.
2. בכל מקרה, כדי להגיע לידיעות ולכישורים הדרושים לפסיקה של שאלות ישנות וחדשות צריך עיון במקורות, אם כי לא בהכרח באופן שבו זה נעשה היום.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2013 19:03 |
|
| |
מבקש טוב
היום עם התשתית התלמודית נראה שאפשר להבין הכל מהספרים של ההלכה . כי הכל ערוך יפה .
אבל בלי התשתי התלמודית לא בטוח שכן .
זה סוג של פרדוקס .
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2013 18:06 |
|
| |
| ספרן כתב: |  | תגובה למאמר הנ"ל (עמיחי גורדין, חיים נבון)
במאמרו האריך משגב נר להוכיח כי לדעת הרמב"ם לימוד פילוסופיה נעלה על
לימוד הלכה, וודאי על לימוד עיון. ברצוננו להעיר מספר הערות קצרות על דבריו.
א. לדעתנו, משגב עושה במאמריו השונים שימוש-יתר בטענה שהרמב"ם שינה מדעתו האמיתית כדי לדבר אל
לב האספסוף. הטכניקה הזו הופכת את השקפותיו של משגב לבלתי-ניתנות-להפרכה אפריורי; וכיוון שכל מקור
הסותר את השקפתו של משגב נדחה בעזרת טענה זו, הרי שדבריו הם בבחינת עדות שאי-אפשר להזימה,
ולפיכך - לפי דבריו המפורסמים של פופר - גם אין צורך להזימה.
ב. עם זאת, נראה לנו שאכן באופן כללי הרמב"ם העריך בכתביו את לימוד הפילוסופיה יותר מאשר את העיון
התלמודי. ברם, דומה שעדיף לנו ללמוד מאיך שהרמב"ם חי ולא ממה שהרמב"ם כתב: למרבה המזל, הרמב"ם
הקדיש את מרבית זמנו ואונו ללימוד תורה, להוויות דאביי ורבא. ברור, לדעתנו, שהרמב"ם עצמו השקיע
בגמרא הרבה יותר מאשר בפילוסופיה. איך הרמב"ם הסביר לעצמו את העובדה הזו, וכיצד היא התיישבה
בעיניו עם משנתו - איננו יודעים; אך העובדה בעינה עומדת.
ג. יתר על כן: המעמד המכובד שהרמב"ם נותן ללימוד פיזיקה ומטאפיזיקה נובע במישרין ממשנתו
הפילוסופית-תיאולוגית. אימוץ מסקנותיו של הרמב"ם אפשרי רק אם נאמץ את מערכת המחשבה
האריסטוטלית המובילה אליהן. הסתמכות על הרמב"ם כמקור לעדיפות לימוד פילוסופיה על העיסוק בגמרא,
לגיטימית רק אם מאמצים במקביל את השקפותיו הפיזיקליות והמטאפיזיות.
האם אכן אפשר היום להאמין שהאדם מידבק בקב"ה ע"י עיוניו הפילוסופיים בסיבה הראשונה? האם מישהו
היום סבור שעיון אינטלקטואלי הוא קבלת "שפע" מ"השכל הפועל"? האם אכן מתוך התבוננות בחלקיקים
התת-אטומיים אפשר להכיר את תאריו המוסריים של הא-ל? רק האמונות הללו, ואחרות הכרוכות בהן,
מצדיקות את הצבת הלימוד הפילוסופי והפיזיקלי בפסגתו של העולם הדתי. לא הגון לאמץ רק את
הנפקא-מינות, כאשר דוחים את הסברות שמאחוריהן. כך שלמעשה נראה שאין לכל זה השלכה מעשית לימינו.
וכאן, אגב, טמונה עוד נקודה מעניינת: גם כאשר משנתו הפילוסופית של הרמב"ם כבר לא ממש רלוונטית,
משנתו ההלכתית עדיין מסעירה בתי מדרשות. רק שתהיה לנו פרופורציה.
בקיצור, עדיף ללמוד גמרא. |
|
* הערת המערכת: מכתב זה, בעיקרו, אינו מבקש להתמודד עם גופי הטענות שבמאמר, אלא נכתב בעיקר כנגד
ההשלכות המעשיות הנובעות ממנו. יש לציין כי משגב לא התייחס במאמרו להשלכות מעשיות הנובעות
מהבנתו בשיטת הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2013 16:53 |
|
| |
ספרן
בנוגע לתגובה למאמרו של נר:
זו תגובה בעייתית בעיני. אפרט:
א. טענה מכלילה מדי ולכן לא צריך להתייחס אליה, לשיטתם.
זה שאפשר לפרש כל מקום בהתאם לתיאוריה של הסתרה מהמון עוד לא אומר שזה הפירוש הכי טוב. אדרבא, יבואו הטוענים ויראו מדוע לשיטתם הפירוש של המקומות הללו לפי הפשט הוא יותר טוב. יבוא משגב נר ויביא את טיעוניו. כך עובד מחקר מדעי רציני (כמו כל חקירה רצינית, כמו למשל חקירה הלכתית). צד אחד שמעתי, היכן הצד שלהם?
ב. " ברור, לדעתנו, שהרמב"ם עצמו השקיע בגמרא הרבה יותר מאשר בפילוסופיה. "
או שזו עובדה ברורה או שזה לדעתם. לא מבין מה המשמעות של "עובדות לדעתי". אם הם צודקים אכן יש כאן ראיה לחשיבות ההלכה בעיני הרמב"ם, אם כי צריך לשאול אם הם לא פשוט מניחים את המבוקש (אנחנו חושבים שהלכה יותר חשובה מפילוסופיה לכן ברור שהרמב"ם עסק בהלכה יותר זמן מפילוסופיה, ומכאן שכולם צריכים לעסוק בהלכה יותר מפילוסופיה).
ג. יכול להיות. אבל צריך גם לזכור שבעולם הרלבנטי לחשיבה הפילוסופית של הרמב"ם מתווכחים כבר 900 שנה על מה הוא אמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2013 16:07 |
|
| |
בע"ב, מדובר בבירור שיטת הרמב"ם בלבד. גם בסוגיות אחרות שלא פוסקים כמותו, אעפי"כ דעתו נלמדת, באימה וביראה.
תוקן על ידי ספרן ב- 14/11/2013 16:08:42
|
|
|
|
|
