לבן בקש לעקור את הכל

הרב מימוני
כתמיד

חלמיש

הוורט הזה הופיע, שוב, ביתד נאמן של השבת האחרונה.

ושאלתי את עצמי איך עולה כזו שאלה שרחוקה כל כך מן הפשט ההיסטורי והספרותי.

ויש כאן כמה דברים מעניינים, הרבה יותר מאשר עצם הדרש הזה שמעורר אצל אדם זהיר הסתייגות - לדעתי.

א. צריך להיות מוכשר בלימוד כדי לדעת להעלות כזו שאלה. כלומר, לבדוק את הסיפור במקרא, או את עיבודו במדרשי חז"ל, כדי ליישם לגביו מימרה מאי שם בש"ס על העושה שליח לקדש אשה ואינו יודע מה עושה השליח.

ב. צריך להניח שהאבות וגם השליח שלהם נהגו בכל לפי ההלכה המאוחרת של חז"ל. וכמובן מי שירצה לטעון זאת יהיה לו על מה להסתמך לפי פשטות הלשון של מדרשים מסויימים.

ג. יהיה צריך להכריע במחלוקת לגבי פשטותו של הפסוק "ארמי אבד אבי". כאן להניח שהכוונה לאבי האומה הנרדף (בידי לבן או אחרים) אינה רחוקה מהפשט. בניגוד למה שנאמר בסעיפים הקודמים.

אבל זה עדיין מעט בהשוואה לשלושת הסעיפים הבאים, לדעתי:

ד. צריך להניח שלבן היה מעוניין להשמיד את זרע אברהם! וכאן ראוי לשאול: מה האינטרס שלו? מדוע השנאה הזו לאדם שאינו מכיר, אברהם ובנו יצחק? איך זה מתבאר מבחינה פסיכולוגית.

ה. צריך להניח שלבן הכיר את ההלכה וידע שאברהם ויצחק יקפידו עליה למרות שטרם ניתנה וטרם נוספו עליה גזירות דרבנן. ולכן אם יצליח לחסל את אליעזר, הוא מונע מיצחק אשה...

ו. אפשר לטעון שלבן שנא את יצחק ואת אברהם מפני שהוא השתייך לשונאי ישראל, מפני שישראל הם הטובים וכל השאר, כולל קרובי משפחה שאברהם מאמין שראוי להתחתן עמהם, כולם רעים.

זה חלק מהנראטיב (=סיפור מכונן שיכול להיות נכון או לא) לפי עם ישראל מגלמים את הטוב בעולם ויש מאבק, ברמה דואליסטית במציאות, בין טוב לרע. כאשר כל שאר העולם הם רעים ושונאים. כפי שהגוי, כל גוי, שונא יהודים, כך היה גם לבן. וכפי שיהודים נרדפים בכל הדורות ובכל המקומות (ויש לבדוק אם זה נכון) כך היה גם לאבות האומה הקדומים.

זה אומר משהו על עם ישראל ועל תפיסתו העצמית לפי ההתייחסות הזו. התייחסות שלדעתי היא שגויה וגם מזיקה.

1. עם ישראל הם הטובים ביותר. זה מפצה על חולשתנו ההיסטורית. אנו אמנם היינו בגלות אבל זה דווקא בגלל שאנו הטובים מכולם.

ראוי להוסיף שתפיסה זו אינה רק מנת חלקם של דרשנים בדרשות מהסוג שהובא כאן. זה גם הרמב"ם, למשל בדיני גיור (הגוי שאמרו לו למה לו להתגייר כי עם ישראל נרדפים בכל מקום ואמר: אני יודע, ואיני כדאי להצטרף אליהם, מקבלים אותו מייד). אבל אצל הרמב"ם זו עליונות תרבותית של מי שמאמין באמונות הנכונות (מונותיאיזם ומוסר) ולא יתרון אונטולוגי (במציאות, ודווקא הפנימית והנסתרת ולכן האמיתית) בניגוד לבעלי דרשות אלו (תפיסתם יוצאת החל מגישתו של ריה"ל על יתרונו האונטולוגי של היהודי בהשוואה לגוי וממשיכה לקבלה).

שנית, הנראטיב הזה מספק הסבר להיסטוריה. כל ימינו כעם וכיהודים היינו נרדפים - וגם ירדפונו תמיד בעתיד. עד לימות המשיח.

זה אומר שעם ישראל נתון במלחמה אינסופית. שאין מה לצפות לשלום, להיקלטות של עם ישראל בחברה שמתירה פלורליזם וחופש דת, כמו באמריקה או בישראל של היום (וכאן המחיר נוטה לפגיעה בהלכה בשם הפלורליזם, אבל זה נושא אחר, ואיני מתכוון לפוליטיקה).

