נשים עצלות? זה רציני?

תוספות מסכת פסחים דף ד עמוד ב

ימנוהו רבנן בדרבנן - אף על גב דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו מדאורייתא דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לאשה ועבד על השחיטה ועל הניקור ובפ' המדיר (כתובות עב. ושם) גבי מאכילתו שאינו מעושר משמע שסומך עליה לענין חלה ומעשר מכל מקום גבי בדיקת חמץ אף על גב דבידם מ"מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טירחא יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שנשים עצלניות הן

 הסמ"ג הרשב"ץ  הרמב"ן הריטב"א  כותבים ומבארים ברוח זו!
מה דעת חברנו ת"ח שבתוכנו? וזאת לאחר הכרותנו עם אמותנו נשותנו . זו כבר לא חומרה,

ייש"כ, מאמר מאוד מעניין וראוי לדיון רחב.

   ראה למשל כאן:

   http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/deot/lichtenshten-4.htm

מאוד קשה לי להתייחס לתורתו של י"ל, לא זכיתי להבין אותה, היא מליאת סתירות ואבסורדים, אילו לא ידעתי בבירור שהוא היה אינטלקטואל ברמה גבוהה הייתי אומר שהתיאולוגיה הדתית שלו היא שטות גמורה, אבל כעת אסתפק בזה שאיני מבין את דבריו.

עצם ההכרזה על אי הומאניות אינה בעיה אם סבורים שהערכים אינם מוכרחים וכפויים על האדם מכח התבונה אלא הם הכרעה רצונית בלבד, מאז ספקנותו של יום קשה לראות בערכי המוסר אמת מוכחת, ונדמה שגם קאנט הגדול לא הצליח לפתור את הבעיה הזו, אני כספקן שייך לאסכולה שסבורה שערכי ההומאניות אינם אלא ערכים חברתיים בלבד, זה אמנם מעורר בעיות רבות, אבל אין לנו ברירה אחרת.

הדרך שהציע תלמיד, היא שאנו ניזונים משני מקורות, התורה והמוסר האנושי, התורה עצמה אינה מצפן מוסרי, ושניהם יכולים להתקיים, וע"ז נסובה שאלתי, כמובן שהתיאוריה עצמה ראויה לדיון, מה דעת התורה עצמה על המוסר וכו' וכו'.  

( בע"ב, היה כזה רק במובן של הכרעה אקזיסטנציאלית, אבל על האיש עצמו כתב שסובל מ'כאבי בטן נוצריים')

אפרים
הוא לא תרץ, הוא הרי קירקגורי מושבע.

ספקן,אנא פרט את החידוש שבדבריו של תלמיד טועה ואיזה כותרת תתן לדיון שלדעתך צריך להתקיים?

בעלבעמיו,כיצד תירץ ליבוביץ' את דבקותו בתורה שהיא בעליל בלתי הומנית?

ספקן
כלום י"ל לא הכריז חגיגית שהוא לא הומאני?

תלמיד דבריך הם חידוש, שראויים לדיון בפנ״ע. מה קורה כשיש סתירה בין שני המקורות האלה ?

תלמיד טועה, מה החידוש שהתכוונת לחדש בדבריך?הרי ידוע לכל שהתורה אינה מחשיבה את המוסר האנושי ולכן בהכרח היא אינה מוסרית בחלקים רבים וחיוניים שלה .
השאלה היא איזה צורך יש בה אם היא איננה מוסרית ומחנכת לאי מוסריות? ( פרט לצורך לשמר אותה מכל משמר כדי לשמר הלאה לדורות הבאים את התורה הלא מוסרית?)

ספקן
כוונתי שהתורה אינה מורה דרך מוסרית. היא קובץ חוקים שמטרתו שונה מהנחלת מוסר לבני אדם (אם זו המטרה - היא כשלון חרוץ). את המוסר תיקח מהיכן שיש לקחת וכל אימת שאינו מתנגש עם התורה - נהג לפיו. לכן אין ההגבלות המוטלות על לוי, ממזר או אישה קשורות ליחס המוסרי כלפיהם. אגם יכול להעריך מאוד את עורכת הדין של עסקיו ולנהוג בה כבוד מרובה אך לא להזמינה להיות עדה בחופתו. אין כל קשר

צופר
יישר כח על היישרת המבט הזו אל מול תרבותנו העתיקה, בנוגע לסיאוב והשחתה ששררו אז או חוסר הנוחות שלנו מעבודת הקרבנות או דיני טומאה וטהרה, עבור המאמין זה לא אמור להוות בעיה, אם הוא חושב שזה המצב האידאלי לפי תורתו, ראוי לו אכן לשאוף לזה, הוא שואף למצב הזה בהתגשמותו האידיאלית ללא הסיאוב וההשחתה ששררה אז, כל מערכת שתהיה דתית או אחרת סופה להסתאב, זה עדיין לא שולל את הבשורה הטהורה שאולי היתה בתחילת דרכה, שמשמשת כמיתוס התור הזהב עבור מאמיניה.

בעיניי, הבעיה האמיתית אינה חוסר נוחות או השחתה, אלא הבעיה המהותית יותר שיש בתפיסת עבודת הקרבנות או בדיני טומאה וטהרה, אלא שזה נושא לדיון בפני עצמו.