מתי ומדוע הפסיק העולם המערבי עם הקורבנות ?

בעיתון הארץ היית כתבה על ספר חדש שיצא "קץ עידן הקורבנות: תמורות דתיות בשלהי העת העתיקה

גדליה סטרומזה. תירגם מאנגלית: משה בליד שטיין. הוצאת מאגנס, 164 עמ'.

תראו כאן  http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2221444

לפני שקניתי את הספר כתבתי שם תגובה (תגובה 13) ומגיב צדיק כתב לי כך "מעניין. תגובה מעוררת מחשבה שצריכה להיות הרבה יותר מטוקבק." (אחד סקרן)

חשבתי אולי באמת הוא צודק ואין מקום יותר טוב מלפרסם את התזה שלי בפורום היקר שלנו כאן ונשמע מה דעתכם.

וזה מה שכתבתי שם.

לא ראיתי את הספר אבל יש לי תזה מעניינת בנושא וכדאי לשמוע אותה כי זה מאוד רלוונטית היום כמו אז.

הקרבנות בידי קדם היו המסים\התרומות לפילוסופים (כהנים) של החברה. עד הרומאים רוב עמי קדם בטלו את הכסף (שמיטת כספים) כך שערך ממשי היית לא בכסף רק במשהו ממשי כמו לחם יין ובשר = קרבנות.

מאז הרומאים (ועוד לפני זה קצת) כבר לא היית שמיטת כספים, הכסף נהפך להיות השליט האמיתי על בני אנוש.
אם כך הכהנים\הפילוסופים כבר לא צריכים ערך אמיתי כמו בשר ולחם פיזי רק מספיק כסף.
אייך הם מקבלים את הכסף ? ביהדות על ידי מעשר כספים אישית (שהיא מאוחרת כמובן מאותו סיבה).
בחברה שלטונית כמו הרומאים ושאר תרבות המערבית, על ידי השלטון\המלך.
ראו למשל אצל אדם סמית "עושר העמים" שאומר במפורש שהפילוסוף מתפרנס מהציבור,
כלומר הוא מבין שיש חלק בחברה שחייבים לפרנס אותם.
היום למשל חקר המדע והמדענים מתפרנסים מהשלטון ומתרומות או על ידי אינטרסנטים כלכליים.
תחשבו לו לא היית כסף אז אייך היו מפרנסים אותם ? על ידי ערך ממשי פיזי כמו בשר יין ולחם ופירות וירקות.

ולכן טוב יעשה המשכיל בחקירתו שילך אחרי הכסף ויבין למה פעם נתנו ערך פיזי כמו בשר ולחם ויין וכדומה.
ולמה היום כבר לא צריך ערך פיזי כי הם מתפרנסים מהכסף.

לסיכום: ביטול הקורבנות הגיע ביום שהכסף נהפך להיות השליט על בני אנוש. 

מקס 
לפי דעתי כשהמלך אומר שיאכל על שולחנו הכוונה שיאכל את מה שמגישים אצל המלך. (וכי יש למישהו עניין לאכול דווקא נבלות וטרפות גם על שולחן המלך?)

מקס

החז"ל שהבאת, איננו חד משמעי. והרי אפילו בתוך הרמב"ם מי שרוצה (ושמעתי כאלה) יוכל להבריג שבעצם יש טעם בקרבנות, וכ"ש בחז"ל זה. (הרי ניתן לומר שכן צריך קרבנות, אלא שיש בעיה לעשות זאת לע"ז, ואדרבה, דווקא העובדה שלע"ז זה רע - משמע שיש בזה ממש, וכמו במדרש שאמר משה לקב"ה שהעגל יעזור לו להוריד גשמים ואמר לו וכי יש בו ממש, וענה משה אם אין בו ממש מה אכפת לך. ובפרט בחז"ל זה שהבאת, שבעצם לוקח זאת ממשל של בן מלכים שמלכתחילה היה ראוי לאכול על שולחן המלך (וכי יאמר שלא יאכל כלל?), וכל העניין להיזון על שולחן המלך הוא דבר עצמי חשוב.)

בעל,
כמדומני שנבואה תלויה בצורה כזאת או אחרת ביצר זה,
אבל הדברים דורשים בירור מעמיק יותר...

כמה הערות.

אברהם קונה את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף. הכוונה ליחידות משקל מהמתכת כסף. שימוש באמצעי תשלום ממתכות שונות הוא עתיק ונפוץ בהרבה מקומות. מטבע, - אסימון מתכת שהוטבע עליו סמל מסוים, - נטבע לראשונה בלידיה [מערב תורכיה של היום] ב 640 לפני הספירה, ומטבעות נפוצו בכל העולם העתיק. ערכן נקבע לפי ערך המתכת, והרשות הטובעת אמורה היתה לשמור על המשקל של המטבע.

הבאת קורבנות היתה חלק מריטואל דתי ולא אמצעי מסים לכהנים. קורבנות מקריבים גם במקומות בעלי שוק של כסף. מה לכוהנים ולפילוסופיה? הפילוסופים אינם גובים מסים ואינם זכאים לתרומות. את המיסים גובה בעיקר השלטון. הוא חייב להחזיק צבא ולבנות מבני צבא כמו מצודות ומבני שלטון.

הדימוי משלנו על עולי הרגל המשנעים לירושלים מעשר של מוצרים חקלאיים הוא דימוי של חברה חקלאית ארכאית שאין בה מסחר כלל. לחם יין ובשר. כיוון שלמקדש היו הולכים ברגל או בעגלות איטיות מאד, אי אפשר היה להוביל מוצרי מזון טריים. אין הובלת בשר אלא הולכת בהמות. לא מביאים לחם אלא גרעינים. כדי יין כבדים ושבירים בטלטלות הדרך. הובלת יין אפשרית באוניות או ספינות נהר.

מוסדות שלטון, שתיים וחילוניים, צריכים אנשים בעלי כישורים. ככל שהמדינה ומוסדותיה מתפתחים גוברת הדרישה לאנשים אלו ומוקמים מוסדות להכשרתם. זו היתה תכלית פתיחת האוניברסיטאות על ידי הכנסיה.

כסף אינו אלא סמל, בעיקר כיום. מה ששולט באדם הוא תאוות הבצע שלו ורדיפה אחרי עושר. אפשר להיות עשיר בנכסים, בקרקעות, בעדרי בקר, גם בחברה שאין בה כלכלת כסף.
עודד

האם עלינו לייחל לחזרת יצרא דעבודה זרה?

תלמיד,
הרמב"ם מתכוון אל "יצר עבודה זרה" שנמצא באדם, וכנגדו נצטוו על הקורבנות.
באופן דומה, כנגד "יצר עריות" נצטוו בפרו ורבו.

היום לאחר שביטלו את יצר ע"ז (יומא סט:) יכול להיות שאין טעם לקורבנות,
אבל מי אמר שלא יחזור אותו היצר לעולם?

האמנם כל עבודת הקרבנות היתה רק כדי שיצאו מהעבודה זרה? אז היום אין טעם לקרבנות?!

כאמור, קניתי את הספר ויש לי הרבה מה לומר עליו. אבל לפני שאני לא קורא אותו פעמים או שלוש אני לא יכול באמת לכתוב מה דעתי. ולכן בהמשך (עוד כמה ימים) אני הגיב עליו.