רקע:
דוס. אברך פלוס שניים. לפני שנה –מאמין אדוק בהגיון המחייב את דתו. היום –כופר גמור בתחפושת. גורם הכפירה –גילוי האמת. גורם הגילוי –הניסיון להוכיח לחבר עם "בעיות באמונה" את האמת היחידה. סייענים –שוחרי האמת שבפורום הנכבד הזה. תודה.
בעצם, לא תודה. הרסתם את חיי.
מהי האמת שגיליתי? לא את האמת של דוקינס, גיליתי את האמת על החיים שלי: חייתי בבועה. בחתיכת אשליה. בפנטזיה שהיא לא פחות מ'נכס' למחקר הפסיכולוגי.
יחד עם עוד שני חברים, עברנו שנה סוערת, שבה עניינה אותנו שאלה אחת: נכון או לא נכון? היה או לא היה? -קראנו שמענו וצפינו כמעט בכל מה שאיכשהו קשור לשאלה הזו. זו הייתה שנה של וויכוחים, גילויים מרעישים, ציפיות, אכזבות אדירות, ספיקות מנקרים ומחשבות נוגות.
"חקירה אובייקטיבית" –מצטערים, היינו לגמרי מוטים, מגמתיים, מציירי מטרות סביב לחיצים. כל כך רצינו את הצדק איתנו, להוכיח שחיינו עודם חיים, ששנותינו שחלפו, יעמדו לזיכרון לקץ הימין. - סבירויות ששוות ל 0.1% ראינו כ 20%, ניסי מוחמד נשמעו לנו הזויים, בעוד ניסי משה –הגיוניים.
אך אחרי הכל ולפני הכל, הסקנו – שים לא נקרע לשניים ואין קולות מן השמיים. אז יותר מסתבר, ולו באופן הדחוק ביותר –שאגדות העם התגבשו להן עם הזמן, מאשר סתירת חוקי העל של הטבע.
לא נטשנו את תורת אמנו, ונתנו לה עוד צ'אנס: מפגש עם רב חכם ולא שיגרתי. (את רוב משנתו כבר הכרנו, מקריאה בחלק מספריו ומאמריו, אך חפצנו בסיעור מוחות שלא מותיר אבן על אבן) החלטנו שאם הוא לא יצליח לשכנע אותנו, גם משה רבנו לא היה משכנע.
התקשרנו. נפגשנו. גינה ירושלמית. דמדומי חמה. קור כלבים ואדם גדול, צנוע ולבבי, שסירב לשום תמורה על השעתיים וחצי אקדמאיות שהקדיש עבורנו.
פתחנו בשאלה הפשוטה ביותר: מדוע אתה –כבוד הרב, מאמין באמיתת יהדותנו?
וכה הייתה תשובתו [מקווה שאני מדייק, זה קרה לפני חצי שנה]:
א. אין לי הוכחה וידיעה ברורה של 100%, כפי שאין לשום דבר.
ב. אני יודע שיש בורא לעולם. (הוא פירש לנו בקצרה איך, אך אין זה הדיון כאן, אנא אל תסטו).
ג. כעת נותר הספק האם הייתה אינטראקציה בין הבורא לאנושות כפי שטוענת המסורת (מעמד הר סיני/תורה משמיים). ובספק זה, יש לי סבירות רבה שאכן אותה אינטראקציה התרחשה.
אך הסבירות איננה נשענת על הוכחה אחת או ראיה אחת, כי לכל אחת בפני עצמה –יש דחייה טובה, ולכן לא ניתן להעלות ממנה מסקנה כבירה כ"תורה משמיים".
אלא מכלול ההוכחות והעובדות המוזרות, שהגם שלכולן יש הסברים טבעיים, כבר יותר מסתבר להניח תירוץ אחד –שהתורה 'תורת אמת' היא, מאשר אוסף הסברים מפולפלים.
בדיוק כמו ה'שוטה' של ר' חיים, שאם נעמיד כל שאלה בפ"ע, לדוג' "מדוע הוא לן בית הקברות" –יותר מסתבר תירוץ מפולפל שאין לו היכן לישון וכדו', מאשר התירוץ הפשוט אבל המחודש –שהוא שוטה, אך בקיבוץ כמה שאלות כאלו יחד –הסבירות משתנה, ונוח לנו בחידוש שבתירוץ הפשוט מאשר אוסף ההסברים המפולפלים.
עכת"ד בקיצור. (למען האמת, משנתו זו של הרב, נכתבה כאן על ידו מס' פעמים, אך כולן היו שוליים לנושא האשכול שבו עלו, ואף פעם 'אמונה' זו לא עלתה לדיון).
