בגמרא (עבודה זרה ט. ומקורו בסדר עולם, פרק ל) נאמר ׳מלכות פרס בפני הבית ל״ד שנה׳. במסכת מגילה (יא:) מוסיפה הגמרא ומחשבת עוד 18 שנה למלכות פרס לפני בנין הבית.
קיימת אי הסכמה לגבי מניין המלכים שמלכו בתקופה זו.
בתנ״ך נזכרים חמישה שמות מלכים: דריוש, כורש, אחשורוש, ארתחשסתא ודריוש השני.
שיטות שונות מזהות חלק מהמלכים הללו עם אחרים וכדו׳. השיטה הקיצונית ביותר מובאת בגמ׳ ראש השנה ג: תנא, הוא כורש, הוא ארתחשסתא, הוא דריוש. לפי זה לא מלכו בפרס אלא שלושה מלכים - דריוש א׳, אחשורוש וכורש - דריוש - ארתחשסתא.
קיימות שיטות נוספות אולם כולן כפופות לכרונולוגיה של 52 שנה.
כל זה נחמד מאד, אבל ההיסטוריונים היונים, שחיו מיד אחר תקופת פרס, טוענים כולם שמלכות פרס נמשכה כמאתים שנה.
הם מונים גם כשלושה עשר מלכים שמלכו בתקופה זו.
קיימים ויכוחים פנימיים ביניהם על מניינם המדויק וזיהוים , אולם כולם מסכימים לסך של סביבות המאתים שנה.
כאן עלינו לשאול, מי צודק?
קיימות ארבע אפשרויות:
1) חז״ל טועים. 2) חז״ל משקרים. 3) היונים טועים.4) היונים משקרים.
1) חז״ל טועים:
באפשרות זו עלנו לדון בשתי שאלות: א) האם חז״ל יכולים לטעות? (כרגע אני דן בטעויות מדעיות)
התשובה לשאלה זאת, בפשטות, היא כן.
בנושא זה התבטא כבר הרמב״ם (מורה, ח״ג ,יד) ׳החכמות הלימודיות היו בזמנם חסרות. ולא דיברו בהם ע״ד קבלה מן הנביאים.׳
ניתן להביא לדברים ראיה פשוטה מכך שבגמרא עצמה נחלקו החכמים לגבי המידע ההיסטורי האמור. כמובן, אם רב א׳ צודק, רב ב׳ טועה.
גם פרשני המקרא הוסיפו מלך שלא נזכר בחז״ל ע״פ הכתוב בספר יוסיפון (רש״י דניאל יא, ב) המלך הינו כמבישה / כנבוזי. וכן מנו שיטות משלהם לשמות וסדר המלכים.
גמרא מפורסמת בעניין היא מחלוקת חז״ל וחכמי הגויים לגבי מהלך השמש (פסחים צד:) המסתיימת ׳ונראים דבריהם מדברינו׳.
הסבר פשוט לכך הוא שעלינו לקבל את סמכותם של חז״ל כמומחים בתורה, לא בכל מדע אחר.
המהר״ל הוסיף ופירש שחז״ל אינם באים לעולם על מנת למסור לנו ידיעות מדעיות / היסטוריות אלא על מנת להעביר לנו מסרים תיאולוגיים שונים הם משתמשים במשל מדעי, בהתאם למדע זמנם.
אלא ששאלה ב) היא חמורה בהרבה. ב) האם עלינו לשנות את ההלכה על בסיס מידע זה?
פירוש, הכללים ההלכתיים של שנות השמיטה , השנים המעוברות וקידוש החודש תלויים במניין השנים מבריאת העולם. אם יתברר שנשתנה המניין, ישתנה התאריך ואז נאלץ לקבוע חגים חדשים.
בנושא זה נטענה טענה א) חז״ל אינם יכולים לעולם לטעות בנושאים הלכתיים כיון שההלכה נקבעת ע״פ הכרעת חז״ל, כפי שכתב הרשב״א שהתורה נקבעת ע״פ הכרעת חכמי ישראל שבכל דור.
לדעתי יש עדיין לדון בנושא זה אם יתברר לנו בודאות שחז״ל אכן טעו. כיון שאז הכרעתנו שלנו, כחכמי ישראל שבדור הזה, תצטרך להיות קביעת תאריכים חדשים.
כל מה שנרויח מדברי הרשב״א הוא שכל עם ישראל בכל הדורות לא היו חוטאים בשוגג.
אלא שיש לדון בדברי הגמרא (ר״ה כה) אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מזידין. שמשמעה שבהלכות קידוש החודש, מרגע שנקבע התאריך נקבע ואפילו היה בטעות. ובשונה מכל קביעה הלכתית אחרת.
