למה החרדים המזרחיים נושרים בהמוניהם?

כידוע לכל אחד ישנו פער עצום בין החרדים האשכנזים, החסידים והליטאים, לבין החרדים המזרחיים בשיעור הנשירה. בעוד נשירה מהציבור הליטאי והחסידי היא יחסית נדירה, אחוזים בודדים לכל היותר, הרי שהנשירה מהחרדיות המזרחית היא כמעט הנורמה. אחוז עצום מאלו שגודלו כחרדים מזרחיים יעזבו את הציבור. 
נשאלת השאלה, ראשית מדוע כך קורים הדברים. שנית, מה משמעות הדבר לגבי העיצוב הציבורי של החרדיות. הרי החרדיות כוללת מרכיבים רבים שגם החרדים עצמם מסכימים שהם קיצוניים ושונים מהדרך היהודית המסורתית, אך מצדיקים זאת בחשש מנשירה. אם אצל המזרחיים זה לא עוזר, הרי אין טעם בכלל בחרדיות המזרחית.

קודם כל יש חומר אקדמי בנושא- חוקרי החברה החרדית מתעניינים מאוד בש"ס, בין השאר בגלל הכוח הפוליטי שלה. סליחה שאיני זוכרת שמות, אבל אחד החוקרים כינה זאת "חרדיות רכה" לעומת חרדיות קשיחה. אצל האשכנזים מי שלובש מכנסי כותנה או משקפיים מודרניות הוא כבר בתחילת ההידרדרות. אצל הספרדים לא. אצל האשכנזים אם מישהו ירד מהדרך הוא גם מנודה מהמשפחה, ולכן אין היכרות בין חרדי אשכנזי לקרוב משפחתו הלא דתי. (אגב לצערי גם חוזרים בתשובה אשכנזים חווים את אותו נידוי, או שהם עצמם מנתקים קשר עם ההורים). אצל ספרדים אין כזה דבר- משפחה זו משפחה, ונפגשים ומדברים ונהנים יחד כל בני הדודים, זה חילוני, זה חרדי, וזה דתי לאומי. ממילא יש גם השפעה. וגם ידיעה שאם אעזוב את הדת המשפחה עדיין כאן איתי. 

אצל האשכנזים אין פחות נשירה. יש צביעות מרובה בגלל המבנה שהסברתי לעיל: אדם יודע שישלם מחיר חברתי ומשפחתי כבד, בעולם שבחוץ הוא לא מכיר כלום, לא יודע איך מסתדרים, ולכן הוא מעדיף לחיות חיים כפולים ולעשות עבירות בסתר העיקר לא לאבד את כל עולמו המשפחתי והחברתי.
אני מכירה בחור, בן של רב, שיצא בשאלה לפני שנים, והוא ממש לא מוצא את עצמו בעולם החילוני. כשהוא ראה כמה חבר'ה במשפחה שלו שנשארו עם זקן וכובע אבל עושים מה שבא להם - הוא אמר: אם היתה אפשרות כזו בזמני, לא הייתי מוריד את הכיפה. ומדובר באנשים עם חזות חרדית לגמרי שמנהלים חיי הפקרות בסתר ואין להם שום בעיה לשתות כוס קפה בתשעה באב בבוקר. בעניין הזה עדיפים בעיני המזרחיים הנושרים, שיכבדו יותר את המסורת ולא יבעטו כך בהכל.

טוב וכמובן יש את הסיבה שהזכרתם כאן, של הגזענות הנוראה אצלינו. 

ארתח,
נכון שהבסיס לאפליה (הקיימת מאוד בכל מוסד, גם בצוות וגם בתלמידים/ות) אינו גזעני אלא תרבותי [וכשהוא רק כזה, יש בו הצדקה אם רוצים לשמור באדיקות על הסגנון], אבל יש גם נימה גזענית שמתלווה לזה. קשה להתייחס לזה בשוויון נפש וקשה עוד יותר לסלוח על זה (אני כותב את זה כאשכנזי).

מיימוני,
האם קיים הבדל בין ההשכלה היהודית/תורנית הספרדית ובין זו האשכנזית? האם האשכנזים שואלים יותר "מדוע" ו"לשם מה"?

יש כאן הרבה הכללות, החל מהעובדה שיש ויש רמ"ים ספרדים בישיבות אשכנזיות, למשל במאור התלמוד, אופקים ועוד, כמו שבמבצר הליטאי וולף יש מורות ספרדיות. מיעוטם של אלו הוא על בסיס תרבותי ולא גזעי כפי שהסביר חזק ואמץ, וגם משום שהמשרות ניתנות לקרובים לקבוצה כגון חתן גיס בן דוד 'מקורב' וכיו"ב. וכלה בהכללה הקלאסית של אמשלום המחברת בין מדעי הרוח למדעים המדוייקים תחת המטריה של אקדמיה וסמול.

מיימוני
היכן אתה מזהה את המעבר?