הסתירה ברמב"ם שלא היה ולא נברא.

בראיון - שספרן היקר הביא באשכול הכתבות - עם בראון הוא אומר את הדברים האלה.

אגב, זה גם הפשט הברור של ההלכה ברמב"ם, בסוף הלכות שמיטה ויובל (יג, יג), הקובעת כי 'לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם' המתמסר לעבודת ה' ולידיעתו – 'ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז [=בעולם הזה] דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים [ו]ללויים'..החרדים אוהבים לצטט את ההלכה הזאת כתימוכין לפטור של תלמידי חכמים מחובות אזרחיות, בדומה לפטור שקיבל שבט לוי (שם, הלכה יב). הרבה פעמים טוענים שההלכה הזאת עומדת לכאורה בסתירה לרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג, י), ששם כותב הרמב"ם בחריפות נגד תלמידי חכמים המטילים עצמם על הציבור (והוא כותב על כך בחריפות רבה עוד יותר בפירוש המשניות לאבות ד, ה). אני לא רוצה להיכנס כאן לדיון ההלכתי, אבל שתי ההלכות אינן סותרות, מכמה סיבות. אחת הסיבות היא שהרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל מתייחס במפורש רק לתלמיד חכם ש'פרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם', כלומר, שבכלל לא מעסיק את עצמו בענייני פרנסה ושאר ענייני העולם הזה, מוכן מבחינתו לחיות חיי דלות (כפי שהוא כותב גם בפירוש המשניות לאבות ו, ד), וממילא גם לא מצפה לזה שאחרים יספקו לו אותם. אני מדגיש: אף על פי שגם היום יש כאלה שמוכנים לזה – לא צריך להגיע לתנאים כאלה, ולא צריך להעמיד את עולם התורה רק על בעלי "מסירות נפש" בודדים כאלה, אבל מבחן הקרבה כלשהו הוא בהחלט ממין העניין.

בקיצור הוא אומר שיש סתירה אבל אין סתירה ולא אומר בעצם למה אין סתירה (אומר משהו שלא מסביר למה אין סתירה)

אבל אין באמת סתירה כי מדובר על שני מצבים שונים
בהלכות שמיטה ויובלות הרמב"ם דן במצב של גאולה ושקיים שמיטה ויובלות בארצינו וקיים שבט לוי. אז כל אחד יכול להיות שבט לוי מבחינת זה שכמו ששבט לוי קיבלו נחלה ומעשר כך הוא שבמילא יש לו נחלה (הרי כל בני ישראל מקבלים נחלה) יקבל מעשר כפי הצורך המספיק לו.

במקרה שהרמב"ם נזעק שהרבנים נהנים מהציבור, כאן הזעקה היא אחרת לגמרי. 
רב שפרנסתו מהציבור, הוא תלוי בדעת המפרנסים ולכן הוא לא רב רק בובה של מפרנסים = רב מטעם בל"ז. זה כמו הפרופסורים של הכלכלה, כל זמן שאנשי הכלכלה מתפרנסים מהציבור ? אין סיכוי שמדעי הכלכלה יהיו מדע אמיתי. אותו דבר התורה והיהודות לא תהיה אמיתית אם הרבנים מתפרנסים מהציבור. כי אז לכל רב יש את האינטרס שלו כלפי המפרנסים אותו.

בקיצור, יהדות ומדע צריכה להיות טהור מאינטרסים. אבל מה לעשות שכל זמן שהכסף הוא השליט בעולם האנושי. אז אין ברירה וחייבים לפרנס אותם. כבר הרב הגאון ר' אדם סמית בעל מחבר "עושר העמים" הבין שאין מנוס וחייבים לפרנס את פילוסופי והוגי החברה. וצריך להתפלל שהם יהיו צדיקים בכל זאת כלומר לא יהיו רבנים ומדענים מטעם.

לגבי חובות אזרחיות שבראון מדבר: 
לא הבנתי באיזה מתריג מצוות מצא מצווה כזו. אני מציין זאת להראות לנו כמה אקדמיה הופך את האדם לתלוש מהיהדות. אין חובות אזרחיות ביהדות ולכן באמת לא לומדים ליבה = אזרחות.

תוקן על ידי maxmen ב- 27/03/2014 18:50:39

תוקן על ידי אפריםבן ב- 30/03/2014 16:34:09

תלמיד
קשה מאוד לעמוד על דעתה של החרדיות משום התיאולוגיה שלא מדעת שלה, ללא משנה סדורה בהכרח שיש סתירות וחוסר ברירות, אבל עד כמה שזכור לי מרוח היתד בראשיתו היו אמירות ברורות מתורת הרב שך על זה שמבחינה אידאולוגית אין שום חילוק ביניהם לבין סאטמר, החילוק הוא רק בדרכי הפעולה, ההצטרפות במשחק הדמוקרטי לא היווה הכרה במוסדות המדינה אלא שתדלתנות מול הפריץ בלבד (כמובן שלמעשה זה הפך למלכודת דבש), לכן גם רבים סבורים בציבור הזה שאין שום בעיה לגנוב מהמדינה, לכן אני שואל האם לפי האידאולוגיה הזו תיתכן הצטרפות רשמית ומסודרת למוסדות הצבא. 

תוקן על ידי oפקן ב- 30/03/2014 16:04:18

מקס
אני לא מבין מדוע תרבות דיון מכובדת ומכבדת היא בעיניך ליקוק, ומה רע בשפת האקדמיה, ולמה אתה חושב שאני זקוק לזה כדי להרגיש גאון.

ספקן
שליחה שאני מתערב אבל (מידיעה) מחוץ לחוגי הקנאים (מא"ש והלוים) הטעם העיקרי להתנגדות לגיוס הינו חשש חילון (צא וראה במגזרים "חסינים" יותר). 

תוקן על ידי maxmen ב- 30/03/2014 15:39:41