בחג הפסח האחרון ערך ברק אובמה את טקס ליל הסדר בבית הלבן. אובמה אמר כי "פסח הוא חגיגה של החירות שאבותינו חלמו עליה, לחמו למענה ולבסוף ניצחו''. דברי אובמה משקפים תפיסה מערבית עתיקה. לפיה פסח הוא חג החירות. לפיכך נחשב סיפור יציאת מצרים מאז ומעולם לסיפור מכונן בתודעת כל מי שלחם להשתחרר מיד מי שראה כמדכא. כמו הפוריטנים במלחמת האזרחים בבריטניה, האמריקאים במלחמת העצמאות, העבדים במלחמת האזרחים והאפריקנרים במלחמות הבורים.
הם טעו.
קריאה מדוקדקת במקורות תגלה שה' מעולם לא שחרר אותנו ממצרים. 'תפיסת החרות העתיקה' מעולם לא הייתה קיימת בישראל. מה כן? ובכן, התפיסה היהודית היא שה' קנה אותנו מפרעה. לשעבר, היינו עבדי פרעה ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
ביתר הרחבה, התפיסה המקראית היא שהאדם לא נברא להיות עבד ה'. האדם נברא כדי לנהל את העולם שברא ה'. יוצא מכלל זה עם ישראל, שנבחרו להיות עבדיו של ה'. כדי להסביר מדוע אנו אמורים להיות עבדים לה', מופיע הנימוק 'עבדים היינו לפרעה במצרים'. כיון שה' קנה אותנו מידו, הרינו עבדים לה'.
זוהי הסיבה שאסור להשתעבד בעברי, בשונה מכנעני. העברי הוא עבד ה'. במקום זה לא יכולה להיכנס בעלות אחרת. וכפי שכותבת התורה 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'.
לכן מנמקת התורה ברבות מהמצוות 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. לא שבראתיך.
נשלח ב-12/5/2014 12:11
אריאל, אם כדבריך שהתנ"ך הגדיר מחדש את המושג עבדות כ"אדם המוקדש לשירות האחר", או מדוייק יותר "לציות לאחר", אז נכונים דבריך לעיל שיצאנו מעבדות פרעה לעבדות ה'. אלא שודאי תסכים שעבדות פרעה אינה רק "מוקדש לשירות האחר" אלא עבדות כפשוטה, עבודת פרך, וזוהי יציאה לחירות מעבדות של החפצה לעבדות של ציות, שרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב.
נשלח ב-11/5/2014 23:00
בהחלט הגיוני להניח כך. אולם כיון שדוגמאות כאלו רבו מספור ברחבי התנ״ך, יהיה נכון יותר להגדיר שהתנ״ך שאל את המושג עבדות למונח חדש שהוראתו: אדם המקדיש עצמו / מוקדש לשירות אחר. עם זאת, יש עדיין לחקור שמא הגדרת עבדות עצמה איננה, כדברי חזק, אדם שהוא חפץ בבעלות האחר, כי אם המונח שהזכרתי למעלה שכולל גם את סוג העבד של חזק. זאת, מכיון שהרי עבד עברי אינו בבעלות אדוניו ואעפ״כ נקרא עבד.
נשלח ב-11/5/2014 18:56
לכאורה כל הדוגמאות הן השאלה ממושג עבדות המקורי.
נשלח ב-11/5/2014 18:14
עבדיך יעשו כאשר אדוני מצווה. עבדי שאול. משה עבד ה׳. ועוד
נשלח ב-10/5/2014 22:31
אריאל, אתה מכיר משמעות אחרת למושג "עבדות"? האם ידוע לך על סוג אחר של "עבדות" ששררה בתקופה בה נכתב המקרא?
נשלח ב-10/5/2014 21:23
חזקואמץ כתב:
נקודה עקרונית נוספת על דבריי הראשונים. המושג "עבדות" אינו מבטא שליטה של פלוני על אלמוני, וגם לא מציאות שאלמוני מציית להוראות פלוני. "עבדות" פירושה החפצה מוחלטת של אלמוני למען פלוני. לעבד אין זכויות של אדם, אלא של חפץ, בדומה לחיות ובהמות. רצונו של העבד, טובתו, התקדמותו האישית, בריאותו הפיזית והנפשית וכיו"ב, אינם מעלים או מורידים. העבד הוא כלי בשירות האדון ולטובתו של האדון. כאדם המאמין באל אחד ובתורה, אני מאמין שבריאת העולם נעשתה למען העולם ולא למען אלוהים, גם נתינת התורה היא לטובת העם היהודי ולא לטובת נותן התורה. רצונו של אלוהים ומטרתו הינן שיהיה לנו - בני האדם - טוב. הכינוי "עבדות" יכול לבוא כהשאלה, עקב הציות הנדרש מאיתנו, אבל המושג "עבדות" במובנו המלא כשהאדם הוא העבד ואלוהים הוא האדון, סותר לחלוטין את הגישה הרואה את מעשי האלוהים כפעולות שמטרתן היא טובת האדם. אדון שכל מטרתו תהיה טובת העבד, גם אם העבד יהיה חייב מסיבות שונות לציית לו, עיקר בזה את המשמעות של העבדות.
