| נשלח ב-25/2/2014 18:00 |
 |
| |
נשים המניחות תפילין - סערה בארה"ב ודעת הר' שכטר
לא יודע איך זה טרם עלה על שולחן הפורום הזה, ולמען האמת זה לא עלה בשום אתר ישראלי ככל הידוע לי - פשוט נתקלתי בזה לפני שבוע וחשבתי שזה עשוי לעניין:
בקצרה, שתי תלמידות תיכון\ישיבה בניו-יורק (SAR) קיבלו אישור רשמי מהרב נפתלי הרקסטרק להניח תפילין במסגרת התפילה במוסד. האישור הופץ בדוא"ל והחגיגה החלה.
הר' צבי שכטר הוציא מכתב תגובה די חריף, שמהווה גם כתב אישום נגד התנועה הקונסרבטיבית.
על כל אלו ועוד - כאן (בין השאר הוכחתי בעזהשי"ת כי נשים חייבות בטוטפות מדין מלכת מצרים חתשפסות, וביאור חדש בדין מיכל בת שאול והמסתעף):
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2014 14:11 |
|
| |
לא קראתי את כל הנושא כך שיסלחו לי החברים דפה אם יצאו הדברים מהקשרן.
לעצם הדיון אין טעם להכביר במילים. השאלה הקשה, האם שמרנות או לחילופין דווקא פתיחות תיטיב עם המצב היא שאלה נדושה שכאשר משתדלים לנטוש כל דעה קדומה לגביה מתברר שברוב המקרים התשובה פשוט לא ידועה. אלא שאין להתווכח כי כל המשנה עליו הראיה במובן של 'שב ואל תעשה עדיף'.
אברם העברי,
עיקר דבריך נחמדים מאד ומפרשים היטב פשוט של מקרא. אך אין צורך להרחיק לכת ולקחת את הדברים על מנת להסביר דבר מה בעניין תפילין לגבי נשים הכלל ולגבי מיכל בת שאול בפרט. כלל כלול בידינו שאע"פ שלדעת הרוב רשאי כל אדם לפרש טעם למקרא לפי ראות עיניו, אין לקחת את זה (מלבד לעתים נדירות) לפן המעשי של הדברים כלל. והדברים פשוטים והמקורות רבים.
הערה כללית. ישנה נטייה מצויה בקרב המדענים האורתודוקסים ואנשי המחקר למיניהם להסתמך על ממצא מדעי כל שהוא, ובמקום לתקן ולהסביר על ידו כמה וכמה פרטים קטנים המבקשים יישוב, ליצור על פיו רעינות בומבסטיים וחדשניים שאמורים להסביר את כל מהלך התפתחות ההיסטוריה ורוב האגדות התמהות שבש"ס גם יחד.
עניין זה מלבד מה שרבות נמצא כי הוא נטול בסיס. הוא גם מעורר שאלה שצצה ועולה כל פעם מחדש כל פעם, למה נעלמו כל הרעיונות הבומבסטיים האלה מחיק המסורת?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2014 14:07 |
|
| |
תוקן על ידי סרקסטי ב- 12/10/2014 14:09:25
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2014 10:31 |
|
| |
1. תודה על קבלת הפנים החמה.
2. ברצוני להעיר שהפורום הזה מתחילתו יצא מנקודת הנחה שהלכתית יבשה מותר להן להניח תפילין בניגוד למנהג הרווח.
כמדומני שיש מנהג רווח אפילו שהוא מסתמך על מעוט מן דעות חז"ל אזי עדיין אומרים פוק חזי מאי עמא דבר. (בטח יש איזה אשכול על נטילת ידיים לפרות שנגעו במשקה, עירוב בירושלים וכו')
אם כן, באם התשובה היא ש"יתכן" שהדבר יאסר משום לא ילבש, אזי הדבר אומר כי הדבר נאסר משום לא ילבש.
הגמ' בעירובין צו: מתייחסת לטלטול התפילין כאל לבוש שהרי מתירה לחבשם מחוץ לעירוב למ"ד שאין כאן מצווה (ע"ש) וכן הוא במקבילה הירושלמית.
התרגום יונתן כותב כותב על הפסוק "לה יהיה כלי גבר על אשה"- שהכוונה לתפילין.
ולגבי המשך הדברים, אין לי אלא מה שעיני רואות באשר אפנה ימין ושמאל- תפילין על נשים=השתייכות לקהילה לא רפורמית (מבחינה חיצונית כמובן). על אף הגלובליזציה, בא"י זה נראה מוזר!!
