הגיגים על מסורות עמים

סברה רווחת מעלה את אפשרויות התיעוד המודרני, כגורם ביצירת 'היסטוריה אמפירית' בלתי ניתנת להכחשה. אך זו טעות מהותית, התקשורת, הוידאו, התמונות, הם כח תעמולה רב השפעה. אך אינו מגוייס לאמת יותר מאשר לשקר. סרטים 'תיעודיים' מציגים את ישראל כרוצחת מפלצתית, ולהיפך. סרטים 'תיעודיים' מציגים הוכחות מוחשיות ביותר לרצח רבין על ידי יגאל עמיר, ואחרים 'דוקומנטריים' טוענים שגורמים שונים בחשו בקלחת הרצח. צלם שנוכח באירוע יכול 'להנציח' שקרים, כדוגמת סרט של ראש אופוזיציה המעודד מפגינים המציגים תמונות של ראה"מ במדי נאצי. דוקא האשליה החזותית של הסרט או התמונה עושים את השקר ליותר מתוחכם, ל'תיעודי', ל'עובדה'. שום תמונה או סרט לא מוכיחה את השואה. שהרי גם אם נראה בעינינו הריגת מאה או מאתיים יהודים, עינויים, או כל דבר אחר. אין זה מלמד על הממדים של השואה, או על הגורמים לאירוע ספציפי הנראה בסרט, והעיקר: ייתכן בהחלט שהסרט הוא מזוייף. הסיבה שאנו משתמשים בסרטים אלו היא משום העדות האנושית, שאישרה את הסרטים האלו כאמיתיים וכמקוריים. העובדה שבמשפטי נירנברג הקרינו את הסרטים האלו, ועל פיהם (בין השאר) גזר הרכב שופטים בינלאומי בגיבוי כל המעצמות דיני מוות על האחראים, היא זו שקובעת שהקולקטיב הכיר בסרטים אלו כמקוריים. בכך לא הפכנו את הסרט ל'היסטוריה אמפירית' כי ייתכן בהחלט שצוות של עשרות מומחים, וקבוצה של עשרות משפטנים, טעו באבחון ובבירור שאלת אחד הסרטים או שניים מהם. סרט הוא תמיד פרט. רק אירוע שהקולקטיב או חלק גדול ממנו חווה בעצמו לאורך זמן שאינו מאפשר אשליה או טעות בפרשנות, הוא היסטוריה אמפירית.

היעלמותם של יהודי אירופה מן השטח בשנות מלחמת העולם, היא עובדה שכזו. היו ששה מליון יהודים באירופה, ואינם. הנאצים אכן מחקו את שמותיהם בהרבה מרשימות האוכלוסין, ולכן איננו יכולים לשחזר רישומים. אבל כל אדם שהתגורר בשכנות ליהודי, או שהסתובב באירופה בזמן המלחמה באחד ממאות אלפי האתרים שהיו קשורים לרצח יהודים. ידע זאת. וכמובן כל יהודי שהיה בעצמו חלק מהזוועות, או שאחד ממכריו וקרוביו היה קשור אליהן, ידע זאת גם הוא. זו צריבה קולקטיבית בזכרונן של אומות שלמות, שמגוחך להתווכח אתה. היהודים מאד רוצים להציג עצמם כמסכנים ולזכות בתמיכת העולם, אבל הם לא יכולים ליצור זכרון קולקטיבי מלאכותי בלב האומות שיכלו לאמת או להכחיש. ואף לא בקרב האומה הישראלית בעצמה. אי אפשר ליצור זכרון קולקטיבי מלאכותי בדבר שאינו נתון לפרשנות. אפשר ללמד מיתוסים על העבר, אפשר לפרש אירועים בצורה מעוותת, ולגדל כך עם שלם. משום שהם באמת מאמינים במה שמלמדים אותם. אבל במה שהעם עצמו יודע שאינו נכון מבחינה פיזית עובדתית, אי אפשר לצרוב שקר.

