| נשלח ב-19/2/2014 16:46 |
 |
| |
חשיבות ההבדלה
כאשר יש מושגים הדומים זה לזה אולם נבדלים זה מזה במהותם, נדרש לדייק ולהגדיר את ההבדל ביניהם, אחרת ערבוב מושגים עלול לגרום לבלבול ולמסקנות מוטעות.
לפיכך, הנה חלק ממאמר שחיבר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי על "ההבדלה" , ובעקבותיו אשתדל להבדיל בין מושגים שכיחים בדיונים שבאשכולות הפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 16:35 |
|
| |
במובן המקראי של המילה, יוסף היה חכם ונבון בעייני פרעה ועבדיו, ושלמה היה חכם בעייני מלכי קדם, מבחינה מקראית הם היו חכמים.
למרוש ששניהם לא היו מבינים מילה בפילפולי ר' חיים והתחכמויות ר' ש"ש,
והמענין כי יוסף ושלמה נחשבים לחכמים בעיני חז"ל, כי כמו משה ,גם הם לא היו מבינים מילה בבית מדרשו של רבי עקיבא, כפי שרבי עקיבא לא היה מבין מילה בבית המדרש ,ברחוב רבי עקיבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 15:26 |
|
| |
אמנם הרוגוצ'ובר היה חכם במובן של חכמה בלשון חז"ל ואיינשטיין היה חכם במובן של חכמה בלשונות המודרניות, אולם אינני יודע אם כל אחד מהם היה חכם במובן המקראי של המלה. מכל מקום, לא הייתי קורא לגאונות לא של זה ולא של זה - פרטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 15:18 |
|
| |
אין הבדל ביניהם, כשם שאין כל הבדל בין חוכמתו של אלברט איינשטין, לבין חוכמתו של הרוגצ'ובר. שניהם היו חכמים, למרות שאחד לא ידע מאומה על חוכמתו של השני
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 15:10 |
|
| |
אם-כך מה הגדרותיך לחכמה כללית ולחכמה פרטית?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 15:07 |
|
| |
מה שכתבת זו החכמה שלך.
החכמה שלי לא מסכימה עם ההגדרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 14:58 |
|
| |
מה ההבדל בין חכמה כללית לחכמה פרטית?
חכמה הפונה לכלל האדם הינה חכמה כללית. לדוגמא, תורה, הלכה, הנהגה בדרכי צדק. חכמה הפונה לפרט הינה חכמה פרטית. לדוגמא, שירה, אגדה, הנהגה בדרכי רחמים. האם חכמה כללית הינה הכללה של חכמות פרטיות או שמא חכמה פרטית תיקון של חכמה כללית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 14:44 |
|
| |
הנושא המעניין הזה הולך לאיבוד בגלל הקרתנות שלו וחוסר היכולת להתנתק מצטטת.
הרי השאלה היא היכולת להבחין בין ערכים של ממש לערכים סוביקטיביים. מה היא חכמה של ממש וחכמה בגרוש, יפה של ממש ויפה בפרוטה. ומן הצד האחר, חשיבותו של הסובייקט, חירותו וטעמו ביחס לשיעבוד בידי אחרים באמצעות 'ערכים' גבוהים. עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 13:42 |
|
| |
ירוחם,
הרוגוצ'ובר פירש שחכמה היא עצם הדבר, ובינה התחלקות לפרטים לטעמים ולסברות. לפיכך, חכמה מקבלים, משיגים, קונים ומגלים. אולם כדי להגיע לבינה, מתייגעים ויוצרים. החיבור בין חכמה ובינה נקרא דעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 13:02 |
|
| |
מ
להבנתי המדרגה הראשונה של האדם היא הדעת,
ילד קטן יודע, אם מוסרים לו את הידיעה, וכן חיה כלב חתול סוס. יודעים, המחשב יודע.
הדרגה השניה- היא הבינה- להבין דבר מתוך דבר, כלומר להשתמש בידע גם לדברים שלגביהם אין לי ידע. המדענים שוקדים היום על בינה מלאכותית, הבינה היא גם איסטינקט טבעי, להבנה רגשית, שנשים מצטיינות בה יותר מהגבר.
חכמה- זו כבר נרכשת נקנית בעמל ובזמן, כמה שיותר זמן ועמל, החכמה גדולה יותר.
אדם לא נולד חכם- הוא נולד נבון ופיקח.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 12:45 |
|
| |
ירוחם,
בין אם חכמה דרגה גבוהה יותר מבינה, ובין אם בינה דרגה גבוהה יותר מחכמה, דעת חשובה יותר משתיהן.
