אוצר במזוודה: לחנים חדשים ליוסל'ה רוזנבלט

אוצר במזוודה: לחנים חדשים ליוסל'ה רוזנבלט

עשרות כתבי יד של החזן המיתולוגי - ובהם גם לחנים לא מוכרים - נמצאו במזוודה ישנה בירושלים, 80 שנים לאחר מותו. החומרים ניתנו, ככל הנראה, לידידו החזן מנחם (אמיל) גרוס לביצוע, אך נגנזו. החומר הנדיר יוצג בספרייה הלאומית בירושלים, שם מבטיחים גם כי יבוצעו
יצחק טסלר

הרבה לפני זוהר ארגוב ואייל גולן, היה מלך אחד בלתי מעורער למוזיקה היהודית: החזן יוסל'ה רוזנבלט. 80 שנים אחרי פטירתו, הגיע למחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית אוצר זעיר, הכולל דפי תווים מצהיבים, ועליהם יצירות מוזיקליות בכתב ידו של החזן והמלחין המפורסם.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

• סמל אנטישמי חדש מתפשט באירופה
  

רוזנבלט נולד בשנת 1882 באוקראינה, ומגיל ארבע ליווה בקולו הצלול והייחודי את אביו, כאשר היה עובר לפני התיבה. לאחר נישואיו בגיל 18, הוא מונה לחזן בקרית קודש מונקטש תמורת 25 זהובים לשבוע. בהמשך נדד בין קהילות יהודיות בעולם ובהן פרשבורג, המבורג, והקהילה היהודית של שכונת הארלם בניו יורק. בנוסף, הוא חיבר מאות ניגונים, וביצע קטעי חזנות שהפכו לקלאסיקה (למשל, "שיר המעלות... היינו כחולמים").
בשנת 1933, לאחר שפשט רגל, קיבל רוזנבלט הצעה להשתתף כחזן בסרט שבו ישיר את יצירותיו, על רקע נופי ארץ ישראל. במהלך צילומי הסרט הוא שר על רקע ים המלח, אולם זמן קצר לאחר שטבל בים המוות, הוא לקה בלבו ונפטר בגיל 51.

המזוודה הישנה של סבא

למגינת ליבם של חובבי החזנות, המנוח לא השאיר אחריו ארכיון מסודר. מי שדווקא השאיר אחריו ארכיון קטן הוא הרב והחזן מנחם (אמיל) גרוס. נינו, רועי גרוס, משרת במילואים יחד עם מתן ויוגדה, העובד במחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית.

"במהלך המילואים שוחחנו על דא ועל הא, והוא סיפר על הסבא-רבא שהיה חזן והשאיר אחריו מזוודה ובה חומר ארכיוני", מספר ויגודה. "זה הדליק אצלי נורה אדומה, וביקשתי שנתקשר לאביו, יעקב גרוס, שסיפר כי כאשר סבו למד בישיבת פרשבורג ב-1902, הוא הכיר את יוסל'ה רוזנבלט, שכיהן אז כחזן בבית הכנסת המקומי. השניים התיידדו, וב-1907 רוזנבלט סייע לגרוס בקליטתו כחזן בהמבורג שבגרמניה.
"במזוודה הישנה היו, בין היתר, ספרי תווים של ליטורגיה יהודית, כתבי יד של יצירות חזניות, חומרים מהווי הקהילה היהודית בגרמניה בשנות השלושים, וגם תקליטים של אמיל גרוס. הסברנו שלשמור דבר כזה במזוודה, זה לא בריא, והזמנו את המשפחה לביקור אצלנו. אחרי שהם ראו כיצד בספרייה הלאומית אנו מצליחים לשמר חומרים היסטוריים, הם החליטו לתרום את המזוודה ואת תוכנה".

עשרות לחנים לא מוכרים

לאחר קטלוג האוסף בארכיון "הצליל והמוזיקה" של הספרייה הלאומית, עיין בו חוקר החזנות מוטי בויאר. כעבור זמן קצר הוא דיווח בהתרגשות כי מצא כתבי יד ותווים של החזן יוסל'ה רוזנבלט. המוזיקאי ריימונד גולדשטיין בדק את המסמכים, ואישר את המסקנה כי מדובר בכתב ידו של רוזנבלט. על אחת היצירות כתוב: "חברתי ערב רה"ש (ראש השנה) תרס"ח J. Rosenblatt", ובעמוד אחר מופיע התאריך "פסח תרס"ז" (מרץ 1907).

ד"ר גילה פלאם, מנהלת ארכיון המוזיקה בספרייה הלאומית, מסבירה כי רוזנבלט הפקיד בידי גרוס ידידו, כתבי יד רבים שלו, ובהם עשרות לחנים שחיבר ואינם מוכרים לציבור. ככל הנראה, נתן רוזנבלט לגרוס את התווים לצורך למידה או ביצוע, ואלה נשמרו במזוודה הישנה בירושלים במשך עשרות בשנים. "אנו מקווים לשתף פעולה עם מיטב החזנים והמעבדים לצורך ביצוע של יצירות אלו", היא אומרת.
"חשוב שאנשים יבינו שכתבי יד או ספרים ישנים לא יכולים לשרוד לאורך זמן במזג האוויר הלח והחם של ישראל", ויגודה מציין. "כדי שהחומרים יישמרו, הם זקוקים לבקרת לחות, לבקרת טמפרטורה, ולפעמים גם לשיקום. כמו שהסברנו לבני משפחת גרוס, כולנו יודעים מה העבר של היצירות, אבל כדי שיהיה להן עתיד - כדאי לתרום חומרים ארכיוניים לספרייה הלאומית.
"יש יוצרים מתחום המוזיקה, שמגיעים אלינו כדי לחפש יצירות שלא בוצעו בעבר. לעיתים הם מחליטים לבחור יצירה ישנה שמעולם לא בוצעה, ולהעניק לה חיים חדשים. זהו חלק ממחזור החיים של יצירה. למעשה, הספרייה הלאומית לא רק מצליחה להציל ולשמר חומר ארכיוני, היא גם מבצעת תהליך של תיעוד דיגיטלי, המאפשר הנגשה שלו לציבור הרחב, וגם מעניק חיי נצח למורשת המשפחתית שפעמים רבות מעלה עובש ונהרסת בבוידעם, במחסן, ואפילו על מדף הספרייה הביתית".