לא רק התעמולה הפלשתינאית מוכיחה זאת, אלא גם כל האידיאולוגיות והמלחמות השונות בעולם מגלות ומוכיחות מסקנה אחת: אין דרך לשנות את ההיסטוריה האמפירית. מכונת התעמולה הקומוניסטית היתה הגדולה מסוגה בהיסטוריה. במדינה השניה בגדלה בעולם, חיו מליונים רבים תחת משטר אימים תעמולתי. אם אדם אחד היה מתבטא בחצי פה בגנותו של סטאלין, או שהיה מביע ספק בנכונותה וצדקתה של ה'שיטה', אפילו אם היה בכפר נידח, בפני שלשה אנשים בלבד, למחרת היה נשלח לסיביר. בנים יצאו נגד הוריהם, ואנשים מסרו את נפשם בהתלהבות. אנשים עזבו את דתם, אמונותיהם, וכל חייהם הקודמים. העיתונות הרוסית ערכה תמונות, הסתירה מידע, אסרה על תקשורת זרה, אסרה על קשר עם החוץ. רדפה אמנים ואנשי רוח על גילוי דעות מקוריות, שכתבה באופן שיטתי כל אירוע וכל התרחשות. מדובר על מערכת שפעלה במשך כששים שנה. והתוצאה? ההיסטוריה הרוסית מסופרת ברוסיה פחות או יותר כפי שהיא מסופרת בארה"ב או בישראל. לא נבדתה שום מלחמה, לא נבדה לשום עם או שבט מוצא אחר. לא הומצא שום אירוע היסטורי שההמונים יכלו לשפוט בנוגע להתרחשותו. החלק הקל יחסית היה ללמד את הילדים מגיל שנתיים שסטאלין הוא שמש העמים ומקור האור והחכמה והטוב בעולם, שכל מעשיו הם טובת האנושות, שהרציחות הגדולות של מליונים מבני עמו הם מקור אושר לכלל ולפרט. אבל את ההיסטוריה כפי שהיתה ידועה להם, לא היה אפשר לשנות.

הסופר הרוסי א. אנאטולי מתאר את ילדותו ברוסיה הסטליניסטית:

"בעיתונים נאמר שלפי הצעת בן לויתו המצויין של סטאלין, פוסטישב, יונהג חג חדש - ראש השנה עם אילן האשוח.. לסיום שרנו שיר שהודפס בעיתון ונסתיים במלים: ופלא אשוח זה העניק לנו פוסטישב. סבתא אמרה: זה חג המולד, את האשוח העניק ישו הנוצרי. התנגדתי לדבריה: לא, פוסטישב. שום ישו הנוצרי איננו ולא היה.. והיינו ברוגז גדול.. אי פעם בשעת השיעור נצטוינו לפתוח את ספרי הלימוד בעמוד ששם דיוקנו של פוסטישב ולתלוש עמוד זה: נמצא שפוסטישב הוא אויב העם. והרגוהו ביריה, אף שהוא הוא שהביא את האשוח. לגבי מוחותינו הרכים זה היה זעזוע, אך לא הניחו לנו אף לעיין בדבר, מיד עשו זאת לשיטה, למשהו רגיל ומקובל. פעמים ציוו לתלוש דפים חדשים, פעמים למרוח שכבת דיו סמיכה על אילו שורות ושמות. לקלקל את ספרי הלימוד זה היה אפילו עליז, זה מצא מאד חן בעיני כולנו. יום אחד.. נכנסו נרגשים המנהל המפקח על הלימודים והמארגן המפלגתי, והשמיעו צו: המחברות על הספסלים! על עטיפות המחברות הודפס לשם יופי זר פרחים. את כל המחברות עם הזר נטלו מיד והביאו לחדר ההסקה ושרפון שם. הטלפון של ביה"ס נתפוצץ ממש מרוב הצלצולים של המחלקה העירונית להשכלה, האם הוצאו כל המחברות? נתברר שבין הפרחים נתגלה כתר מלכות מוסווה.. (=כביכול רמז לשלטון הצאר) ואומרים שהרבה אנשים נאסרו בשל מחברת אסורה זו, ונעלמו אין לדעת לאן.. נו אמרה אמא, קרע את הספר הזה לגזרים שים בתנור והעלה אש.. ספרי גורקי, אלו ספרים מזיקים הסבירה אמא.. גורקי מת לא כ"כ מזמן אך מסביב התלחשו הכל כי הרעילו אותו, תחילה הרגו את בנו ואחר כך 'ריפאו' גם אותו עצמו עד מוות בבית החולים שבקרמלין, ואם כך הדבר מוטב שלא להחזיק את ספריו.. נתנה לי אמא מספרים וציותה לגזור תצלומים משפחתיים, היא ציינה צלב על הפרצופים שצריך היה לגזרם ולהרחיקם, הללו היו אויבי העם ואני גזרתי אותם בדקדקנות..

