| נשלח ב-16/12/2013 23:59 |
 |
| |
עייפתי...
אין לי כח לרדוף אחרי בחור שלא קיים.
אין לי כח לצאת עם מיליון בנים, ולהתאכזב כל פעם מחדש - אין לי.
כן, יש לי שאיפות. או לפחות - היו לי.
אבל כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.
לאחר ביטול אירוסין הכרזתי בשקט - אני לא רוצה להתחתן. לא רוצה. עזבו אותי.
לא רוצה לראות בחורים יותר. למרות שממש לא נפגשתי עם הרבה.
כבר חצי שנה ככה.
ופתאום משום מקום הוא הגיח.
הפשיר את הכפור.
הרגיע וריפא את הטראומה.
כן, ישלו מידות טובות, הוא חכם, הוא בן אדם טוב. הוא מקסים...
אבל...
הוא לא מה שחלמתי עליו כל חיי.
הוא לא בחור ש"יושב ולומד" ולא "מסתובב עם כובע וחליפה ביום יום".
ההשקפה דומה. וגם השאיפות, פלוס מינוס.
הוא מצידו ממש מוכן לזה.
ואני?
אני כ"כ מבולבלת.
מצד אחד באלי להגיד לו כן כן כן כן כן... כן!!
ואני יודעת שהוא יתן ויעשה את הכל בשבילי! ומי מבטיח לי שאם אגיד לו לא, אקבל יותר טוב מזה בחיי?!?
ומצד שני... מין צביטה כזו של איפה העקרונות שלך? איפה מה שעבדת ועמלת עליו כל החיים? את מוכנה להיות ה"צדיקה" בבית?
אבל... אבל...
הוא היחיד שהצליח להדליק שוב את הניצוץ הזה בי... את הרצון להקים בית בכלל...
אם הוא הולך ממני עכשיו, אני חוזרת לקונכיה האטומה שלי שלא מוכנה לשמוע שום מילה על יצורים ממין זכר.
ואני לא רוצה לחשוב על הפספוס הזה שאני עושה לעצמי אם אני מוותרת עליו...
למה זה כ"כ קשה?!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2013 16:09 |
|
| |
ציינת סיבות טובות למה ללכת על זה
ואכן. נכון שתהדרי בקיום המצווה, ולו במחיר שאולי אין כאן הידור מצוה. אלא שתשימי לב לא ליפול מין הפח אל הפחת, שלא יקרה שאת תשושה ואין לך כח לברר, והסביבה גם כן, אולי לא ישקיעו יותר מדי בברורים לבחור שמציעים לבחורה הסוג ב' הזאת שפשוט מצוה לחתן אותה עם כל מי שבא, אמן
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2013 13:13 |
|
| |
| אנוני_מוס כתב: |  | אם הלב שלך משדר לך שיהיה טוב איתו, שאת תהיי שמחה איתו - זה הכי חשוב. העניין החיצוני הזה - הוא קשה לקבל, זה מרגיש סתירה עם עקרונות. אבל אם השאיפות זהות, או לפחות דומות - את יכולה להיות רגועה, שכן אישה בונה, אישה הורסת. בידיים שלך לשנות אותו. לא בכוח, לא בבקשות חוזרות ונשנות, אלא אם באמת את חשובה לו - הוא יעשה הכל כדי לשמח אותך. וגם אם לא יהיה שינוי - עתיד הבית בידיים, בעיקר שלך. מנסיון. נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
את נשואה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 21:27 |
|
| |
דברי עם הרב שלך
ידוע לי שלפי החסידות לפחות כל אדם אמור להתפתח לפי תכונותיו, אחד מגדולי האדמורי"ם הגאון ה"באר מים חיים" כותב שאם זה שתפקידו להיות בעל עגלה התאמץ ונהיה רב אז הוא מעל בתפקידו ולא השלים את נפשו. אם מי שמציעים לך הוא איש מיוחד ועם לב טוב ויראת שמים, תסמכי על רחל אשתו של רבי עקיבה.. מצד שני דעי לך שיש לך כוחות ועם הזמן תקבלי עזרה ותגיעי רחוק, זה תלוי בת כמה את. תאספי את כל הנתונים ותגיעי להחלטה. בהצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2013 03:07 |
|
| |
אם הלב שלך משדר לך שיהיה טוב איתו, שאת תהיי שמחה איתו - זה הכי חשוב. העניין החיצוני הזה - הוא קשה לקבל, זה מרגיש סתירה עם עקרונות. אבל אם השאיפות זהות, או לפחות דומות - את יכולה להיות רגועה, שכן אישה בונה, אישה הורסת. בידיים שלך לשנות אותו. לא בכוח, לא בבקשות חוזרות ונשנות, אלא אם באמת את חשובה לו - הוא יעשה הכל כדי לשמח אותך. וגם אם לא יהיה שינוי - עתיד הבית בידיים, בעיקר שלך. מנסיון. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 02:25 |
|
| |
והזכרת לי שיר שאני אוהבת...