וכמו שמותר לענ"ד לאשתי ללכת עם מכנסיים מבלי לחשוש לאיך הדבר נראה בחברה החרדית\חרדלי"ת, אסור לה לחבוש תפילין מבלי להציץ מערבה אל מעבר לים הגדול.
אציין גם שהבני בנים כתב בתשובה בח"א סי' לד כתב שאין בדבר משום לא ילבש ע"ש, אך בח"ב כתב להתיר לנשים ללבוש טלית קטן אך אסר תפילין, כנראה מטעמו של ערוה"ש, ע"ש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2014 07:59 |
|
| |
בן עניים
ברוך הבא אל הפורום!
(ומה נאה השם שבחרת לך, לשון ענוה וגם הבטחה שתתן לנו מתורתך... וכך אתה עושה).
צרפת כמה נקודות יחד, וכיון שאיני זוכר כבר מה היה באשכול, יש מקום לעיין בכל אחת מהן.
א. האם יש איסור "לא ילבש" של כלי גבר על אשה (או להפך) בתפילין.
אפשר שהתשובה תלויה בשאלה מה הם תפילין והאם הם נקראים לבוש, או תכשיט.
ב. האם "לא ילבש" תלוי בצורות הלבוש המקובלות בזמן ובמקום.
כאן העלית נקודה חשובה מאד. כל חברה ודרכי הלבוש האופייניות לה. זה נוגע לענין "לא ילבש" וזה נוגע לענין צניעות.
כמובן זה לא מספיק לענות: יתכן. צריך לבאר את הצדדים. וראו בסעיף הבא.
ג. האם יש מקום לצפות שחז"ל יתייחסו להבדלים בין זמן ומקום
זו סוגיה חשובה מאד וכללית מאד. צריך לזכור כי התרבות בימי חז"ל וקודם לכן בימי התנ"ך היתה פחות נוטה לשינויים. החברה והתרבות שלנו, כוונתי לדורות האחרונים, משתנה בקצב מסחרר ממש. (דוגמא: די להצביע על הופעת הסמארטפונים. אני נולדתי בימים שבהם טלפונים רק החלו להגיע לישראל, ועדיין התלוצצו על כך שמי יודע מתי בכל בית יהיה מכשיר. השינוי לעולם של סמסים כפי שרואים אצל בני נוער משכנע אותי שאני דינוזאור...)
האם היו שינויי לבוש בחברה של חז"ל? איך הם הגיבו עליהם? כל זה צריך לבדוק.
ד. כאשר יש שינוי, מתי הוא הופך לנורמה חדשה?
כמדומה שהשאלה הזו עלתה גם היא בפורום. ואם אני זוכר נכון, הצביעו אז על תהליך בן שלושה שלבים. בהתחלה מי שחי עם השינוי נחשב ליוצא דופן (ולכן מסתכן בהוקעה הלכתית או חברתית), שלב שבו יש תקופת מעבר, חלק כן וחלק לא, ואז יתכן שההוקעה תחמיר כדי להגן מפני השינוי כי החברה האורתודוכסית וכל שכן החרדית מחוייבת לשמרנות, ושלב שבו השינוי נקלט והפך לדבר קבוע עד שמתפלאים שפעם היה אחרת.
צאו וראו את הכלל של כיסוי ראש לרווקות. החיוב הזה נהג בימי חז"ל ועוד מופיע ברמב"ם אבל היום אין משגיחים בו ואין איש יודע עליו.
ה. בין חיים מקומיים לגלובליזציה
אחד מגורמי המתח במובן החברתי והתרבותי - האנתרופולוגי - גם בהלכה הוא תהליך שאפשר לכנות "גלובליזציה". לאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון והפיכת ארצות מזרח המזרח התיכון, לדוגמא, לאימפריה אחת, היה מפגש בין תרבויות ובעלי אידיאולוגיות שנתקלו באידיאולוגיות סותרות נאלצו לחשוב: מי צודק, ואיך יודעים זאת. ההתמודדות הזו נכפתה לעתים גם על יהודים ומשתקפת אצל חז"ל.
שוב - ההתמודדות הזו עמדה מאחורי החלטתו של רבי יוסף קארו לכתוב את השולחן ערוך כדי להכריע בין פסקי הלכה ומתודולוגיות הלכתיות שונות בקהילות בקצוות שונים של העולם המוכר.
וכך בזמננו. יתכן שבקהילה אחת יהיה מקובל ללכת, אולי, במכנסים, אבל בקהילות במרחק מסויים כבר לא. אבל בעולם שלנו, המרחק אינו נמדד בגיאוגרפיה אלא בקריטריונים אחרים.