אך נרצח קירוב מיד אמרו הכל שקירוב נרצח לפי פקודת סטאלין, אותו הדבר לגבי אורדגוניקידזה, לגבי גורקי אמרו וחזרו על כך בעקשנות כי הוא הורעל משום שלא היה תמים דעים עם סטאלין.. לפיכך כאשר מקץ שנים רבות התמסר חרושצ'וב לחשיפת פרצופו האמיתי של סטאלין, לא היה בכך משום חידוש בבריה"מ, חידוש היה רק עצם המהלך לחשיפה.. הצבועים, בתוך תוכם כולם ידעו והבינו היטב את הכל", (באבי יאר, הוצ' עברית 'עם עובד' 1971, עמ' 96 והלאה).

מכונת תעמולה מופלאה ואדירה כזו? ומה היו ההישגים שלה? אלו עובדות היסטוריות היא הצליחה לשכנע מישהו? אפשר לראות כיצד גם הפעילות הפאתטית של מחיקת מחברות וספרי לימוד, באוירת טרור ואיומים, לא שכנעה אף אחד באמת.

ואכן, רוב רובה של ההיסטוריה הידועה לנו, על העמים והממלכות החל מהאלף הראשון לפני הספירה, היא עובדות מוצקות שהעמים האלו חיו אותן באופן מוחשי, נכתבו בספרים שהתפרסמו קרוב לזמן המאורעות, ויש בהם חלק ברור מאד שאינו נתון לפרשנות או לטעות. הכיבוש היווני של פרס, אינו משהו שחברה כל שהיא ביוון או בפרס לא חשה על בשרה בכל חלקי חייה השונים. זה צרוב בנפש האומה. למרות שהחברה שהתפתחה בימי הביניים היא רק מזיגה של שרידים מהעמים האלו, שנבללו זה עם זה, או עם שבטים אחרים. הזכרון הקולקטיבי של העמים נותר ברור ללא שום ויכוח או ספק. הספרות ההיסטורית של האלף הראשון לפני הספירה, כמו הרודוטוס היווני, מנתון המצרי, בירוסוס הכשדי, מדברת על מאורעות ידועים שאין מקום להתווכח עליהם. כמובן הכוונה בכל זה לאירועים הכלליים, לא לפרטים, ולא לדיוקים על אירוע ספציפי אחד או חברו.

אין אנו סומכים כאן על שלשה או ארבעה ספרים, אלא מכירים בכך שאותם ספרים אינם אלא סימן להכרה היסטורית ברורה שהיתה אצל כל העמים, בנוגע להיסטוריה שהם חוו. הם מייצגים את ההכרה הלאומית הקולקטיבית, ולכן הם הועתקו והוכרו כחיבורים היסטוריים. אם בנוגע למיתוסים שעסקו בימי קדם, ולא נכתבו בזמן שהיה מי שיכול לאמת או להכחיש, האמינו העמים בהרבה דברי הבל ורעות רוח, בהתאם להשקפתם התיאולוגית. הרי שבנוגע להיסטוריה שנכתבה בקירוב לזמן המאורעות, היה מי שיכול לאמת או להכחיש, ולא יחידים כי אם חלקים משמעותיים מהעמים עצמם, ולכן המאורעות הבסיסיים שתוארו באותו דור כהיסטוריה, התקבלו כאמת מוחלטת. הדיונים ההיסטוריים מאז ועד היום הם בתחום האפור של הפרטים, הפרשנויות, הטעויות הקטנות שיכולות להיווצר. אבל לא על ההיסטוריה עצמה. זו היא התודעה הקולקטיבית היוצרת את ה"היסטוריה האמפירית".

