ארבעת הבנים בזמנינו: אמונה - לסמוך על הרב או החוקר ?

נדמה, שהגיע הזמן לעדכן את ארבעת הבנים של ההגדה, שם הם כל כך פשטניים, שלא קשה לענות להם תשובה, היום הם הרבה יותר מתוחכמים, כך שהתשובה לשאלותיהם הופכת לקשה יותר ויותר.

אני אציג כאן את הארבעה בנים בזמנינו לדעתי, כשעיקר השאלה היא שאלתו של הבן התם, החברים מוזמנים להציגם כל אחד לפי דעתו.

הבן החכם, הוא זה שיש לו, או שהוא סבור שיש לו את הכלים לברר את יסודות האמונה בעצמו, יש לו את הידע העצום בתורה, בפילוסופיה, במדע, בהיסטוריה, כמו גם את הכלים האינטלקטואליים, שנחוצים כדי לברר את הבסיס לאמונה, יצי"מ היתה או לא היתה ? יש הוכחות למציאות האל ? לאל של הפילוסופיה ? לאל האישי של התנ"ך וכו' וכו' ?
הפורום כאן נועד ביסודו עבור הבן הזה (יש שיאמרו עבור הרשע), הבן הזה הוא חוקר מטבעו, הוא איננו מוכן לקבל את הדברים שהוא גדל עליהם מבלי לבדוק ולבחון בעצמו, וכיון שיש לו את כל הכלים לשם חקירה זו אז הוא מגיע לבד למסקנות, או לאמונה מבוססת יותר, או לכפירה, בשני המקרים הוא הגיע לכך מתוך חקירה כנה ורצון אמיתי לבירור האמת, לכן הוא שלם לגמרי עם עצמו, ולא שייך שתהיה עליו שום טענה או אשמה.

השאינו יודע לשאול, לעומת זה, הוא הבן שמקבל את האמונות שהוא גדל עליהם ללא עוררין, הוא מטבעו אדם שחושב שהאמת היא זאת שהוא גדל עליה, אין הוא רואה סיבה להעמידה בספק, הוא נולד כחרדי או כדתי כך הוא ישאר כל ימיו, על הדעות האלה הוא יגן בעוז כאילו אלה היו דעותיו, הוא צפוי לגמרי, עליו נאמר שהאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, עבורו כל שאלה היא דרך לכפירה, עצכ"ח הוא פורומו של הבן הרשע וכו'.

הבן הרשע, הוא זה שעניני אמונה אינם מעניינים אותו כלל, הוא אוחז באמונת אבותיו, אלא שיצר תאוותו גדולה, והוא עושה מה שליבו חפץ תוך כדי אמונתו בתורה, הבן הזה אכן יש בו אשמה, כי הוא מאמין ובכל זאת הוא ממרה.

עיקר הדיון שאני רוצה להעמיד כאן הוא על שאלתו של הבן התם.

הבן התם, הוא אינו חכם דיו להיות מסוגל לברר את יסודות האמונה בעצמו, אין לו את הכלים ואת הידע לכך, והוא מספיק חכם להבין את זה, ומספיק ישר כדי להודות בכך, מאידך אין בו את הנאיביות של השאינו יודע לשאול, עבורו חומות הגטו נפלו מזמן, הוא חשוף לדעות שונות, עצם קיומם של כופרים וחילונים או סתם אנשים ששונים ממנו אינו משאיר אותו אדיש, אין הוא מסוגל לקבל את ההנחה שאמונתו אמת רק משום שהוא גדל עליה, אז הוא שואל, אבל שאלתו היא שאלת תם.

וזאת היא שאלתו : היות והוא מכיר בכך שאין לו את הכלים לבירור אמונתו, הוא מוכרח להסתמך על גדולים ממנו שביררו כבר, אלא שהוא יודע שמומחים יש בשני הצדדים, יש את הרב, אותו הרב שבירר את אמונתו ע"י חקירה (במידה והוא קיים), ואומר לו בבירור שמשה אמת ותורתו אמת, ומאידך יש את החוקר והפילוסוף שטוען שלכל זה אין שום בסיס, והאמונה אינה אלא אמונת פתאים.

נפשו של התם בשאלתו : על מי לסמוך ? על הרב או על הפילוסוף הכופר ?

האם משום שאין לו סיבה לסמוך על זה יותר מזה נגזר עליו להישאר כל ימיו בספק, הרי מסתבר שעל האמונה מוטלת החובה להוכיח את עצמה, ואם כן במצב של ספר אין לו ברירה אלא לכפור.

 איזה תשובה ניתן לענות לבן הזה.
 