אשר על כן, הדרשה הזו, ההסבר הזה למעשי לבן על פסוק שיכול לומר דברים אחרים לגמרי, מבוססת על נראטיב שניסיתי להסביר במה הוא שגוי ולמה הוא מסוכן. המשתעשע בו למעשה מלמד את השומעים והקוראים את הנראטיב הזה והופך אותו לחלק מתפיסת עולמם באופן לא מודע. אני רק מקוה שדברי כאן מועילים כאנטיתזה, כתיקון של הטעות. כהפנית המודעות לכך שאנו מתרגלים להאמין בנראטיב כזה, וצריך להיזהר.

(כמובן, מי שמאמין בנראטיב הזה רק יכעס על האפיקורסות שלי שאני מתריע כנגדו. אבל מה לעשות).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ירוחם מי אני שהתערב בין הררי קודש הבאתי דברים בשם אומרם הנה כי כן ההסבר שמביא הגר"ח באגדה שלו כבר הקדימו הקדושת לוי לפר"ש //// והקושיה מהר"מ במקומה עומדת ערב שבת שלום

שבתי וראיתי שהמקור הוא בקדושת לוי לפרשתנו חיי שרה //////// נבאר למה מתחלה רצו הקדושין ולבסוף לא רצו הקדושין כי הם לבן ובתואל לרשעה נתכוונו כפירוש רש"י שרצו להרוג את אליעזר ולמה רצו להרוג אותו כי הם לא רצו שיצחק יהיה לו זרע וקיימא לן גיטין סד כל השולח שליח לקדש את האשה כל זמן שהשליח בדרך אסור בכל הנשים שמא יקדש את הערוה ולכך בתחלה רצו הקדושין ואחר כך יהרגו את אליעזר כדי שיצחק לא יהיה לו חס ושלום זרע כי יהיה אסור בכל הנשים ////////// אך קשה מהר"מ ממה שכתב הרמב"ם בפייט מהלכות אישות ה"ו דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח ואינו יודע אם קידש אם לא קידש לו אשה הרי זה בחזקת שקידש שחזקת שליח לעשות שליחותו והואיל ואין ידוע אי זו אשה קידש לו הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהן ערוה עמה כגון אשה שיש לה בת או אם או אחות וכיוצא בהן שאם תאמר ישא זו שמא אמה קידש לו שלוחו או אחותה או בתה ומותר באשה שאין לה קרובות כגון אלו וכתב שם עוד הרמב"ם דאפילו היו לאשה שרוצה לקדש קרובות כאלה אבל היתה הקרובה כבר אשת איש הרי זה מותר בה וא"כ ודאי שיצחק היה מותר בהרבה נשים גם אם אליעזר היה מת וצ"ב

תוקן על ידי חלמישצור ב- 14/11/2014 12:28:40

עצם הפירוש שארמי אובד זה לבן הוא כבר דרוש

לאמר נכון ועל כן שם מבארים שהאיסור בנשים אחרות הוא רק קנס שקנסו חכמים ואשר על כן זה בטח לא שייך אצל האבות בשורות טובות

לאמר

צודק!

(אולי החשש הוא שמא אצל בן נח יש לה אחיות ואינה יודעת עליהן...)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

שאלת תם:

על עצם הדין, למה אינו יכול לקדש אישה שברור שאין לה אחיות?

השאלה המקורית היתה למה הכוונה ב"לבן ביקש לעקור את הכל". היו לנו שתי אפשרויות מרכזיות. האחת פשטית, שמייחסת ללבן נכונות להרוג את יעקב וגם את צאצאיו שלו. (ונעזרת בפסוקים) והשניה דרשנית הלכתית, שלבן רצה למנוע מיעקב את היכולת להתחתן לפי דין הגמרא. הבוחר יבחר.

השאלה החדשה היא מה סבור הרב חיים קנייבסקי לגבי השאלה המקורית.

מקסמן הציע לפנות אליו במישרין.

אני איני רוצה לעשות זאת משני נימוקים. האחד הוא שאני סבור, ממה שאני מכיר את כתביו ותשובותיו, שהוא בהחלט עשוי להאמין שכן, זה הפשט בכוונת חז"ל. יש הרבה חרדים במגזר שלנו שזה בדיוק מה שהם מאמינים, ומי שאינו מאמין בכך יהיה לדעתם אפיקורוס. מדוע שהרח"ק יהיה שונה?

שנית, כמובן, איני יכול להיכנס לביתו, להציג את השאלה, ולא לחשוש מחשיפה (אאוטינג בארמית מודרנית).

אבל אם מקסמן רגיל להתכתב איתו, הוא בהחלט יכול להעלות את השאלה הזו בפניו... סמיילי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");