אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?

עיינו באגדות האחים גרים בנוסח המקורי שלהן ותחליטו מהי נפש העם .הגרמני. לתועלת הקוראים, החלק שצונזר מסיפור הנסיכה והצפרדע: הצפרדע דרשה להתחתן עם הנסיכה , לא להתנשק איתה. וכך, אחרי שנישקה הנסיכה את הצפרדע, הלכה הנסיכה לישון. מיד התייצב הצפרדע ודרש לשכב איתה. הנסיכה צעקה ׳לעולם לא אשכב אתך , צפרדע מגעיל שכמוך!׳ וזרקה את הצפרדע אל הקיר (כדי להרוג אותו) הצפרדע נמעך אל הקיר והפך לנסיך יפה תואר והם חיו באושר ועושר עד היום הזה.

ספקן
יפה דרשת (אם כי לא בדיוק PC)

לדעתי, מה שומד ביסוד הטענה או החשדנות ביחס לגרמניה או לאירופה של היום היא התפיסה שהשואה אינה מכשול או תאונה חד פעמית אלא יש לה שורשים עמוקים בתרבות הגרמנית או האירופאית.
למעשה בניגוד לתיאוריית הבנאליות של הרוע של חנה ארנדט או אחרים (עי' מחלוקת בראונינג וגולדהגן ועוד) שמוביל למסקנא שבעצם ביצוע השואה היה אפשרי בכל אומה אפשרת (אם כי תיכנון הפתרון הסופי עצמו הוא דיון נפרד), רבים החוקרים הסבורים שהשואה היתה תוצאה אפשרית רק מתוך מאות שנות היסטוריה של שנאה אנטישמית שמקורה בנצרות וכדומה, ויש שהלכו רחוק יותר וטענו שהשואה היתה אפשרית רק בגרמניה (כולל הרומנטיות הגרמאנית), כך שלפי שיטות אלו השואה מושרשת עמוק בתרבות הנוצרית אירופית וברבות הגרמנית בפרט.

זאת הסיבה שהעם הגרמני עצמו עשה ועושה ויעשה חשבון נפש נוקב וחינוך מחדש של הנוער בכדי לתקן את שורשי הרע שאיפשרו והביאו את השואה, ולכן גם הממשלה הגרמנית נזהרת מאוד לגבי הבעת ביקורת על ישראל, לפי זה גם אם העם הגרמני היום הוא לא אחראי למעשים של אתמול הוא כן אחראי כעם בעל תרבות מיוחדת על תיקון שורשי הרוע שטבועים עמוק בתרבותו, זה לא תהליך קצר, שבעים או שמונים שנה לא יתקנו כ"כ מהר תהליכים של מאות שנים.

 לכן, בכל פעם שהאירופאים או הגרמנים מביעים ביקורת על ישראל, רבים מתייחסים לזה בחשדנות רבה, ולא רק אלה בעלי התגובה הפבלואית שזועקים אנטישמיות על כל ביקורת שמושמעת נגד ישראל, אלא אנשים סבורים שאירופה הספוגה זה מאות בשנים מדם יהודי היא חשודה למרות כל חשבון הנפש שהיא נטלה על עצמה אחרי השואה.

הנושא היא רגיש ומורכב כמובן, ויש בו צדדים לכאן ולכאן, בין לגבי הצדק שבחשדנות הזו בין לגבי התועלת שבה, אבל ניתן להבין את בעלי הטענה הזו.

תלמיד,
הערתך על הגזל נכונה.
אותו גם הדור השני צריך להחזיר, במידה והוא ברשותו באופן כלשהו.
הדיון על כל השאר.

הסיפור הספציפי והקטע הפוליטי בכלל הם ממש לא הענין.
השאלה היא עקרונית, הן בין עמים והן בין אנשים.

קיים גם השיקול של הנזק שגרמה מדינתך והגזל והשעבוד 

דייר, אכן, לכל אדם יש רגשות, אבל על חברי כנסת לדעת לכבוש אותן בזמן הנכון. זה חלק מן המקצוע שלהם. האמת היא שאיננו אוהבים ביקורת [מי כן?] אבל אנחנו פחות ופחות סובלניים כלפיה. זה סימן מאד מדאיג. אנחנו מוכנים לקבל רק תישבחות וחנפנות. במקרה הזה מדובר בידיד ישראל ותיק, נציג האיחוד האירופי, ונציג מדינה אשר כיום היא מגדולי התומכים העקביים בישראל. אז צריך ללמוד לקיים את דבר חז'ל כי יש לאהוב את המוכיח אותך [בכנות] על פני המשבח אותך [בחנופה]. ואין זה המקרה היחיד. גם מזכיר המדינה האמריקאני, הוא ידיד מובהק של ישראל מזה שנים רבות [שם אביו היה כהן]. וגם עצה ובקורת מצידו איננו סובלים. נראה שיש לנו בעיה. עודד

