|
|
| נשלח ב-11/4/2014 12:16 |
 |
| |
ספור יציאת מצרים
איזה סיפור יציאת מצרים אנחנו מספרים כאשר אנחנו קוראים את ההגדה? על כך כותב יעקב צ. מאיר בטורו 'פרשת השבוע' [מוסף 'תרבות וספרות', 'הארץ' 11.4. ע' 3].
סיפור היציאה ממצרים מופיע בפרק יב של ספר שמות. בלילה מוכים המצרים במכת בכורות והעברים יוצאים למסע הארוך. חז'ל עוסקים בסיפור אחר, באדם היושב על אדמתו בארץ, דורות לאחר הארוע ההוא, ומביא את הפרי הראשון אל הכהן, לזכר אותו המעשה שבו ירדו אבותיו למצרים, התרבו ושועבדו עד שנגאלו והובאו לארץ המובטחת. כתוצאה ממה שארע לאבותיו, זכה הוא לשבת על אדמתו ולגדל פרי. כעת הוא מחזיר מן הפרי הזה כאות תודה והכרה במעשה ההוא שאיפשר את הפרי הזה. [דברים כו]. הסיפור איפא אינו על יציאת מצרים ועל אלו שיצאו משם, אלא על האדם החי בהווה ומתבונן באותו המעשה ובו בעצמו בההקשר שלו למעשה ההוא.
עד כאן באותו מאמר.
על שני שירים.
שירת משה על הים היא שיר הלל למעשה אלהים. אם שפלו ישראל בעבדותם ונאנחו מהעול המוטל עליהם, עדיין נשארו עבדים הזוכרים את סיר הבשר של השעבוד. סיפור יציאת מצרים אינו סיפורו של עבד שתודעת החירות עלתה במחשבתו והוא מתקומם ונלחם לחרותו. זה סיפורו של האלהים ההופך עם עבדים לעם משוחרר.
שירת דבורה השרה לאלהים היא השיר בו היא מספרת על עצמה, על חבריה ועל המעשה, לא מעשה שנעשה להם אלא אשר הם עשו. עורי דבורה, קום ברק, תבורך מנשים יעל.
עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2014 14:26 |
|
| |
הרב מימוני
באמת לא הבנתי מה עניין פוליטקה ל-הארץ-? הארץ אינו בטאון או עיתון של מפלגה פוליטית!
קיומה ושגשוגה של המדינה אינה פוליטיקה! גם עורכי העיתון וגם הכותבים בה הם אזרחי המדינה.
גם המחבלים אזרחי המדינה ממשיכים להיות כאלה, לדעתך, אסור לכתוב על אלה ולכתונם בשמם?
אם תחשוב כרב- תגלה שמבחינה הלכתית נכון נהגתי, למרות שלא ההלכה היתה כנגד עייני.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2014 23:03 |
|
| |
עודד וולאנד
בחרת קטעים מאד מעניינים מן הכתבה, אבל כאשר אני קורא את התגובות או אפילו חושב על דבריך, לא ודאי לי שהבנתי מה הכותב רצה לומר.
בכל סיפור אפשר לבחור להתמקד בנושאים שונים.
גם בכל ניתוח פילוסופי או עיוני של סיפור ושל סיפור הסיפור (מקוה שמובן: לספר סיפור ולחקור את הצורה שבה זה נעשה) אפשר להתמקד פה ושם.
לגבי הפה ושם שמצאתי בציטוטים (שאני מבין שהם מועט המחזיק את הכל):
אני קורא אחרת מן הכותב. לדעתי חז"ל הבינו נכון את כוונת התורה. סיפור ההגדה הוא חינוך לכל, לבן שיגדל ולאב שכבר חי את האחריות להעמדת הדור הבא. והחינוך הוא לידיעת ההיסטוריה המכוננת של האומה.
הנקודה בה כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו, הדברים שעליהם עלינו להודות ושאנו מסוגלים להוקיר, משתנים מדור לדור ומתרבות לתרבות ומפסיכולוגיה לפסיכולוגיה.
אולם תמיד צריך לחזור לנקודה הראשונה.
בנקודה הראשונה של ההיסטוריה יש הרבה מעבר למה שכתב או שצוטט. אני מביא דוגמא פעוטה מאמירות חסידיות. שאל (הרבי מקוצק?) מדוע נאמר בעשרת הדברות "אני ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"? כדי ללמדנו שאם אדם נפל לבוץ, שיצעק אל השם ויושיענו.
זה לקח שנלמד מן ההגדה. שיש לנו אלוקים שיכול להושיענו.
האם עלינו לוותר על זה?
***
לגבי שני השירים, גם כאן זכרוני מראה לי תמונה שונה משירת דבורה. האם אין שם הודאה לה' על הנסים שנעשו במלחמה? (יש לעיין היטב בשירה הזו ובקושיות של המבקרים, כי הן מעניינות. הפשט כנראה לא קל להבנה).