 

תלמיד

הבעיה לפי דעתי עם הנושא הזה, שהאמונה בדברי חז"ל היא מייצגת, וגם בפועל משמשת ככלי עזר לאמונות ודעות ראויות. מוסריות וכד'. לכן כאשר באים אליך עם טענות על כדור הארץ הסובב סביב השמש, והרי זו טענה שאין לה הרבה משמעות לחיי היומיום. לכן, גם אם רוצים לתקן את הדעה המדעית הנכונה, צריך להתחשב בהתנגשות האינטרסים. כבר חז"ל אמרו שחכמי האומות צודקים בעולם הזה וחכמי ישראל צודקים בעולם הבא. כלומר, הכל עניין של לא "מה נכון" אלא "מה יותר חשוב". 

אני חייב לשתף בחוויה עמוקה שעברה עלי לאחרונה.

"כשהתחלתי ללמוד פילוסופיה, חשבתי שזה יעזור לי לענות על שאלות חשובות. מה שקרה בפועל זה ההפך: עכשיו אם מישהו שואל אותי משהו כמו "האם להרוג מחבל מנוטרל זה מוסרי?", אני לא יכול לענות לו בלי להתחיל להסביר את כל הגישות לגבי מוסר מלחמה וחיי אדם וזכויות אדם ואמנה חברתית וקולקטיביזם, וכדי להבין אותן צריך להבין מה זה מוסר בכלל ולהכיר את הגישות השונות לגביו, וכדי להסביר את זה צריך גם להסביר את כל הגישות המטא-אתיות, וכדי להצדיק אותן צריך הקדמה באפיסטמולוגיה ולוגיקה, וכל זה קשור כמובן גם לדת אז צריך להסביר את הגישות ההלכתיות השונות, וזה מוביל אותנו לתאולוגיה ותאודיציה שמעלות את השאלות מי אמר שיש אלוקים ואם כן למה צריך לציית לו ואיפה הוא היה בשואה וכו', ובזה עוסקת המטאפיזיקה, שכדי להבין אותה שוב צריך לחזור לאפיסטמולוגיה ולוגיקה ולהסביר מהי רציונליות ומהי תבונה מעשית ואין מביאים אותן לידי ביטוי בחיינו, ויוצא שצריך לעשות לפחות תואר שני כדי לענות ברצינות על השאלה הזו, ואני כבר מרגיש כמו הפילוסוף של טרי פראצ'ט שמישהו שאל אותו פעם במסיבה "מה אתה עושה כאן?" והתשובה נמשכה שלוש שנים.
אז אני פשוט עונה "כן".
יפה שתיקה לחכמים"
[משה רט, פ"ב]

" מספר המשל הרלטיביסטי מנסה לטעון שהוא החוקר המסתכל על העולם והאנושות במבט "אובייקטיבי, אבל בעצם הוא רק מוסיף טבעת רביעית לשלישייה. זוהי הטבעת המייצגת את השקפת העולם של המספר עצמו, שבא למעט ולבטל את כל האמונות אך בפועל הוסיף את דעתו ואמונתו הוא. התיאוריה שהוא מציג בפנינו, המטילה ספק בכל האמונות, גם היא אינה חסינה מפני ספקנות זו עצמה. וכך, הטבעת הרביעית מייצגת את הפרדוקס של הספקן. הספקן בטוח שכל הדעות מוטלות בספק, פרט לדעה שלו – הספקנות. אך גם היא אינה יכולה להיות שופטת אובייקטיבית ונאמנת. גם היא מוטלת בספק. גם הגותו של הספקן איננה אלא טבעת חשודה המצויה בתוך הסיפור ולא מחוצה לו.

כן, כמה דברים חשובים מאוד בחיינו יישארו בתחום הסובייקטיבי. אך אין לנו בררה, אנו חייבים להחליט. וההחלטה להחליט בזה היא אולי החשובה ביותר בחיינו. "עד כאן ציטוט מדבריו של רוזנברג.


האם הגותו של הספקן איננה אלא טבעת רביעית? האם הספקן המשקיף מצוי בתוך הסיפור או מחוצה לו?


לדוגמה אם פלוני החולה מטיל ספק בקביעתם  של שלושה רופאים לגבי מחלתו וסבור שכולם טועים האם בגלל זה הוא נכלל בין הרופאים? הוא הרי משקיף מהצד ואינו מוסיף חוות דעת משלו אלא מכריז שהוא ספקן לגבי שלושת הדעות.


עוד טענה של רוזנברג:

"אני מאמין שיש ערכים פסולים, ויש ערכים נעלים, יש מותר ויש אסור. תשאלו איך אתה יודע? למה אתה בטוח? אני בטוח! אני מאמין! האמונה היא ודאות – זוהי הוודאות הסובייקטיבית שלי בעולם של אי-ודאות אובייקטיבית. "

גם דעאש מאמין וגם הוא בטוח שערכיו נעלים. האמונה שלו גם היא ודאית. זאת הוודאות הסובייקטיבית שלו בעולם של אי ודאות אובייקטיבית.