| באור פרק לה פסוק כ "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה" בני ישראל יצאו קודם שנתן להם משה רבנו רשות לצאת. וקשה, הרי למדנו שאין רשות לתלמיד לצאת מרבו, אלא רק לאחר שרבו ייתן לו רשות? הסבר אחד: בני ישראל הבינו את דברי משה "קחו מאתכם תרומה", כאילו נתן להם רשות ללכת, ורק כאשר ראו שממשיך לדבר אליהם, הבינו שהם צריכים עוד לעמוד. הסבר שני: מגודל אהבת בני ישראל את המצוה, מיהרו ולא חיכו לקבל רשות ממשה ללכת. הסבר שלישי: בני ישראל הקדימו ומיהרו, כי חששו שמשה רבנו, שהיה עשיר, יתן את הכל משלו. פרק לה פסוק כא "ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה'" יש שתי דרגות במתנדבים. דרגה אחת, "נדבה רוחו", כלומר הנותן ברצון, ולא בצער, וכפי יכולתו. דרגה שניה, "נשאו לבו", הנותן יותר מיכולתו. בא הכתוב לומר כי היו בישראל את שני סוגי מדרגות הללו. קודם הזכיר את המדרגה הגבוהה - "כל איש אשר נשאו לבו", בדרגה זו קורא לו "איש", ולאחר מכן הזכיר את הדרגה האחרת - "וכל אשר נדבו לבו", וכאן לא הזכיר "איש", כי אינו חשוב כמו הדרגה של "נשאו לבו". רק שתי דרגות אלו היו בישראל, ודבר זה הוא לשבחם של ישראל, שהרי לא היה בהם אפילו אחד שעשה את זה בצער ובהרגשת חסרון. פרק לה פסוק כא "הביאו את תרומת ה' למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקדש" התורה מודיעה שכל צרכי המשכן באו בנדבה, ולא היו צריכים לקנות אף דבר באמצעות הכסף והזהב שהובא בנדבה. פרק לה פסוק כט "הביאו בני ישראל נדבה לה'" התורה מעידה שכל נדבה שבני ישראל הביאו, היה זה במידה שראוי לקרוא לה נדבה. פרק לה פסוק לד "ולהורות נתן בלבו" איזה צורך ראה הכתוב לציין את העובדה שהיו מסוגלים ללמד? הסבר אחד: מכיוון שיש חכמים שחכמתם היא בלבם, ואינם יודעים ללמד את אשר בלבם, לכן אומרת התורה שהיתה לו גם חכמת הלימוד, שכתוב "ולהורות נתן בלבו". הסבר שני: התורה באה לומר שלא היו כמו בית גרמו או בית אבטינס, שלא רצו ללמד אחרים איך עושים את לחם הפנים, כאן היו מלמדים את כל מי שרצה. פרק לו פסוק יא "ויעש לולאות תכלת על שפת היריעה האחת וגו'" מדוע התורה חוזרת על כל מה שעשו ולא כותבת בקצרה "ויעשו כאשר צוה ה'"? יש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל בפרשת אליעזר, שהתורה חזרה על כל מה שקרה אתו משום חיבת הדברים, כך גם כאן בענין המשכן חזר על הדברים משום חיבת המשכן. | האור החיים כלשונו פרק לה פסוק כ 'מלפני משה', פירוש מלפניו קודם שיתן להם רשות לעמוד מלפניו, והגם דאמרינן ביומא (נג.) שאין רשות לתלמיד לעמוד מלפני רבו אלא עד שיתן לו רשות, דנו ישראל כי כשאמר להם 'קחו מאתכם תרומה וגו'' וגמר דבריו כאילו אמר להם עמדו, או אפשר כי אהבת הדבר קלקלה השורה. עוד נראה שנתכוונו להקדים לבל ילך משה ויקדים להביא כל הצורך משלו כי עשיר גדול היה וחשק גדול הוא בעשות מצות ה' לזה יצאו מלפניו, פירוש על דרך אומרו (רות ד, ו) 'וזאת לפנים' קודם לו. פרק לה פסוק כא פירוש אומרו 'נשאו לבו' ו'נדבה' וגו'. דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, הא' הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו, ולזה יקרא 'נדבה רוחו' לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו. והב' הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו, ולזה יקרא 'נשאו לבו', פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא לתת דבר יקר. ולזה אמר כי בישראל נמצאו ב' סוגים הנזכרים, ופתח במעולה שבשניהם ואמר 'כל איש אשר נשאו לבו', ודקדק לומר תיבת 'איש' לשון חשיבות, וכנגד הב' אמר 'וכל אשר נדבה רוחו' ולא אמר 'איש' כי אינו חשוב בערך הראשון, וממוצא דבר אתה יודע כי לא היו בכל המתנדבים אלא ב' הדרגות וב' לשבח שנדבו בלבם ולא עשו הדבר בחסרון רצון הלב אלא שאחד גדול מחברו, ולזה דקדק לומר 'הביאו את תרומת ה'' לרמוז לבחינה הנעלמת שרמז באומרו 'יביאה את תרומת ה'' וכמו שפירשנו שם שיכוין אל המושכל ודבר זה עקרו בנדבת הלב והנה הוא. פרק לה פסוק כא יודיע הכתוב כי כל צרכי המשכן פירוש כל הי"ג דברים שצריכין למשכן וכו' באו בעצמן בנדבה ולא הוצרכו לקנות דבר מהם בכסף וזהב המובא בתרומה והבן. פרק לה פסוק כט התורה מעידה על כללות ישראל שהביאו נדבת ה' פירוש דבר הראוי ליקרא נדבה. פרק לה פסוק לד פירוש, לצד שיש חכמים רבים שתהיה חכמתם בלבם לבד שלא ידעו ללמדה, לזה אמר 'ולהורות נתן בלבו' השכיל חכמת הלימוד. עוד בא לשלול מה שכתוב בפ"ג דיומא (לח.) של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים של בית אבטינס לא רצו וכו', והודיענו הכתוב כי על אלו יאמר (משלי י, ז) 'זכר צדיק לברכה' כי היו מורים ומלמדים כל הרוצה. פרק לו פסוק יא טעם אשר החזיר הכתוב כל הפרטים ולא הספיק לומר 'ויעש כאשר צוה ה' את משה', על דרך אומרם ז"ל (ב"ר ז) בכפל פרשת אליעזר עבד אברהם כי מתוך שחביבה עליו כתבה ב' פעמים, וכמו כן גילה הכתוב בענין מעשה המשכן כי חביב עליו ולזה נכתב ב' פעמים. |