| נשלח ב-20/3/2014 12:15 |
 |
| |
עדכון ההלכה לחומרא
אחד הנושאים כלפיו נשמעת הדרישה לעדכן את ההלכה, הוא מעמד האישה. דרישה זו, לדעתי, יש בה הרבה מן הצדק, מפני שהלכות רבות נקבעו בתקופה שמעמד האישה היה נחות ממעמדה כיום, ויש הגיון בטענה שאותן הלכות שנוגעות למין הנשי הושפעו מהמציאות שהייתה בעבר, וכיום היא שונה לחלוטין. לפני זמן לא רב התגלגלה לפתחי שאלה הלכתית מעשית, שהפתרון ההלכתי הרשמי שלה הוא ברור, אך הוא מתאים להגדרה של "הלכה שנקבעה בהתאם למעמד האישה בעבר". אם נקבל את הטענה שיש לעדכן את ההלכה, הפתרון של השאלה הזו ישתנה – ולחומרא! וכך היה מעשה. אישה נשואה נשבעה שאדם פלוני לא יתארח בביתה, ובעלה לא היפר לה את שבועתה ביום שמעו את השבועה. על פי ההלכה, לכאורה, שבועה זו לא חלה כלל, כיון שאין לאישה זכות לקבוע מי נכנס לבית, שהרי הבית הוא בכלל של בעלה. אך הלכה זו היא ממש מיושנת ומתאימה לתקופה בה מעמד האישה היה נחות. אם היינו קובעים את ההלכה כיום, על פי מעמד האישה בימינו, ברור שהבית שייך לשני בני הזוג וממילא שבועת האישה חלה ועליה להישאל על שבועתה. השאלה שלי היא לא הלכתית (למעשה האישה לא נשאלה על שבועתה, וליבי נוקפני על כך, ואולי אמליץ לה להישאל כדי שלא תעבור בעתיד שוב על שבועתה), אלא עקרונית. האם אותם שתומכים בעדכון ההלכה על פי המציאות החברתית-תרבותית המשתנה, מוכנים לעדכן אותה גם לחומרא, כמו במקרה מעין זה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2014 15:21 |
|
| |
חזק, כתבת, " אם יש משהו שאני מתחבר אליו ורואה בו את התרופה הגדולה לנפש האדם, כנראה הוא אמיתי. מבחינתי זה קריטריון קביל לחלוטין לתשובה על כל שאלה עובדתית שאין לי עליה תשובה ברורה מיידית המושגת באמצעות ההגיון או החושים". אין לך דת או כת או נ נח נחמ, שאינה יכולה לחסות בצל כנפי מדידת אמת זו. כמו כן, כל מערכת מחייבת שאדם יחיל על עצמו וישתעבד אליה בהנחה כי היא מביאה אושר נצחי, תביאו לאושר נצחי. אא"כ יעצור לרגע להתבונן.... כנאמר, יוסיף דעת וגו'. זאת מלבד המעגליות בבסיס ובפרטי טיעונך. ה' (שעל קיומו אני מסיק מהטוב...) הוא טוב (כי איך יכול להיות שלא וכן כי זה כתוב בתורה שאנו מבררים אם ניתנה על ידו) לכן מה שהוא אמר זה טוב ולכן גם אם זה נראה כלא טוב, אזי או ששגינו בפירוש הנאמר, או שאנו שוגים במושג טוב ולכן קיום המצוות ממילא מביא לטוב ועושה טוב ולכן זו הוכחה שאלוהים הטוב (כנ"ל) נתן לנו את תורתו. ולענין שבועת האישה. ברי כי על כל אחד לקיים שבועתו והתחייבותו, הן כלפי אחרים והן כלפי עצמו. מה לזה ולאמירה הנאמרת מתוך כעס שאין בה שום התחייבות. אם כבר, הבעיה היא בעצם שבועה מעין זו, לא באי "קיומה".
