פוסטמודרניזם

mdabraham כתב:

מם80 כתב:

הקלסיציסט מאמין בשלמות הצורה של הקדמונים ומנסה לחקותה. המודרניסט יודע את מרחקו מנקודת המבט התמימה והכללית של הקדמונים ומנסה לחדש את צורת הדברים על פי הבנתו. הפוסטמודרניסט מפקפק ביומרות של הקלסיציסטים ומיואש מיכולת החידוש של המודרנים.

מם, זה כבר קרוב יותר. אבל שים לב זה ממש לא שקול למה שכתבת למעלה. ממש לא.

למה לא? הן הקלסיציסטים והן המודרנים אידאליסטים. הקלסיציסטים מנסים ליצור יצירה מושלמת המממשת מחשבה מופשטת, המודרנים ליצור יצירה שתשקף באופן ייחודי את הבנתם את המציאות. הפוסטסטרוקטורליסטים שמו לב שיש ביצירות הנחות ודברים הנעלמים מהיוצרים ובאמצעות קריאות מחודשות של יצירות מנסים לבנות מחדש את התרבות המערבית באופן משוחרר מדוגמות שכבלו אותה - שאיפתם הינה מחשבה ביקורתית מודרנית, רק שאיננה מוגדרת ע"י איזמים למיניהם. להבדיל, הפוסטמודרנים אינם אידאליסטים ולא מאמינים בשיטה כוללת וסוברים שכל אמצעי הביטוי של האנושות כבר מוצו ואי-אפשר להיות מקורי אלא רק לצרף דברים מהעבר - זו באמת איננה דרך.

לפי התיאור הזה, הפ"מ הוא נבואה. הוא יודע מה יקרה ולא יקרה בעתיד. טענתו של הפ"מ היא אחרת: הוא לא טוען שהעבר כבר מיצה את כל האפשרויות אלא שאין אפשרויות. הוא משנה את משמעותו של המושג 'אמת' והופך אותו לסוג של שיח (תוצאה של הבניות ומזימות). הביקורת שלו אינה על מכלול האפשרויות אלא על כל אחת מהן לחוד. הוא תופס כל את מהן כסוג של שיח סובייקטיבי (נרטיב) ולא כטענה על העולם.
גם באשר למודרניזם יש כאן תיאור מופרז מאד ולא מדויק. המודרניזם לא תופס את עצמו כוודאי ומוחלט. המדע, שהוא הביטוי המזוקק ביותר של המודרניזם, מניח ומכריז כל העת על הספקנות השיטתית שכלולה בו באופן מהותי, ועל חוסר וודאות לגבי התוצאות והממצאים, ובוודאי התיאוריות שלו. ועוד יותר הדברים אמורים על סוגי פילוסופיה שונים.
מה שמייחד את הפ"מ הוא הטוטליות של הספק והרלטיביזם המוחלט. זה ואין בלתו. כל השאר כבר היו קיימים מזמן. לכן בהרצאה הדגשתי שאני מדבר על הגרעין הפילוסופי של הפ"מ ולא על תופעות תרבותיות-אמנותיות פריפריאליות שנקראות כך (במידה זו או אחרת של צדק). הפילוסופיה הזאת ניתנת להגדרה בשורה אחת, ומיד מתברר שהיא אינה אלא ספקנות גמורה, וכל השאר זה  נונסנס ריק מתוכן.

האם לרחם על אלו שהמדע כובל אותם?

התנועה המודרנית האלילה את המדע מתוך סברא רומנטית שהמדע כיצירה אנושית ללא פניות יביא מזור אבסולוטי לכל הבעיות האנושיות. בפועל ההמונים עדיין אוחזים בהשקפה זו, והראיה לכך המקום הנכבד שלימודי המדעים הולכים ותופסים בבתי הספר במערב. הוגי דעות שקיבלו חינוך כללי יותר ידעו עד כמה גישה שכזו מסוכנת בדלדלה את נפש ורוח האדם למכניקה מלאכותית, כזו בה הערכים אינם נקבעים על-פי אמת מידה המוסרית, אלא "האמת" נמדדת על-פי הצלחה המעשית.