בדברים הבאים אני מבקש לדון במשל אחד מעניין, שלכאורה יוצאות ממנו מסקנות מפתיעות לגבי היחס הראוי לעולם הזה ומהו חטא ומהו עונש.
כמו כן יעלו בדברים הבאים שיטות שונות בדברי חז"ל על מה שמגיע לרשעים ולצדיקים, ועל היחס לגוף ולנפש.
יש לשים לב שאני מביא רק חלק מן הדברים המופיעים בהקשר הסוגיה שם בגמרא, ורק חלק מן המבחר העצום המצוי במקורות. עם זאת, דומה שהמבחר מספיק כדי לזהות שיטות מחשבה.
כיון שעיון מוליד עיון, הגעתי גם למסקנות מסויימות לגבי שתי גישות לשאלת ההתנתקות מהגוף ומהנאותיו אצל הרמב"ם והתניא.
הדברים ארוכים מאד, ולכן אפשר לקרוא בדילוגים. חשוב מאד לקרוא את המשל הפותח. אפשר להתרשם עקרונית מהדברים שאחריו, אך חשוב כדי להבין את דברי לקרוא לפחות את ביאור שיטת רבי אליעזר במקומו ואת שני הסיכומים בסוף. השתדלתי לסדר את הדברים בצורה שיטתית, והם יצאו ארוכים למדי. אקוה שהאריכות לפחות תסייע למובנות.
נשלח ב-2/6/2014 13:52
[ירוחם,
בהמשך לדיוננו הקודם - השכן כתב: "האמונה המשיחית הקלאסית ראתה בחזרתו של שבט יהודה, ובמיוחד צאצאי דוד המלך, לשלטון, את השיא האמוני..." על כך יש להוסיף שאמונה משיחית זו כללה גם אלמנטים נוספים: קיבוץ 12 שבטי ישראל "מחדש", הרס המקדש הקיים ובניית מקדש חדש (בידי אדם או בידי א-להים - היו ורסיות שונות לכך) וכו'. כל האלמנטים האלה הם היסודות של מה שישוע מדבר עליו, שבאופן פשוט למדי ניתן לקרוא לו "נבואה יהודית סטנדרטית של סוף ימי הבית השני" (ומי שרוצה "הדגמה" לאוירה הנבואית אז, מוזמן לצפות באחד הסרטים הטובים ביותר שנוצרו אי-פעם - בריאן כוכב עליון", או בשפת המקור: Life of Brian, במיוחד בסצינת השוק בה רואים את שלל הנביאים השונים המציגים את מרכולתם הרוחנית: www.youtube.com/watch?v=9czBBKof7Yo )]
נשלח ב-2/6/2014 13:36
מיימוני, חן חן על האשכול. לא יכולתי בקוצר הזמן לקרוא את כל דברי כולם, אבל להעיר בלי לקרוא זה הכי כיף :-)
1. אנו נוטים להשליך ממושגי זמננו על זמנים אחרים, אבל כנראה שהמונחים השתנו. האמונה בכך שמשהו קורה אחרי שמתים, נמצאת במקרא. "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" - כנראה שיש אבות שמחכים שהצאצא יגיע, וכנראה שיש משמעות לאופן ההגעה לשם, בשלום, או לחילופין "והורדת את שיבתו בדם שאול". גם האמונה שמי שהגיע לשם יכול לתקשר, היינו יש לו עדיין מודעות ועצמיות, נמצאת במקרא. אמנם יחיד הוא סיפור שאול ובעלת האוב, המעלה את שמואל, אבל דומני שניתן למצוא רמזים לאמונה כזו במקומות אחרים.
2. גם האמונה ולפיה לאחר המוות עומד אדם למשפט נמצאת במקרא, ומעבר לרמזים בספרים המוקדמים על אופן ההגעה לעולם הבאה, בשלום או בדם וכו', היא מתפתחת עם הזמן. אצל דניאל, הוא יעמוד לגורלו לקץ הימים - ותיאורים דומים נמצאים בתהילים. מן הסתם הכוונה למועד עתידי כלשהו בו יעמדו המתים למשפט על מעשיהם בעולם הזה. עדיין אין הגדרה של האמונה בתחיית המתים, ולפיה בעתיד כלשהו יקומו המתים מקברם. אמונה זו אינה במקרא, ורמזיה בדניאל וביחזקאל הם ספרותיים בלבד - בהתאם לאמונה המאוחרת, אנחנו מפרשים את הפסוקים הללו. אבל האמירות הללו לבדן אינן מצביעות לדעתי על אמונה ולפיה יחזרו המתים לחיים, ויחיו בעולם הפיזי.