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2014 18:10 |
|
| |
חזקואמץ כל החלטה שלנו נעשית באמצעות ההיגיון, החושים והרגשות. (לתת-המודע יש חלק חשוב בקבלת החלטות). עפ"י אמיל קואה: "כאשר הדמיון והרצון נמצאים בסתירה הדמיון ינצח תמיד! כי הרצון בוחר והדמיון מבצע!" הדבר נכון גם כאשר הרגשות מנוגדים להגיון. הרגשות שלנו חזקים יותר מההיגיון ולכן אנו פועלים לפי הרגשות. הרבי מלובביץ הצליח לפנות אל הרגשות ולכן הצליח לקרב יהודים. בעוד שהרבי מליבוביץ ספק אם הצליח לקרב יהודי אחד. (אפשר לראות עפ"י התמונות שלהם מי מביע יותר חום ורגש). מה שחיוך אחד טוב עושה, גם עשרה טון של הגיון לא יעשו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 22:59 |
|
| |
| oפקן כתב: |  | אין שום בעיה עם הצורך בהתחברות, זה מאוד רומנטי וניו אייג'י, וזה גם מסתבר מבחינה תורנית, שהתורה שניתנה ע"י יוצר האדם תהא מתאימה לו, וממילא הוא יתחבר אליה.
הבעיה מתחילה כאשר היא הופכת לאמת מידה לבחירת הפרשנות הנכונה, הפרשנות היא שאלה עובדתית מה התכוין נותן התורה במילים ופסוקים הללו, והסברא נותנת שיהיו בידינו כלים אובייקטיביים לפרשנותה, בלי זה היא תהפוך לחומר ביד היוצר בידי רגשות המתחברים למיניהם.
|
|
כשיש שאלות שההכרעה בהן קלה באמצעות ההגיון או החושים, אלו הכלים איתם אנו פועלים ע"מ להגיע להכרעה, וההכרעה מתקבלת גם אם אנחנו לא מתחברים אליה.
ככל שההכרעה באמצעות ההגיון או החושים קשה יותר, כמו שאלה של אמינות מקור היסטורי או כוונת אדם שפירש פסוק שלא כפשוטו לפני אלפיים שנה, המקום של החיבור נהפך למרכזי יותר בהכרעה שלנו.
למען האמת, אני חושב שכך כולנו פועלים, ומי שלא מכיר בזה לא מודע לתהליך קבלת ההכרעות של עצמו.
אני מכיר כמה וכמה שהאמינו בה' ותורה ובשלב מסוים הפסיקו להאמין. כולם, עד לאחד (מתוך אלו שאני מכיר, שאגב, חלקם שומר מצוות מסיבות שונות), עשו זאת לא בגלל שהגיעו להכרעה המבוססת על הגיון או על החושים, אלא רכשו תפיסה שלילית על ה' או על התורה, והפסיקו להתחבר לסיפור או למצוות, וכך קיבלו את ההכרעה.
איך חוסר החיבור הזה גרם להם לקבל הכרעה שמאורע כלשהו לא התרחש לפני 3000 שנה? או איך הוא גרם להם להכריע בשאלה פילוסופית על ניהול העולם בידי ה'?
אני חושב שהם צודקים לגמרי. אם יש משהו שדוחה אותך מאוד, כנראה הוא לא נכון, כנראה הוא לא אלוקי.
ומה שאני טוען זה בדיוק כך, אבל להיפך. אם יש משהו שאני מתחבר אליו ורואה בו את התרופה הגדולה לנפש האדם, כנראה הוא אמיתי. מבחינתי זה קריטריון קביל לחלוטין לתשובה על כל שאלה עובדתית שאין לי עליה תשובה ברורה מיידית המושגת באמצעות ההגיון או החושים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 21:17 |
|
| |
ספקן
הערתך אפי' מזידין היא עצמה דרשה - אי אפשר להתחיל מערכת ללא נקודת עיגון (למשל - כל חוק כולל נקודת התחלה שהרי החיוב לציית בו כתוב רק בו) כך שזה לא כ"כ מפריע
מה שמניעני לחשוב בכוון היא ההנחה שדרשות חז"ל אינן מסתדרוץ עם ההגיון ואיני מאמין שחז"ל חשבו שכן
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 19:55 |
|
| |
חסרות לנו חומרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 19:42 |
|
| |
אדם לא מתחבר לדברים לא הגיונים בעיניו. אנשים המאמינים באנשים בצורה עיוורת. מוכנים להתברג בכל הברגה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 19:34 |
|
| |
התורה איננה רוח החוק.התורה היא היא החוק. אלא שחז"ל ,כפי שכתב ירוחם ,הרשו לעצמם להפוך את חוק התורה כפי רצונם.לשם כך המציאו את הסיפור והכלל:לא בשמים היא.
כמובן שהגר"א נתן משל של חותם (ושוב כפי מיטב המסורת הוא עיקם את הפרוש כרצונו) אבל הכוונה שלו היתה לא להפיכה ממש - שהרי הם לא הפכו את החוקים בתורה אלא רק עשו שינויים מסוימים בהתאם לדעתם .
