תיקון ליל שבועות
פרולוג: חג מתן תורה (?)
חג השבועות (על שם השבועות שסופרים מקצירת העומר) הינו חג יוצא דופן בלוח היהודי בזה שאין לו תאריך קבוע. עד לקביעת הלוח היהודי, ולמעשה במשך כל תקופת המקדשים ופולחן הקרבנות, לא היה לחג השבועות תאריך קבוע. בהנחה שהעומר הוא ממחרת הפסח - חג השבועות יכול היה לחול בה' סיון, ו' סיון או ז' סיון. (תלוי במספר הימים בחודשים ניסן ואייר)
אם נדייק עוד יותר, חג השבועות אינו מוזכר בשום מקום בתנ"ך כחג מתן תורה אלא כחג חקלאי - חג הקציר. גם בחג הסוכות, שנקבע בזמן האסיף (סתיו) יושבים בסוכה לזכר אבותינו שישבו בסוכות במדבר באביב. בתקופה בה עיקר משלח ידם של האנשים היתה החקלאות נקבעו החגים בזמנים בהם סיימו לעבוד והיו ב"חופש" וזמנים אלו נחשבו זמני שמחה שבהם לא היו טרודים בעבודה ויכלו להודות על הקציר (או האסיף) המבורך...
מהיכן אם כן בא התאריך של ו' בסיון?
בפרשת יתרו נכתב: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי"
לאחר מכן מופיע דין ודברים בין האל לבני ישראל בקשר לקבלת התורה כאשר משה משמש שליח בכל פעם מצד לצד (ישראל במחנה והאל בהר סיני) שבסופו האל מורה למשה להכין את העם ליום השלישי שבו יתקיים מעמד מתן תורה.
כפי שאפשר לראות אין בפסוקים תאריך מדוייק, אבל אפשר לשער בערך מתי הוא התרחש.
לכאורה היה אפשר להניח ש"בַּיּוֹם הַזֶּה" המוזכר בפסוק הראשון הכוונה לט"ו סיון (אחרת מה הטעם להזכיר פה את יציאת מצרים?) אולם בתלמוד מפרשים שהכוונה ליום הראשון של החודש השלישי. הנחה מוספת שמוזכרת בתלמוד היא שכל דיבור של משה עם האל המוזכר בפרק היה ביום נפרד. לפי זה נקבע בתלמוד שציווי שלשת הימים נאמר בד' סיון.
מכיון שד' סיון הוא היום הראשון, ה' סיון הוא השני ובו' בסיון ניתנה התורה - אולם אין תמימות דעים בתלמוד לגבי העניין הזה ולפי ר' יוסי שלושת הימים שקבע משה הם 3 ימים שלמים ולכן מתן תורה היה בעצם בז' בסיון.
(מעניין לציין שאפילו אצל חכמי הגמרא לא היה קונצנזוס בקשר לתאריך מתן תורה)
תיקון ליל שבועות
המנהג להיות ערים כל ליל שבועות אינו מוזכר כלל בתלמוד או בראשונים. המקור הראשון למנהג הוא ספר הזוהר שכותב שכבר בזמן רשב"י היו נוהגים החסידים להישאר ערים וללמוד תורה. (ספר הזוהר הוא ספר שהתפרסם בשנת 1300 בערך ע"י הרב משה די ליאון שפירסם כתבים קבליים וטען שהם מועתקים מכתבי יד עתיקים מאוד שברשותו ומיוחסים לרשב"י ותלמידיו אבל הוא נפטר לפני שמישהו הספיק לראות את אותם כתבי יד)
גם אחרי שהתפרסם הזוהר המנהג היה נפוץ בעיקר בקרב המקובלים שהיו לומדים את הזוהר ולא נחלת הכלל והתחיל להתפשט בעיקר בזמן ר' יוסף קארו (מחבר השולחן ערוך) בצפת שהיתה מרכז משגשג של מקובלים באותו זמן.
כדי להבין את מה שקרה באותו ליל שבועות של ר' יוסף קארו וחבורתו וטבע את חותמו על התיקון של ליל שבועות יש להקדים ולספר על תופעה מיסטית מיוחדת - "
המגיד".
