משל האב והתינוק של המגיד ממזריטש

המגיד ממזריטש מביא פעמים רבות משל שבו מוסבר שהקב"ה מצליח לצמצם את עצמו לעולם הגשמי בעקבות העובדה שהוא מתעניין בשמעי הצדיקים, כמו אב שמתעניין בשטויות שעושה בנו הקטן ובכך מצמצם את שכלו להתנהגות של בנו.
התורה הזו מאפשת מצד אחד לראות גדלות עצומה בפעליות של האדם שמושך את הקב"ה לעולמו, ומצד שני בניגוד לנפש החיים ואחרים, הוא מעודד התבטלות כי המעשים אינם חשובים מצד עצמם, ובעצם הם רק משחקי ילדים שהקב"ה מתעניין בהם.
אשמח אפ תקראו את המאמר המלא ותגיבו.
המגיד ממזריטש

אני מציע ניתוח פילוסופי של דברי המגיד, ויש להתחשב בטענה מעין זו של ירובעל. איני מבין אותה עצמה: וכי אם הדברים נאמרו בחוג סגור הם אינם משקפים את דעותיו? מסתבר שירובעל מתכוון שקשה להבין את הדברים ללא הרקע שלהם. יש בהם אמירות תיאולוגיות שטעונות הסבר, ולכן הצעות פרשניות עלולות להחטיא את המטרה. בכל זאת, אני מרשה לעצמי להעלות את הנקודות הבאות לעיון ולדיון:

א. משל האב אמור להיתפס באופן מטאפורי. כלומר כמשל ולא כמצביע על מציאות.

ב. הקב"ה הוא טרנצנדנטי, כלומר אי אפשר לומר עליו אמירות חיוביות. בכל זאת המגיד בא להסביר איך מי שמתייחסים אליו בתור "החכמה העליונה" מצמצם את הבריאה למה שאנו מכירים (הרי אפשר היה אחרת) ואת בחירתו בעם ישראל, בחכמים או ב"צדיקים", ובתורה עצמה (אם כי ניתן לטעון שגם היא אינסופית).

ג. המגיד מנצל את הרעיון המחוכם של האר"י (שכבר קדמו הרמב"ן במאמר שאמנם היה נדיר המציאות ופורסם בידי גרשם שלום): הצמצום. הבריאה אינה משקפת את כל היכולת האלוקית.

ד. המגיד מוסיף פן של בחירה: הקב"ה אוהב את הצדיקים ומפיק מהם נחת. יש להבין גם זאת בתור משל.

ה. כפי שביאר בעל המאמר שאליו הפנה שומע כעונה, המגיד כנראה בא גם להסביר כי הקב"ה רואה מראש את בחירות הצדיקים ולכן הוא בוחר מצידו לברוא עולם שבו הם יהיו וישמחו אותו.

ו. יש לשים לב כי הדמויות שמשמשות כדגם למילוי רצון ה' אינם לא תלמידי חכמים (במובן התלמודי) וגם לא חסידים במובן התלמודי (כלומר תלמידי חכמים העושים לפנים משורת הדין) אלא "צדיקים". אלו הם אנשים שעוסקים, אם איני טועה, בדבקות, וצריך להסביר את המונח הזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

שומע כעונה

ברוך הבא לפורום (טוב מאוחר מאשר אף פעם לא)!

ציינת למאמר, אבל יש כאן שני נושאים לעיין: דברי המגיד עצמם ודברי המפרש במאמרו.

אני מעתיק את דברי המגיד כפי שהובאו שם (יש מהדורה מדעית של הספר ואיני יודע אם הדברים לקוחים משם או מהמהדורות הרגילות, ואם יש הבדלים).

יש משהו קצת לא הוגן בלקחת אמירה המיוחסת במדוייק או שלא למגיד שפנה בתורותיו לחוג מצומצם של תלמידים שהכיר אישית. הוא לא התכוון שמישהו ירשום ציטוטים ושהדברים יופצו לכל עבר. אל לנו לשכוח שהחסידות בעת ההיא לא היתה עדיין תנועה המונית, אלא תנועה אליטיסטית המיועדת לבני עליה ודגש על בני עליה המצויים בקשרים אישיים הדוקים עם המנהיג.

קשה במצב כזה להגיב ביושר אינטלקטואלי על הדברים

שומע
תעיין במאמר הסיום של הספר "יש לך כנפי רוח" מאת צבי הירש.