ולגבי רוח החוק שמתבטא כביכול בפסוק ממשלי:"דרכיה דרכי נועם "הרי שוב חז"ל לקחו פסוק והסבירו אותו כאילו הוא כלל (רוח החוק) אבל כולנו מכירים את המציאות העגומה ויודעים עד כמה חוקי התורה הם דרכי נועם....(עגונות ויבמות ועוד ועוד)כך שיש כאן דקלרציה ללא כיסוי.
תוקן על ידי אפריםבן ב- 27/03/2014 19:36:42
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 19:33 |
|
| |
אין שום בעיה עם הצורך בהתחברות, זה מאוד רומנטי וניו אייג'י, וזה גם מסתבר מבחינה תורנית, שהתורה שניתנה ע"י יוצר האדם תהא מתאימה לו, וממילא הוא יתחבר אליה.
הבעיה מתחילה כאשר היא הופכת לאמת מידה לבחירת הפרשנות הנכונה, הפרשנות היא שאלה עובדתית מה התכוין נותן התורה במילים ופסוקים הללו, והסברא נותנת שיהיו בידינו כלים אובייקטיביים לפרשנותה, בלי זה היא תהפוך לחומר ביד היוצר בידי רגשות המתחברים למיניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 17:00 |
|
| |
ספקן,
אני בכלל לא מבין את שאלתך. לא ניתן לבחור למה אנו מתחברים. זו עובדה שיש דברים שאנו מתחברים אליהם ויש דברים שלא.
הדבר שכן אפשר לעשות זה לקדם את החיבור הזה ע"י למידה, תרגול ואולי בדרכים נוספות.
החיבור הוא חלק חשוב, אולי הכי חשוב, בהכרעות האנושיות שלנו מה לקבל ומה לדחות. ברור לגמרי שמי שלא מתחבר לא מקבל את מה שהוא לא מתחבר אליו, בין אם זה התנ"ך ובין אם זה הקוראן או הארי פוטר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 16:22 |
|
| |
"הברגה" יכולה להיות מאוד רצינית, אבל מכלל הברגה היא לא יצאה.
אתה שוב ושוב מתבטא בסגנון "ניתן להתחבר אליו או לא", האם גם ביחס לפרשנות התורה אתה חושב שהכללים הם סובייקטיביים לגמרי, וניתן לבחור על פי רצוננו למה אנו מתחברים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 16:17 |
|
| |
בעל
מה הקשר לשבתאות?
ביטול עין תחת עין, סורר ומורה ועיר הנדחת- ביטולם לא נובע מדרכי נועם, החוקים בוטלו כי הם לא שוויונים,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 16:11 |
|
| |
ספקן,
קודם כל הרעיון הזה אינו שלי אלא של הגר"א, ואני לא חושב שהוא עסק ב"הברגה".
אני יכול להבין קצת את הרעיון העומד מאחורי דבריו, אבל לא בשלמות וגם לא יודע איך ומתי נכון ליישם אותו.
הנחתי רעיון, לא שלי, שניתן להתחבר אליו וניתן לחלוק עליו. עשה עם זה מה שאתה רוצה.
אם זה מעניין אותך, אתה יכול לשאול את עצמך האם הגר"א חשב כך ברצינות, ואם כן מה הוא התכוון ואיך זה נראה לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 16:08 |
|
| |
אכן, זה יכול להיות מקור נפלא לשבתאות.
איני יודע מה הם הכללים של השימוש ב"דרכי נועם" בתלמוד, אבל פשוט שהשימוש בו הוא רק לבחירת פרשנות אחת מתוך כמה אפשרויות, ולא לסתירת חוק שמפורש בתורה.
תוקן על ידי oפקן ב- 27/03/2014 16:09:19
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 16:00 |
|
| |
[
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/03/2014 16:01:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 16:00 |
|
| |
ספקן
ניתן להמשיך את הטיעון של חזק לשבתאות, ואנא אנו הבאים?
ספקן
היציאה מהסתירה היא לומר שהפרט דוחה את הכלל, אלא שאז נשאלת השאלה מתי נותר הכלל. מדוע לדוגמא על אשת אחיו שלא היה בעולמו אתה מפעיל את דרכי נועם, אולם אתה לא מפעיל אותו על יבמה שנפלה לפני שוטה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/03/2014 16:01:32
|
|
|
|
|
