מסר חשוב מאוד לקוראים הנכבדים

מכתב רותח מחבר אמת הפרטים מדויקים ואני מכיר את הסיפור מכלי שני. סיפור זה הינו סיפור חיים עליהם ועל מה שהביאו איתם. על רגשות ותמימות, על מורכבות וזוגיות, על המדיה המתחדשת והשפעותיה על הנפש ועל הנשמה. סיפור זה יכול להוות כתמרור אזהרה או לחילופין כרומן מרתק, וכמו בכל עלילה ניתן להפליג איתה כיד המחשבה, ההעמקה והדימיון האינדבדואלי. אלחנן, בחור ישיבה מזרם חרדי אדוק ומסויים בתחילתן של שנות העשרים שלו. בן למשפחה מכובדת ובריאה, יצור רוחני מאין כמותו, מאמין ואיש ספר נלהב, בחור ששמחתו נראית תמיד על פניו, מהאנשים שרוכשים חברים בכל תחנת אוטובוס, עיתונאי בנפשו, חייב להכיר כל דבר, לראות את הצד השני של המטבע, לבלוע עוד מידע תוכני בתורה, השקפה, פסיכולוגיה ובעוד תחומים רבים, לחוות ריגושים רוחניים ותורניים ולהיות מחובר עם החברה המגוונת שהוא יוצר לעצמו. יחד עם צבעוניותו הפנימית והחברתית הוא לא נתפס כיוצא מן הכלל, ואף משתדל הוא לא להתבלט במיוחדויות שלו. כחלק ממנוע הטורבו של נפשו והודות לעושרו הריגשי הגיע לא פעם למקומות שהיוו כעיר מקלט זמני לרגשותיו, מקומות בם הוא ביטא את הגיגיו, טענותיו וספקותיו לעיתים באופן רישמי וגם כתחביב. הרשת החברתית היוותה לבמה חלקית לדעותיו ורגשותיו אך בדברים אישיים יותר הגיע אלחנן לחברנו (הטוב?) ה-אינטרנט... עם הזמן הגיע אלחנן למערכת פורומים דתית והחל להיות שם חלק פעיל. לא, הוא לא חש שלם עם זה! התחושה הזו ששיטוט בפורום איזה שיהיה אינה עולה בקנה אחד עם מסירות לתורה ועבודת אלוקים נאמנה, יצרה תחושת חוסר שיכות למקום שכזה אך רגשותיו וכישוריו השאירו אותו שם. תמיד הוא ניחם את עצמו שעדיף לברוח לוירטואליות הזו ולהשתמש באנונימיות ובחוסר המחויבות שאיתה העיקר לפרוק ולתת ביטוי כלשהו לעוצמותיו ועדיף שם מלחפש חוויות מפוקפקות יותר. כבחור יר"ש שירטט אלחנן לעצמו קווים אדומים ברורים: 1.לא לחבר בין העולם הוירטואלי למציאות. 2. לא להיגרר לשיחות עם בנות. 3. לא להיחשף כמשוייך לזרם כלשהו בכדי לא להתפתות להיכרות עם גולשים מקהילתו. בזמנים הפנוים של היום היה אלחנן מגיב ויוזם דיונים החל מגישות הלכתיות ועד פוליטיקה, עצות וסיפורים. וכשהשהיה בפורום נהפכת לחלק בלתי נפרד מהחיים הגולש מתרשם ולומד להכיר כבר את הגולשים הקבועים, הסגנון שלהם עובר דרך המילים ומבין השורות. התגובות צפויות בענינים מסויימים, פרטים אישיים על הכותבים מתגלים מבלי משים. ובקיצור, היכרות וירטואלית ברמת הבסיס לפחות. בהתחשב בכך שהאנונימיות גורמת לאנשים להוריד את מסכות החיים התחושה היא שההיכרות הזו אמיתית יותר מהיכרות פרונטלית ועם הזמן נוצרת לה תמונת מצב כלפי כל אחד מהגולשים הפעילים בפורום. אלחנן בן 22 מתחיל במסע השידוכים... תקופה מלאת מחשבות והרגשות, שאלות ותהיות, כל מי שעבר את זה כתקופה מבין איך זה מרגיש. נפגשים, מכירים, מסתפקים, ועוברים הלאה. עוד מועמדת פוטנציילית ועוד אחת כזו... ועכשיו הגיע הזמן לספר על פייגי... גם היא בפורמים תקופה ממושכת, פייגי נמנית על אותו זרם שאלחנן משוייך אליו (אותו שייוך שאלחנן הסתיר מעל במת הפורום) פייגי היא בחורה שמחה וחביבה, שמכירה את המרחב המחשבתי ואת הזרמים המגוונים בציבור