וטרם אעלה את שאלותיי בפניכם, אתן 2 דוגמאות שיחדדו את העניין:
1. בתורה שוודאי נכתבה טרם הגלות, נאמר שהעם יגלה, ושלבסוף ישוב לארצו. נבואה זו התממשה על אף שהתרחשות כזו נוגדת את הניסיון ההיסטורי.
אין ספק שעובדה מוזרה זו, (שהעתיד הלא צפוי נכתב מראש) דורשת הסבר.
לפנינו 2 הסברים, פשוט ומפולפל, הפשוט אומר -שהתורה נכתבה בידי האל המתערב, והמפולפל אומר –שדווקא זכירת הנבואה גרמה את התגשמותה, שלאחר מאות שנים של טיפוח התקווה אצל העם לשיבת ציון, והחדרתה לכל התפילות שבכל יום –פותחה אצל העם זיקה עצומה למולדת אבותם, עד שהתעוררו כמה אנשים והחליטו לממש את התקווה הזו.
- ודאי שאם נעמיד שאלה זו בפני עצמה, סביר יותר להחזיק בתירוץ המפולפל והטבעי, מאשר התירוץ הפשוט אך הניסי. השאלה היא מה יקרה עם עוד כמה 'נורות אדומות' כאלו?
2. עם שלם (וקצת הרבה יותר) מספר, כבר לפחות 2,300 שנים, שאלוהים ירד על הר סיני ונתן לישראל תורה.
מהיכן צץ לו הסיפור הזה? –זו שאלה שדורשת הסבר.
לפנינו 2 הסברים, פשוט ומפולפל, הפשוט אומר –שהסיפור הזה אכן היה. והמפולפל אומר –שזו אגדת עם שהתפתחה מאירוע של מנהיג שעמד על גבעה ונאם לעם, וכדרכן של אגדות עם, כשירחיק הזמן והמקום, מתפתחות להן עד לכדי הזיות, ובהתחשב בתרבות הפגאנית של העולם העתיק וכו', כמו שללא ספק היה מלך בשם ארתור, אך גם ללא ספק הוא לא שלף חרב מליבת סלע, אך זה טיבען של אגדות (ותשאלו את החסידים), כך התפתחה לה אגדה זו, עד שגם הועלתה על הכתב בידי שפן הסופר או עזרא או מי שתרצו (אנא אל תכנסו לזה כאן, לא זה המקום, כבר נכתב ע"ז בלי סוף בפורום).
- גם כאן, ודאי שבהתייחסות לשאלה זו בפ"ע, סביר יותר להחזיק בתירוץ המפולפל והטבעי, מאשר התירוץ הפשוט אך הנוגד את חוקי הטבע. אך אין ספק שגם לאחר היישוב המפולפל, עובדה זו עודנה 'דגל אדום' שיש לשים לב אליו.
(וכאן יש שאלה פרטית, האם שלל סיפורי העם, כמו עשרת המכות, קריעת הים, מתן תורה ושאר ניסי ה', ייחשבו כל אחד כ'דגל אדום' נפרד, או שכל סיפורי המקרא שגם מסופרים בעם, נחשבים לדגל אדום אחד?).
וכעת אני מגיע לשאלותיי לחכמי הפורום:
1. מהם הפרמטרים הקובעים איזו עובדה ראויה להיכלל במכלול? (בהודעה אחרת, אכתוב את מה שנלענ"ד).
2. אני חותר לכמת את המכלול, נניח "מכלול 20 הקושיות", כך שאשמח אם תוסיפו לי עוד עובדות/הוכחות/ראיות, שעומדות בפרמטרים הנ"ל.
3. האם "מכלול שלילי" משפיע? –כלומר, מכלול ראיות עם פרמטרים זהים, שמלמד לכאו', שהתורה אינה משמיים (אולי כל הצע"ג של רעק"א?) א- האם יש כזה מכלול? ב- את"ל דישנו, האם ישפיע על הסקת מסקנה מן המכלול החיובי?
4. האם מכלול התומך בדת אחרת, א'- צריך לעניין אותי. ב'- את"ל שכן, האם יש סתירה בכך שכמה דתות נכונות. ג'- את"ל שיש סתירה, האם אצטרך להעריך את משקלן של כל המכלולים ולבחור את המרשים מכולן?
5. ולבסוף, השאלה החשובה ביותר: כמה 'דגלים אדומים' כאלו, אם בכלל, ישנו את מאזן הסבירות לטובת אמונה במסורת?
נ.ב. אנא אל תהפכו אשכול זה, לבמה לתירוצים מפולפלים, אדרבה, אני ניגש מראש עם הנחה שלכל הוכחה יש כמה דחיות, אני רק מחפש את ההוכחות שהדחיות להן מפולפלות והן לא ההסבר הישיר.
_________________