השכן,

הערה למקסמן. משמעות הביטוי 'העם הנבחר' הוא שעם ישראל נבחר לעבוד את האלהים, ולשם כך הוטלו עליו חוקים וצווים. ההשקפה כאילו העם הזה הוא המובחר והנעלה מן העמים היא סילוף, ואפילו חוצפה כלפי שמים. אני מעיד עלי את נביאי ישראל לדורותיהם ודעתם על ה'מובחרות' הזו. במחשבה היהודית יש מקום מרכזי לחובות המוסריות שבין אדם לחברו, ומחשבה זו השפיעה הרבה על אומות העולם. אבל אנחנו גרמנו למצפון האנושי?? איזו יהירות באמירה הזו. 'מצפון אנושי' היא תכונה כלל אנושית, והוא מצוי גם במקומות אשר לא ידעו אותנו. תורות מוסר חשובות מאד נוסדו גם במקומות אחרים, ללא קשר עם המחשבה שלנו. אני מתבונן בחברה שלנו, גם בקהילות אנשים העוסקים בעבודת השם, וקשה לי מאד לראות בהם ככלל מופת של 'מוסר וערכים גבוהים'. אינני מבין כלל את החלוקה הזו שלך בין 'עובדי השם' ובין העוסקים במדע ורפואה. וכי הראשונים טובים במשהו מן האחרונים? רק שני סוגים אלו אתה מכיר? ומנקה רחובות, האינו מסוגל להיות ירא שמים, עובד אלהים, בעל מוסר וערכים גבוהים? פועל אינו מסוגל לקרא ספר ולהשיג השג אינטלקטואלי? על שני סוגי יהודים אלו קיימת האנושות? האמנם? האין כאן יהירות נפוחה ביותר? שחצנות ריקה? האנושות אינה קיימת בזכות היהודים, חלק ממנה הגיע להשגים גבוהים בלי שהיהודים נודעו להם. ואולי כל זה ביטוי לרגש נחיתות? עודד

השכן

איקון ירוק.

והשאלה עדיין שאלה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

יש הבדל בין האדם הפרטי, לבין התפקיד אותו הוא ממלא. האיש הגרמני אינו אחראי לחטאי אביו, ונידון על שום מעשיו שלו. לעומתו, שר בממשלה של גרמניה מייצג את גרמניה כמדינה, ולא את עצמו ואת הוריו.
כעת יש לשאול, האם גרמניה כמושג היא המשכה של גרמניה "ההיא". האם ניתן לומר שברגע אחד תימחה אחריותה של המדינה על מעשיה, רק משום שהפסידה במלחמה?
אם בא שר גרמני ומטיף מוסר למדינת ישראל, זה לא איזה האנס שמדבר בשיחה פרטית עם בנימין נתניהו. יש משמעות לתפקידים שממלא כל אחד מהצדדים, ולכן יש מקום לשאול, האם אין כאן טובל ורץ בידו.

לשאלה הזו יש גם פנים נוספות. בתקופה האחרונה העבירה בריטניה ביקורת על אחת ממדינות אפריקה, החברה בחבר הלאומים, על איזשהו חוק שנתפס בעיני בריטניה כלא תקין, לא מוסרי, לא פיר - משהו כזה. התגובה של ראש הממשלה שם היתה בערך בלשון הזו: הבריטים הגיעו לארצנו לפני 400 שנה, גנבו את כל השנהב, מכרו את עניי הארץ לעבדים, לקחו את הזהב לתכשיטי המלכה, גייסו את בחורינו לחיילים במלחמות העולם, וכו'. אחרי שהבינו שכל זה לא מוסרי, עזבו את הארץ שדודה והרוסה, ועברו להטיף לנו מוסר.
אגב, הם גם עזבו את חבר הלאומים הבריטי באותה הזדמנות.

כמובן, שהעובדה שפגעו בך אינה מתירה לך לפגוע באחרים, אבל העובדה שאתה זה שפגעת, צריכה לרסן אותך בעת הטפת מוסר, ובמיוחד כלפי קרבנותיך.

_________________