הדתי. היא אחת שמחוברת לאידיאלים ואפופה באמונה בצדקת דרכה ובהשקפתה. אט אט באופן מאוד טבעי אלחנן התענין וחשב עליה והחל לקרוא באור אחר את תגובותיה. המחשבות והרעיונות שהתגנבו אל ליבו הודחקו מהר בטיעונים רגשיים ושכליים. זה סתם דמיון! זה רק וירטואלי! זה לא מעשי! ושאר דחיות כגון אלו. קרה מקרה בו פייגי דיוחה שהיא נופשת במקום ספציפי שאלחנן שהה גם הוא שם באותו הזמן כך שעם חוש קרמינולוגי שכזה עלה אלחנן על עקבותיה של פייגי ולא הצליח להסתיר את הידיעה הזו לעצמו, הוא יידע אותה במסר אישי באתר הפורומים שהוא מודע לשמה המלא ולפרטיה. עבר חודש, עברו חודשיים, במוחו של אלחנן נרקם לו רעיון שפיתח עור וגידים. הוא ינסה להכיר את פייגי בצורה מקובלת ואוביקטיבית מכובדת ורגועה. הוא פנה אליה באתר וביקש להציע לה את "חברו הטוב" הוא ציין שלמרות הגוון ההזוי שבזה "זה שווה קצת יותר מבדיקה שיגרתית" אלחנן עירב חבר כגורם שלישי שפנה באנונימיות אל השדכנית העוסקת בהצעותיו של אלחנן והציג את עצמו כבחור שעלה בו הרעיון לשידוך הזה ואם ברצונה לנסות את זה. זה עבד! השדכנית פנתה לאלחנן ובמקביל לפייגי וכך נקבעה לה פגישה לאחר הבירורים המקובלים. עוד לפני הפגישה חש אלחנן כי הוא חוטא למוסריות וההגינות ושלח לה מסר באתר הפורומים כי הוא בעצמו הבחור המוצע אלא שאינו רוצה לפגוע באוביקטיביות של ההיכרות. צעד שעד היום לא ברור אם הוסיף או גרע... פייגי הופתעה עד מאוד הרי היא מכירה אותו מהפורום ולא חשבה לרגע שתיתכן התאמה שכזו, אלחנן נחוש ולפעמים נשמע (או יותר נכון נקרא) כתוקפני, בד בבד העריכה פייגי את הכנות ושמחה להמשיך לפגישה ראשונה. הפגישה החלה והיה סיכום הדדי מפורש שבכדי לשמור על רמת הקשר לא יתכתבו באופן עצמאי כי אם רק דרך הפגישות ואף לא יסתמכו על פרטים או סטיגמות שהתקבעו במהלך השהות בפורום. נפגשו כמה פגישות... והחליטו שהם הזוג המושלם שטופח לעצמו על השכם על הצורה הלא שיגרתית שנשאה פרי. או אז עוד לפני הוארט חילחלה לה תחושה שעדיין ישנו פער אופי שיכול להזיק בעתיד. אלחנן חש בזה ואף ביקש להתייעץ ולפתוח את המועקה בפניה, זה היה קשה אך הורגש כאילו זה עובר ואין זה מייחס משמעות ניכרת לזוגיות האמיתית. בשמחה ובששון חחגו את הוארט וכבר יום למחרת החלו השינויים בתקשורת בין הזוג הנפלא הזה, דיוניים כלכליים והשקפתיים בכל הנוגע לאירגון החתונה ואף על דברים שבעתיד. לאחר שבועיים הגיעו האירוסין, והרוחות, שם בתוך הלב לא שקטו לגמרי. החששות, ההרגשות המוזרות כאילו דברים מודחקים ועוד ועוד. הגיע כבר השלב שדברים התפוצצו ולאחר חודש השידוך בוטל! הסיפור כולו מורכב פרטים וניואנסים דקים, מעורב ברקע משפחתי ויכולות פיננסיות, אך אלחנן מרגיש שם עמוק בליבו את תחושת ההאשמה העצמית בכך שפעל אחר ליבו ולא אחר המוסכמות המקובלות שיתכן מאוד והיו מונעות אותו מכך, איפהשהוא במודע או בתת מודעו נוצרה לה תמונה ברורה לפייגי שיתכן והפגישות היו במטרה רק לאמת אותה, אך לא היא כך פני המציאות... מוסכמות אינן בהכרח דבר שלילי! המסגרות החרדיות ושיטת השידוכים הינה משמרת למניעת תסבוכות אמוציונליות שכאלו! וגם בדרכים המקובלות אין ערבים, אז על אחת כמה וכמה בדרכים פרטיזניות. ישנן עוד המון תובנות שאותן אשאיר לכם...