לפיכך, כאשר מחפשים למדוד את איסור "לא ילבש" לפי מוסכמות חברתיות, צריך כלים משוכללים יותר מאשר בחינה גיאוגרפית, אם כי כמובן גם היא קובעת.
וכתבתי מעט על נושא הטעון פיתוח רב. ומסתבר שכאן יש צורך לא רק בהפניה למקורותינו, אם יש, אלא גם למחקרים בתחום האנתרופולוגיה והסוציולוגיה כדי לקבל כלים מושגיים נוחים לדיון.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2014 00:44 |
|
| |
אני מקווה שתגובה זו לא מתפרסמת פעמיים.
אם אפשר לחזור לעניין התפילין.
מדוע לא נאסור משום לא ילבש- איסור מותנה נורמות חברתיות.
לי אישית תפילין נראה דבר מאוד מוזר. וכמו שמכנסיים היום מותרים לנשים ובתקופת מיכל בת שאול היו אסורים,היום (והחל מתקופת הרמ"א) תפילין אסורים ומכנסיים מותרים.
אמור מעתה- תפילין מותרות לחבישה לרפורמית באמריקה אבל לא לאשתי בארץ.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2014 00:39 |
|
| |
האם אפשר לחזור לגוף העניין של תפילין לנשים. לא הבנתי מדוע אין בזה איסור "לא ילבש" (תרגום יונתן). כל פעם שאני רואה אישה עם תפילין אני חש שלא בנח. וכמו שבתקופת מיכל בת שאול \כושי נשים כן נהגו בדבר זה [אך לא לבשו מכנסיים], (החל מתקופת הרמ"א ועד ) היום בתרובותנו האורתודוכסית, הדבר אמור להאסר משום לא ילבש[אך מכנסי נשים מותרות].
אמור מעתה- לרפורמית\קונסרבטיבית באמריקה מותר ללבוש תפילין. לאשתי בארץ- אסור.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2014 22:45 |
|
| |
אמשלום
רק הערה, התפיסה של הפוסקים ובוודאי בימינו, היא א היסטורית.
וראי
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/03/2014 22:47:15
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2014 22:41 |
|
| |
בעל
אתה הערכת שהראשונים ראו עצמם כננשיכי המסורת וחושבני שאתה צודק והראש אינו חריג
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2014 13:49 |
|
| |
[ייתכן ובע"ב,
כל מה שכתבתם אף אני כתבתי. למרות שאתם מאוד מתעקשים - אין בינינו מחלוקת...
ברור שכל פוסק/פרשן/דרשן עושה זאת מתוך מחוייבות לתורה. ברור שהוא עושה זאת מתוך מחוייבות לקודמיו (שמבחינתו הם חלק מהתורה). הדגשתי נקודה זו כמה וכמה פעמים.
כשקודמיו פסקו שX אסור לחלוטין, הוא מחוייב לכך. כשבימיו ברור וידוע לכל שההשפעות של X הן טובות לנפש וזה בכלל אחד הדברים המוסריים ביותר האפשריים לאדם להיות, הוא עדיין מחוייב לקודמיו. המחוייבות הזו גורמת לכך שלא יעלה על דעתו לטעון שהתורה (כולל הפרשנים/הפוסקים וכו' לאורך הדורות) אינה הגיונית, או שהיא בלתי מוסרית, או שהיא שקרית. זו לא אופציה. הוא חייב לגשר בין שתי נקודות שכנוע עמוק עלה, שאין לו אפשרות להמשיך בדרכו מבלי להחזיק בשתיהן יחד (מחוייבות לתורה - בלעדיה, מה בדיוק הוא עושה כאן? מחויבות למציאות - בלעדיה, מי בדיוק יקשיב לו, וחמור מכך, התורה עצמה תישאר בלתי-מציאותית ובלתי רלוונטית ותדעך במהירות אל ניוון ומוות).
מה הוא יעשה? (אומר הצופה "מן הצד"): הוא יחפש וימצא סימוכין תורניים למציאות כפי שהוא חווה אותה: בודאי שנמותר לנשים לצאת מהבית יותר מרק פעם בחודש, וכי שרה/אסתר/אביגיל/... יצאה מן הבית רק פעם בחודש?! בודאי שנשים יותר רוחניות מגברים, ראו את שרה/לאה/דבורה/... וכו' וכו'. וברור מאליו, יאמר הפוסק/דרשן/פרשן שגם הרמב"ם/השו"ע/התלמוד חשב כך, ואם פסק באופן שנראה שונה, זה בגלל נסיבות מיוחדות (היסטוריות, סוציולוגיות, קוסמיות, רוחניות...) ולו היה כאן במקומי היה פוסק בדיוק כמוני.
