תיאוריה לגבי מקורם האמיתי של הח'בירו

החל מראשית האלף השני לפנה''ס התמלא המזרח העתיק בהמוני אנשים שענו לתואר 'חבירו'. הם מוזכרים בבבל, כנען, חת, הממלכות השמיות שבסוריה ומצרים. האנשים הללו היו נוודים או נוודים למחצה שניהלו עם מלכי הערים השונות יחסים שנעו בין לחימה לחסות או ברית שלום.
היסטוריונים נסו לטעון שהעברים הם הח'בירו. הם נסו לטעון את זה על בסיס דמיון בין המלים. מכיון שהמלה ח'בירו אינה תעתיק מדויק ואפשר לקוראה גם עבירו או עפירו. [השורוק המסיים הוא סיומת אכדית למלה] וכן על בסיס דמיון לאורח החיים של האבות. וכפי שאמר היסטוריון אחד ''אפילו לא הייתי יודע שאברהם הוא עברי הייתי אומר שהוא ח'בירו''

היסטוריונים אחרים פרכו את טענותיהם מכיון שהח'בירו מתוארים כמגיעים ממגוון מקורות אתניים, יש ביניהם שמות שמיים, חתיים, חוריים ועוד. לפיכך, הם טענו שהח'בירו היו בני מעמד חברתי ולא עם.

עמדה מפשרת טענה שהעברים היו שבט שמי שנבדל מתוך הח'בירו.

כל העמדות האלה לא מסבירות מספיק את פשר הופעתם של הח'בירו ואת פשר העלמותם כחלוף כמה מאות שנים

וכאן מגיעה התיאוריה שלי: 
הרמב''ם [הלכות עבודה זרה פרק א, מורה נבוכים] המסתמך על ספרים בני התקופה, טוען ש'נאספו סביב אברהם אלפים ורבבות...והם אנשי בית אברהם'. כלומר, סביב אברהם נאספה תנועה דתית גדולה. אם נסמוך על אותם ספרים ולא נניח שהם זיוף כלשהו עלינו לשאול מה קרה לאותם אנשים [הרמוזים גם בתורה 'הנפש אשר עשו בחרן'].

לח'בירו אין כל מכנה משותף ידוע. הם נמצאים בארצות שונות, במעמד שונה [יש ביניהם נוודים, שכירי חרב ובעלי קרקע] וממוצא אתני שונה. מה הוא אם כן המכנה המשותף שלהם, הגורם  לאנשים לראות בהם קבוצה אחת?

מוזכר מכנה אחד משותף לכלל הח'בירו, מוזכר בתעודה אחת ''אלוהי הח'בירו'' אם כן, ניתן להניח שהח'בירו היו בני דת אחת.
יתכן שאלה היו אנשי בית אברהם.
לכן הם הופיעו בתחלת האלף השני, תקופת פעילותו של אברהם, נקראו ח'בירו מלשון א'בירו-אברם או אפילו כמו הפירוש הקלאסי עברים על דרך כל העולם מעבר א' והם מהעבר השני או ע''ש שבטו של מנהיגם. נהגו באורח חייהם כמוהו ועבדו לא-לוהיו. 

כנראה שאט אט החלה דתם לשקוע בערפילי האלילות עד שהתבוללו בתוך העמים שסביבם. אבל גם העמים המתיחסים על משפחת אברהם והנלוים אליו -אדום,מואב ועמון- מתוארים כעובדים לאל לאומי עיקרי אם כי לא יחיד. אלוהי מואב שלגביו נמצא המידע הרב ביותר מתואר כדומה מאד לה'. אם כי כמובן שונה ממנו בפרטים מרכזיים.

כנראה שכל אלה הם שרידי דת אברהם.

יש לציין שגם הגמ' והמדרשים מזכירים את ריבוי תלמידי אברהם.

נראה לי שחלק מהתגובות כאן לא לענין, הכל יודעים שיש אסכולה מקסימליסטית ומינימליסטית ואמצעיסטית, הבנאדם בא להסביר איזו משבצת כמובן לפי האסכולה המקסימליסטית. ואין טעם להתחיל לחפור כאן בכל הויכוחים הידועים. תיאוריה באה להסביר משבצת חסרה לפי אסכולה מסויימת. וזה מה שצריך לבדוק האם התיאורים של החבירו מתאימים לתיאוריה זו.