אני מסכים אתך לגבי משמעות המושג עבדות בימינו. האם אתה חושב שזוהי גם משמעותו המקראית?
נשלח ב-9/5/2014 01:17
אפרים כתב: ״חברתינו החדשה למינגית? אל תהיה תמים.והמבין יבין.״. על זה נאמר כל הפוסל במומו פוסל(ת)
סבורני שראוי לבחון את הגמרא במקומה ובהקשרה ואין בידי לעשות זאת. תמה אני אם קריאתך היא הפשט וגם לא זכור לי כך אבל צריך לראות "בפנים".
הרי הבאתי לך בהודעה קודמת ציטוט מדויק והסבר מוסמך על כוונת הגמרא ואם אתה מתעקש לפרש אחרת תביא בבקשה הוכחות.
לגבי חזק ואמץ, תמיד תוכל לשכנע אותו לענות לך אם תפנה אליו בדרך ארץ, בחברות, ברצון לדעת, ובהפצרה להסביר את עצמו. כך אני נוהג כלפי כל חבר ובדרך כלל זה מצליח.
עוד כתבת כי יש
תאווה של הקב"ה לדירה בתחתונים
כמדומה שהציטוט המקורי שונה במקצת, והוא יוצר הבדל. איני זוכר את המקור, וידוע לי שחב"ד מרבים להשתמש במשפט הזה ואף הפכו אותו לאחד העיקרים שמשננים לילדים. אבל שם מדובר על "התאוה" ולא על "תאוה".
ההבדל הוא בכך שכאשר מדברים על "התאוה" (פועל, התאווה=רצה, עלה בו רצון) הכוונה היא לרצון, ורצון לא פסיכולוגי ומבחינה מסויימת חסר נימוק קודם. לעומת זאת, "תאוה" מתקשרת בלשוננו היום וגם פעם למאוויים גופניים. וזה ודאי לא נכון לייחס לקב"ה ואפילו בשיטת חב"ד (לא שצריך את ה"אפילו").
הרי הציטוט לקוח מן המדרש (תנחומא,פרשת נשא) והפרוש של היתאווה בא מהמילה תאווה ואתה לא יכל להתכחש לזה בתרוצים .המילה תאווה אין פרושה דווקא תאווה גופנית אלא רצון ללא סיבה מה שקרוי בעברית גחמה. כלומר העולם לא נברא למענינו אלא סתם בגלל שלקב"ה התחשק דירה בתחתונים.(ומה זה קשור לחב"ד? הרי הציטוט לקוח ממדרש תנחומא ולא מחב"ד)
מדוע באמת הקב"ה רוצה דירה ב"תחתונים", כלומר בעולם שלנו ולא העולמות העליונים?
שוב אתה חוזר על המילה מדוע .הרי המילה היתאווה באה להגיד שזו גחמה ללא סיבה ולכן לא נאמר רצון(על אף שאתה מתעקש שלא להבחין בין רצון לתאווה.שוב מנגנון ההכחשה הידוע)
יש כאן כמה הנחות יסוד, שמתחילות הרבה לפני חב"ד. זה שיש ריבוי עולמות. זה שהעולם שלנו נקרא "תחתון" בזמן שיש עולם "עליון" ואפילו יותר מאחד, ששם יש יצירי על כמו מלאכים וכו'. ובוודאי אין לקב"ה ולא יכול להיות לו ענין ביצירי חומר - לפי הגישה הזו. אבל בכל זאת, עלינו לשמוח כי ה' רוצה בנו עם זה שאנו בני העולם התחתון.
עד כאן חב"ד וחסידות (ממה שמוכר לי מעט, זה מתאים גם לגישת הבעש"ט).
אני סבור כמותם בכך שזה פלא שה' מתעניין בנו.
שוב אשלייה. מזה שלקב"ה יש גחמה לגור בעולם התחתון אין זה אומר שהוא מתעניין בנו. אלא שהוא מתעניין בו עצמו.