3. אמונה בעולם הבא משיחי, אינה קיימת כמעט עד אחרי חורבן הבית השני. האמונה המשיחית הקלאסית ראתה בחזרתו של שבט יהודה, ובמיוחד צאצאי דוד המלך, לשלטון, את השיא האמוני. ביטול המלכות המושחתת של החשמונאים וממשיכיהם, ביטול השיעבוד לרומי, וחזרה לימי הזוהר [המדומיינים] של דוד ושלמה. מדובר במשיחיות מעשית, שאיננה אלא שינוי מדיני וכלכלי , בצד שינוי דתי, אבל במסגרות המוכרות של ממלכה ומקדש. רק כשהתרחק העם מהממשות של מקדש ועצמאות, החלו דמיונות מלכות השמים לחלחל לאמונותיו.
4. והערה שאי אפשר בלתה: החתולים אינם מופיעים בתנ"ך, והעדרותם היא חידה מופלאה. הסבר טוב לא מצאתי, למעט העובדה הידועה שחתולים יכולים פשוט להעלם. כעת נותר למצוא את החיוך שלהם.
[התגובה נכתבה לפני כמה שעות - לא הצלחתי להעלותה עד כה]
_________________
טוב שכן טוב!
נשלח ב-1/6/2014 22:58
אריאל כי גם הצדוקים וגם הביתוסים קיבלו את דברי ה' בכתובים בתורה, בלי קונצים ושטיקים ופרשנויות לא מבוססות על הכתובים.
נשלח ב-1/6/2014 15:50
ירוחם, למה?
נשלח ב-1/6/2014 15:48
אריאל כניאו צדוקי המשפט האחרון שלך- מתאים יותר לנו לביתוסים מאשר לפרושים.
נשלח ב-1/6/2014 15:23
ירוחם, אנסח את הדברים בגרסה שמתאימה לניאו-צדוקי (בהומור) שכמוך.
מטרתנו היא לקיים את ציוויי ה'. ה' לא ציוה אותנו לעשות קונצים.
נשלח ב-1/6/2014 15:17
לא ידעתי שאפשר ללכלך את הנשמה! הנשמה עד כמה שאני יודע זה משהו רוחני וירטואלי, הזוהמה היא דבר פיסי.
נשלח ב-1/6/2014 13:53
"לחיות בקופסא
תנו רבנן"והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה - אף אתה בטהרה.
משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו.
פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא.
טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה.
לימים ביקש המלך את כליו.
פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין.
טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין.
שמח המלך לקראת פקחין, וכעס לקראת טפשין.
על פקחין אמר: ינתנו כלי לאוצר, והם ילכו לבתיהם לשלום.
ועל טפשין אמר: כלי ינתנו לכובס, והן יתחבשו בבית האסורים"
המשל רק מסבך את הדברים הברורים שנאמרו : תנו רבנן :"והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה" תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה - אף אתה בטהרה." כלומר ללא המשל הדברים ברורים מאד. אל תחטא.תחזיר את הנשמה שלך טהורה כפי שניתנה לך. בא בעל המשל ומסבך את הענינים ומדבר על בגדים בקופסא. מה ההגיון שמלך נותן לנתיניו בגדים כדי שישימם בקופסא? כדי שיבא לקחת את הבגדים בחזרה? בקצרה הרעיון עצמו ברור והמשל הגרוע רק מסבך את הרעיון.
נשלח ב-1/6/2014 12:46
אריאל73 כתב:
בעלבעמיו כתב:
אריאל
והאם הגעת לעולם רק כדי לשבת בחדר חשוך?
