| באור פרק יב פסוק א-ב "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים" צריך להבין, מדוע כפל הכתוב "לאמר" "לאמר"? יש לומר, כי עצם המצוה "לאמר" היא לבני ישראל, אך הואיל ועיקר המצוה היא לנשים, לכן נצטווה עוד "לאמר" - לנשים. נמצא אם כן, כי פעם אחת לימד משה את הגברים, ופעם שניה לימדו הגברים את נשותיהם. הסבר נוסף: המילה "לאמר" מבטאת גדלות ורוממות, כמו "אמיר העץ". והנה, דין זה של טומאה וטהרה שייך רק לבני ישראל ולא לשאר אומות העולם, מאחר שגופם ונפשם טמא. לכן נכתב פעם אחר פעם "לאמר", להורות על גדלותם ומעלתם של בני ישראל שהם שייכים במצוה זו. פרק יג פסוק ג "וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו" טומאת צרעת תלויה בהכרזתו של כהן "טמא"! והסיבה לכך, מאחר שהכהן הוא שמכפר על טומאת צרעת, הוא בעצמו צריך להסכים לטומאה לפני שמכפר. פרק יג פסוק מו "כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" לא הקב"ה בא ומטמא את האדם, אלא בגלל מעשיו הרעים של האדם טמא הוא מעצמו, כמו שכתוב "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". וכל עוד לא טיהר עצמו מחטאיו, לא תעבור ממנו טומאתו. | האור החיים כלשונו פרק יב פסוק א-ב טעם אומרו 'לאמר' פעם ב', ואולי כי להיות שמצוה זו עיקר אזהרתה היא על הנשים, לזה אמר 'לאמר' לנשים שיזהרו בדבר. עוד יתבאר על פי מה שאמרו בספרא בני ישראל בענין זה ואין הגוים בענין זה עד כאן, לזה אמר 'לאמר' לשון אמרות ורוממות, כי ענין זה שהתנה להיות בישראל ולא בעכו"ם הוא לצד המעלה והכבוד אשר ה' האמיר עמו, מה שאין בעכו"ם כי נפשם וגופם טמא. פרק יג פסוק ג תלה הכתוב הטומאה בפה כהן, על דרך אומרם ז"ל (שבת קיט:) שני מלאכים מלוים את האדם בליל שבת לביתו וכו', וגם מלאך טוב עונה אמן בעל כרחו וכו'. והנה לצד שהכהן הוא המכפר על ישראל מטומאתם ומתחלואיהם, לזה יצו ה' שיסכים על טומאה זו, שקנתה מקומה באיש ההוא, עד שובו לפני ה', ואז יבער ה' ממנו טומאתו. פרק יג פסוק מו 'כל ימי', פירוש כל זמן שנגעו בו שהוא עונו כמו כן ישאר בטומאת צרעתו, והוא אומרו 'יטמא', פירוש יעמוד בטומאתו, ואומרו 'טמא הוא', פירוש על דרך אומרו (ירמיה ב, יט) 'תיסרך רעתך', שאין ה' ברוך הוא מטמאו אלא טמא הוא מעצמו לצד פעולתו, ואין ה' עושה לו דבר, וכן הוא אומר (איכה ג, לט) 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו', ודרשו ז"ל (מדרש איכה ג) יעויין שם דבריהם, ועיין מה שכתבתי בפסוק (בראשית ד, ז) 'הלא אם תטיב שאת'. |