מאמר בענין הסתמכותו של הרמב"ם על המידע הצאבאי:

שרה סטרומזה, צאבאים של חראן וצאבאים של הרמב"ם: על התפתחות הדת לפי הרמב"ם. ספונות, סדרה חדשה, ספר שביעי (כב), תשנ"ט, עמ' 277.

אברהם נולד בשנת 1948 לבריאת העולם, ומהיותו בן 52 התחילו שנות התורה בעולם.

[והנה עוד מכשול שכדאי להיזהר שלא ליפול בו:
האם אנחנו יודעים מה הייתה "תקופת אברהם" ומתי התקיימה?

זכורני שיעור באוניברסיטה מלפני מיליון ואחת שנים, בו הזהיר המרצה שלא לקרוא את הערך "תקופת האבות" באנציקלופדיה המקראית. הסטודנטים חייכו לעצמם במחשבה שהוא מנסה למנוע מהם לקרוא דברים של חוקר אחר, איתו יש לו מחלוקת, והמרצה הסביר: הוא עצמו כתב את הערך לפני עשרות שנים, ולמרות שלהרבה ממה שכתב שם הוא עדיין מסכים, על שם הערך עצמו יש לו כעת השגות, שכן אינו יכול להיות בטוח שאכן הייתה "תקופת האבות" או שניתן להגדירה בשנים "ממוספרות" כנהוג בחקר ההיסטוריה...]

ראוי לדעת שהמחקר היום מפקפק במקורות שמהם שאבו הרמב"ם ובני זמנו מידע על דת ה'צאבה' ופולחן אלילים כספרים פסודו-אפיגרפיים שנוצרו זמן לא רב לפני תקופת הרמב"ם. החוקרים חלוקים עד כמה, אם בכלל, הספרים הללו בכל זאת שימרו משהו של ידיעות מקוריות על הצאבה.
כך שרוב המידע שהרמב"ם הסתמך עליו כדי לבאר טעמי המצוות, הוא מפוקפק מאוד היסטורית, למרות שהרמב"ם סבר שהוא משתמש במידע מהימן ועתיק. עם זאת חידושו החשוב של הרמב"ם הוא בעצם הכיוון שהלך בו, לבאר את מצוות התורה מתוך האמונות של תקופת נתינתה.
צר לי שאיני יכול כרגע לציין המקור שממנו למדתי על כך (זכורני שראיתי מאמר מסכם באחד המאגרים אוצר החכמה או אוצרות התורה). מיכאל שוורץ, בהערותיו למורה הנבוכים שבמהדורתו, מציין בקיצור לכמה מקורות (כגון בחלק א פרק סג הערה 3, וכן בחלק ג פרק כט הערה 6)

לא ידוע על שום ספר חיצוני מזמן אברהם או קרוב לזמנו שמספר עליו, ואי אפשר להמציא ספרים דמיוניים שאף אחד לא שמע עליהם. אפשר שהרמב"ם הסתמך על אגדות ומדרשים שחשבם אולי למסורות עתיקות, או שהסתמך על ספרים פסוודו-אפיגרפיים. כך שקשה לבנות על תיאוריו ה"היסטוריים" של הרמב"ם ויש לראותם כ"מיתוסים חינוכיים" שהוא עצמו כל כך דגל בהכרחיותם להמון, ובספרו 'משנה תורה' השתדל להעתיקם ולשכללם (כגון תיאורו על מעמד הר סיני, שכל ישראל שומעים את קול ה' "משה, משה, לך אמור לישראל כך וכך" וכו' - לעומת דעתו במו"נ).

אריאל, העלת הרהור שעדיין אינו בבחינת רעיון ראשוני, גולמי. לא כדאי לרוץ ולספר לחברה. הצעד הבא הוא לבדוק בדיקה ראשונית את יתכנותו של ההרהור הזה כרעיון, בהנחה שיש לך בקיאות מספקת בנושא, ידע בתולדות הרעיונות והכרה טובה של השפות העתיקות. אם, על פניו, נראה לך שיש בסיס סביר למחקר והנושא מעניין אותך, תקדיש זמן ועבודה כדי לחקור אותו לעומק. פסוק מן הרמבם ודמיון חיצוני בין מילים אינם מוציאים מהרהור לרעיון. עודד