קברים אמונות והוכחות

קברים אמונות והוכחות

לפני זמן קצר פורסמה, באתר הכתבות כאן, דברים שכתב האדמו'ר מצאנז בעלון פנימי של חסידי צאנז.
'האדמו"ר ציטט את אביו ה'שפע חיים', שלא תמך בנסיעות לקברי צדיקים לאירופה וגם כאן בארץ ישראל. "אבא היה אומר: כשתלמד מדברי רבי שמעון יהיה לך את רבי שמעון אצלך. הוא בעצמו לא נסע הרבה למירון, אלא פעם בכמה שנים. כשאנו למדנו בישיבה לא עלה על הדעת לנסוע בל"ג בעומר למירון והיה סדר לימוד בישיבה כרגיל בכל יום.
"גם לקבריהם של צדיקים מפורסמים כמו הבעש"ט הקדוש והמגיד ממעזריטש, לא היו מרבים בנסיעות בחצרות החסידים.
"אבי היה אומר שאת הצדיקים העלו לארץ ישראל לאחר מותם, ושבאמת אין הם טמונים עוד בחוץ לארץ ודאי לא היום, אחרי שאין יהודים במקומות הללו". '
[שלמה גרינברג, בחדרי חרדים 14:11 13/04/2014 ]

מאמינים מבקשים להתחבר אל הקדושה. הדרך שמציע האדמו'ר היא דרך אינטלקטואלית. כשתלמד מדברי רבי שמעון יהיה לך את רבי שמעון אצלך. או, בלשון אחרת, כאשר תלמד תורה תחבור אל בעל התורה. דרך אחרת היא 'ללכת בדרכיו', לעשות 'חסד משפט וצדקה'. שתי הדרכים משלימות זו את זו.

אבל לא כל אחד יכול מסוגל ללמוד, ובעיקר, אין בדרכים אלו איזו גישה מידית, גם אם עקיפה אל הקדושה. אנשים מבקשים משהו מוחשי, 'ממשי', דבר הנתן לנגיעה, לראיה בו במקום, ואם אינו חי, יהיו אלו שרידים, מקומות או חפצים מסמלים.
לא כל אחד משמע הרוב בגדול, אשר מבקש ומוצא לעצמו את שהוא צריך, וצרכים אלו הם אנושיים וארציים לגמרי, רפואה, פרנסה, מגן מפני שלטון נוגס, צדק, וראש לכל, איזו תקווה מפני החידלון, הבטחה לגאולה. פעמים אנשים נבונים יודעים כי יש לכוון את ההמון הגדול אל המקומות הראויים ולתת לו את מבוקשו, שאחרת לא ימצא נחמה בחייו הקשים ויתפרע. כל אלו יוצרים דת עממית, ארצית מאד, גשמית, מוחשית, מלאת קדושים וצדיקים, ברכות וקללות וניסים לרוב. אם אין ברצון ההמון ובכוחו להעלות את ירושלים של מטה אל הקריה של מעלה, תרד זו של מעלה לארץ מטה. את המוסדות של מטה הכל מכירים.

נדמה לי כי לא קם מוסד מומחה לענינים האלו, גדול ורב תחכום, מן הכנסיה הקתולית. היא מחזיקה בידיה את מפתחות השמים. רק בכוחה להבטיח גאולה לנפש לאחר מותה, ותחיתה ביום הדין הגדול. ואשר הכנסיה לא העניקה לו מן החסד הזה נדון לנצח לסבול יסורים איומים.
פלוויה יוליה הלנה, אישתו של קיסר רומא, ואמו של קונסטנטינוס הראשון, הקיסר שהתנצר, עלתה לרגל לארץ ישראל לחפש מקומות בהם פעל ישו, ואת הצלב שעליו נצלב כמעט שלש מאות שנים קודם לכן, וכשרוצים 'מוצאים'. ומא ומתמיד העובדות מתאימות עצמן לצרכי אמונה. כללו של דבר, ארץ ישראל מלאה במקומות קדושים, כל אחד בגלל איזה סיפור שהוצמד לו. ולא רק כאן. אירופה מלאה כנסיות המכילות שרידים קדושים, רליקוויות, - עצמות, שרידי בגדים וחפצים אחרים. אחד החשובים והמפורסמים הוא סנטיאגו דה קומפוסטלה, בו מצויות עצמותיו של יעקב בן זבדי, תלמיד ישו, אשר מת בשנת 44, ועצמותיו שטו על צדפה לכל ארכו של הים התיכון עד שהגיעו לחופי ספרד, שם נמצאו בשנת 835. משם הובלו, בהדרכתו של כוכב, אל מקום קבורתם הרחק בגליסיה, שצפון מערב ספרד. הקתדרלה שנבנתה במקום שמשה מוקד עליה לרגל מכל רחבי אירופה המערבית. על עסקים כלכליים נלווים כמובן לא נדבר כאן.

מנגד, אין לזלזל במסורות. לא רק משום שהן מלמדות על עולמם של בעלי המסורת. יש מסורות שמשמרות מידע עובדתי אוביקטיבי. כדאי איפא לחקור אותן ולבדוק אם אפשר להסתיע בהן לגילוי עובדות.

