על היהירות והשחצנות

הראי"ה קוק, מתוך "אורות הקודש":

עודד יש"כ על הדברים. אני אישית חובב את הדיסונאנס בין הערך הכמעט עליון של ענווה, שפלות וביטול היש מול השחצנות הטוטאלית של מי שמחזיק ומוביל דרישות אלה. מצד אחד אני לא יודע כלום ומהצד השני אני יודע הכל. כל קידמה אנושית הושגה רק באמצעות הענווה הבסיסית שיכול להיות שאני ואבותי טועים. ללא ענווה זו מובטחת שקיעה וחידלון. ואולי זה יישום של השרדות המינים בעולם הרעיונות.

תוקן על ידי yerubaal ב- 01/12/2013 08:29:53

 א.יקיצה מכאיבה מחלום.

 אני מבקש להעלות השערה שונה באשר לנסיבות הופעת החרדיות. במאה השבע עשרה שקעו המונים מישראל, גדולי הרבנים בראשם, בחלום של משיחיות שקר. היקיצה מחלום אל מציאות אינה נוחה במיוחד. יש שהתאכזבו מן החלום השקרי ועזבו את הבית. אחרים הגיפו את התריסים ואמרו 'אין עולם בחוץ'. אלא שהפעם קרה משהו גם לעולם שבחוץ. הוא לא המתין ליושבי החדרים הסגורים עד שיואילו לפתוח את החלונות. המציאות השתנתה עד מאד והיתה נתונה בעיצומה של מהפכה עצומה בתולדות האנושות. יושבי החדרים הסגורים לא יכלו עוד להתאים את עולמם באופן הדרגתי וטבעי למתרחש סביבם. כעת נדרשה מהפכה ורבים נשארו הרחק מאחור.

 ב.עניין של בגרות 

כולנו היינו פעם תינוקות, כולנו בכינו, התבוננו בפחד אל העולם סביבינו, למדנו ללכת על רגלינו.  כותרת מאמרו של ברוך כהנא 'על מקורותיו של הפחד ממחשבה' היתה צריכה להוליך אותו מיד אל המקור, אל המאמר הגדול והמכריע. כהנא עוסק הרבה ברב קוק ובתלמידיו. מסתבר שאלו האחרונים אינם באמת תלמידי תורתו אלא הזקוקים לסינור שלו, למצא מחסה מאחוריו, כדרכם של פעוטות. לא את רוחו הם מבקשים אלא לשמר לעצמם בקנאות את הסינור.

 הנה שתי מובאות של הרב קוק:
החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה. וכיון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו ומעיבה את רוחו.
(הראי"ה קוק, שמונה קבצים, א, ירושלים תשנ"ט, עמ' צט, פיסקה רסז)

אין לשער עד כמה יראת המחשבה פוגמת היא את הנשמה. יראת המחשבה מחוללת שיתוק רעיוני בכל מרחבי הנפש, והיסוד השפל שבחיים מתפשט על חשבון זה, ותופס את שליטתו על החיים, ומכניעם ומשפילם. וכל זה בא מפני חוסר הידיעה להשתמש במדת הגבורה הרוחנית, שמיסודה באה ג"כ יראה זו. אבל במקום שעל פי הטוהר של הגבורה, היראה הזאת היא מעוררת את המחשבה, מחדשת אותה וממציאה לה ציורים שונים בעלי גוונים נפלאים חדשים לבקרים, הזוהם שבגבורה זו היא משביתה את פעולותיה הטובות והעדינות של המחשבה, ומביאה אותה לידי הירוס, ולידי שיתוק של שממון.
(הראי"ה קוק, פנקסי הראי"ה, א, ירושלים תשס"ח, עמ' תנה, פסקה צג)

 דברי הרב קוק לקוחים מן המאמר המכונן, המהדהד בכל רחבי אירופה, 'תשובה לשאלה: נאורות מהי?', ומה שמבטא הרב קוק ברגש רב ובשפה מליצית מאד, עמנואל קאנט מבטא באופן פשוט וחד, ביכולת הבחנה, הגדרה וניתוח חדים, האופייניים לו כל כך. [תכונות אלו הן ביטוי לחלק מעוצמתו האינטלקטואלית האדירה של קאנט]. המשפטים הפותחים את 'תשובה לשאלה: נאורות מהי?' הם משפטי מופת בעלי השפעה עצומה על החשיבה על האדם החברה והמדינה במאתיים השנים שחלפו:

 'נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו. חוסר בגרות הוא אי יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אשמה בחוסר בגרות קיימת אם סיבתו איננה חוסר שכל, אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלי הדרכת הזולת. Sapere aude! [העז לחשוב!] – אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! היא איפוא סיסמת הנאורות. 
עצלות ופחדנות הן הסיבות לכך שבני אדם כה רבים, זמן רב אחרי שהטבע פטר אותם מהנהגת זרים (naturaliter maiorennes), מעדיפים בכל זאת להשאר כל חייהם לא בוגרים, ולכך שלאחרים כה קל לשים עצמם אפוטרופסים להם. כל כך נוח להיות לא בוגר. ... אם יש לי ספר שיש לו שכל בשבילי, מדריך רוחני שיש לו מצפון בשבילי, רופא הקובע בשבילי את הרכב המזון וכו', למה לי אזי לטרוח בעצמי. אין לי צורך לחשוב, די בכך שאשלם. אחרים כבר יקבלו על עצמם את העסק המרגיז הזה במקומי'.

עודד

[עודד,

איני חושבת שמדובר בשחצנות או ביהירות אלא במשהו עמוק יותר, שקשור בהערצת הנבערוּת ובאנטי-אינטלקטואליוּת. לצערי, אני חוששת שמדובר במחלה מידבקת, הפושה בעולמנו, וכמה עצוב לראות שאפילו מי שמתהדרים בניתוק ממהעולם ה"מודרני" (והפוסט עאכ"כ), אינם מנותקים מספיק כדי שלא להידבק בה.



מ,

תודה על דבריך. אני מסכימה לכל מילה.]

(נכתב בחו"ל)