היחס בין הא"ס לסוף

והמסקנה הפוכה לגמרי משלך ,שהמציאות הגבולית שיש בעולם מחיבת שהא"ס כולל בתוכו גם את הגבול ,וההאצלה פרושה יציאה לפועל של המציאות הא"ס שכוללת בתוכה הכל, בחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה"

אני יוצא מנקודת הנחה ,שרק דבר נברא הוא גבולי ,ומכיון שע"כ שיש בורא הרי הוא לא גבולי מצד שני כיון שיש נבראים, חיב להיות קשר בין המציאות הא"ס לנבראים הסופיים , ולכן חיב להיות שהמציאות הא"ס היא לא רק במובן של חסר גבול ,אלא גם שכולל בתוך מציאותו את כל הגבולות ,ולכן שיך יחס בין הנבראים לבורא כיון שמציאותו אכן כוללת גם אותם ולזה הבאתי משל של היקום שהוא א"ס גם במובן של א"ס ממש וגם במובן שכולל בתוכו את כל הגבולות האפשריים

נדמה לי, עתיק, שיש בדבריך אי הבנות משום שאתה קורא טקסט ישן בשפה חדשה. עליך לקרא אותו במשמעות שאותה הבין, ואליה התכוון הכותב. כמו כן, בני הזמן ההוא לא הכירו יקום עצום ממדים ולא כוכבים אדירים, כפי שכתבת. יקום עצום ממדים הוא גילוי של שנות העשרים, כלומר לפני כשמונים שנים. העולם העתיק נתפס אמנם כגדול אבל גם כ'ביתי'. אם אתה מוצא איזה מקום תפילה בראש הר גבוה, הרי זה משום האמונה שבכך המתפלל מתקרב לעולם השמימי – האלהי, אל גלגל הירח. היום אתה אמור לדעת כי גם עמידה על ראשו של האוורסט אינה מקרבת אותך לשום דבר.
את הדברים כאן אני כותב לפי הכרותי הכללית את השיטה, ולא על פי התיחסות לאיזה טקסט מסוים.
אין סוף במובן המקובל היום הוא למשל קבוצה של אין סוף איברים. קבוצת המספרים הטבעיים, 1 2 3, מכילה אין סוף איברים. כמותה גם קבוצת המספרים הטבעיים הזוגיים. במובן המדובר בטקסט הא'ס נתפס כאפשרות נעדרת ולא כדבר שעשוי להתקיים בפועל, בממש. אפשר לספור את המספרים הטבעיים אבל בממש תמיד תעצר באיזה מספר שהוא סופי. כל מה שקיים בטבע נתפס כסופי בלבד.
בראש מערכת האצילות עומד ה'אחד', שהוא פשוט ביותר ושלם ביותר, והוא היש הממשי ביותר. השלמות הפשוטה הזו מכונה א'ס משום שאין לה איזה חיסרון שהוא. היש הזה הוא מחוץ לחלל ולזמן, ואין ליחס לו מימד אין סופי בחלל או בזמן. כל הדברים המואצלים מן הא'ס, הם בעלי בחינות מסוימות וחסרים בחינות אחרות. הם מוגבלים במה שהם חסרים ולכן סופיים לעומתו.
רעיון ההאצלה מבטל את התהום אינו ניתן לגישור בין העולם ובין העיקרון הראשון שלו. בתורה הזו נמצא הכל על רצף ארוך אחד שראשיתו ב'אחד' ה'אין סוף', ואחריתו בחומר ההיולי שהוא שום דבר בממש ואפשרותו של הכל. לא רק השמים משקפים את העולם של מעלה אלא כל דבר ודבר לפי מיקומו ברצף. האדם ודאי שכך.
מן השלמות הפשוטה של אותו 'אחד' הקרוי 'א'ס' מתחייב שאינו בורא ואינו יודע ומשגיח. ההאצלה שהוא מאציל אינה מעשה תודעתי ומכוון ממנו, אינו מתחיל ואינו מסתיים.
עודד

ומנין לך שהעולם אינסופי?

ומאידך, כדי להגיע לאינסופיות המספרים הטבעיים מספיקה הוכחה מאד פשוטה, ראה

יש אריכות באשכול הסמוך ,חידוש האצילות של ר' שמעון ,שבא לבאר את היחס בין הבורא הא"ס לנבראים הסופיים ע"כ חשבתי לבאר שהנבראים הסופיים אינם נפרדים באופן מוחלט מהא"ס (הרי חיותם היא מהא"ס) אלא כמו היחס ליקום שמצטיייר לנו כא"ס ,ובכא"פ אין אנו משיגים את הא"ס של היקום ,אלא מתוך מימדים סופיים כגון כוכבים אדירים וענקיים ומרחבים עצומים שאנחנו רואים , אבל הראיה שלנו רואה לא את הא"ס אלא את גודל הסוף ומתוכו אנו למדים ומצטייר לנו שהיקום הוא בעצם א"ס כ"כ ודאי הברואים אינם חלק נפרד מה' אלא השתקפות גבולית של הא"ס ,וכמו שהיקום הא"ס כולל בתוכו א"ס ענינים גבוליים וא"כ נלמד שהתפיסה שלנו את הא"ס היא דוקא ע"י התגלות גבולית של הא"ס וזה מה שביאור בענין האצילות היינו זה ודאי שהטדם אע"פ שהוא חלק מהא"ס אינו משקף באישיותו את הא"ס משא"כ השמים אפילו שהם סופיים משקפים את הא"ס מתוך עוצמתם ,ובהם מתגלה לנו עוצמת הא"ס בחטינת "השמים מספרים כבוד א-ל" וזה ענין האצילות שדרכה אפשר להשיג את הא"ס

אנא הסבר