| נשלח ב-23/5/2014 14:55 |
 |
| |
גט מדין זכיה שהתפרסם בכיכר
תוקן על ידי חסדא ב- 23/05/2014 14:58:41
תוקן על ידי חסדא ב- 23/05/2014 15:12:47
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2015 00:18 |
|
| |
http://www.kikar.co.il/184087.htmlהאמת ששמעתי עליו גדולות כיהודי תלמיד חכם עצום מוכשר וירא שמים , שמעתי לאחרונה על אחד מהטיעונים נגד הגט ממקום מוסמך שדוקא חשבתי עליו וכדאי לדון עליו , ברפואה רווחת הדעה שאין תחליף למסירות המשפחה לגבי הטיפול של חולים ממין זה , האם יש חזקה ברורה שהינו מוותר על טיפול זה ,האם אין לחשוש לאגוצנטריות קיים ,,חתונה לטוב ולרע,,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2015 21:10 |
|
| |
שיטת הרב אלישיב שהובאה בפסק הדין, מדהימה מבחינת המשמעות האנושית של חיי הנישואין, ומן הנכונות האופיינית לשנות חזקות הלכתיות בשל שינויי הזמן של אנשים פרוצים.
"ביאר שגם לסברת השבות יעקב במה שביאר דברי הגמרא "טב למיתב טן דו" שהכוונה לכל מיני קירבה כמו חיבוק ונישוק, שבזמננו שהנשים יכולות להשיג סיפוק זה אצל גברים אחרים ללא חיי נישואין, יתכן ולא נאמרו דברי הגמרא הללו."
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2014 14:24 |
|
| |
הוא טוען שאין דבר פסול בהרחבת ההשערות על מה היא זכות לו. הוא אמר שהבטיחו לו מבית הדין שיעשו הכל בלי לפרסם. הוא גם היה בטוח שהרב עובדיה יחתום על ההיתר (לטעמו הרב עובדיה אמר להם בעל פה שעקרונית אפשר להתיר, רק לא הסתייע מילתא לסיים הדבר) אגב, הוא החל (בשבת פרשת קרח) ללבוש תכלת בפרהסיה בטלית גדול, בניגוד למנהגו כל השנים ללבוש תכלת רק בטלית קטן ולתחבם במכנסיו. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2014 14:23 |
|
| |
תשובת דייני צפת לרב פרבשטיין באתר דעת: http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1069
1) שגו ברואה:
"...על כן בהכרח, כשכותב החזו"א [אה"ע פו] סק"א וסק"ב שהשוטה חשיב "בר קנין", פשיטא שכוונתו בר גירושין כמבואר בסק"ו. ולכן ברור שמש"כ החזו"א "דודאי אין זמן השטות הפסק, שהרי זכין לו בזמן שטותו", היינו הגירושין דאיירי בה."
בחזו"א פו סק"א, כתב: "אבל י"ל, כיון דזכין לשוטה, ומעמידין לו אפוטרופוס, הכי נמי מהני מעשיו של אתמול".
וכי היכן מצאנו אפוטרופוס לגירושין ? ברור שכוונתו לממון. אלא שהזכיה בממון, מוכיחה שיש לשוטה אישיות משפטית גם בזמן שטותו, ולכן יש רצף בין מינוי השליחות לפני שטותו, לביצוע השליחות לאחר שטותו.
וכן מש"כ שם, סק"ב: "שהרי זכין לו בזמן השטות, וחשיב בר קנין...", היינו בממון, אבל גט לעולם הוא דבר שבחובה.
2) לא הוה ידעו מאי קאמר להו הרב פרבשטיין, ששני נימוקי פסק הדין מוציאיםזה מזה.
הרב פרבשטיין כתב שאם אכן אפשר לזכות גט לצמח, בטלה האומדנא שאדעתא דהכי לא היתה מתקדשת למי שנהיה צמח. שהרי כדאי לה בינתיים להתקדש, ואם יהיה צמח, בית הדין יזכו לה גט.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2014 07:33 |
|
| |
פתיאמי
ברוך הבא אל הפורום!
כיון שאתה מצוי אצל הרב גולדברג, שנראה אחד מחשובי הפוסקים שנותרו לנו, האם תוכל לציין מה הנימוקים בפסק שנראו לו כנכונים ואיך היחס בין הנימוקים לבין המקורות. ושנית, מה פירוש "לא כל דבר צריך לפרסם" לשיטתו. האם כוונתו שהדיינים היו אמורים להתיר אבל לשמור את ההיתר ברשומות בית הדין ולהעמידו רק לרשות דיינים אחרים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2014 07:31 |
|
| |
אם הבנתי את הדיווח שלונקק בידי מיכי, אז הטעם להיתר כפי שהוא מובא כאן הוא בקצרה:
הדיינים השתמשו בהליך נדיר – למעשה תקדימי בנסיבות אלו – בשם “גט זיכוי”, שבו מינו את עצמם לשליחי הבעל, וקבעו כי רצונו הוא להתיר את אשתו ולאפשר לה להינשא לאחר. הדבר נעשה בהסכמת משפחת הבעל.
איני יודע כמה ניתן להסתמך על דיווח קצרצר בעיתונות, אבל לפי מה שהבנתי מהאשכול (שלא היה לי זמן ולא יכולת לעקוב אחרי כל הנאמר בו, כגון ההבדל בין זכין ל... לבין זכין מ... שאינו מוכר לי כלל וכנראה הוא רק באחרונים) - היו שני נימוקים. האחד הוא זה שמצוטט כאן, ועליו יש לומר שהוא מצוה רבה לומר כן, אבל זה נגד המקורות התלמודיים. והשני הוא שיש כאן סברה של "אדעתא דהכי לא נישאה" ומיכי הוכיחני שלא הבנתי או איני זוכר את המקורות התלמודיים שמהם משמע שאפשר לומר זאת ואני בעניותי הבנתי ההפך ממנו...
