עצבן אותי האוטודידאקט!

הבחור כנראה מוכשר, יש דברים מעניינים, אבל בחייאת, כל מה שהוא כותב צועק "אני אוטודידאקט", הבחור למד לעומק הרבה סוגיות בחיים שלו, זה נפלא, אבל בנושא הספציפי של הדרשות הוא פשוט אבטו-אאוטו-אוטו-דידאעקט.

וכאן הבן שואל, מדוע להמציא שוב את הגלגל, למה אינו נעזר במומחים שכן התמקצעו בנושא. למה לנו הצליעה וההיסוס הערפל והבלבול, במקום שיש אחרים שלמדו ועסקו שנים רבות בצורה רצינית?? האם גם בביולוגיה היית מפרסם מאמרים מבלי ללמוד במשך שנים רצופות את החומר עצמו? מה נשתנו דרשות חז"ל מכל אומה ולשון?

אני מוכן לגלות גם את השם של המעצבן, קוראים לו פרופ' אוטו דידרעקט, הוא משמש כיו"ר החוג למחשבת ישראל באוניב' תל קסילה. כפי שאמרתי הוא פרסם המון מאמרים בסוגיות חשובות, על ההבדלים בין רנ"ק לבין שד"ל בתפיסת העיצורים, על גישתו המיוחדת של א"ה וייס לחקר שפינוזה, על ההשפעות הצפויות של מחשבת הקרשקשים על מנדלי מו"ס, על קורות חייו של רבי עקיבא וההשפעה היוונית בעיצוב זקנו. הוא למד לעומק המון סוגיות במחקר מחשבת ישראל. הוא בקי בעל פה באורבך וביונה פרנקל ובשני האלבקים כולל מע"מ, הוא ספר את הדפים של תוספתא כפשוטה מהסוף להתחלה ומן ההתחלה לסוף, ויודע בעל פה כמה פעמים פגש את ליבוביץ ואת גרשום שלום (פעם אחת את עגנון!).

אבל דבר אחד הוא לא עשה, ללמוד את התורה שהוא חוקר, את כל המוני הסוגיות שהוא מוצא דרך ה'מכלול', ובעת רצון הוא מוריד כרך מאובק של 'אוצר לשון התלמוד' לקאסאבסקעי. (עדכון: בהגיע הפרופ' לגבורות הומצא הIBM ומאז הוא משתמש תדיר בפרוייקט השו"ת, בשבת ע"י שינוי). בתורה עצמה הוא אוטודידאקט, הוא מדבר הרבה על הדרשות, לאור ליברמן, לאור אפשטיין, לאור המשואות. אבל את הדרשות עצמן הוא לא למד לשם לימוד, הוא לא גרס את החומר. הוא הזדקק לו בגאונות של אוטודידעאקט כשהיה צריך, לעתים מכלי שלישי, ולעתים מכלי עשירי.

איני יכול להתעלם ממחקרו הבסיסי לתולדות התלמוד, בו סקר בבקיאות וחריפות את תולדות הכינוסים, הפאנלים, ימי העיון, ארוחות הצהריים המשותפות, החל משומר ואכד, וכלה במסעדות היוקרה בטוקיו. פרק מיוחד מוקדש להשתלשלות שתייה הקפה, עישון הטיטון, לולקי וטאבקי, במשנת החסידות, ובין הפלגים הליטאיים. זה תורם תרומה של ממש, ולא אוכל להתאפק מלצטט את הקטע המרכזי, לטעמי, על פי התרשמותי הסובייקטיבית:

"מחקרינו בודק איפה, לאור מחקרים קודמים (וייס 1988, קרעכצן 1997) את ההשפעות של שתיית הקפה על האישיות ועל ההתפלגות הדיפרנציאלית של ההכרעות המטא ערכיות בקונספט הישראלי הנוכחי (כפי שהוגדר ע"י שמאלצר 1996, Shmalzer, בערבית 'שמאלסיר', וברובע הארמני התעתיק המקובל הוא Smeelsur בתוספת ע' גרונית לסיום). זה מכבר קבע מחקרה החשוב של דליה דליות-גרנות-לוי (דליות גרנות לוי, 2014, 'הקפה', עמ' 1, זה שאחרי ההקדמה, ולפני עמ' 2) ש'אין לראות התפלגות יחודית בהשפעותיו של הקפה בהבדלי מגדר, או בלשונה של ורדה טרנס זקונטון 'אין הבדל בין נשים וגברים ערסים או צפונבונים'. הלשון הבלתי אקדמית מובאת כאן בהסתייגות וכקוריוז, על מנת לתמוך במחקרם של גרסיאלה גרסיאון ותמרה תמרי (גרסיאון ותמרי) שקבע גם הוא במקביל ובחפיפה של 70% על פי ארצות המוצא, בהתאמה, שאין הלימה של השערת המחקר לפיה תהיה יחודיות בולטת בהשלכות של שתית קפה (להלן 'שתיפה', בהסתמך על המדריך האקדמי לקיצורים, גירסת שנת 1887, לפי עדכון של נודניק טרחנוביץ) בהתאם לרמת משכל ולהיעדר אמונה דתית. המחקר פורץ הדרך הוכיח באופן חד משמעי שקשה להגדיר משתנים בלתי תלויים בקפה שמשפיעים על איכות התגובה הריאקציונית. ובכך מצטרף לסדרה של מחקרים פורצי דרך שקבעו בעצם את אותו הדבר, וכן לאמירתו של השנורר ב'זכרון מוישה' (תעתיק מקורי על פי shekerkolshehu)  ר' זונדל קעקער המצטט את ר' מנדל חפרן שקבע כי 'לכל הקפה יש אותו ריח וטעם'".

גילוי נאות:  המידע מוגש לכם בהשראת האשכול העוסק ב'יום עיון בדרשות חז"ל', ובהשראת מחקר שקראתי הבוקר לפרנסתי, הנושא את הכותרת 'דפוסי תגובות אבל בקרב הורים שכולים', המנתח בלשון אקדמאית ובציטוטי תעתיקים ומחקרים קודמים, המבססים את העובדה שטפשי יהיה לנסות לזהות התפלגויות של תגובות אבל או לצפותן לפי כל מיני דיפרנציאלים קלאסיים שכל סטודנט בשנה א' מחלק שאלונים כדי לבדוק האם המין / דת / השכלה ' מצב סוציואקונומי משפיע על ה... (וגם אני, כמו רבים מאיתנו, פגשתי פעם סטודנט לחוץ, שהיה צריך למלא 25 שאלונים עד הערב, ואמרתי לו: בחייאת אחי, חצי עלי חצי  עליך..)

כה לחי.

תוקן על ידי מיימוני ב- 04/05/2014 17:16:43

תוקן על ידי מם80 ב- 04/05/2014 16:17:21

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 04/05/2014 15:48:58

תוקן על ידי מם80 ב- 04/05/2014 00:24:09