על המושג דת טהורה

ברבות מדיוני עצכ"ח עולה הבחנה בית דת העם או השכונה לבין איזשהו מושג של דת אידאלית. ניתן אולי לנסות ולהגדיר מה אני חושב שמתכוונים בכל אחד מהמושגים. דת השכונה היא אוסף רחב מאד של כללים מעשיים, אמירות, אמוציות ואמונות שאנשים פועלים לפיהם או מאמינים בהם או מרגישים אותם מתוקף תפיסתם שזהו רצון הא-ל מהם ובכך הם דתיים. לצורך הגדרה זו גם אמונות טפלות יכולות להתפס בדת השכונה כרצונו של הא-ל. הא-ל רוצה ממני שאגן על ילדי ממזיקים והוא נותן לי אמצעי בצורת קמע של איזה קדוש. דת השכונה הוא מושג רחב מאד ולמעשה כולל את המעשה והחוויה הדתית כפי שאלה נתפסים בגוף ראשון. כלומר יכול להיות שמשהו יהיה חובה דתית או מעשה דתי אצל האחד ולא אצל השני (הגשת קוויטל לרבי לדוגמא). לרוב המושג "דת השכונה" מוזכר ברחבי הפורום כביטוי נחות של דתיות המערב אמונות לא עקביות, מצבים פסיכולוגיים משתנים ומעשים שמעמדם הדתי בעייתי.


לצד המושג של "דת השכונה" מוצג הרעיון של הדת הראויה או הדת האידאלית לפעמים ישירות ולפעמים במשתמע. תפיסה זו קשה יותר להגדרה והרבה מתתי הדיונים כאן בפורום מנסים לאפיינה. אנסה לציין חלק מהתכונות של הדתיות האידאלית כפי שראיתי בדיונים כאן.


1. מערכת חוקים קאנונית (שמוסכם מה כלול בה) שכללי פרשנותה, צמצומה או הרחבתה ידועים ומוסכמים
2. מערכת אמונות תיאורטיות (לא מעשיות) שהיא עקבית והכרחית (כלומר שאין בלתה) ושאינה תלויה כלל במצבם הפסיכולוגי של המאמינים
3. מערכות של כללי הגיון ומושגים בעלי יציבות והסכמה המאפשרים לערוך דיון והכרעה בסוגיות השונות בין אם מעשיות ובין אם תיאורטיות

התפיסה של דתיות אידאלית לא נדרשת להצדיק את עצמה מהסיבה הפשוטה שזו היא הגדרת הדתיות.


מה היחס בין תפיסות הדת השונות? לכאורה יש מובן בו בעלי התפיסות האידאליסטיות רואים בדת השכונה ספק יהדות או כפירה ממש במקרה הרע או עומק של בורות וטמטום במקרה הטוב יותר. לגבי היחס מהכיוון ההפוך התמונה פחות ברורה משום שאנשי דת השכונה לא מבינים כלל את המושג של דת אידאלית ורואים בעצמם ככאלה. מבחינת דת השכונה מי שמאמין בקמעות משתמש בהם ומי שלא לא וחסל. אין, או לכל הפחות לא מתחייב שהאחד טוב יותר מהשני. כמובן שלצורך הדיון אני מפשט שכן ישנה לעיתים חפיפה לא מועטה בין הקצוות.


במושג "דת אידאלית" או "דת טהורה" משתמע שזהו יעד שיש לעשות מאמץ תמידי על מנת להשיגו (גם אם לעולם לא נממשו במלואו). זוהי השאיפה של ההוגה הדתי (העצכ"חי) להחלץ מהמרק העכור של בליל האמונות והמנהגים של דת השכונה אל משהו טהור יותר, הגיוני יותר, עקבי יותר.


אין ספק שרוב מניין אלה המתקראים דתיים (הדבר נכון על כל הדתות אבל אנחנו ביהודים עסקינן) שייכים לדת השכונה ודת אידאלית במובן דלעיל היא מושא עניינם של מיעוט קטן. בעצם העובדה שמדובר במיעוט אין שום משמעות לגבי צדקתם. אני תוהה רק על שלושה דברים עיקריים: האם תפיסת הדת האידאלית בעצם מתייחסת לכל השאר כרצף של תינוקות שנשבו בצורה זו או אחרת ורק הדתי האידאלי הוא בן חורין? או אולי גם השואפים לדת האידאלית אינם אלה כת אחת מתוך דת השכונה שאין להמלט ממנה? האם עקביות מושגית והיגיון ברור הם תנאים הכרחיים לדתיות?

תוקן על ידי עצכח ב- 17/01/2014 02:07:27

צריך להבדיל בין שכבות עממיות ושכבות משכילות יותר בחברה. הנטיה של של החברה המודרנית לצמצם עד כמה שאפשר את פערי ההשכלה ולהעלות את רמת ההשכלה. אפשרויות רכישת השכלה רבות וטובות מאי פעם. בעבר הפער נתפס טבעי ואפילו רצוי. מצד שני, חברה פתוחה נותנת מקום למגוון תרבויות מבלי לקבוע שיפוט ערכי לגביהן. ועוד שהלימודים כיום נוטים לרכישת מקצוע, והאוניברסיטאות הופכות בתי ספר מקצועיים וחדלות להיות מוסדות להשכלה גבוהה.

עניני אמונה ודת מתאימים למסגרת הכללית הזו. אמונות ופרקטיקות עממיות מצויות תמיד, בכל מקום וגם אצלנו. דת אידאלית ואמונה אידאלית אינן בנמצא, אבל מצויים אנשים משכילים הקוראים טקסטים, לומדים, מחליפים דעות, מבררים ומגבשים השקפות ועמדות עצמאיות. אלו נוטים שלא לקבל דעות משום שהן 'מקובלות ומוסכמות' או משום ש'גדול' בעל סמכות הביע אותן או הסכים להן. אידאל אינו מתקיים במציאות, גם המשכיל הוא בעל מגמה והשקפה המשפיעות על מחשבותיו. אוסף מחשבות ורעיונות לרוב אינו מצליח להתגבש לכלל שיטה והאדם לומד לחיות במבנה חסר ובעל פגמים. את האמת המוחלטת שבסוף הדרך, אליה לא ניתן להגיע, מחליפה האמת שבדרך והיושר הפנימי שהיא מספקת.

עודד