| נשלח ב-28/3/2014 13:20 |
|
| |
נשים עצלות? זה רציני?
תוספות מסכת פסחים דף ד עמוד ב ימנוהו רבנן בדרבנן - אף על גב דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו מדאורייתא דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לאשה ועבד על השחיטה ועל הניקור ובפ' המדיר (כתובות עב. ושם) גבי מאכילתו שאינו מעושר משמע שסומך עליה לענין חלה ומעשר מכל מקום גבי בדיקת חמץ אף על גב דבידם מ"מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טירחא יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שנשים עצלניות הן
הסמ"ג הרשב"ץ הרמב"ן הריטב"א כותבים ומבארים ברוח זו!
מה דעת חברנו ת"ח שבתוכנו? וזאת לאחר הכרותנו עם אמותנו נשותנו . זו כבר לא חומרה,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2014 14:19 |
|
| |
עדין אני דן ביני לביני האם מתוס' דלהלן ניתן ללמוד שאשה לכשעצמה זהירה
תוספות מסכת פסחים דף צא עמוד א
והתנן אין עושין חבורת נשים - מעיקרא דקתני בפני עצמה לא קשיא ליה אלא השתא דקאמר אימא בפני עצמן משום דמשמע ליה דלא אסרה מתניתין חבורת נשים אלא כשיש נשים הרבה שסומכות זו על זו ואינן זהירין לשמור הפסח ומביאות אותו לידי פסול אבל יחידה שוחטין עליה.
לכאורה ניראה שאשה יחידה כן זהירה
ובטח חכמי הפורום יאירו עיני
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 20:17 |
|
| |
אכן מאמר יפה, והוא ראוי לאשכול בפני עצמו. עיקר חידושו בעיניי הוא חידוש הלכתי: הוא טוען שחובת לפנים משורת הדין אינה חלשה יותר מחובת הדין עצמו, אלא רק גמישה, אינדיבידואלית ותלויית נסיבות (קונטקסטואלית) יותר. משעה שקבענו את החובה בנסיבות הנתונות לאדם הנתון חומרתה היא כשל הדין עצמו. אכן יש כמה מפרשים שמהם נראה כך (כמו הרמב"ן שמובא שם במאמר), ומעודי תמהתי עליהם. לענ"ד זו אמירה מאד בעייתית ולא באמת מתאימה למקורות ולמשמעות המושגים. בעת הקריאה נזכרתי בדברי בעל ההשלמה ותלמידיו (והמאירי) על סוגיית ד דברים שהעושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בב"ק, שכתב שחובה לצאת ידי שמים שונה ממידת חסידות ומלפנים משוה"ד. הם טוענים שחובה לצאת ידי שמים היא חובה גמורה, ומי שלא משלם הוא גזלן שנפסל לעדות. ההבדל היחיד הוא שבי"ד לא עוסקים בה ולא כופים עליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 19:26 |
|
| |
אכן,מאמר מעניין אלא שהמאמר עסק בכל הצדדים ובכל הפילפולים האפשריים אבל כלל לא העלה את השאלה איזה ערך יש לשימור תורה כזאת בכלל?
1.מצד אחד הדין בה הוא כל כך לא הומני שרצוי בהרבה מצבים לנהוג לפנים משורת הדין ולך תדע מתי כן ומתי
לא :
"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין".
כלומר מה אנחנו מבינים מהנאמר כאן? שבאותה תקופה שנחרבה ירושלים (ויש לשער שהיו בה מאות חכמים) וכולם בתמימותם פסקו לפי דין תורה !!!!!!!אך אבוי!חרבה ירושלים. אז בחכמה שלאחר מעשה (חכמה קטנה מאד) אומרים חכמים אחרים שהיה עליהם לנהוג לפנים משורת הדין.
2."הרמב"ן אף אמר דברים מפורשים מאלו. בפסקה מפורסמת מפרש הוא שהמצווה הכללית: "קדושים תהיו", ניתנה, משום שלמרות היקף מצוותיה של התורה ביחס להתנהגות האדם, יכול אדם לקיימן כלשונן, ועם זאת להיות הולל שטוף תאוות או כלשון הרמב"ן: "נבל ברשות התורה".
כלומר ניתן ללמוד מדברי הרמב"ן שלתורה כשהיא לעצמה אין שום ערך כי ניתן להיות נבל חרדי (בלשוננו היום) אז גם מצד זה נשאלת השאלה איזה ערך יש לשימור של תורה שכזאת שגם מצד אחד ניתן להיות נבל ששומר את כל מצותיה וגם מצד שני רצוי בהרבה מקרים בכלל לא לקיים את דיניה אלא לנהוג לפנים משורת הדין ( אבל מתי? את התשובה לשאלה מכרעת זאת תדע רק לאחר מעשה )
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 17:39 |
|
| |
ייש"כ, מאמר מאוד מעניין וראוי לדיון רחב.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 17:25 |
|
| |
מאוד קשה לי להתייחס לתורתו של י"ל, לא זכיתי להבין אותה, היא מליאת סתירות ואבסורדים, אילו לא ידעתי בבירור שהוא היה אינטלקטואל ברמה גבוהה הייתי אומר שהתיאולוגיה הדתית שלו היא שטות גמורה, אבל כעת אסתפק בזה שאיני מבין את דבריו.