אולי השבוע יהיה לי יותר זמן לעיין.
והעיון הזה צר לי מאד, כי מצוה רבה לשחרר עגונה. וגם הסברה היא טובה. מדוע לא ניכנס לדעתו של המשותק - או של כל אדם - ונאמר שאנו הדיינים החכמים מבינים מה היה רוצה או מה היה רוצה באמת אילו היה נוהג לפי הצדדים היפים יותר באישיותו? האם לא נעשה זאת כי זה מדרון חלקלק וסמכות שאסור לנו לקחת לעצמנו, או מפני שזה פשוט לא נכון להסתמך על רצון שלא היה קיים בתודעת האדם, גם אם אילו היה חושב על כך היה מסכים שבעצם זה רצון ראוי או שאפילו התעוררה בו איזו נטית מחשבה בכיוון? (ויש עוד צדדים מן הסתם בעיון הזה).
בפן החדש של הפרשה, כלומר מחאת הדיינים החרדיים, לא מן הנמנע שיש כאן שיקולים אחרים. לא נכונות ההיקש מן המקורות (שכאמור לפי דעתי המקורות שלא מן הסברה אינם מצדיקים את המהלך הזה "התקדימי" כלשון העיתון) אלא החריגה מן השמרנות ולקיחת סמכות בידי בית דין של דייני המדינה... כלומר סוציולוגיה וחשש מאבדן השליטה בפרשנות ההלכה. וגם כאן יש צדדים וצדדי צדדים לדיון.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2014 00:30 |
|
| |
הרב זלמן נחמיה עדיין אוחז נהגו
דיברתי איתו בשבת. הוא טוען שההיתר הוא לגיטימי ולא חורג מגבולות הפסיקה. הוא רק לא מבין "למה כל דבר צריך לפרסם"... (מה שלדעתי מעיד עד כמה הוא מנותק מהמציאות העכשווית) נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2014 21:22 |
|
| |
דייני צפת משיבים לביקורות
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 23:18 |
|
| |
אח, החילוק בין זכין מאדם וזכין לאדם מופיע בחי' הגרנ"ט סי' קנא, ולדעתי הוא חילוק פשוט (בעוד אופנים).
לגבי מראי מקומות, ראה בפס"ד עצמו מובאים הרבה מאד מקורות כאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 19:03 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | החילוק בין דעת הבעל לדעת האישה הוא מחמת שבזכייה לבעל הוי זכין מאדם ולאישה הוא זכין לאדם.
ולגבי גילוי דעתא וגט מעושה יש לדחות שזה רק היכא שאינם דברים שבליבו ובלב כל אדם (אמנם לא השתכנעתי שבפס"ד כאן זה כן דברים כאלה).
|
|
כוונתי היתה שאינני רואה הבדל בין הבעל לאישה לגבי הנושא האם צריך אמירה אקטיבית או גילוי דעת/אומדנה כל שהיא.
גט מעושה ודאי בליבו ובלב כל אדם שאינו רוצה לגרש, חוץ מרעיון הרמב"ם הידוע, וכן באותיבו קרי אאודנייכו בליבו ובלב כל אדם שרוצה לבטל הגט.
לדעתי במישור העקרוני הבעל לא רוצה לעגן את אישתו, ולכן ניתן לומר שיש אומדנה שהיה מעדיף שתתגרש ממנו. אינני יודע מיהו האדם שתובע את אישתו לחזור אליו, זה נשמע כמו סחיטת כסף ע"י משפחה/עורכי דינים דרך 'פתח פיך לאילם'...; משום מה נראה מוזר שאדם ידרוש מבן זוגו לשוב אליו, בזוגיות נורמלית אם הם באמת אוהבים זא"ז הם גם אמורים להבין זא"ז. וגם שכאמור בד"כ המוח לא חוזר להיות כשהיה, ובודאי שהבעל לא היה מפרגן לאישתו בן זוג עם בעיה מוחית (לא נירולוגית).
לגבי זכין מאדם, כנראה התבקשת למסור שיעור עמוק בהלכות חלה לרגל פרשת שלח, אבל בפשטות סברת הקצות דלא אמרינן זכין מאדם ק"ק בסברא.
אשמח מאוד אם תציין מר"מ לנושא ההלכתי של אדעתא דהכי לא קידשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 18:17 |
|
| |
ואכן קאנט ולייבניץ לא חתומים גם לא חנין זועבי ,אפילו לא מיכי אברהם
תוקן על ידי חסדא ב- 17/06/2014 18:17:47
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 18:14 |
|
| |
תרגע ,בס"ה ציטטתי את הכותרת
גדולי ישראל מאוחדים: 'הגט' מצפת פסול | |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 17:59 |
|
| |
חסדא, "כולם"?
זה מזכיר לי את נוסח הכתבה/פמפלט שלינקקת אליו כאן: "כל גדולי הדור"...
הצחקתם אותי. לא ראיתי שם אפילו אחד מגדולי הדור. נראה לי שעדיף שימשיכו להתכתש זה עם זה ולסגור זה את ישיבותיו/עיתוניו/אברכיו/מפלגותיו של זה, במקום להטריד את העולם בפמפלטים שלהם.
אין בדבריי אלו כדי להביע דעה על הפסק עצמו כמובן.
תוקן על ידי mdabraham ב- 17/06/2014 18:00:25
תוקן על ידי mdabraham ב- 17/06/2014 18:13:08
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 17:09 |
|
| |
כולם מאוחדים,
|
|
|
|
|