מי אמר שהגענו לכאן בשביל לעשות משהו בעולם? העולם הזה הוא פרוזדור - אין לו שום משמעות מלבד כדרך היחידה להיכנס לטרקלין. ואם הדרך הטובה ביותר להיכנס לטרקלין היא לא להדליק את האור בפרוזדור - זה מה שעלינו לעשות.
אני מודע לכך שדברי סותרים את משמעות דבריהם של אי אלו ראשונים אבל גם דעתם צריכה נימוק.
ומי אמר לך את הדברים הללו- הדברים הללו לא צריכים נמוק? והכחה לאמיתותם. הרי אף אחד לא חזר מהטרקלין להעיד כי יש טרקלין. הלל הזקן אמר אם אני כאן הכל כאן ואם אני לא כאן שום דבר לא כאן.
מה שבטוח זה שאתה כאן. ואז הכל כאן, ורק כאן, כי שום דבר אין בשבילך.במקום שאתה לא שם
נשלח ב-1/6/2014 12:32
בעלבעמיו כתב:
אריאל והאם הגעת לעולם רק כדי לשבת בחדר חשוך?
מי אמר שהגענו לכאן בשביל לעשות משהו בעולם? העולם הזה הוא פרוזדור - אין לו שום משמעות מלבד כדרך היחידה להיכנס לטרקלין. ואם הדרך הטובה ביותר להיכנס לטרקלין היא לא להדליק את האור בפרוזדור - זה מה שעלינו לעשות.
אני מודע לכך שדברי סותרים את משמעות דבריהם של אי אלו ראשונים אבל גם דעתם צריכה נימוק.
נשלח ב-1/6/2014 12:24
בעל - הרמ"א הראשון בשו"ע הוא בבחינת מ"ש: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" - משם בא הקול, אבל חלילה להיכנס לשם בשביל זה.
נשלח ב-30/5/2014 08:44
אריאל והאם הגעת לעולם רק כדי לשבת בחדר חשוך?
נשלח ב-30/5/2014 08:10
מימוני הבעיה היא שה' אינו חתום על פרשנותו של הגרי"ד, וגם לא על של בעל משל הקופסה וכ"א מפרש כרצונו. כך היה וכל יהיה. ואגב, האם לדעת הגרי"ד אין גבול של לכלןך שממנו והלאה הצר איננו שווה בלכלוך?
נשלח ב-30/5/2014 02:17
מיימוני כתב: "אני מסכים שדברי בעל משל הקופסא נוטים לדבריך. כלומר, הוא לא למד לכאורה את הציווי לאדם לרדות ולכבוש כפי שהגרי"ד למד אותו. זה הרבה יותר דומה למשפט המיוחס לגר"א: "תנו לי לעבור את העולם הזה בשלום". ועם כל זאת, האם אין משהו עלוב בתחושתנו לנוכח מילים אלו? האם דברי עודד אינם מעוררים הערכה בעצם הקריאה להתמודדות ולגבורה של התגברות על הפחד והסיכון?"
על זה בדיוק אמר הגר"א (לפי הסיפור) "לא הגענו לעולם בשביל לעשות קונץ".
נשלח ב-29/5/2014 23:38
לחיות בקופסה.
שואל מימוני 'מהי אותה טהרה?'
בספרו 'על חיי העיון' מספר פילון האלכסנדרוני על ה'תרפויטים' – קהילת נזירים יהודים השוכנת ליד האגם המראוטי, מדרום לאלכסנדריה שבמצרים. אורח חייהם פשוט וסגפני. עיסוקם ברפואת הנפש החולה משום אורח חייה לשעבר, ומכאן הכינוי שלהם. בכל בית מצוי חדר מקודש הנקרא 'מונסטריון' [שמשמעו 'מקום התבודדות', ואחר כך, בלשון הכנסיה, 'מנזר']. במשך היום מתבודד כל חבר בחדר המקודש, עוסק בלימוד כתבי הקודש ובעיון על האל. בשבת הם מתכנסים יחד לאספה.
'על חיי העיון' הוא חיבור קצרצר המתאר את מנהגיהם ואורח חייהם. החיבור נכלל בכרך הראשון של כתבי פילון בהוצאת מוסד ביאליק.
עודד