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2013 02:25 |
|
| |
| let_her_go כתב: | | אין לי כח לרדוף אחרי בחור שלא קיים.
אין לי כח לצאת עם מיליון בנים, ולהתאכזב כל פעם מחדש - אין לי.
כן, יש לי שאיפות. או לפחות - היו לי.
אבל כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.
לאחר ביטול אירוסין הכרזתי בשקט - אני לא רוצה להתחתן. לא רוצה. עזבו אותי.
לא רוצה לראות בחורים יותר. למרות שממש לא נפגשתי עם הרבה.
כבר חצי שנה ככה.
ופתאום משום מקום הוא הגיח.
הפשיר את הכפור.
הרגיע וריפא את הטראומה.
כן, ישלו מידות טובות, הוא חכם, הוא בן אדם טוב. הוא מקסים...
אבל...
הוא לא מה שחלמתי עליו כל חיי.
הוא לא בחור ש"יושב ולומד" ולא "מסתובב עם כובע וחליפה ביום יום".
ההשקפה דומה. וגם השאיפות, פלוס מינוס.
הוא מצידו ממש מוכן לזה.
ואני?
אני כ"כ מבולבלת.
מצד אחד באלי להגיד לו כן כן כן כן כן... כן!!
ואני יודעת שהוא יתן ויעשה את הכל בשבילי! ומי מבטיח לי שאם אגיד לו לא, אקבל יותר טוב מזה בחיי?!?
ומצד שני... מין צביטה כזו של איפה העקרונות שלך? איפה מה שעבדת ועמלת עליו כל החיים? את מוכנה להיות ה"צדיקה" בבית?
אבל... אבל...
הוא היחיד שהצליח להדליק שוב את הניצוץ הזה בי... את הרצון להקים בית בכלל...
אם הוא הולך ממני עכשיו, אני חוזרת לקונכיה האטומה שלי שלא מוכנה לשמוע שום מילה על יצורים ממין זכר.
ואני לא רוצה לחשוב על הפספוס הזה שאני עושה לעצמי אם אני מוותרת עליו...
למה זה כ"כ קשה?!
|
|
זה קשה כי זה מה שהכניסו לנו משחר ילדותינו לראש
שרק הבחור הצדיק,הכובע+החליפה,שיושב ולומד יום שלם,רק איתו יהיה את החיים המאושרים,שלווה ונאמנות.ובית של תורההה.
אני עדיין לא יודעת אם זה נכון..זה בבדיקה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 23:12 |
|
| |
ההתלבטות שלך מאד מובנת ועמה גם הקושי הגדול...
מצד אחד, החיבור, האישיות, עד שסו"ס מצאת מישהו שנגע לך בלב.. התחושה שהנה הגיע הגואל..
אבל מצד שני, העקרונות, השאיפות, הרוחניות שלוחשת לך חזק..