עצם ההכרזה על אי הומאניות אינה בעיה אם סבורים שהערכים אינם מוכרחים וכפויים על האדם מכח התבונה אלא הם הכרעה רצונית בלבד, מאז ספקנותו של יום קשה לראות בערכי המוסר אמת מוכחת, ונדמה שגם קאנט הגדול לא הצליח לפתור את הבעיה הזו, אני כספקן שייך לאסכולה שסבורה שערכי ההומאניות אינם אלא ערכים חברתיים בלבד, זה אמנם מעורר בעיות רבות, אבל אין לנו ברירה אחרת.
הדרך שהציע תלמיד, היא שאנו ניזונים משני מקורות, התורה והמוסר האנושי, התורה עצמה אינה מצפן מוסרי, ושניהם יכולים להתקיים, וע"ז נסובה שאלתי, כמובן שהתיאוריה עצמה ראויה לדיון, מה דעת התורה עצמה על המוסר וכו' וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 17:12 |
|
| |
( בע"ב, היה כזה רק במובן של הכרעה אקזיסטנציאלית, אבל על האיש עצמו כתב שסובל מ'כאבי בטן נוצריים')
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 17:02 |
|
| |
אפרים הוא לא תרץ, הוא הרי קירקגורי מושבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 16:51 |
|
| |
ספקן,אנא פרט את החידוש שבדבריו של תלמיד טועה ואיזה כותרת תתן לדיון שלדעתך צריך להתקיים?
בעלבעמיו,כיצד תירץ ליבוביץ' את דבקותו בתורה שהיא בעליל בלתי הומנית?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 16:28 |
|
| |
ספקן כלום י"ל לא הכריז חגיגית שהוא לא הומאני?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 16:12 |
|
| |
תלמיד
דבריך הם חידוש, שראויים לדיון בפנ״ע.
מה קורה כשיש סתירה בין שני המקורות האלה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 15:49 |
|
| |
תלמיד טועה, מה החידוש שהתכוונת לחדש בדבריך?הרי ידוע לכל שהתורה אינה מחשיבה את המוסר האנושי ולכן בהכרח היא אינה מוסרית בחלקים רבים וחיוניים שלה . השאלה היא איזה צורך יש בה אם היא איננה מוסרית ומחנכת לאי מוסריות? ( פרט לצורך לשמר אותה מכל משמר כדי לשמר הלאה לדורות הבאים את התורה הלא מוסרית?)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 08:07 |
|
| |
ספקן כוונתי שהתורה אינה מורה דרך מוסרית. היא קובץ חוקים שמטרתו שונה מהנחלת מוסר לבני אדם (אם זו המטרה - היא כשלון חרוץ). את המוסר תיקח מהיכן שיש לקחת וכל אימת שאינו מתנגש עם התורה - נהג לפיו. לכן אין ההגבלות המוטלות על לוי, ממזר או אישה קשורות ליחס המוסרי כלפיהם. אגם יכול להעריך מאוד את עורכת הדין של עסקיו ולנהוג בה כבוד מרובה אך לא להזמינה להיות עדה בחופתו. אין כל קשר
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 17:03 |
|
| |
צופר יישר כח על היישרת המבט הזו אל מול תרבותנו העתיקה, בנוגע לסיאוב והשחתה ששררו אז או חוסר הנוחות שלנו מעבודת הקרבנות או דיני טומאה וטהרה, עבור המאמין זה לא אמור להוות בעיה, אם הוא חושב שזה המצב האידאלי לפי תורתו, ראוי לו אכן לשאוף לזה, הוא שואף למצב הזה בהתגשמותו האידיאלית ללא הסיאוב וההשחתה ששררה אז, כל מערכת שתהיה דתית או אחרת סופה להסתאב, זה עדיין לא שולל את הבשורה הטהורה שאולי היתה בתחילת דרכה, שמשמשת כמיתוס התור הזהב עבור מאמיניה.
בעיניי, הבעיה האמיתית אינה חוסר נוחות או השחתה, אלא הבעיה המהותית יותר שיש בתפיסת עבודת הקרבנות או בדיני טומאה וטהרה, אלא שזה נושא לדיון בפני עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 15:38 |
|
| |
איך אפשר על דרך השלילה
הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים רבי ירמיה בשם רבי זעירה לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא הם אומרים בפרוש כנגד לשון הגמרא -אפילו נשים- יש למחוק -אפילו -כי הן דיקניות. בירושלמי יומא וסנהדרין כל שהוא מפורש אט אט.
תשאר בזה כי כנראה היתה להם גמרא שונה.
|
|
|
|
|