אבל זו עובדה.
הפכת את זה לעובדה על סמך אשליה שלך?
ומצד שני, אני סבור שלא כמותם, שאפילו אם היה כזה דבר באמת, "עולם עליון"" אז הקב"ה לא היה מעדיף אותם על פנינו. וכפי שאמר מחבר "איוב", "במלאכיו ישים תהלה". גם הם כאפס וכעין כנגדו. ויש להאריך בתפיסות תיאולוגיות שונות, פילוסופיות יותר ופחות, קיומיות יותר ופחות. (בהתאם לתזכורת של חברתנו החדשה למינגית, ראוי לפרש את המונחים האלו, אבל השעה מאוחרת מדי). המשך יבוא בל"נ.
____נוספה הבהרה בסוגרים כדי לפרש את הקריאה של המילה "התאווה"_____________
המצאתם ישות מדמיונכם שקיים כזה דבר חרדים והנה הם השק חבטות שלכם. המרחק בין הקהילות החרדית לבינם היא יותר גדול פי אלף מהמרחק בין החרדי לחילוני. כן כן כל חרדי יכול לחיות עם חילוני ולא יכול לחיות עם חרדי ממגזר אחר. אז מי המציא את החרדי כישות אם לא אתם ? מה המניע הפסיכולוגית שלכם להמציא כזה ישות ? אולי באמת תלכו לטיפול ? האם תעזו לומר על ערבים מה שאתם אומרים על ישות החרדים שהמצאתם ? אפי' על כלב לא תעזו לומר מה שאתם אומרים על הישות הדמיונית שלכם שנקרא חרדי.
בראשית דרכו סבר הפילוסוף ז'אן פול סארטר כי היהודי מוגדר ככזה באמצעות האנטישמי, וגרס כי אין לו זהות נפרדת משל עצמו, אלא זהותו מוגדרת מהשתקפותה במראה של האנטישמי. כלומר, מה שעושה אדם ליהודי הוא האנטישמי, שמגדיר אותו ככזה. אומנם סארטר חזר בו מהאמירה הזו בשלב מאוחר יותר, אבל שימו לב לרציונל שעומד בבסיסה, שגורס שהאחר מוגדר ככזה רק באמצעות השתקפותו. אתם איתי עד כאן? יופי.
נחזור לכאן ולעכשיו: בהשאלה הייתי אומר שמה שעושה את החרדים לחרדים זה תפיסתם של החילונים אותם. שנים הם היו מפולגים כציבור, בין חסידים למתנגדים, בין ספרדים לאשכנזים, בין חסידות כזו לחסידות אחרת, ובין מנהיג ליטאי כזה למנהיג ליטאי אחר וכן הלאה וכן הלאה. רוצים דוגמה שאתם מכירים? הנה אחת: בעוד שחלק מהסאטמרים הקצינו בדעותיהם האנטי-ישראליות עד כדי הידברות עם אויבים מובהקים כאחמדינג'אד וחבר מרעיו, החבד"ניקים החלו להתקרב למדינה עד כדי היחשדות כציונים כמעט. אני יכול להמשיך עוד די הרבה, אבל נראה לי שהבנתם את העיקרון.
ומי איחד את החרדים לכדי גוף אחד, מאוחד ובלתי חדיר? שר האוצר, יאיר לפיד. לפיד, בגישתו לגיוס חרדים ובסיוען של סיסמאות קליטות ויפות כמו "שוויון בנטל" ו"גיוס לכולם" , איחד את החרדים לגוף אחד, שמצדו רואה בלפיד מן המן מודרני, צורר שעומד עליהם לכלותם, ולשלוח אותם להתגייס. לפני מה שהם מגדירים "גזירת הגיוס" ראו עצמם החרדים כמעין ערב רב של זרמים, דעות, ואמונות, ואילו כעת, באמצעות השתקפותם בעיניו של יאיר לפיד, וכלל החילונים כשלוחה שלו, הם גוף אחד. במקום לחרף ולגדף את לפיד היו החרדים צריכים לשלוח לו משלוח מנות גדול במיוחד, שיביע את תודתם והערכת על השירות המצוין שהוא עשה להם.