ב) נטען שקביעת תאריכי המולדות והשמיטות עומדת לעצמה ורק לאחר שנקבעה בשל כללים מסוימים נתלתה בחשבון השנים לבריאת העולם.
ג) נטען שמניין השנים לבריאת העולם הוא עדיין המניין המוכר כיון שתקופות קדומות יותר היו קצרות מהסכום שניתן להם ע״פ המסורת.
בסיום אפשרות זו עלי לציין שהיעב״ץ תוקף בחריפות את בעלי דעה זו.
2) חז״ל שיקרו:
לא הייתי מתייחס לאפשרות זו אם לא ששמעתי אותה משמו של ר׳ גדליה נדל. הוא פירש, לפי מה ששמעתי, פסוק בספר דניאל כמתייחס לתקופת פרס. הפסוק הוא: ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ.
לפי פירושו, נצטווה דניאל להסתיר את תאריך ביאת המשיח , וחז״ל עשו זאת ע״י טשטוש מניין שנות עולם כך שאי אפשר יהיה לחשב את מניין השנים האמור בדניאל עד ביאת המשיח.
מוח זדוני יותר היה מנסה לחשוב איזה אירוע היסטורי רצו חז״ל להעלים ע״י מחיקתם של150 שנה. אותו איש זדוני היה מגלה שחתימת / עריכת התנ״ך אירעה ממש באותה תקופה. מכאן ימשיך הזדוני לבד.
יתכן שמחשבה זאת היא העומדת בבסיס מה ששמעתי שר׳ גדליה חזר בו.
ד״ר ברויער מביא את הדברים האלה בשמו של הרב שמעון שוואב.
3) היונים טועים:
לדעתי, אין שום צורך להגיע לכל הבניין הזה לפני שנהיה בטוחים באופן ודאי שאכן חז״ל אינם צודקים. וכאן עלינו לבדוק זאת:
לפני הכל, עלינו להבהיר ש׳מלכי פרס׳ המוזכרים בגמרא הינם ׳מלכי המלכים׳ בלשון הכתובות. תואר אשורי - בבלי לקיסר האימפריה שנטלו מלכי פרס עם כיבוש בבל.
גם לפני הכיבוש קיימו הפרסים שושלת מלכים מפוארת שראשיתה באחמניש.
כמו כן יש להזכיר שהתקיימו שתי שושלות מלוכה מקבילות - בפרס ובמדי, שאחוה עזה שררה ביניהם.
בכתובות הפרסיות העתיקות מוזכרים בסך הכל חמשה מלכים. כורש, דריוש, כנבוזי, ארתחשסתא, חשארש. מתוכם רק כורש, דריוש , וחשארש הינם מלכי מלכים.
להלן הכתובות המשמעותיות:
הצהרת כורש:
בכתובת שמטרתה להצדיק מבחינה דתית את כיבוש בבל, מתאר מלך בשם כורש את כניסתו לבבל לבקשת אליה, כדי להצילם מידו של הרודן נבונאיד. באותה כתובת מזכיר כורש גם את השבת אלים שבויים לעריהם והקמת מקדשיהם החרבים.
לשון הכתובת: (הקטעים הרלוונטיים)
אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול...מלך שומר ואכד (שמות עתיקים של ארץ בבל)מלך ארבע כנפות הארץ.
בן כמבוזי המלך הגדול מלך אנשן.
בן כורש המלך הגדול מלך אנשן.
יוצא חלציו של ששפיש הגדול מלך אנשן.
...כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל...מרדוך (אלוהי בבל) שמח ובירך אותי- את כורש המלך הירא ואת בן כמבוזי יוצא חלצי.
בכתובת הזאת, המקבילה לחלוטין לנאמר בתנ״ך, מצאנו את המלך הראשון ששולט על בבל ו׳ארבע כנפות הארץ׳ בעוד אבותיו שלטו רק על אנשן. שמו הוא כורש, שם בנו כמבוזי, ושם אביו כמבוזי בן כורש.
כתובת אחשורוש בפרספוליס:
אנוכי אחשורוש המלך הגדול , מלך המלכים, מלך ארצות כל הלשונות, בן דריוש המלך לבית אחמנש.
כאן אנו רואים מלך מלכים בשם אחשורוש שאביו הינו דריוש.
כתובת נוספת מכילה שני טורים מקבילים. בשניהם מופיע בתחילה מזמור לאהורה מזדה ולאחר מכן: (טור 1) אני דריוש.
המלך הגדול.
מלך מלכים.