המגיד
מגיד הוא מונח בקבלה שמתאר סוג של כח עליון (מלאך או נשמה) שמתגלים לאדם ומגלים לו סודות. (ומכאן שמו - מגיד)
בימי הביניים היו כמה רבנים שטענו שהתגלה אליהם מגיד ואצל הרב יוסף קארו הסיפור קצת שונה. לאחר מותו התפרסם ספר "מגיד מישרים" שמתאר יומן אישי (כולל תאריכים ואירועים) של התגלויות המגיד אליו. בימות חייו וכן בחיבורים ההלכתיים שלו אין איזכור כלשהו לדברים האלה ואם זה אכן יומנו האישי אז הוא כנראה השתדל להסתיר את הצד הקבלי שבו בימי חייו. (מי שרוצה לעיין בגירסה דיגיטלית של הספר יכול לעשות זאת
כאן)
תופעת המגיד של ר' יוסף קארו היתה מתרחשת כאשר הוא היה יושב ולומד משניות ואז השכינה, שמסומלת במשנה לפי הקבלה (בשונה משאר המגידים בקבלה שהיו מלאכים), היתה מתחילה לדבר מפיו ולהורות לו דברים באורחות חייו וכן חידושים (קבליים בעיקר) והערות על חיבוריו.
בין הדברים האישיים שגילה היו גלגולי נשותיו ואיזה רבנים הם היו בגלגולים קודמים וכן שהוא יזכה שפסקיו יתקבלו בישראל וייעשו מופתים על ידו ושהוא יעלה בחכמת הקבלה יותר מרשב"י בעצמו וגם שהוא ימות על קידוש השם. (משהו שלא קרה בסופו של דבר)
עדות להתגלות אחת של המגיד ברבים אנחנו מוצאים באיגרת של הרב אלקבץ שמצוטטת ע"י השל"ה. השל"ה היה מרבני אשכנז במאה ה-17, הוא נולד באירופה ועלה לירושלים ואח"כ עבר לצפת שם התמסר ללימוד הקבלה כמה שנים עד מותו. בספרו "שני לוחות הברית" הוא מביא איגרת מאת הרב שלמה אלקבץ (המוכר יותר בתור המחבר של "לכה דודי") שהיה חבר קרוב מאוד לר"י קארו וזה תוכנה:
<*>דעו לכם כי הסכמנו החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו) ואני עבדו ועבדיכם מהחברים, לעמוד על נפשנו ליל שבועות ולנדוד שינה מעינינו. ותודה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשכם.
וזהו הסדר שתיקנתי וסדרתי בלילה ההוא,
ראשונה, תורה קרינן מפרשת 'בראשית' עד 'ויכולו' בנעימה בקול גדול,
אחר כך 'בחודש השלישי... ' עד סוף סידרא,
עוד מפרשת משפטים 'ואל משה אמר... ' עד סוף סידרא,
עוד מפרשת ואתחנן 'ויקרא משה אל כל ישראל... ' עד סוף פרשת 'שמע ישראל...',
עוד מפרשת וזאת הברכה 'ויעל משה...' עד 'לעיני כל ישראל',
עוד ההפטרה ויהי בשלושים שנה והפטרת תפלה לחבקוק הנביא,
אחר כך מזמור השמים מספרים, ומזמור יקום אלהים,
אחר כך האלפא ביתא בלא השירות,
אחר כך כל מגילות שיר השירים וכל מגילות רות,
ואחר כך פסוקים אחרונים של דברי הימים.
וכל זה באימה ביראה בניגון ובטעם, לא יאומן כי יסופר.
ואחר כך למדנו על דרך האמת.
ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב, והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר:
'שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי שלום לכם, אשריכם ואשרי ילדתכם, אשריכם בעולם הזה אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה ליושנה. התחזקו ידידי התאמצו אהובי שמחו ועלצו. ודעו כי אתם מבני עלייה, וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא, וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אווירים וכמה רקיעים עד שעלה, ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם. והנני המשנה הא' המייסרת את האדם באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלה יותר ויותר. אבל עם כל זה נתעליתם, ואשריכם ואשרי יולדתכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם, ועל ידיכם נתעליתי הלילה הזה, ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל. ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן שינה שהיא אחד משישים במיתה, וסרוחים על עריסותם, ואתם נדבקתם ביהו"ה והוא שמח בכם. לכן בניי התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי. ואלו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא הייתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם, בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר, לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים, ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם, ותורתכם ערבה לפני הקב"ה. לכן עמדו בניי ידידי על רגליכם והעלוני, ואמרו בקול רם כיום הכיפורים, ברוך שם כבוד כו'.