כחילוני, לעומת זאת, אני לא ממש מרוצה משירות הדוב שלפיד עושה לי ולשכמותי. הגישה הזו של לפיד בעיניי הביאה לנסיגה של 10 שנים בהתקדמות הזהירה לעבר המדינה שעשו רוב רובם של החרדים, ולעתיד תהיה הגישה הזו בכייה לדורות. הרי החרדים לא יתגייסו לצבא ב-2017, וגם לא ב-2070. הם לא יתגייסו אף פעם, ובימים בהם דנים בקיצור שירות החובה הצבאי אני לא בטוח שזה כל כך נורא, ושצה"ל באמת זקוק להם. מה שבאמת נורא זה העיסוק הטפל והמיותר הזה בסמלים, כשמה שלפיד וחבריו לכנסת ולממשלה היו צריכים לדאוג לו הוא קידום השתלבותם של החרדים בשוק העבודה. בלעדי ההשתלבות הזו לא רק החרדים נידונים לחיים של עוני ונחשלות, אלא המדינה כולה נידונה לנסיגה איטית אחורה, עד לשלב שבו חלק ניכר מהאזרחים החיים בה לא ייקחו חלק בשוק העבודה, ואז באמת יגיע קצה של ישראל.
מרוב שהמצב הזה מגוחך יש לנו פורים כל השנה: לפיד שנראה כהמן של החרדים התגלה כהמן של החילונים. אבל עדיין לא מאוחר לנהפוך הוא, כזה שיבהיר את סדרי העדיפויות האמיתיים של מדינת ישראל, ויקדם את החרדים לתוך מעגל העבודה, ואת מדינת ישראל כולה לצמיחה ושגשוג בעתיד.
תוקן על ידי maxmen ב- 07/05/2014 01:52:33
נשלח ב-7/5/2014 00:57
אפרים
סבורני שראוי לבחון את הגמרא במקומה ובהקשרה ואין בידי לעשות זאת. תמה אני אם קריאתך היא הפשט וגם לא זכור לי כך אבל צריך לראות "בפנים".
לגבי חזק ואמץ, תמיד תוכל לשכנע אותו לענות לך אם תפנה אליו בדרך ארץ, בחברות, ברצון לדעת, ובהפצרה להסביר את עצמו. כך אני נוהג כלפי כל חבר ובדרך כלל זה מצליח.
עוד כתבת כי יש
תאווה של הקב"ה לדירה בתחתונים
כמדומה שהציטוט המקורי שונה במקצת, והוא יוצר הבדל. איני זוכר את המקור, וידוע לי שחב"ד מרבים להשתמש במשפט הזה ואף הפכו אותו לאחד העיקרים שמשננים לילדים. אבל שם מדובר על "התאוה" ולא על "תאוה".
ההבדל הוא בכך שכאשר מדברים על "התאוה" (פועל, התאווה=רצה, עלה בו רצון) הכוונה היא לרצון, ורצון לא פסיכולוגי ומבחינה מסויימת חסר נימוק קודם. לעומת זאת, "תאוה" מתקשרת בלשוננו היום וגם פעם למאוויים גופניים. וזה ודאי לא נכון לייחס לקב"ה ואפילו בשיטת חב"ד (לא שצריך את ה"אפילו").
מדוע באמת הקב"ה רוצה דירה ב"תחתונים", כלומר בעולם שלנו ולא העולמות העליונים? יש כאן כמה הנחות יסוד, שמתחילות הרבה לפני חב"ד. זה שיש ריבוי עולמות. זה שהעולם שלנו נקרא "תחתון" בזמן שיש עולם "עליון" ואפילו יותר מאחד, ששם יש יצירי על כמו מלאכים וכו'. ובוודאי אין לקב"ה ולא יכול להיות לו ענין ביצירי חומר - לפי הגישה הזו. אבל בכל זאת, עלינו לשמוח כי ה' רוצה בנו עם זה שאנו בני העולם התחתון.
עד כאן חב"ד וחסידות (ממה שמוכר לי מעט, זה מתאים גם לגישת הבעש"ט).
אני סבור כמותם בכך שזה פלא שה' מתעניין בנו. אבל זו עובדה. ומצד שני, אני סבור שלא כמותם, שאפילו אם היה כזה דבר באמת, "עולם עליון"" אז הקב"ה לא היה מעדיף אותם על פנינו. וכפי שאמר מחבר "איוב", "במלאכיו ישים תהלה". גם הם כאפס וכעין כנגדו. ויש להאריך בתפיסות תיאולוגיות שונות, פילוסופיות יותר ופחות, קיומיות יותר ופחות. (בהתאם לתזכורת של חברתנו החדשה למינגית, ראוי לפרש את המונחים האלו, אבל השעה מאוחרת מדי). המשך יבוא בל"נ.
____נוספה הבהרה בסוגרים כדי לפרש את הקריאה של המילה "התאווה"_____________
אפרים, את בירור העניינים אני עושה יחד עם אנשים שחושבים אחרת ממני, אבל מתוך גישה של בקשת האמת ולא מתוך תאוות ניגוח המלווה בטיעונים מטופשים.
