בהלכות מלכים ומלחמות פרק יא הרמב"ם מפרט את דעתו על סוגיית המשיח:
א) המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.
ב) וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתולא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו וכו'
.....
ו) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן וכו'
.....
ח) ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'הרי זה בחזקת שהוא משיח: אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראלהרי זה משיח בוודאי.
עכ"ל. מצד אחד מאד חשוב לו להדגיש שמשיח לא משנה את המציאות של חוקי הטבע או חוקי הלוגיקה אלא רק את מהלך ההיסטוריה. מהצד השני הוא מציב תנאים להכרתו של פלוני כמשיח. התנאים מתחלקים לתנאים מדיניים ותנאים דתיים-רוחניים. שאלתי היא לא על התנאים המדיניים שכן הגם שהם רחוקים מהלב, עדיין אין בהם משהו הנוגד את הטבע משא"כ בתנאים הדתיים-רוחניים. בתנאים אלה הרמב"ם דורש ש- "יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" ואז הוא בחזקת ואם יצליח בזה וגם בתנאים המדיניים אז הוא ודאי. על זה יש לשאול כמה שאלות:
א.איך נדע שהוא מבית דוד (שלכאורה זה חלק ממהות התנאי)?
ב.הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו – מה הפשט לפי מה שההוא עשה לפני שלושת אלפים שנה או לפי מה שנהוג כיום ואם כן לפי איזה עדה והרי פשיטא שלא ניתן לקיים החלטה על חלק זה של התנאי?
ג.ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה – משמע הפעלת אלימות מוסדית להשלטת שלטון דתי שכפועל יוצא מנקודה (ב) ברור שכולם ירגישו שהוא כופה אותם כנגד מה שהם חושבים שהיא ההלכה ומכאן שיבינו את המשיח כעריץ המנסה לשמד את האמונה.
כעת ממה נפשך, אם באמת כולם (או אפילו רוב סביר) יסכימו על זהותו והחלטותיו של המשיח הרי אין לך תופעה על-טבעית וניסית גדולה מזה ואז נמצאנו מאמינים אמונת טפשים כבסעיף (ו); אם מאידך אנחנו סבורים שבאמת עולם כמנהגו, אזי לא ייתכן שמישהו יהיה אפילו בחזקת משיח; ולבסוף, אם עקב כך אנחנו לא מאמינים שמשיח ייתכן, אזי אנחנו כופרים בתורת משה כבסעיף (ב).
שמא ת"ל ש"לכשיבוא כבר נדע" או "יכולת השכנוע שלו תהיה כזו שכולם יבינו אותו ויראו את צדקתו הלמדנית" הרי פשיטא דשני אלה הם ממש לא עולם כמנהגו נוהג. וע"ז אני רוצה לשמוע מחכמי הפורום את דעתם האם הרמב"ם האמין ברעיון של משיח? אילוץ העולם כמנהגו נוהג הוא קריטי עבור הרמב"ם משום שרק כך הוא משמר את הלוגיקה של ההלכה שמבחינתו היא היא התנאי ההכרחי לנצחיותה. שינוי כללי הלוגיקה ההלכתית היא משיחיות שקר ואסון. אבל אם משמרים את הלוגיקה ההלכתית, אז לא אפשרי שיהיה משיח. (ולכן לא רלוונטי להביא כאן את הסעיף בהמשך האומר שלא נדע הדברים איך שיהיו עד שיהיו – שכן זה מתייחס לסדר הדברים וכו' ולא למהותם).
נשלח ב-4/4/2014 15:14
בעל , אכן כך. וזאת לאחר שבדקתי מה כלל המושג גאולה, בשתי הגאולות שהיו לעם ישראל.
ההבדלים הגדולים בגאולה זו שלנו, לבין גאולות העבר.
מבחינה מדינית מבחינה כלכלית מבחינה חברתית ובעיקר והכי הרבה מבחינה רוחנית. איפה אנחנו ואיפה היום הם.