ואת.. במלחמה פנימית קשה, מה מול מה.
בלי קשר לנקודות שאעלה, חושבני שבסופו של דבר, הכי טוב לך, ולשלוות הנפש החדה, עדיף לך להתייעץ עם רב מבין, שהוא ייקח על כתפיו את ההכרעה בדבר כה גורלי וחשוב.
אבל בכל זאת כמה נקודות שאולי יפשטו לך יותר את הספק.
א. מעבר לתחושה הרגעית והטובה איתו כעת, אם ישנם דברים בו שבסופו של דבר יגרמו לך פחות להעריך אותו, לא כ"כ שווה התחושה שטוב לך איתו כעת, משום שבחיי נישואין צריך יותר מזה.
ב. אם הוא ברמה רוחנית משמעותית פחותה ממך, ברמה שזה גם עלול להוריד אותך (אפי' במעט) בטוחני שלא שווה למכור שלווה רגעית תמורת חיי נצח.. ואף אם לאחמ"כ תשקעי שוב ביאוש והתכנסות עצמית, שוב בטוחני, שבזכות ההקרבה הנוכחית שלך בשביל הקב"ה, מידה כנגד מידה, תקבלי בכפל כפליים..!!
ג. אותם עקרונות שחשובים לך ושהוא לא שם, השאלה עד כמה הוא באמת מסוגלת להגיע אליהם.. עד כמה ביחד אתם תוכלי להגיע לאותו מצב... אף שלא מתחתנים בשביל לשנות ולהשתנות.. ואף שעכשיו הוא אומר שהוא מוכן להשתנות ולעשות הכל, עדיין זה לא מחייב ואומר הרבה.. אבל אם זה משהו בגבול הריאלי, יש מקום לשקול את זה יותר לחיוב. אבל אם זה משהו שממש ברמה קשה מעל, אף שהוא אומר כעת בפה מלא ובעיניים נוצצות שהוא מוכן לעשות הכל.. שאיפות לחוד, ויכולת לחוד!
ד. אם העקרונות האילו, עקרונות שירקדו לך על המצפון, כמה שעכשיו טוב לך, בטווח הרחוק, זה יותר יעשה לך רע, מאשר טוב. כי המצפון, עושה את עבודתו נאמנה, לא משנה מה הסיטואציה בו את נמצאת.
אילו הם רק נקודות.. מקווה שהועלתי במשהו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 17:26 |
|
| |
RIKIM תודה (:
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 17:25 |
|
| |
| let_her_go כתב: | | קודם כל תודה לכולכם על התגובות המושקעות - זה ממש מחמם את הלב!
fake_smile ושיגושיח - אנחנו די מתואמים בדרך החיים שלנו, אין הבדלים השקפתיים.
אבל זה לא תמיד מתבטא במעשים אצלו... לדוג': הוא לא מתפלל כרגע שחרית במניין כי זה נורא לחוץ לו מבחינת העבודה... ואני יודעת שדבר כזה כן יפריע לי...
דברנו על זה והוא אמר שהוא משתדל והוא מוכן לעבוד קשה בשביל זה.
אבל קצת מלחיץ אותי שהוא יעשה אתזה בשבילי...
ולגבי חינוך הילדים אנחנו באותו ראש. ב"ה.
כרגע מה שנותר לי זה רק להתפלל... ולקוות לטוב.
שוב, תודה לכם! |
|
לכן אמרתי לך שאת צריכה להיות שלימה עם זה.
כי יש פה שני אספקטים:
סביבה- תאכלס- לא נעים כשהבעל לא קם לתפילה במיוחד בביקורים אצל המשפחה וכאלה.
רוחניות אישית- כואב לך לראות שהוא לא מתפלל.