מה ההבדל בין דעת ובינה?
פירש התורה תמימה:
הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה היא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית בישוב עמוק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר ולהמציא חריצות ושכל דק.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 12:14 |
|
| |
נדה דף מה: יבן ה' [אלהים] את הצלע - מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש.
האם מ מוכן לחתום על כך - לשיטתו כי הבינה דרגה יותר גבוהה מהחכמה
שהאישה יותר חכמה ויותר נבונה מהאיש, לפי חז"ל?
חגיגה דף יד . וחכם - זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים - בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון - זה המבין דבר מתוך דבר פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ה משנה ו חכם, הוא האיש אשר הגיעו לו שני המינים מן המעלות על השלימות וכמו שראוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 08:05 |
|
| |
מ וירוחמ
החילוקים שנאמרו בלשונות "חכמה", "בינה" ועוד, האם הם מקוריים כלומר האם הם משקפים את כוונת המקראות שבהם מופיעות המילים?
אי אפשר לענות בלי להביא דוגמאות.
לגבי המלבי"ם ושיטותיו, כמדומה שהוא גם מסתמך על פרשנויות מאוחרות וגם הולך לשיטתו להבדיל בין מילים נרדפות שעשויות היו להיות זהות עד שבאו חכמים בדורות המאוחרים וכפו את פרשנותם על שפה שהתרחקנו ממנה.
נכון הוא שיש לחלק את היכולות הקוגניטיביות של האדם לידיעות יסודיות, להסקים, ליכולת ליישם עקרון במצבים משתנים ואולי עוד. אבל האם זו הכוונה המקורית במילים אלו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 10:57 |
|
| |
כפשוטם של מקראות- בינה- להבין דבר מתוך דבר,
חכמה -דבר הנרכש בלימוד ,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 00:34 |
|
| |
מה ההבדל בין חכמה ובינה?
להלן תמצית הסבר המלבי"ם בספרו "יאיר אור":
כל המתואר חכמה, צריך שיהיו באותו הענין שני דרכים הפוכים נמצאים במציאות קיימת, ואז הדרך האחד יתואר בשם חכמה, והדרך השני יקרא סכלות, כגון ענוה הפוכו גאוה, אמת שקר, אהבה שנאה, נדיבות כילות, וכל כיוצא בהם.
אם אין בענין ההוא רק דרך אחד ואין דרך הפוך ממנו נמצא במציאות, לא יפול עליו לשון חכמה, אבל יפול תחת סוג הבינה דעה והשכל.
אין מכח האדם לחקוק לו חוקי חכמה מדעתו ומשכלו, שאי-אפשר לשום אדם נברא לברר במופת איזה משני הדרכים חכמה, ואיזו סכלות, ולכן דרכי החכמה בלתי נודעים רק לה' לבדו יתברך, ביכלתו לחקוק חוקי חכמה ולהודיעם לבני אדם, ולכן כל הענין המכונה בשם חכמה בכתבי קדש, הוא ענין א-להי, והכוונה על הדרך ומנהג שחקק ויסד אדון הכל יתברך, וצוה לבני אדם שיתנהגו בדרך זה וישמרו דרכם מלכת בדרך ההפוך לו.
הכח הנטוע בנפשו לעבור בכל הדברים שהם חוצה לו להשיגם ולהבינם להבדיל בהם האמת והשקר, וכן להבין מליצות עמוקות וחידות סתומות, וכן להבין עניני החכמה (אחר שקיבל חוקי החכמה מאדון החכמה), הכח הזה בנפש האדם נקרא בינה.
הבינה תוציא תולדות והיקשים, תשפוט מדבר אל דבר בכל הדברים שהשיגה הנפש, בין על ידי החושים, בין ע"י מושכלות ראשונות, שהיא בכח בינתה תרכיבם זה על זה ותוציא דבר מדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 14:14 |
|
| |
לבקשת מיימוני, הנה דברי הרמב"ם מתוך אגרת השמד:
ממה שראוי שתדעהו: שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם, עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ופעמים ושלוש וארבע וישנה אותו היטב - ואחר כך ידבר. וכן אמרו עליהם השלום, והביאו ראיה מלשון הכתוב: אז ראה, ויספרה, הכינה גם חקרה (איוב כח, כז) - ואחר כך ויאמר לאדם (שם, כח). זה נאמר על מה שצריך אדם לדבר בו בפיו; ואולם מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר - ראוי לו שיחזירהו אלף פעמים אילו יתכן זה.
|
|
|
|
|