נשלח ב-6/5/2014 22:56
מיימוני, להלן ציטוט המסביר את ענין השנאה:
"אומרת הגמרא:" , מדוע נקרא שמו "סיני"? – מכיוון ששם ירדה שנאה לישראל,"(מסכת שבת דף פט',ב')-הטעם להיותנו שנואים ע"י אומות העולם היא מחמת קבלתנו את התורה. שנאת עולם זו לעם ישראל, אינה נובעת מן העובדה שאנו עם מפורז ומפורד בין הגויים, (כפי שיש כאלו שרצו להאמין שעם הקמת מדינה עצמאית תיעלם השנאה), אלא ששנאה זו נובעת מעצם היותנו "גוי אחד בארץ"-עם אחד יחיד ומיוחד, אשר שם ה' נקרא עליו."
ובאשר לחזק ואמץ,עוד לא זכיתי לשמוע טענה אחת לעניין ממנו. רק השמצות . זאת הדרך שלו להמנע מברור עניינים ולהשאר באני מאמין שלו. האם אדם כמוהו יחיה עם העובדה המצערת שבריאת העולם נעשתה רק בגלל תאווה של הקב"ה לדירה בתחתונים? הרי הוא מאמין שהקב"ה ברא את העולם כדי שיהיה לנו טוב.. האם אדם כמוהו המאמין רק בטוב יכל לעכל את העובדה הקשה שמלכתחילה הקב"ה ידע שהתורה תגרום לאנטישמיות ולגורל איום ונורא לעם היהודי ? קשה לעכל את זה אז עדיף להשמיץ את האומר את האמת במקום לטעון כמוך טענות ענייניות.
נשלח ב-6/5/2014 17:37
חזק ואמץ
אין זו הפעם הראשונה שאני שומע עמדה כשלך.
הרשה לי להסביר מדוע אני בכל זאת מעדיף את דרכי שלי, עם המחיר שאני משלם בזמן ואולי בחוות דעת של הקוראים.
א. כפי שכתבתי, אי אפשר להוכיח טעות אלא במילים, לפעמים בהרבה מילים. ובוודאי שרק בדרך ארץ ובאדיבות. לא במילות גנאי שאינן מוכיחות כלום.
ב. אם הכותב לא דייק, יתכן שזה נובע מכעס ואי רצון להקשיב. אבל עמדות ביקורתיות נובעות מאידיאלים שלא מצאו מימוש. אם אפרים בן מבקר את היהדות לפי גרסתו, הרי זה בגלל שיש לו אידיאל של מה ראויה היהדות להיות. אני סבור שבאידיאל זה ניתן למצוא רכיבים שיהיו מכנה משותף בינינו לבינו. האם לא הרווחנו, אם נענה בצורה בונה, בכך שאולי נהפוך מבקר לאוהד ומסייע?
ג. בכל מקרה, לאשכול יש קוראים רבים (אולי לא הרבה, אבל ראה את המספר שמופיע. זה לא רק אני ואתה). הם היו רוצים לדעת מה עונים על טענות כאלו. האם עבורם לא חשוב לענות? האם ההצהרה "זה לא נכון" מספיקה?
כמובן, לענות במקרים כאלו מחייב זמן, סבלנות וידע. אבל, כפי שאני כותב תמיד, האם יש דרך אחרת?
מיימוני, אני חולק על עקרון האדיבות שאתה מציג. להתייחס בצורה אדיבה למי שמטיח טענות חסרות בסיס בצורה בזויה, זו נאיביות, תמימות, חוסר כבוד עצמי, ומוסר נוצרי של הושטת הלחי השנייה. כשיורקים עלי זה אף פעם לא גשם.
להמשך דבריך, אין משפט כלשהו שאי אפשר ליטול ולעוות. הטענה שהמשפט "למה נקרא שמו סיני שמשם ירדה שנאה לעולם" פירושו שמטרת נתינת התורה היא שהגויים ישנאו אותנו, ובעצם להרע לנו, היא בעיני עיוות יסודי ועקרוני. יתרה מכך, אני משער שכל אדם מעט בוגר שכותב פרשנות מסוג כזה, עושה זאת במכוון ובמזיד ולא מחמת טעות. אין לי את הזמן והיכולת הנפשית להתווכח עם עיוותים מכוונים. אין לדבר סוף ואין לו טעם. אם אתה נהנה מזה, בהצלחה. לדעתי, חבל על הבלאי של המקלדת.