את צריכה להחליט עם עצמך אם את מוכנה להיות "עזר כנגדו" ולעזור לו... אין לי שמץ מה הסיבות שלו... אבל גם גבר שעובד יכול ללכת לתפילה. הבעל של אמא שלי התחיל להתחזק והוא יוצא כל יום לעבודה ב6 בבוקר... מהיום שהוא החליט להתפלל במניין הוא הולך לתפילת ותיקין או לתפילה לבעלי בתים שהיא לפני הזריחה.
ואומרים "אישה טובה עושה רצון בעלה" - אישה טובה, היא כזו שעושה לבעלה את הרצון.
אני לא אומרת שזה יהיה קל- להיפך זה יכול להיות קשה ולגרום להתמודדות לא קלה.
אבל לפעמים הבחור שווה את זה!
זו גם הסיבה שאמרתי לך לשבת לדבר איתו- תנסי לחקור לעומק ולראות אם זה בא ממנו באמת- או סתם כי הוא רוצה להרשים.
אני חושבת שבסופו של דבר כל בחור כשהוא מתבגר ויש לו ילדים והוא רוצה לחנך אותם- הוא יתחיל לשמש להם דוגמא...
כמו שאני עכשיו לצערי רואה תכני טיוי- אבל ברור לי שבתור אמא לילדים זה לא יימשך.
יכול להיות שזה יבוא לו עםהגיל.
ה' נתן לך בינה יתירה- תשתמשי בה!
ושוב, אני באמת חושבת שאת צריכה להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך באופן אישי, ויכול לכוון אותך.
ואם את צריכה אוזן קשבת לדברים יותר ספציפיים בפרטי אני זמינה (:
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 14:50 |
|
| |
| Fake_smile כתב: | | כמו שאני תמיד אומרת- להתייעץ עם רב או סמכות כלשהי שיכולה לעזור לך...אני בעצמי הייתי בדילמה הזו- הייתי בת סמינר- וכל חיי הבוגרים חלמתי על בן תורה שישב וילמד...אז נפגשתי עם כאלה והם היו נחמדים- אבל- לא היה להם את "זה"...ואחרי כמה שנים וקצת "ריאלטי צ'ק" פגשתי את בעלי, שגם הוא לא הולך עם כובע וחליפה והוא עובד.אבל יש לו מידות טובות, הוא חכם ונאה והוא מתייחס אלי כמו מלכה ויש לנו השקפות דומות.כששאלתי את המנהלת שלי שאני מאוד קרובה אליה והיא מכירה אותי בכל המצבים שלי, מה עדיף, "בן תורה? שמי יודע אם יגיע ומתי או בחור שקובע עיתים לתורה- אבל יש לו מידות טובות" והיא אמרה לי "מידות טובות! זה המפתח להכל".וב"ה אחרי שנה וחצי אני יכולה לומר שעשיתי את הבחירה הטובה בחיי, כי בנסיבות חיים שלי אני צריכה מישהו שיכול לדאוג לי. אני לא אגיד לך שאני לא צריכה להעיר אותו בבוקר ולהזכיר לו להתפלל ו"לדחוף" אותו מדי פעם...אבל זה שווה את זה- כי הוא מושלם בשבילי!אני מציעה לך לשבת איתו ולברר בדיוק את ההשקפות שלכם, לוודא שהוא מתכוון לקבוע עיתים לתורה ושאתם מסכימים על חינוך ילדים.כל השאר זה שטויות! כובע וחליפה? נו באמת! זה לא מה שעושה את הבן אדם.ואם הוא קובע עיתים לתורה- ומקפיד על זה- אפילו אם זה חצי שעה זה שווה כמו יום שלם- לא כולם נולדו להיות גדולי הדור, ומותר גם לעסוק בדברים אחרים- לפרנס את המשפחה זה לא פחות חשוב.הכי חשוב שתהיי שלימה עם זה- ושתוכלי להתמודד עם ה"סביבה".שיהיה בהצלחה- ושיהיה לך עצה טובה מאת ה'.