מבחו קטן בהבנה ובאבחנה. האנטי תזה של הגאולה בתורה זו התוכחה, המתאר את מה שיקרה לנו בגלות ובארץ . אם נקרא בעיון את פר' בחוקותי- נראה עין בעין כי כ-ל התוכחות נעלמו, אפשר לבדוק.
בסוגריים מרובעות בר כוכבא מלך כ3שנים והקים מדינה קטנה בזמן הזה. למרות זאת ר' עקיבא קרא לו מלך המשיח, הרמב"ם לא חלק על רבי עקיבא בנושא. אלא בכך שהוא מת, והמדינה שלו מתה איתו
נשלח ב-4/4/2014 11:45
ירוחם אם אני מבין את הקו שלך, אז אנחנו לא באתחלתא, אלא בגאולה.
נשלח ב-4/4/2014 11:03
הרמב"ם מפרש מה כלול במושג גאולה. יש לזה צד מדיני וכלכלי ויש לזה צד רוחני. ככלל מדובר בניצחון של עמישראל במישור שלא רודפים אותו האומות שאין לו צורך לרדוף אחרי קיימות כלכלית ושהתורה מתממשת באופן מלא הן בקיום כל המצוות והן בקיומן על ידי כל העם. במידה מסויימת הוא מכניס לעניין זה גם את תחיית המתים אם כי אינני רואה בזה עיקר (הגם שהוא הכניסו לי"ג עיקרים).
אבל יש כאן לאורך הדיון המעטת הערך של הפלגנות שהיא מהיסודות המעשיים של ההלכה. אין דבר כזה שפה אחת ודברים אחדים בהלכה. לכאורה אפשר לפתח דבר זה לשאלה איך בכלל תיראה אחדות רעיונית בעם ישראל? ולכן אני שב וטוען שדברי הרמב"ם מכילים מתח פנימי עמוק בין עולם כמנהגו מחד לבין אחדות אידילית מאידך.
תוקן על ידי yerubaal ב- 04/04/2014 11:03:59
נשלח ב-4/4/2014 10:09
אולי כל המתדיינים כאן, כל אחד לפי הבנתו. מה זאת גאולה? איך היא נראת? ואיך היא תתנהל? ואיך עם ישראל יחיו בה. מהמקורות- ומתוך ההיסטוריה של עם ישראל, בהשוואה לשתי הגאולות שהיו כבר . מצריים ובבל.
נשלח ב-4/4/2014 09:38
מה שכתב אדם שאם תהיה גאולה תהיה נצחית, אינו מעיקרי האמונה, ייתכן שניגאל מחר, ובעוד מאה שנה שוב יהיה חורבן, כמו בבית שני, ובכל אופן תהיה אחר כך עוד גאולה וחוזר חלילה. אין הבטחה שאם תבא גאולה מגלות בית שני היא תהיה נצחית, אלא שבסוף תהיה שוב גאולה, ולא יהיה היטמעות וכליה של העם.
נשלח ב-4/4/2014 01:27
בשירת האזינו כתוב 'כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם...' ולבסוף 'הרנינו גוים עמו...וכיפר אדמתו עמו', מה שיכול להתפרש גם כרמיזה לגאולה, ואכן אין כאן גאולה מפורשת.
אינני עוסק ב"תשובות" לשאלות. גם אינני חושב שמשה מגביל את יחזקאל, ולא שניהם את חז"ל וכו'. ובמיוחד לא כל אלה את ריבונו של עולם. ההויה, החיים, ההיסטוריה, רוח האדם, כל אלה גדולים מכל צמצום של הגדרה אחת, אפילו של משה. ועלינו להבין שגם אדון הנביאים, וגם "שרפים ואופני הקודש", אינם אלא דרגה מסויימת ומצומצמת, ואין שום יחס ונגיעה בינם לשגב האינסופי של הקיום.
ועל ששאלת "מה הענין בדברי משה" וכו'. יש עניין רב. וודאי כל אחד מהם, כפי מעלתו וייחודו אומר דברים חשובים ומהותיים, מבטא צד או צדדים מסוימים של המציאות. ובטח יש בהם אמת רבה והשפעה חשובה לשעה ולדורות, לימודית ואולי גם היסטורית.
תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 04/04/2014 01:32:39
נשלח ב-4/4/2014 01:14
תשובתך השנייה היא קצת יותר טובה, מעין הכתוב על יציאת מצרים. אמנם אם כן עולה השאלה מה העניין בדברי משה, יחזקאל, חז״ל והרמב״ם.
נשלח ב-4/4/2014 01:12
ואיך יחזקאל עונה על משה? (ככל הזכור לי כרגע בהאזינו מוזכר רק דין בעמים. לא גאולה.)
נשלח ב-4/4/2014 01:09
ואני הייתי מוסיף, בעינים של מאמין: ריבונו של עולם אינו מחוייב לא לספר דברים ולא ליחזקאל ולא לחז"ל או לרמב"ם.
ועוד: אם היה מחכה שישראל יעשו תשובה, כבר לא היה נשאר עם ישראל.
תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 04/04/2014 01:10:39
נשלח ב-4/4/2014 01:07
אריאל, חוץ מתורת הגאולה של ספר דברים, ישנה גם תורת הגאולה של יחזקאל, ולפיה יגאל ה' את ישראל למרות חטאיהם, רק בשביל שמו הגדול המחולל כשישראל בין העמים. גם בשירת האזינו מדובר על מעין גאולה שאינה מותנית בתשובה.
נשלח ב-4/4/2014 01:01
דרך אגב, בימינו אנו התרחש רוב המתואר בדברים אבל בלי התנאי הקודם למעשה של שיבה להשם. מה שקצת עורר שאלה על אמיתות הנבואה. אין כאן פירכה אמיתית כיון שלא כתוב שאם לא אז לא. אבל ערעור קל יש. דבר זה גרם להברגה ההזויה ביותר ששמעתי (פרט לפירוש חב״ד לרמב״ם שהבאתי לעיל) לפיה הציונות החילונית של המאה הקודמת היא שיבה לה׳
בספר דברים הגאולה כוללת ׳והטיבך והרבך מאבותיך׳ דבר שאפשר להתווכח אם קרה בבית שני. וכן ׳אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלוקיך׳ דבר שממש לא קרה. (רוב מוחץ של העם לא עלה לארץ.) המשמעות הפשוטה היא שזה לא תנאי התלוי במעשיםאלא תיאור העתיד. בספר ויקרא מוזכרת גאולה במרומז - ׳והארץ אזכור׳ אין שום בעיה להניח שזה התרחש במקרה של בית שני.
ספר דברים פרק ל א וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ב וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. זוְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. י כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. בפסוק ו נאמר שה' יסיר את "ערלת הלב", כדי שיוכלו הנגאלים הם וזרעם לאהוב את ה' ולעבדו. ניתן להבין שמדובר כאן על איזשהו סוף אלוהי לסאגה הארוכה של חטאים ועונשים שנגרמים מחמת "ערלת הלב", והפתרון הסופי יהיה כשהאל עצמו יתקן את רוח עמו לעובדו. נדמה לי שפרשנות כזו נתמכת בדברי הנביאים ירמיהו, יחזקאל ואחרים.
לשאלתך, אדם, על בית שני, ניתן להשיב שאכן לא היתה שבות זו הגאולה הסופית המיועדת.
תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 04/04/2014 01:14:16
נשלח ב-4/4/2014 00:16
אחר_מוחלט כתב:
חשוב לדייק. בספר ויקרא אין מדובר על גאולה כלל, אלא על זכירת הברית ואי ניתוק הקשר למרות חטאי העם. ספר דברים לא רק שהוא מאריך בגאולה (הכוללת שבות וקיבוץ כל הנידחים, חזרת הברכה והכנעת האויבים), עוד יש מקום להבין ממנו שהגאולה תהיה "נצחית", כלומר שלא יהיה מעגל חוזר.
איך בדיוק נראה לך מספר דברים שתהיה גאולה "נצחית"? איפה יש בכלל הבטחה שלא נחטא עוד? הרי גם אחרי בית ראשון גלו מהארץ ושבו אליה ושוב גלו...
(אגב, בספר ויקרא כתוב שירחם עליהם בסוף אם יחזרו בתשובה)