כאמור, דווקא המחוייבות היא זו שמצריכה יצירתיות. מי שלא מחוייב, יכול - בקלות רבה למדי, ואנו רואים זאת כל הזמן! - לומר: "התורה נכתבה לפני X שנים בהתאם לזמנה והיום היא לא רלוונטית, אז למה להתעסק איתה בכלל?!" גישה זו מניחה את התורה על מדף במוזיאון (במקרה הטוב) לצד חוקי חמורבי...
הפוסק/הדרשן/הפרשן אינו גמיש כלל. הוא טוען בדיוק ובאמת את מה שהתורה מנסה להגיד.
ועוד נקודה חשובה, שאיני זוכרת אם ציינתי לעיל, אבל היא מהותית -
הרלוונטיות של הפוסק/דרשן/פרשן ושל פסיקתו/דרשתו/פרשנותו היא תלויית-קהילה.
לא רק שהקהילה היא המעצבת את מה שמוסרי/אמיתי בעינינו (ובעיני הפוסק/דרשן) היא גם קהל היעד של הפסיקה/דרישה. לכן, שאלת הרלוונטיות נוגעת רק לקהילת הפוסק (קהילה פיזית או "מדומיינת" - קרי, "וירטואלית" במידה רבה). מה שיהיה רלוונטי ולכן יהפוך את התורה לחיה ונוכחת בקהילה X, ייתפס כמוקצה מחמת מיאוס בקהילה Y ואולי אפילו ייראה בעיניהם כניסיון מכוון כנגד התורה (צריכים דוגמאות?...).
אולי אחת הבעיות בימינו היא שלמרות שעדיין יש גבולות בין קהילות, התקשורת ביניהן גדולה יותר - כולם יודעים מה פוסקים כל הפוסקים, יכולים "להשוות" ביניהם ולהגיב עליהם (בח"ח כמשל). עדיין יש הבדלים גדולים באשר לתחולת ולתכולת "רלוונטיות" בין קהילות שונות, אבל יש גם אופציה לבדוק מה קורה אצל השכנים...]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2014 10:38 |
|
| |
ת"א
הא כיצד?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2014 10:21 |
|
| |
גם כשהרא"ש כתב (בקיצור הל נדה בסוף פירושו לנידה) שנדה אסורה ביחוד דבר תורה וחז"ל ראו שאי אפשי ובתירו הוא ראה אותם כממשיכים
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2014 22:37 |
|
| |
ייתכן
ברוך שכיוונתי. להערכתי חז"ל וחכמי ישראל במשך הדורות ראו את עצמם כממשיכי המסורת והקפידו להדגיש שהם אומרים דברים על דעת אומריהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2014 22:28 |
|
| |
המובן הפשוט של מחויבות, אינו עולה בקנה אחד עם גמישות פרשנית כבקשתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2014 22:24 |
|
| |
[ייתכן,
דברים אלה שכתבת כעת נאמרו באופן מפורש על ידי כמה וכמה פעמים. אין לנו מחלוקת.
לא הבנתי את שאלתך בסוף, ואשמח אם תנסה לשאול אותה שוב...
ת"ט,
זו פרשנות (נכונה בעיניי אבל) "מבחוץ"...
אני חושבת שמי ש"מבפנים" אכן מאמין שבחירותיו נעשות על בסיס "השערה של אמת".]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2014 21:32 |
|
| |
אמשלום, אולי כבר נאמר על ידי מי מהחברים. כל מה שאת מפרשנת אודות הפרשנים בכל הדורות, הנו פרשנות מבחוץ. גם אם נסכים עם כל פרשנותך, לא סביר כי הם בכלל היו מודעים לכך. בכל אופן, רובם הגדול כתבו ופירשנו באופן שנראה כי לא היו מודעים לכך. אם כנים דברי, מסקנתך אינה הולמת את הלוך רוחם ואת האופן בו הם פרשנו את שהם הרגישו מחויבים אליו מחמת אמונתם כי זו אמת מסוג "אמיתי" יותר. איך שלא יהיה, לא זכיתי להבין מה פשר "מחויבות" המודעת כי המחויבות בפועל היא בכלל למציאות ולערכי הזמן וכל ביטוי המחויבות הוא העיסוק בהברגה.
|
|
|
|
|