מכיון שמניחים שאמנחותפ / נפוריה / אחנתון היה עסוק ראש ורובו במהפכות מונותיאיסטיות, סביר שישרור תהו ובהו בזמנו בממלכה, כפי שמשתקף באגרות אל עמרנא. מניחים שרדף כל אזכור של אלים אחרים, למרות שממצאים ממה שנחשב כזמנו וכן באחוזת הקבר שלו עצמו מלמדים שהיתה סובלנות לפולחן אלים אחרים כגון הורוס. באגרת 290 שנשלחה מירושלים מוזכר 'מקדש שלמה', (ראה באנציקלופדיה של אל עמרנא כאן). לו היינו קצת יותר ליברליים היתה זו סיבה טובה למשל לתארך אגרת זו לתקופה מאוחרת בהרבה. אבל אין טעם להיכנס כאן לספקולציות. כבר הראיתי בדיוק על מה נשענת מערכת התיארוך.

באיזו מדה היתה אמונתו של אמנחותפ הד' מונותיאיסטית? הוא אמנם האמין שיש לעבוד לשמש האחת, אך הוא עבד לשמש שהיא יצור גשמי נראה לעין, הוא האמין כי השמש הולידה את כולם מאיבריה, היא עייפה בערב ורעננה בבוקר, יש לה ידיים והיא לוקחת בהם את הקרבן, השמש עצמה עובדת לאביה המת. הוא שם את השמש לשליט יחיד, חזק מכולם, אבל לא ראה בה בלתי מוגבלת, לפיכך חסר היה לו את הנקודה העיקרית במונותיאיזם – היות האל לא תלוי במערכת הטבע והגורל, המגבלות וההפסד. אין ספק שגם עבור הכנענים היה הבעל חזק מכולם וכו', אלא שהם לא התנגדו כ"כ לעבודת אלים אחרים, ואילו אחנתון התנגד יותר. אבל אמונתו לא היתה שהשמש היא מחוץ למסגרת הטבע העולמי, שבלעדיה אין כלום בכלל בקוסמוס, שהיא לא מוגבלת ולא חלים עליה חוקים של עייפות וכו'. גם המונותיאיסטים שייחסו לה' צורה לא דברו על צורה גשמית נראית לעין. על זה אפשר להאריך ולהתפלפל, בכל אופן כדאי לשים לב לנקודה זו. ויקי אומרת: "לפי הפרשנות המקובלת לא הייתה כוונתו של אמנחותפ ליצור דת מונותאיסטית חדשה, אלא דת מונולטרית מהסוג שהיה קיים במקומות מסוימים במסופוטמיה, שמשמעותה הייתה אמונה שקיימים אלים נוספים, אולם המאמינים באותה דת מחויבים לעבוד אל אחד בלבד".

כמובן שכל זה לא מפריע לד"ר יובל נח הררי היסטוריון המלמד היסטוריה באוניב' העברית במשך שנים, והתחום שלו הוא "מבט על", הוא לא בא לסכם את מה שכתוב בספרי הלימוד, אלא לראות את הדברים מזוית חדשה. אבל בכל מה שקשור להיסטוריה של היהדות, הוא נהפך לאחרון הבנאליים, וקובע (עמ' 220): "הדת המונותיאיסטית הקדומה ביותר הידועה למחקר נוצרה בסביבות 1350 במצרים כשפרעה אחנתון טען...".

[ולכן אין להתפלא שהוא כותב באותו עמוד: "סובלנותה היחסית של האימפריה הרומית בולטת עוד יותר ביחסה ליהודים, אע"פ שאלו מרדו באימפריה פעם אחר פעם, ואע"פ שמרידות אלו הונעו ע"י אידיאולוגיה דתית קנאית, הרומאים אף פעם לא אסרו על קיום הדת היהודית ולא ניסו לחסל אותה.. יהודים לא הוכרחו להמיר את דתם והם לא הועמדו תחת עיניה הבולשות של אינקויזיציה דתית"... ושכח הגאון הגדול את גזרות השמד, את האיסור ללמוד תורה, את הרוגי מלכות שנשרפו וספר תורה בידיהם, את האיסור על הנחת תפילין ועל ברית המילה קדוש החודש וכו'. וכמובן שהרומאים לא גילו כאן אלא סובלנות, כאילו שכח שוב את משטר הדיכוי והעריצות שהשליטו הכובשים הרומאים בארץ לא להם, שהוא היה הגורם העיקרי למרידות].