...
בנו של היסטפס, אחימני.
(טור 2)
אני חשארש.
המלך הגדול.
מלך מלכים.
בנו של דריוש, אחימני.
דריוש ובנו אחשורוש, שניהם מלכי מלכים.
כתובת בהיסטון:
בכתובת זו מתאר דריוש האחמני את עלילות עלייתו לשלטון והמרידות בו.
אני דריוש, המלך הגדול, מלך המלכים, מלך בפרס , מלך הארצות, בנו של היסטפס, נכדו של ארסמס האחמני.
אבא שלי הוא היסטפס, אביו הוא ארסמס, אביו של ארסמס הוא אריאמנס (וכך נמנים עוד שמות דומים עד) אחמניש.
שמונה מבני משפחתי היו בעבר, אני התשיעי, מימים ימימה אנו מלכים.
לאחר שדריוש מבהיר את עובדת מוצאו המלכותי הוא מספר על 23 מדינות ש׳באו אלי, בחסדו של אהורה מאזדה (אל האור הפרסי) נהייתי עליהם מלך׳
ואז מספר דריוש על איש מג (כהן-מכשף פרסי) בשם גומת ש׳עלה מפשואר בעצם יום ארבעה עשר לחודש אדר, ביום ההוא התנכר וככה כיזב לעם: אני ברזי אחי כנבוזי בן כורש. אז התנכר כל העם אל כנבוזי והלך אליו...אז מת כנבוזי׳
גומת המג מלך ו׳לא היה איש מזרעו אשר יקרע את הממלכה מגומת׳ עד שדריוש ניצחו והרגו.
אם כן נוכל לחשב כך: באנשן מלך כורש ה1, אחריו מלך בנו, כנבוזי. כנבוזי נרצח. דריוש האחמני כבש את השלטון חזרה , כיון שדריוש היה שותפו לשלטון של כנבוזי. בשל הסכם שיתוף השלטון בין פרס ומדי. דריוש האחמני וכורש בן כנבוזי מאנשן כבשו את בבל. אחרי מותם מלך אחשורוש בן דריוש.
נוכל גם להניח שמדובר בכנבוזי בן כורש השני כובש בבל ובדריוש השני, מה שיסתדר מעולה עם המסורת שלנו על דריוש שני שמלך אחרי אחשורוש. אולם אם כן יהיה דריוש השני לא בנו של אחשורוש כי אם בנו של היסטפס.
כתובת אחרונה היא הכתובת הבאה: ארתחשסתא המלך הגדול אמר, בצילו של אהורה מאזדה הבית הזה אשר אחשורוש אבי עשה אני כליתי.
כאן אנו רואים שבנו של אחשורוש נקרא ארתחשסתא.
ע״פ הגמרא ארתחשסתא שימש כשם רשמי לכל מלכי פרס. כך שיתכן ששמו הפרטי היה דריוש.
אם כן , בכתובות לא מוזכר כל מלך מלכים שאינו מוזכר בחישובים שלנו ואין כל ראיה לשלושה עשר מלכי מלכים.
עכשיו, לדרגת אמינותם של הסופרים היונים:
ארבעת ההיסטוריונים היונים המתעדים את תולדות פרס סותרים האחד את השני ללא הרף, ניכר שכולם משתמשים באותה תערובת סיפורים והבעיה מתחילה בשיבוצם למסגרת כרונולוגית ובהתאמתם למלכים מסוימים.
הקדום שבכולם, הרודוטוס, הוא הגרוע שבכולם שאף זכה לתואר הכבוד המפוקפק ׳אבי השקרים׳.
הסופרים מתקשים להבחין בין אשור לבבל ואינם יודעים לספר עליהן כמעט שום מידע כרונולוגי יעיל (להבדיל מסיפורי אלף לילה ולילה על גנים מפוארים ומלכות מרשימות)
אין לנו לדון לכף חובה את הסופרים, עלינו לזכור שהם הגיעו לממלכה זרה וחרבה ובקשו לרשום את תולדותיה ללא כל הסתייעות בספר היסטוריה רשמי (כגון דברי הימים למלכי מדי ופרס או הכרוניקה הבבלית) כשמקורם היחיד הוא סיפורים שנפוצו בקרב המון העם. עליהם היה למיין את הסיפורים בין מלכים שונים העונים לשמות זהים ולא זו בלבד, אלא שהאירוע המשמעותי כל כך בעינינו, של כיבוש בבל, שהפך את מלכי פרס ממלכים ואסלים לאדוני העולם, לא היה חשוב דיו בעיני תושבי פרס כדי לחלק את סיפוריהם בין התקופה שלפני הכיבוש לתקופה שאחריה.