לגבי שירת ים סוף, איני מבין מה הוא רוצה ואיפה הוא מצא את רעיונותיו האלו. ברור שהעם התגלה כמכור לסיר הבשר. מי לא. אבל האם זה בולט בשירת הים? תמהני.
שירת משה על הים היא שיר הלל למעשה אלהים. אם שפלו ישראל בעבדותם ונאנחו מהעול המוטל עליהם, עדיין נשארו עבדים הזוכרים את סיר הבשר של השעבוד. סיפור יציאת מצרים אינו סיפורו של עבד שתודעת החירות עלתה במחשבתו והוא מתקומם ונלחם לחרותו. זה סיפורו של האלהים ההופך עם עבדים לעם משוחרר.
אבל המשפט האחרון נכון והוא תואם גם כמדומה לפרשנותו של קויפמן כמדומה, האומר שהגיבור החשוב ביותר של התנ"ך הוא אלוקים. אלוקים שבחר בנו וגו'.
***
ירוחם
אני משער שאני אוהב את "הארץ" בדיוק כמוך, אבל בפורום שלנו דנים בתכנים ולא בהשתייכות הפוליטית של האומר ובוודאי שאין עוסקים בפוליטיקה... קח זאת כתוכחה גלויה ואהבה גלויה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2014 00:06 |
|
| |
עודד
איני מכיר את הכותב- אבל הספיק לי מה שכתב, בו הוכיח לי כי הוא תלוש ממקורות עמו. השנאה הוא מהרהורי לבך- אני לא הבעתי שנאה. אולי שאט נפש מהעיתון שהוא כותב בה.
כי לדעתי הנזק שעיתון הזה עשה ועושה, גדול יותר לקיומו של העם היהודי ולא רק למדינתו. מאשר אירגוני הטרור השונים.
איני לאומן -נהפוכו. אני פשוט יהודי האוהב את ארצי ואת עמי. ומתאב את אלו מתוכנו שרוצים להכחידנו.
לגופם של דברים הנושא הוא ההגדה של פסח- ולא רעיונות אוניברסליים- החיוב הוא להגיד לבנים- ההגדה הצליחה!
עובדה כי אלף שנה לאחר מצריים אנשים מזדהים איתה אישית, הוא רואה את עצמו כאילו הוא יצאה ממצרים,
וזה לוז ההגדה והצלחתה.
נ.ב. אם היית את הדברים שאמרתי בשעור שלי. על יצהר, הית חושב אחרת.
שיהיה לך חג חרות כשר ושמח
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/04/2014 00:12:22
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2014 22:55 |
|
| |
כותב ירוחםשמ: ' אבל כמובן אי אפשר לצפות לאדם שכותב בהארץ להבין רגשות לאומיים לעומק הזה'. ראה ירוחם כמה שנאה יש בדבריך, שאתה מוציא דיבתו של אדם שאינך מכיר, משום שכתב בעתון מסוים בו כותבים אנשים בעלי עמדות שונות, חלקן מנוגדות להשקפותיך, שעל כן אינך סובל אותו ושונא אותו. ואתה, ממונה אתה על רגשות לאומיים, הבנתם ועומקם, וחלוקתם לאנשי שלומך בלבד? הגוי שנא אותך בגלל שהיית אחר, חשבת אחרת. במה אתה טוב ממנו?
אלמלא אותה שנאה ואותה צטטת, היית משגיח בעובדה כי עלינו לספר את סיפור היציאה ממצרים והיוצאים ממצרים, ובמקומו אנחנו מספרים את ההשתקפות של הסיפור הזה אצל מביא הביכורים, וכמותו כך אנחנו. במקום לחזור על הנתון לנו אולי היית שואל לטעם הדבר הזה.
אלמלא אותה 'לאומיות' של שנאה רומנטית יוקדת, ודאי יכולת לבדוק ולמצא כי אותו מביא הביכורים מספר דברים, ודורות אלפי שנים אחריו, לא ידעו דבר על ה'לאומיות' הזו שלך.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2014 16:59 |
|
| |
עודד
חז"ל עוסקים במקרה הזה של הסיפור על החקלאי היושב על אדמתו דודות רבים לאחר יציאת מצריים, כשיא החינוך בהבנת יציאת מצריים
עומד צבר יוגב ואומר הכל בלשון - גוף מדברים-
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
הוא בעצם אומר לי אישית זה קרה. כל מה שהיה במצריים. לי אישית ולא רק לאבותי. ההזדהות שלו עם גלות ויציאת מצריים מוחלטת. וזו היא בעצם המצווה והגדת לבנך, ההגדה צריכה להיות כזו של הזהות מוחלטת של הבן.
אבל כמובן אי אפשר לצפות לאדם שכותב בהארץ להבין רגשות לאומיים לעומק הזה.
השואה היהודית היתה לפני 2 דורות. אבל מיד דברו על ההם.שנהרגו. ההם שסבלו.
וההגדה מדברת על דבר שהתרחש לפני 3000 שנה כאילו אתמול זה קרה לנו, לא להם.
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.
|