דרכי ראיות

כולנו קראנו על עלילות הדם, לפיהן היהודים רוצחים ילדים נוצרים ומשתמשים בדם לאפית מצות. וכי חסרו 'עדים' לכל רצח? האם כולם היו שקרנים מועדים? לא היה זה סיפור ממקום רחוק בזמן ובמקום, זה קרה יום יומים קודם לילד של השכן ממול. לא היה זה סיפור מקומי חד פעמי, אלא סיפורים החוזרים על עצמם במקומות רבים. האם לא היה 'הגיון' בריא לסיפורים? החסרו עובדות ופירושים של גדולים וחשובים להוכחת האמת המוצקה של הסיפור, בלי ספק כלל? וכי לא האמינו מליונים באמת המוצקה של העדויות ומסרו אותה הלאה בעדותם? האם כולם טועים? כיצד יפקפק המאמין הפשוט בדבריו של איש כנסיה זוטר או בכיר ובחכמת הכנסיה המחזיקה באמת? - האם יש בכל אלו להפוך עלילת שוא לאמת? כן! כאשר אתה רוצה או צריך איזה דבר, אתה הופך את הצורך שלך לעובדה אמיתית בלי ספק, יוצר אמונה תפלה ולעזאזל עם העובדות.

מגיב אחד בשם דני.
'כאן באה"ק הרי שהנוהג להתפלל על קברי אבות וצדיקים מתחיל כבר מימי אבות! יוסף הצדיק התפלל על קבר רחל אמנו וכלב בן יפונה התפלל במערת המכפלה כמצוטט ברש"י על הפסוק "ויעל עד חברון"! קבר דוד המלך ידוע כמקום קדוש וישועות, יש על המקום עדות הארי ז"ל ודורי דורות של יהודי ירושלים וגם הרבי יוסף יצחק זצ"ל שניאורסאהן מליובאוויטש התפלל שם היות והוא המקום בלי ספק ציונו של דוד המלך! '

נבדוק את סוג הטיעון שלו ותקפותו.
העובדה שאנשים נוהגים להתפלל על קברים ידועה לנו. אבל חסרה כאן מילת דיוק. על סמך מה אנחנו יודעים, ומה טיבו של הדבר עליו סומכים. הנוהג מתחיל 'כבר מימי אבות!' אם באברהם ויצחק מדובר, נראה ששנים אלו יכלו להשתטח רק על קברי צדיקים מן הגויים. ומה טעם היה להם בדבר כאשר דברו ישירות עם האלהים עצמו?
הכותב מביא את דברי רש'י על הפסוק 'ויעלו בנגב ויבא עד חברון' [במדבר יג 22]. במסכת סוטה פרק ז' דף לד ע'ב נאמר: 'אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים'. בתורה לא נאמר דבר על כלב הפורש מחבריו והולך להשתטח על קברי אבות. רבא, החי בבבל כאלף וחמש מאות שנים מאוחר יותר אומר דרשה משלו על פי עולמו. רש'י חי כשבע מאות שנים אחריו באשכנז ודאי היה זקוק לרחמי אבות מפני הנוצרים. האם שניהם יכולים לספק לנו איזו עובדה הנוגעת לכלב? ודאי שלא. אבל רבא המספק דרוש משלו, משמש לכותב עדות עובדתית כיוון שהוא מעוניין בעובדה זו.
באותה דרך שגויה הוא מעיד את הארי והרבי מלויבביץ כראיה להיות קבר מסוים בירושלים, כ 'המקום בלי ספק ציונו של דוד המלך!' הדבר היחיד שאפשר לומר הוא כי שני אישים אלו סברו והאמינו, אלפי שנים לאחר מעשה, כי זה מקום קבורת דוד. אבל אמונתם אינה מסוגלת להיות ראיה בלי או עם ספק. אף בר דעת לא יקבל ראיה מן הסוג הזה. מן הטיעונים האלו אפשר להסיק כי הכותב א. משתוקק להאמין בדבר מסוים כעובדה אוביקטיבית העומדת בפני עצמה, וב. כי למען ההשתוקקות הזו הוא מוכן לוותר על שיקול דעת ולעוות את מחשבתו.

עוד מוסיף הכותב כי 'קבר דוד המלך ידוע כמקום קדוש וישועות'. הנה דוגמה יפה לדת ההמון עליה נכתב למעלה. מליונים עולים לרגל אל מקומות קדושים לצורך בקשת ישועה מפני איזו צרה הפוקדת אותם. צלינים אלו בכל העולם מצויים, ולא חסרים להם מקומות קדושים מכל הסוגים והמינים והדתות. תאר לך, הקורא, אדם נוצרי מבקש ישועה, ההולך ברגל מברבנט או פריס, עובר את צרפת, חוצה את הפירנאים הגבוהים, והולך לאורך כל צפונה של ספרד עד שיגיע לאותה קתדרלה של סנטיאגו. וכי לא יוושע? עצם הגעתו בשלום היא עדות להשגחה שזכה לה. ככל שהעליה לרגל ארוכה ומתישה יותר ומסוכנת, כך מובטחת ישועה גדולה יותר. ו'עדויות' לא חסרות. מי יהין לפקפק בעדותו של הצליין השב הביתה על הפלאות והישועות להן זכה?

יש הסוברים כי עדות העוברת מאב לבנו ברצף משמשת ראיה על תוכן אותה עדות שנמסרה מיד הראשון בשרשרת. ועוד כי רבים נוספים אוחזים באותה שרשרת של עדות. אי אפשר לפסול טעון כזה על הסף. אולם אנשי המאה העשרים, היודעים היטב כי אפשר ליצור דעות ואמונות ומסורות יש מאין, וכי אפשר 'לעבוד' על מאמינים מכל הסוגים ולשכנע אותם, ואפילו לעורר אותם למעשים על סמך אמונות מן הסוגים האלו, אנשי המאה העשרים צריכים להיות זהירים בהתבססם על שרשרת עדות, ולא לקבלה כוודאית.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 16/05/2014 16:40:38