עלינו לזכור שהאימפריה הבבלית לא נפלה עם הכיבוש הפרסי אלא המשיכה להתנהל כתקנה, עם אותה חלוקה מנהלית , בבסיסה, אלא שעם הנהגה שונה. לפיכך, תושבי האימפריה ראו את ההיסטוריה הזו כרצף אחד. בלבול זה יצר טעויות רבות, כאשר שמות מלכים פרסים קדומים זוהו עם סיפורים שאירעו בתקופת שלטון בבל.
כך, אכן סרקו ההיסטוריונים תקופה של קרוב למאתים שנה, אלא שחלק גדול ממנה היה תולדות המלכים הוסאלים של אשור ובבל.
אכן, בכתובתו של מלך המלכים האשורי האחרון, אשורבנפל, כבר נזכר מלך בשם כורש. שהוא כנראה סביו של כורש כובש בבל מהצהרת כורש דלעיל.
כמו כן, קיומן של שתי שושלות מלוכה מקבילות, כשבכל שלב רק אחד משני המלכים הוא השליט העליון, לא הקל את מלאכת ההיסטוריונים.
(לשם הבהרה דמיינו לעצמכם שאתם מתבקשים להגיע לארץ זרה בשם ישראל ולכתוב את תולדותיה על בסיס סיפורי התושבים. נניח שראשי הממשלה נקראים רק בשם פרטי.
ובכן, את המדינה הקים איש בשם דוד. הוא הודח ע״י איש בשם משה. אחר כך שוב שומעים על דוד המנהיג את המדינה, כנראה שזה דוד השני? או שהוא חזר? בסיפור שני מדיח לוי את דוד.
ואז שומעים על מלחמה בהנהגת משה. לא לוי הוא המנהיג? חשבנו שמשה הודח.
אחר כך עולה המלכה-האשה, גולדה. זה ברור. שוב יש מלחמה. הסיפור כמעט זהה למלחמה הראשונה, רק התנהלות המלחמה שונה. אז צריך להבין אם היתה מלחמה אחת או שתים.
גולדה נופלת. עולה יצחק. נופל. עולה מנחם. זה מזעזע את המדינה. למה? כאלו עד עכשיו לא התחלפו מנהיגים. כאן שומעים על מלחמה שמנהיג אריאל, למרות שהוא מנהיג בתקופה מאוחרת בהרבה. יתכן שאריאל השני הוא אדם אחר.
עולה יצחק. אותו יצחק מקודם? במקורות אחרים נאמר שמעון. שמעון הוא כנראה שם ארכיטיפי, אולי תואר לשליט ישראל, כיון ששמו נזכר עשרות פעמים כמנהיג ובתקופה מאוחרת מתואר מינויו של שמעון אחד לראשונה.
בקיצור, הרעיון ברור.)
סיבה נוספת לטעותם הינה העובדה שבתקופת שלטון בבל הותקפה יון ע״י צבא אסייתי גדול. מנהיג הצבא היה המלך הפרסי אחשורוש שהיה וסאל של נבוכדנצר (יש עדויות על מלך כזה בשם אחיאחר)
כשהגיעו היונים לפרס ביקשו לשמוע על אותו מלך, שומעיהם זיהו אותו עם המלך הידוע בהרבה בעל השם הדומה - מלך המלכים אחשורוש, וסיפרו להם עליו.
נקודה נוספת היא העובדה שסיפורים רבים בהיסטוריה הפרסית חוזרים על עצמם בפרטים דומים מאד ועם גיבורים בעלי שמות זהים בתקופות שונות, כנראה פרי טעויות הכרונולוגיות היוניות
כמו כן, קיצור תולדות שלטון פרס בעולם לחמישים שנה מסתבר בהרבה מבחינת כמות הממצא הארכיאולוגי .
4) ולסיום, עלינו לזכור שהאמת לא היתה נר לרגלי ההיסטוריון הקדום , זה שחי לאור דברי אריסטו שהמשורר פילוסופי מן ההיסטוריון כיון שהוא יוצר משלו והוא מביא משל אחרים.
ההיסטוריונים, אכולי הנחיתות, ניסו ככל יכלתם ליפות את סיפוריהם כך שידמו לאגדות עם ופחות הקדישו תשומת לב לאמיתותם. [וכדברי החזו״א באמונה וביטחון.]
אין כונתי שהם שיקרו בזדון אלא שהתמקדו יותר בסיפורים מענינים ופחות בעיון בכרונולוגיות עבשות ובחתירה מיגעת לאמת.