תוקן על ידי Fake_smile ב- 17/12/2013 07:38:28 |
|
אני אוהבת את התגובות שלך !!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 14:23 |
|
| |
קחי בחשבון שיש גבול כמה שהוא יכול להשתנות בשבילך. אנשים לא משתנים לא בגלל אהבה ולא בגלל שום דבר אחר. יכול להיות שהוא באמת מתכוין לקיים הבטחותיו, אבל הטבע יותר חזק מהכל והוא יכריע גם את אהובך. אז אם את לוקחת אותו, את לוקחת אותו כמות שהוא, עם שאיפה כנה כנראה להשתפר. אולי זה ילך לו, אולי לא, כמו לכל אחד. בגדול אתם צריכים לשבת ביחד ולשוחח מהמקום הכי אמיתי והכי טהור על השאיפות שלכם, ולהבהיר אחד לשני שאם השאיפות לא דומות, אז אתם הולכים לכיוון של סבל לא רגיל. לעניות דעתי רק אחרי שאת מרגישה בטוחה שאת שותפה לבחור שיתוף מקיף אפילו אם הוא לא בדיוק זהה, רק אז אפשר להתקדם. עם הרבה אמת, והרבה רצון, והרבה עבודת המידות אפשר להגיע רחוק מאד. בהצלחה!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 14:15 |
|
| |
קודם כל תודה לכולכם על התגובות המושקעות - זה ממש מחמם את הלב!
fake_smile ושיגושיח - אנחנו די מתואמים בדרך החיים שלנו, אין הבדלים השקפתיים.
אבל זה לא תמיד מתבטא במעשים אצלו... לדוג': הוא לא מתפלל כרגע שחרית במניין כי זה נורא לחוץ לו מבחינת העבודה... ואני יודעת שדבר כזה כן יפריע לי...
דברנו על זה והוא אמר שהוא משתדל והוא מוכן לעבוד קשה בשביל זה.
אבל קצת מלחיץ אותי שהוא יעשה אתזה בשבילי...
ולגבי חינוך הילדים אנחנו באותו ראש. ב"ה.
כרגע מה שנותר לי זה רק להתפלל... ולקוות לטוב.
שוב, תודה לכם!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 13:54 |
|
| |
.
תוקן על ידי שטויעס ב- 17/12/2013 13:59:36
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 12:02 |
|
| |
| שיגושיח כתב: | | את מתארת מצב של כימיה והתאהבות, ואלו דברים נפלאים וקשים מאד מאד להשגה. אבל מה שיחזיק רגשות אלו לאורך ימים ושנים הם שאיפות דומות. ללא שאיפות ומטרות זהות בחיים, אז במשך הזמן הכימיה מתפוגגת והאהבה נעלמת. את צריכה לשאול את עצמך אם כך, האם אתם מתואמים מספיק בכדי לתחזק הקשר הנפלא הזה. אם התשובה היא כן, אז לעניות דעתי את אמורה לשכוח מהכל, ולהתחתן איתו במהירות המירבית. בקשר מסוג זה, כל יום שאתם לא ביחד הוא פספוס וחבל. וכל יום שאתם ביחד אין עונג למעלה מזה. |
|
דעתי כדעתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2013 11:33 |
|
| |
את מתארת מצב של כימיה והתאהבות, ואלו דברים נפלאים וקשים מאד מאד להשגה. אבל מה שיחזיק רגשות אלו לאורך ימים ושנים הם שאיפות דומות. ללא שאיפות ומטרות זהות בחיים, אז במשך הזמן הכימיה מתפוגגת והאהבה נעלמת. את צריכה לשאול את עצמך אם כך, האם אתם מתואמים מספיק בכדי לתחזק הקשר הנפלא הזה. אם התשובה היא כן, אז לעניות דעתי את אמורה לשכוח מהכל, ולהתחתן איתו במהירות המירבית. בקשר מסוג זה, כל יום שאתם לא ביחד הוא פספוס וחבל. וכל יום שאתם ביחד אין עונג למעלה מזה.
|
|
|
|
|