ועמדנו על רגלינו וקטרי חרצינו משתרין ואמרנו בקול כאשר נצטוינו. וחזר ואמר:
אשריכם בני, שובו אל לימודכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל, כי לא כל העתים שוות, ואין מעצור להושיע ברב או במעט, ועיניכם אל תחוס על כליכם, כי טוב הארץ העליונה תאכלו, ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ ההיא תאכלו. לכן מהרו ועלו, כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכם, ואתם שלום ובתיכם שלום וכל אשר לכם שלום, ה' עוז לעמו יתן כו''.
את כל הדברים האלה דבר אלינו ושמעה אוזנינו, ורבות כהנה וכהנה מענייני החכמה, כמה וכמה הבטחות גדולות, וכולנו געינו בבכייה מרוב השמחה. וגם בשמענו צרת השכינה בעונותינו וקולה כחולה המתחננת אלינו. ואז נתחזקנו עד אור הבוקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה ורעדה.
ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם. ושם מצאנו לשלשה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא, וגערנו בהם ונספר להם את כל הטובה אשר עשה ה' עמנו. וימס לבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכייה. וגם אנחנו התחזקנו כנגדם יען בסבתם לא זכינו עוד והפסדנו כאשר אמר למעלה. ויאמרו מי יתן והלילה הזאת השנייה נתחבר ביחד ונהיה עשרה, והסכמנו לעשות כן.
ועם שבלילה הראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע כמימריה, וגם ביום לא הונח לישון, כי דרוש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה וישבנו שם, ועם כל זה שינסנו בעוז מותנינו ועשינו בלילה השנייה כסדר הראשון. ומרוב השמחה שהיינו עשרה לא המתינה עד עת קרוא המשנה, ולא עד חצות כמו בלילה הראשונה שהיה ממש בחצות הלילה, רק תכף שהיינו קוראים דברות של משנה תורה, בהגיענו אל פרשת שמע, קול דודינו דופק והתחיל:
שמעו ידידים המהדרים מן המהדרים, הקיצו ורננו שוכני עפר בסוד עפר העליון שני ההי"ן כו', ודברים רבים של חכמה אמר.
הנה אחר כך אמר:
'אשריכם ידידי, אשריכם המעלים אותי, כמה וכמה נתעליתם שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בע"ה אשריכם ואשרי יולדתכם, אל תראו חרפת אנוש ומגידופם אל תחתו כי אתם המעלים לכנסת ישראל. ודעו כי אתם מבני עליה כו' כדלעיל. ואתם מתדבקים בי, והכבוד חופף על ראשיכם, וחוט של חסד משוך עליכם. ואלמלא נתן רשות לעין, הייתם רואים האש הסובבת הבית הזאת. לכן חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר, והעלוני בקול רם שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיום הכיפורים.
ודברים אחרים כמו חצי שעה. וחזרנו לסוד (לסדר) הלימוד. ואחר כך בחצות הלילה חזר הדיבור פעם שנית, ודיבר שיעור שעה ויותר, וחזר לשבח הענין הלימוד ההוא. ואמר:
ראו השמע עם קול מדבר ככם, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, אם זה כמה מאות שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זכיתם. ולכן מכאן והלאה תהיינה עיניכם פקוחות על דרכיכם, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, והחלש יאמר גיבור אני, והחזיקו עצמכם לגדולים, כי אתם מבני היכלא דמלכא, וזכיתם לפרוזדור, השתדלו ליכנס לטרקלין, ולא תצאו מהפרוזדור, כי אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו. הקיצו בניי וראו כי אני מסברת אתכם, הקיצו ידידי התאמצו והיו לבני חיל. ועתה אל תתלוצצו, חזקו ועלצו וחוט של חסד המשוך עליכם מדי יום ביומו זרו הלאה ומעכו אותה וראו כי אתם שכורים מחמדת העולם. הקיצו שכורים, כי הנה יום בא ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודיו בהנאת העולם ואת אלילי זהבו חמדת הממון. ועלו לארץ ישראל, כי יש לאל ידכם, רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו. והיוצא מכם ונזור אחור דמו בראשו. וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות...
ומעיד אני שמים וארץ כי כל זה שדברתי פה ובקונטריס אינו חלק אחד ממאה ואחד, . אחי ועמי, שמעו תחי נפשיכם, כי החברים השלמים אשר ראו כל זה רוח חדשה נתן בקרבם....
שלמה הלוי אלקוויץ
)
) ומנהגי האבילות בספירת העומר לא חרגו מזה.
